כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    להתווכח עם ההצלחה

    0 תגובות   יום רביעי, 16/2/11, 08:09

    לעתים נדירות יוצא לי למצוא, בין האנשים החיים, אדם שאפשר ללמוד ממנו משהו. לצערי, אני מוצא בסביבה שלי בעיקר גמדים אינטלקטואליים, שלא תורמים תרומה חיובית לשיחה, אם אני עושה טעות ופותח בשיחה איתם. רוב האנשים מסרבים לחשוב בעצמם, הם מעתיקים מאנשים אחרים - וזו בהחלט תופעה בזויה.

     

    לפני כמה שנים, נסעתי עם הדודה אריאלה ושוחחנו על מוזיקה. במהלך השיחה חיוויתי את דעתי על להקת ראפ פופולרית והמילה "חרא" נזרקה בחלל האוויר.

    "גם אני לא אוהבת את המוזיקה שלהם, אבל במקומך לא הייתי מתבטאת כל כך בנחרצות על להקה שהרבה אנשים אוהבים", הציעה אריאלה.

    "בעצם את אומרת", התעניינתי, "שמבחינת טעמך את גם חושבת ככה, אבל את תדברי בכבוד על הלהקה רק כי יש לה הרבה מעריצים...?"

     

    היא אישרה את אבחנתי ואני רשמתי את תשובתה בראשי, מציין בלבי בצער שבאתי ממשפחה מלאה ברובה אנשים נכים אינטלקטואלית. האישה המטומטמת הזו השמיצה והשפילה אותי כל כך הרבה פעמים, שלא אכפת לי קצת להשחיר את שמה בפומבי.

     

    בשיחה אחרת, שניהלתי בסדר פסח אצל חבר, שלא אציין את שמו כי זו אחת הפעמים הבודדות שהוא יצא אחלה גבר כלפיי, שוחחתי עם קרובת משפחה שלו על קרן פלס ומירי מסיקה, כשפתאום היא הוכיחה לי שהנכות האינטלקטואלית לא נמצאת רק במשפחה שלי, מוציאה מפיה את המשפט הפופולרי:

    "עם הצלחה לא מתווכחים".

     

    המשפט הזה צריך לצאת מחוץ לחוק, כי הוא מסרס מבחינה אינטלקטואלית כל שיחה. הרי הבסיס של התפתחות הרעיונות, אם נלך לפי הפילוסוף הגל, הוא שלכל תיזה שמישהו מעלה צריכה לבוא האנטיתיזה שתתנגש עימה - ביחד הן כבר ייצרו סינתזה. ברומן הגרפי "חתולו של הרבי", מעלה הרב, בעליו של החתול גיבור הסיפור; אפשרות יותר רדיקלית:

    בשיחה אמיתית אין לצפות לסינתזה רעיונית כדבר שבשגרה. מה שהגיוני יותר שיקרה, לפחות לפי המסורת התלמודית, הוא ויכוח תמידי, שבו לכל תיזה יש אנטיתיזה ולכל אחת כזו יש אנטיתיזה שסותרת אותה, עד אין סוף: תיזה - אנטיתיזה! - אנטיתיזה! - אנטיתיזה!  וכו'...

     

    אם אנסה לנסח את התובנות שמצאתי בשני האנשים המשכילים הללו, ההתנגדות לרעיונות המקובלים היא חלק מההתפתחות העמוקה של החשיבה האנושית. ללא אותם הוגים בעלי חשיבה מרדנית, אותם אנשים שבדקו את ה"באגים" ב"מערכת ההפעלה" של החשיבה שלנו, היינו נותרים בימי הביניים. כל חברה אנושית זקוקה לאופוזיציה ואדם הנותן כבוד לרעיון או ליצירה רק בשל היותם פופולריים משתייך אוטומטית לקואליציה, מבלי שהפעיל את גלגלי המוח שלו קודם, כמו גולם חסר דעת.

     

    זה ממש לא משנה על איזו להקה שוחחתי עם דודה שלי, כי בינתיים שיניתי קצת את דעתי והיא פחות חריפה, משנה העיקרון: זכותו של כל אחד לטעם משלו, זה בסדר לאהוב זמר פופולרי וזה בסדר לאהוב זמר שוליים, אבל כבוד עקרוני לתופעה רק משום היותה רחבה מעיד על כישלון מערכת החינוך אצל אותו אדם, שמביט לאן נושבת הרוח וככה הוא מתנהג, מבלי לעמוד על הזכות המלאה לטעם ודיעה משלו.

    אני מכיר פרחח צעיר אחד, שהכי אוהב לשמוע פופ טראשי, בריטני ספירס במיוחד.

    למי שחשב אחרת, אני בז לו וחושב שהוא תולעת עלובה, אבל לפחות הוא לא ממתן את דיעותיו בסביבה עוינת, כי יש לו עמוד שדרה; לצד טעם מוסיקלי מחורבן במיוחד - מה שגורם לי לכבד אותו יותר מאשר את המשפחה שלי.

     

    "לא מתווכחים עם ההצלחה"? אז על מה נשוחח, על מה נתווכח? אולי נדרוך על דעות של אנשי שוליים, על רעיונות שכבר דרכו עליהם והפסילה שלהם משעממת ונדושה? או אולי נסכים אחד עם השני כל הזמן ונחרבן את כל הרעיון של שיחה? ואני אומר, תמיד להתווכח ואם אפשר, כמה שיותר עם מה שנחשב פופולרי ומוצלח.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה