הצעת הגשה: ריטלין
מי מתנגד לריטלין? תעמולה מסיונרית!!

בלהט הויכוח על "כן או לא ריטלין" נשמעים קולות נחרצים המתנגדים לריטלין, יהיה מה שיהיה. לא מדובר בגורמים מקצועיים עניניים שדנים באובייקטיביות בהנחייה החדשה, אלא בכאלה שמימים ימימה מתנגדים לריטלין באופן גורף, ומסיבות בעיתיות.
הקשיבו לקולות בתשומת לב. חלק מהמתנגדים הם גורמים הזויים, (נדגיש, הזויים), המגיעים משולי הרפואה האלטרנטיבית. במערכת החינוך מכירים היטב תופעות עצובות, של הורים לילדים בעלי הפרעות קשב, המודיעים כי "איננו צורכים ריטלין מסיבות עקרוניות בריאותיות".
יועצת בבית ספר גדול מספרת בכאב: "ישבו מולי הורים וציטטו את המרפא האלטרנטיבי, הוא טען שהריטלין גורם לאלרגיה. במקרה אחר היה זה מרפא הוליסטי שהאשים את הריטלין באסטמה של הילד. גורמים בעייתיים משליכים על הריטלין את כל המדווים, ולמרבה הצער, ישנם הורים שבגלל הייעוץ ההרסני, מפסיקים את הטיפול בריטלין".
העצוב הוא שילדים הזקוקים לריטלין ולא צורכים אותו, נידונים לחיי סבל, סיוט וכישלון. רבים מהם מסתבכים בבעיות משמעת, נושרים מבית הספר או מגיעים להישגים נמוכים. וחבל, למעט בעיות בריאותיות ספציפיות ונדירות, הרי שאין שום סיבה בעולם שלא לקחת ריטלין.
בבית ספר מסוים ביקשו מהורים רשות לתעד את הילד עם הריטלין ובלעדיו. אורה ג. היועצת מספרת: "ההורים ישבו מולנו ובכו, הם ראו את הילד ללא ריטלין, מתעמת עם הצוות ועם החברים, מתפרע, מתקשה להתרכז וסובל. עם הריטלין הוא תפקד כיאות, שידר בטחון עצמי ויכולות. רק לאחר התיעוד הזה, הם הסכימו להמשיך את הטיפול. אולם הורים רבים מתנגדים נחרצות לטיפול בריטלין, והם מאמללים את הילד, פשוטו כמשמעו!!!".
נוירולוגים ופסיכולוגים טוענים, כי הגורמים העיקריים המנהלים קמפיין נגד הריטלין, נמנים על כת הסינטולוגיה, שהיא כת מסיונרית לכל דבר. אנשי הרפואה הם אלה הנאלצים להתמודד עם הנאמר, להזים שמועות ולספק הסברים.
הכת מנהלת קמפיין עצום נגד התרופות הפסיכיאטריות (כמו הפרוזאק) והריטלין. שגריריה קפצו על העגלה ויחד עם גורמים לא אחראיים, מצרפים את קולם למקהלת המתנגדים להתרת השימוש בריטלין למבוגרים.
יעד עיקרי לתעמולה נגד הריטלין, הוא הציבור החרדי. בהודעה שהופצה מטעם עמותה הממומנת על ידי הכת, מסופר על "גורמים פסיכיאטריים הלוחצים על תלמידים במוסדות תורניים ליטול את הריטלין". העמותה מזהירה: "אנו עומדים בפני שואה רוחנית".
לפני שההורים יאבדו את בטחונם העצמי, חשוב לחדד את הדברים. "מי שיוצא נגד הריטלין, משתמש בדמגוגיה", טוענת ד"ר איריס מנור, פסיכיאטרית, מנהלת המרפאה להפרעות קשב בבית החולים גהה. גם היא מבקשת לנפץ את המיתוס על פסיכיאטר חמוש בכדורים, המבקש להלעיט את כל הפיות הנפערים מולו, בכדורים. "אין לי בעיה עם רפואה טבעית, יש לי בעיה עם שיטות שאינן עובדות באופן מקצועי", היא מדגישה.
