חז"ל אמרו שאהבה שתלויה בדבר סופה להסתיים ואהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים . כשאני אוהב מישהוא רק בגלל העובדה שהוא עושה לי טוב , הוא נעים לי הוא מפנק אותי , נוח לי איתו אז אני אוהב אותו . אבל ברגע שהוא יפסיק לתת לי , או שהוא יפסיק לגרום לי להרגיש טוב ...אז כל האהבה שלי מתחילה להתפוגג ובעצם כל מה שהיה שם היה אנוכי בלבד. כלומר זה אני שאוהב לקבל והשני הוא בסך הכל ממלא עבורי את הצורך הזה וכשהצורך נעלם . נעלמת גם האהבה שלי אליו וזוהי אהבה שסופה להסתיים . אהבה שאינה תלויה בדבר היא כמו האהבה שלי לילדי ...שאינם תלויים ביחס אל מה שהם נותנים לי אלא בעצם אני רוצה להעניק להם כי אני אוהב אותם ... אהבה כזאת שאין בה ממשות אלא אהבה עמה והרצון לתת זוהי אהבה שסופה להתקיים .... |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המקום הכי נכון לאהוב ללא התנייה.
כשאין אנוכיות אני משערת שהיא קיימת במלואה.
אם נבחן את המציאות נראה שהרבה מאהבות
הן תלויות בדבר ..
קראתי אצל קדמונינו ש...
כאשר אנחנו מקבלים... אנחנו נותנים.
והנותן הופך למקבל.
הנתינה היא הקבלה.
הקבלה היא נתינה.
גם מהילדים מקבלים נותנים.
נתינתנו היא קבלתנו.
גם אם זולתנו לא נוקף אצבע.
-
נכון אבל... בחיים צריך איזון, כל דבר שיש בו יותר מדי או פחות מדי יוצר תחושת עודף או חוסר.
לכולנו יש צורך לתת וצורך לקבל: למלא את הכוס, וא לשתות ממנה, ושוב למלא... אם רק נמלא את הכוס ולא נשתה: לא טוב...
לפחות עפ' ניסיוני הצנוע.
בין בני זוג, אפשרי?
אין דבר העומד בפני הרצון-העיקר היא מודעות.