גרה בלב תל אביב-על צומת ברחוב סואן. רעש ,פיח הרבה עירוניות.

 גדלתי באילת ,עיר עם נוף גבוה,בכל מקום רואים את ההרים סגולים אדומים והים שמנצנץ בכחול המטורף הזה.

אילת בחורף

אני שקועה בתל אביב לא רואה הרבה נוף,בעיקר בניניים איכשהו למרות שהים קרוב. אבל הטבע קורא לי כל הזמן,מתעקש להרטיט מיתרים בלב.

ריח הדרים מושך לי באף בטיול קליל באיזה רחוב שלא היכרתי,שחפים קוראים לי שלום פתאום מעל הצומת הכי סואנת.שמה לב לשינויים קלים,גזמו את העצים בשדרה והענפים העליונים שוכבים פתאום למטה-הכלבים באקסטזה,לא כל יום יוצא להריח ריח של צמרת.

והשמש,מלכת השמיים במיוחד בחורף עושה פלאות בעננים,נוגעת בהם ומציתה את השמיים בכתום ורוד סגול הצבע היפה ביותר בעולם,מנשקת את הקלילים האווריריים האלה וקוראת לעין להסתכל למעלה ולהתפעל מהוד השקיעה גם אם בינות לביניינים.

זוכרת רגע אחד בקיץ לפני כמה שנים,ממש בהתחלה שעברתי לת"א ועוד חזרתי הבייתה לאילת- פתחתי את העיניים במים-ים סוף -וכל מה שראיתי זה כחול ,כחול חי,צלול שנטמע על גלגל העין והשאיר שם שלווה בכל רגע שנזכרתי בו.

גם ברגעים שהעיר סוגרת עליי אני מצליחה לראות יופי חי מבצבץ מבעד למעטפת האבן של העיר.  

זו הנקודה שאני הכי אוהבת בתל אביב