"עם הגלים המתרגשים עלינו מדי פעם, עוד אפשר להשלים, מה שמקומם אותי במיוחד הוא, שנעשה שימוש במשפטים שאין מאחוריהם כל ביסוס מדעי".
"הריטלין ודומיו בנוי מאמפטאמין, חומר ממריץ, אך אינו ממכר", מציינת ד"ר איריס מנור. "הכניסו אותו תחת פקודת הסמים, משום שלתרופות הללו יש תופעות לוואי שאפשר להשתמש בהן לרעה, כמו דיכוי תיאבון ודיכוי עייפות. בעבר היו נשים שהשתמשו בו במהלך דיאטה, אך גילו שכעבור 4-8 שעות, השפעת הכדור חולפת ותחושת השובע מתעוררת, לכן החלו לצרוך את הריטלין לאורך כל שעות היממה, בצורה בלתי מבוקרת. היו שהשתמשו בו ככדור ממריץ שלא יאפשר להם לישון. בכל תרופה ניתן להשתמש לרעה, גם באקמול, אך מריטלין קשה להגיע לנזק גופני, בניגוד לאקמול, למשל".
המתנגדים טוענים כי הריטלין עלול לפגוע בלב ובאיברים חיוניים נוספים בגוף, ד"ר מנור: "מדובר בדיסאינפורמציה, שכל מי שרוצה לחקור את הנושא מבחינה רפואית, ימצא את האמת. המדע קובע שייתכנו מצבים נדירים ותופעות לוואי, בעיקר על רקע מחלות קיימות. המתנגדים לקחו את גרעין האמת הזה, והרחיקו לכת".
"הֿFDA קובע, לדוגמא, שאם קיימת מחלת לב מבנית יש להתייעץ עם קרדיולוג לפני נטילת התרופה, הם לקחו גרעין קטן של אמת מסויגת, וניפחו אותו. שלושה מקרי הזיות בילדים, נופחו למימדי פסיכוזה. יש לדעת, שכאשר אדם שמגיע לחדר מיון בגלל מקרה טריוויאלי, כמו שבירת רגל, והוא נמצא תחת ריטלין, הוא מיד נכנס לסטטיסטיקות של פגיעות של אדם הצורך ריטלין, אפילו שהקשר לא הוכח כלל".
פרופסור אשר אור נוי, מנהל המחלקה להתפתחות הילד ולשיקומו במשרד הבריאות, מחכה שמישהו יוכיח אי פעם את המשפטים השקריים: "ריטלין גורם להתמכרות", "הוא דומה לקוקאין", "כל ילד שני או שלישי מקבל ריטלין במדינת ישראל", "ריטלין גורם לסיבוכים ולתופעות לוואי".
"אין לי בעיה להתמודד מול ויכוחים מדעיים ומקצועיים, אך אנשי הסינטולוגיה בוחרים להסיט את הוויכוח להאשמות שקריות שמעולם לא הוכחו", הוא אומר. "אין תרופה בעולם שנחקרה כמו ריטלין הנמצאת בשוק 60 שנה. כל מיליגרם של ריטלין נרשם באגף הרוקחות על פי חוק והנתונים מתפרסמים בגלוי. אם היינו רוצים להסתיר משהו, לא היינו נוהגים כן, כך שהטענה על הסתרת אינפורמציה — שקרית".

"חפיסת אדקס בבקשה, אקמולי לילדים ואה כן, יש לי מרשם לריטלין. ממש לא בשביל הילד; הריטלין הוא עבורי, יש לי פגישה חשובה ואני מוכרח להיות בפוקוס".
