לא רגוע. בפירוש לא רגוע.
מחפש מוצא... אין מוצא.
כמה כבד... מי תכנן את כל זה? מה זה המשקל הזה? בחיים לא האמנתי שאני מסוגל לסחוב דברים כאלה. שני שקי מלט על הכתף כבר מתחיל להיות קטן עלי!
הלב כבד. הנפש כבדה. הראש כבד. הלשון כבדה.
כבר כמה ימים מסתובב ככה סהרורי, חופשי בתוך הכלוב, כאריה בסוגרו... אילך ואילך, הנפש מתרוצצת בין חדרי הלב, מנסה להתפרץ לחדר העבודה, לסלון, למטבח, לחלון ו... הלאה, החוצה אל המרחבים.
מי יתנני עוף... ואכין לו מרק צח פולני.
|