תארו לכם, בנאדם נכנס לו לבית מרקחת, שולף מרשם ובראש מורם רוכש ריטלין, כדי לשפר ביצועים קוגנטיביים. אחריו עומדים בשורה עובדי משמרות לילה, סטודנטים לפני מבחן, ומועמדים למשרה המתכוננים לראיון. כולם משקיעים כסף בריטלין כדי לשמור על עירנות במהלך שעות העבודה, להשיג ציון גבוה יותר, או לקדם יכולות על פני מועמדים אחרים. נשמע מציאותי?
הנחיה שפרסמה הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, מכשירה מתן מרשמי ריטלין, ללא צורך רפואי ממשי, לאנשים שאינם סובלים מהפרעות קשב, (ולא עברו אבחון המוכיח את הבעייה), ועל ידי רופאי המשפחה.
ההנחיה מדגישה שמדובר רק בבגירים, ילדים וקטינים מתחת לגיל 18 הם מחוץ להוראה ועדיין זקוקים לאבחון כדי לקבל את הריטלין.
האם הריטלין יהפוך לציוד טבעי, כמו אקמול שנלקח כדי למגר כאב ראש? הצעת ההגשה של "למה לא תיקח ריטלין?", גרמה לטלטלה של ממש בקרב קהילית אנשי המקצוע; מרופאי המשפחה, ועד הנוירולוגים והפסיכיאטרים. היא מהדהדת לא רק במרחב המצומצם של העוסקים בתחום הקשב והריכוז, אלא גורמת לרעידת אדמה בתפיסות המקובלות בקרב כלל המגזרים והציבורים בישראל.

"תרופה מעצימת יכולות"

נייר עמדה שפרסמה הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, מדגיש את זכותו של החולה לקבל תרופות לשיפור איכות חייו, גם אם לא מדובר במחלה מוגדרת. וההסבר? "הרפואה מסוגלת כיום להעצים גם את היכולת הקוגניטיבית של אנשים בריאים".
ההנחייה החדשה מתייחסת הן לריטלין, והן לתרופות שונות לשיפור הזיכרון, (כמו תרופות הניתנות לחולי אלצהיימר, שעל פי ההנחיה החדשה, יוכלו לצרוך אותן גם כאלה שאינם חולים במחלה, אלא סובלים מירידה כל שהיא בזיכרון המפריעה את איכות חייהם).
"לכל אדם ישנה הזכות למצות את עצמו באופן מירבי, בתנאי שזה לא פוגע באחרים ולא מסכן אותו", הסביר יו"ר לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, פרופ´ אבינועם רכס. "אדם שלא סובל מהפרעת קשב וריכוז, והריטלין מסייע לו להתרכז טוב יותר — מותר לתת לו את התרופה הזאת".
"דיון זהה מתקיים לגבי תרופות לשיפור הזיכרון. אם הן מביאות לשיפור אצל אדם שיש לו ירידה קוגניטיבית קלה, אין סיבה שלא לתת לו אותן, בתנאי שלא יקבל אותן על חשבון המדינה. כנ"ל לגבי טייסים שמטיסים מטוסים בלילה. אם הפרט משפר את מעמדו, ולא נגרם כל נזק לציבור — אני לא רואה בזה שום בעיה".
חשוב להדגיש, נייר העמדה קובע סייגים למתן ריטלין, במילים פשוטות, לא כל חולה שיגיע לרופא המשפחה, ידפוק על השולחן ויתבע: "ריטלין ועכשיו", יקבל.
יש לעיין במכלול ההוראות; "רפואה מעצימה" היא אתית, השאלה היא אם יש בה תועלת למטופל בריא, והסיכון הטמון בה שולי. נייר העמדה מחייב את הרופא לבחון באופן מקצועי כל בקשה להעצמה של המטופל. והוא רשאי לסרב לה. כמו כן, הרופא מחוייב להחתים את המטופל על הסכמה מדעת לטיפול, ולערוך הערכה תקופתית של יעילות הטיפול ונחיצותו. ההנחיה החדשה מדגישה, כי אדם בריא שלא אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, יממן את התרופה מכיסו. (מחירה של התרופה עלול להגיע גם לכמה מאות שקלים, תלוי בסוג).
"אנחנו לא ממליצים לשים ריטלין בכוס תה של כל אדם", הדגיש פרופסור רכס. "ריטלין היא תרופה מאד טעונה, וחשוב להבין שנייר העמדה הוא לא מתן הכשר אוטומטי. נייר העמדה פונה לכלל ציבור הרופאים: ´הקשיבו לחולה, שקלו את המטרה, את התועלת מול הסיכונים´".
"אם אדם מרגיש שהוא לא מרוכז דיו והדבר פוגם בלימודים, בעבודה או בכל תחום אחר, הוא יכול לפנות לרופא ולבקש עזרה, למה לא?".
רכס מדגים בסיטואציה רווחת, אדם בריא בן 65, מגיע לרופא וטוען שהזיכרון בוגד בו. לא מדובר חלילה באלצהיימר, אלא בתופעה המאפיינת את הגיל: "אני מתקשה לזכור שמות, מספרי טלפון ופרטים חשובים, זה עושה לי לא נעים". "לפי ההתוויות שבסל התרופות, הוא לא זכאי לקבל תרופה לזיכרון. אולם אנחנו חושבים שלאדם יש זכות לממש יכולות, אם הוא מממן את התרופות על חשבונו, ולא על חשבון סל התרופות הציבורי, מה הבעייה?".

"ריטלין, קווים לדמותה"

קצת על ריטלין, תרופה בת כשישים שנה, ששינתה את עולמם של מיליוני ילדים ומבוגרים ברחבי העולם ונתנה להם סיכוי חדש לחיים.
אנשים וילדים שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז ונטלו ריטלין, דיווחו כי התרופה מאפשרת להם ללמוד, להתארגן ולעבוד; להתמקד ולא להיות מוסחים בקלות. לקרוא ולשבת במקום אחד, לנהל שיחה מסודרת, למלא מטלות בזמן נתון, ולחיות בעולם כשווים אל שווים.
בבני אדם הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, משפרת הריטלין את יכולת המיקוד והערנות במשך שלוש עד 12 שעות, תלוי בקצב שחרור התרופה.
חשוב להדגיש, הריטלין נחשבת על ידי המומחים, כאחת התרופות הבטוחות ביותר לשימוש. נערכו עליה אלפי מחקרים שהוכיחו כי להוציא מקרים מסוימים, אין שום סכנה בנטילתה, והתועלת שלה עצומה.
החומר ממנו מורכב ריטלין הוא חומר מעורר — מתילפנידייט. הוא פועל בדרך לא ברורה על מערכת העצבים. באופן פרדוקסלי, בקרב הלוקים בֿADHD, במקום לעורר, הוא גורם לריכוז וקשב חדים יותר.
איך עובד הריטלין? החומר מתילפנידייט שמרכיב את הריטלין משפיע על מערכת העצבים המרכזית. מחקר שנערך בארה"ב, שעשה שימוש בהדמיות דיגיטליות של המוח, העלה שריטלין מגביר את רמתו של המעביר העצבי דופמין במוח. החוקרים מעריכים שהריטלין מגביר את שחרור הדופמין ובכך משפר את יכולת הריכוז והמיקוד.
בשנים האחרונות קמו לריטלין שתי מתחרות: קונצרטה וסטרטרה. חרף זאת, היא נותרה התרופה העיקרית בשימוש. ריטלין נמכרת כיום בגירסה רגילה, ובשתי גירסאות לשחרור מושהה של התרופה. לאחרונה אישר הֿFDA מדבקה בשם Daiytrana המכילה את החומר מתילפנידייט. היא מיועדת לילדים המתקשים לבלוע גלולות.
כמו כל תרופה, גם לריטלין יש תופעות לוואי; כמו ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, טיקים וישנוניות. אולם עם הפסקת התרופה, חולפות כל תופעות הלוואי, ומכאן יתרונה העצום. (התרופה אסורה בשימוש בקרב חולים במחלות נדירות, לא נפרט).
החוקרים מדגישים שלתרופה אין כל אפקט שאירתי. ונדגיש, למרות אזהרות גורמים מסוימים, הרי שהריטלין היא לא "סמים" ובשום אופן איננה תרופה ממכרת!!! (מדובר בגורמים המזוהים עם כת הסינטולוגיה שקידשו מלחמה על הריטלין, כמו גם גורמים אלטרנטיבים סהרוריים, על כך במסגרת).
עד ההנחיה החדשה, נאסר על רופאי משפחה לנפק מירשם לריטלין על נגזרותיה. התרופה, כמו גם אחיותיה (סטרטרה וקונצרטה) היתה מותרת לניפוק רק על ידי מומחים לפסיכיאטריה או נוירולוגיה ולאחר אבחון הכולל אבחון פסיכולוגי ומבחן TOVA. לאחר אלה על רופא המשפחה או רופא הילדים לשלול הפרעות אחרות המתבטאות כהפרעת קשב וריכוז, כמו הפרעות בבלוטת התריס (היפר או היפותירואידיזם), צליאק, אנמיה, מחסור בויטמינים מסוג B, ליקוי ראיה וליקוי שמיעה.
כאמור, ההנחיות החדשות של ועדת האתיקה של הר"י, מתייחסות רק לבגירים מעל גיל 18, ההנחיות לגבי ילדים ונוער נותרו בעינן.

"דבר המומחים"

נייר העמדה שמנחה מתן ריטלין גם לאלה שאינם זקוקים לו מסיבות רפואיות, עורר פולמוס עצום בקרב המומחים. אולם הסוד הגלוי הוא שמזה שנים הפכה הריטלין לתרופה עוברת לסוחר. המציאות בשטח היא שהריטלין מחליף ידיים במסדרונות המוסדות השונים להשכלה גבוהה, ובקרב עובדים במקצועות הדורשים שעות רבות של ריכוז. הצרכנים הכבדים הם סטודנטים שבתקופת מבחנים מעוניינים לחדד את יכולות הריכוז והקשב.
אלה שהיו נחושים להשיג את הריטלין, הצליחו לעשות זאת בקלות. העשירים שהיו מעוניינים בה בכל מחיר, הגיעו לאבחון מקצועי, שילמו אלפי שקלים, ויצאו עם דיאגנוזה של הפרעת קשב וריכוז ועם מרשם לריטלין. רבים אחרים מצאו מסלול עוקף אבחון ונטלו ריטלין ללא פיקוח רפואי כל שהוא.
איפה קונים ריטלין? "יש רופאים שגם לפני ההנחיה, נתנו מרשמים לריטלין, באמצעות קומבינות שעקפו את הוראות הקופה", מספר אורי, סטודנט לרפואה. "חוץ מזה, באוניברסיטאות יש שוק שחור מפותח של ריטלין. הנה, חבר שלי השיג חפיסה תמורת 150 שקל. לדעתי ההנחיה החדשה לא תגרום לכך שאנשים נוספים יצרכו ריטלין, אבל היא תחסל את השוק השחור, וזה ממש חשוב".
"הריטלין מכניס אותי לריכוז גבוה", אומרת סטודנטית מאוניברסיטת תל אביב, "כולם מסביב עושים כמוני ולוקחים ריטלין לפני בחינות. באחד המבחנים שאליהם למדתי בעזרת הריטלין, הוצאתי מעל 90. חברה שלי שלא נכחה באף שיעור במהלך הסמסטר, לקחה ריטלין ובמשך שמונה שעות ריכוז אינטנסיביות למדה והוציאה 86 אחוזים".
לא כולם נהנים מריטלין; "החלטתי לקחת ריטלין לפני הפסיכומטרי כי פחדתי שלא אצליח להתרכז במשך שלוש שעות ברציפות", סיפר עומר, סטודנט למשפטים. "זו ממש לא הייתה בעיה להשיג את התרופה. פשוט ביקשתי מחבר שמשתמש בריטלין בקביעות שיעביר לי כמה כדורים, ויומיים לפני הבחינה לקחתי אחד כניסיון".
"בפעם הראשונה לא היו תופעות לוואי ולכן החלטתי לקחת כדור גם בבוקר הבחינה", הוא שיחזר. "בשעה הראשונה הכל היה בסדר, אבל אז התחלתי להרגיש ריחוף. העיניים שלי התרכזו בנקודה אחת על הדף, ולא זזו משם. לא תיפקדתי. בהמשך גם חשתי בחילה ונאלצתי לצאת. הריטלין פשוט הרס לי את הפסיכומטרי. אין שום סיכוי שאגע בו שוב".
גם אמיר חווה חווית ריטלין בלתי נעימה: "רציתי לעבור את תקופת הבחינות בשלום, ביקשתי מחבר שמקבל ריטלין במרשם שיביא לי כמה כדורים. אבל במקום יום לימודים מוצלח עברו עלי עשר שעות נוראיות. היו לי בחילות וסחרחורות. הרגשתי מדוכא והחברים שלמדו איתי כל הזמן שאלו: ´מה יש לך היום? אתה מתנהג ממש מוזר´. הם טענו שאני פשוט אפאטי. מאז לא נגעתי בכדור, ברור לי שבעתיד לא אגע בו לפני שאתייעץ עם רופא".
מה אומרים המומחים? בראש ובראשונה, הם מסבירים שמדובר בפתרון של זבנג וגמרנו, במקסם שווא. "מצד אחד, מדובר בכדור פלא שבאמת משפר ביצועים. אבל מצד שני, הוא מבטל את היכולת לרכוש כלים אמיתיים ללמידה. אלה שנוטלים ריטלין לא בגלל צורך רפואי ממשי, חייבים לשאול את עצמם אם ההישגים הם אמיתיים, או שהם תלויי גלולה".
לצד זה, יש הטוענים שהלחץ החברתי יוביל לשימוש מיותר בתרופות, וייצור פער בין עשירים, שיוכלו לשפר את יכולותיהם בתחומים שונים, לבין עניים, שלא יוכלו לעשות זאת. במציאות ההישגית של עולמנו, ישיגו העשירים ציונים גבוהים, והעניים שלא יוכלו לשלם על ריטלין, ישארו עניים גם בהישגים.
אולם הרבה מעבר לדיון הפילוסופי הדן בהשלכות סוציאליות, על תחרות שאינה הוגנת, בין אלה שיכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית, ואלה שלא, חשוב להתמקד בהשלכות הבריאותיות של התרופה, אם ישנן כאלה.
במימסד הרפואי נשמעות דעות שונות שראוי להקשיב להן בתשומת לב; נתחיל בתופעות הלוואי, רופא מומחה אומר לנו כי לתרופה יהיו השפעות מעוררות כמעט על כל אדם, רק שתופעות הלוואי — בעיקר כאבי ראש ובטן — עלולות להיות חריפות יותר אצל אנשים שהתרופה לא נוצרה עבורם מלכתחילה.
ובאופן כללי; "עצם הרעיון לתת ריטלין ללא הצדקה רפואית הוא רע", קובעת ד"ר איריס מנור, פסיכיאטרית מומחית של הילד והמתבגר, מנהל המרכז לקשב של בית החולים גהה. "ריטלין היא תרופה שמיועדת לתת מענה לבעייה רפואית, וכך צריך להתייחס אליה. הפרעת קשב וריכוז מתבטאת בקושי לייצר סדר וארגון. לסובלים ממנה קשה לשבת לאורך זמן, קשה להם להתרכז בקריאת ספר ולארגן את סדר יומם".
"נכון, יש כאלה שמספרים שהם לקחו כדור בלי לעבור אבחון, והוא עזר להם לשבת רצוף במשך שעות ארוכות. אבל מחקרים קליניים מוכיחים, שריטלין לא משפיע על מי שלא סובל מהפרעות קשב וריכוז. כלומר, מי שאין לו הפרעה כזו, ומרגיש שהתרופה עוזרת לו, או שהוא לא אובחן, או שמדובר באפקט פלצבו. כשרואים שתרופה עובדת, נראה שיש שם בעייה שזקוקה לאבחון. לתת תרופה למי שאינו זקוק לה, זה מיותר".
יתר על כן, ד"ר מנור מזהירה: "התפיסה לפיה מדובר בסוכריה או במשחק היא מסוכנת. היא מבטלת את הלגיטימציה של החולים שבאמת זקוקים לתרופה, והופכת אותם ל´עצלנים´ ש´מחפשים דרך קלה להתרכז´".
"צריך גם לזכור, שלא לכל אחד הריטלין מתאים, כולל כאלה שסובלים מהפרעת קשב וריכוז. כשאדם לוקח תרופה על דעת עצמו, מבלי לדעת אם היא מתאימה לו ואם המינון נכון, זו רשלנות רפואית. ההמלצה הטובה ביותר שלי היא, שמי שלא אובחן ולא נקבע לו מינון, שלא ישתמש בריטלין. כשאנשים עושים על עצמם נסיונות עם תרופות, זה מסוכן".
הדעה המרתיעה ביותר נשמעת מפיה של פרופסור אסתר שוהמי, מהמחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטה העברית. "ישנם מקרים של אנשים המגיעים לחדרי מיון פסיכיאטריים לאחר שימוש בריטלין", היא מסבירה. "אני בספק אם מי שנוטל את התרופה גם מודע לסיכון הגלום בה, או לאפשרות להתקפים פסיכוטיים בלתי רצויים כתוצאה מנטילתה".
לדברי שוהמי, הריטלין יכול להשפיע כאמפטמין (חומר ממריץ אחר המוגדר כסם) על מי שלא אובחן כבעל הפרעות קשב. האמפטמין אסור עלֿפי חוק, וספורטאים מקצועיים עוברים בדיקות בשביל לוודא שהם לא משתמשים בו כדי לשפר ביצועים. "אני חוששת שעם הקביעה החדשה, כל אדם יוכל להשתמש בריטלין כסם", היא מציינת.
ויש דעות הפוכות; פרופסור אלן אפטר, פסיכיאטר ומנהל המחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים, דווקא גורס שעמדת לשכת האתיקה הגיונית למדי. "טיפול בריטלין לא נחשב מסוכן. צריך לבדוק שמי שנוטל אותו לא סובל מתופעות לוואי, אבל בעיקרון התרופה מוכרת כבר משנות הֿ30 של המאה הקודמת והיא נחשבת לבטוחה. אם אדם מבין את השלכות השימוש, אין סיבה שלא לרשום לו ריטלין".
ומכיוון אחר לגמרי, פסיכיאטר ילדים ידוע אומר לנו: "אני חושש ממצב בו הורים חסרי אחריות שמתקשים להתמודד עם הילדים, ישיגו ריטלין בקלות ויתנו לילדים: ´כדי שיהיה פה שקט´. הסיכון הוא קריטי, ילדים חייבים לעבור אבחון לפני נטילת ריטלין, הם זקוקים למעקב רפואי, לרבות מעקב גדילה רציף בעת נטילת התרופה. לדעתי, מדובר בפירצה הקוראת להורים שאינם בוגרים מספיק, מכדי להפנים את הסיכונים הכרוכים בכך".
המסקנה ברורה; לא מחליטים להשתמש בריטלין סתם כך, כי מתחשק. פונים לרופא המשפחה, שוקלים סיכון מול תועלת ומתייעצים.