כותרות TheMarker >
    ';

    Punjabi Hardcore

    כתיבה על מה שעניין, סיקרן, ריגש או עיצבן (אותי לפחות). המוטו הכללי - אנו כאן לא כדי לסגוד למה שקיים אלא בכדי לפקפק בו.

    טומי ואני, תל-אביב, 1997 (סיפור על יציאה מהיער)

    2 תגובות   יום חמישי, 17/2/11, 10:56

     

    ”אני חושב שהולך לרדת גשם של קיץ...“, תחילתו של יום חדש. אני מסתובבת לעבר טומי ששוכב על הגב כשראשו נשען על ראש המיטה המעוצב מבמבוק, הוא מסתכל במבט מרוחק לכיוון המראה שתלויה בחדר האמבטיה ומפריח עוד ענן של עשן מהג‘וינט הראשון של הבוקר.

    ”תביא לי גם שאכטה!“ אני פוקדת עליו כמו שלימדו אותי בקורס מכיו“ת בצבא. טומי נבהל לרגע ואז מעביר לי את הצינגעלה, לא לפני שהוא מחמם את הראש בשאכטה ארוכה משלו. הוא קם באיטיות ומתיישב על קצה המזרן, משפשף את לחיו ופולט - ”היה אחלה סקס אתמול, ממש נהניתי.“

    ”תודה רבה לך מר בובליל.“ אני עונה לו בציניות מרושעת.

    טומי מתעלם מההערה וקם, כמובן שהוא לא טורח לשים שום דבר וכך אני זוכה להצצה לתחת השווה שלו. הוא מהדס לאיטו לשירותים ואני שומעת זרם נמרץ של שתן. לעזאזל, אני מכירה אותו רק שבועיים וכבר נראה שזו לא הולכת להיות עבודה קלה לוותר עליו. לומר את האמת, הוא די שיעמם אותי בהתחלה. נפגשנו פעם ראשונה בדירה של צוקי. הוא היה נראה לי כמו תייר עם הלבוש האמריקקי שלו. חולצה דהויה של קולג‘, מכנסי ברמודה וכפכפי אצבע ”מייד אין הוואי“.

    הוא הצטרף למסע ”תגלית“ שמארגנת הסוכנות היהודית לצעירים וצעירות מאמריקה. לפי מה שהוא טוען זה היה בשביל לרצות את אמו ולהרוויח נסיעה חינם לאיזראל. הפרסומות שמשרד החוץ מריץ ברשת הראו בעיקר בחורות יפות וסקסיות לבושות בביקיני מינימאלי. ”במקרה הכי גרוע - אולי יצא לי מזה זיון“ הוא סיפר לי כשצעקתי עליו שהוא חזיר שוביניסט מסריח. זרקתי עליו את הפוף של צוקי והוא נבהל, או שעשה את עצמו נבהל. ”תגידי, ווטס רונג ווית‘ יו?“, הפוף גרם לו לשפוך על עצמו את הבירה שהחזיק ביד. הוא לא היה נראה מעוצבן במיוחד. צחקתי לו בפרצוף ואמרתי לו ”מה קרה חמודי? אתה מוציא דיבור כזה מהג‘ורה שלך ואתה עוד מתפלא? יש לך מזל שלא שפכתי לך את כל הבירה על הראש.“

    ”אתן הישראליות כולכן דפוקות בשכל, במיוחד אחרי הצבא ובמיוחד אחרי הטיול שלכן להודו!“ הוא מתעצבן קלות.

    ”תירגע טומי, קח שאכטה ותלך להתנקות, יש לי טי שירט בחדר שאתה יכול לשים“ אמר לו צוקי בנונשלנטיות לא-סאחית טיפוסית. 

    ”תגיד, מאיפה הקרצת את היצור ההזוי הזה?“ אני שואלת את צוקי. ”טומי הוא בן דוד שלי.“ הוא עונה לי בחיוך.

    ”אתה לא רציני, מה הקטע האמריקאי הזה?“

    ”אמא שלו התחתנה עם איזה פלסטיקאי מליין מלוס-אנג‘לס, הוא גדל שם אבל אמא שלו דיברה איתו עברית אז הוא בודק עכשיו את הצד הישראלי שלו.“ צוקי מחייך אלי ומפיל ראש, ”הוא לא סגור כל כך על עצמו, את יודעת, בשביל האמריקאים - ישראל זה כמו הודו בשבילנו.“

    ”אני מבינה.“ אני עונה לו בנימוס.

    ”איזה מין חולצה הבאת לי? היא לגמרי קרועה!“ טומי הגיח מהחדר בסערה. לרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר, ואז פרצתי בצחוק היסטרי. החולצה ”הקרועה“ הייתה טי-שירט של קיבוצניקים עם סמל השומר הצעיר. כמובן שצוקי כשמוצניק גאה גזר לה באדיקות את הצווארון. ”תהיה גאה בחולצה, עשרות אלפי שומרים מסתכלים עליך.“ חייכתי לו בעדינות.

    טומי חייך אלי בחזרה, צוקי קלט אותו והתחיל לפהק ברעש גדול, ”טוב, מצטער לקטוע לכם את הפוצי-מוצי“ אבל אני צריך לעבוד מחר בבוקר. אספתי את קופסת הסיגריות והמצת וקמתי מתנדנדת קלות. טומי ניגש מאחוריי ותמך לי בגב שנייה לפני שאיבדתי שיווי משקל. יצאנו לרחוב הדרום תל-אביבי, חמימות ליל אוגוסט טפחה לי קלות בפנים והזכירה לי שאני לא צריכה לקום מחר בבוקר אלא בשביל להוריד את ראינוע הכלב.

    טומי אמר לי שהוא עדיין לא עייף ושהוא הולך להוריד איזה בירה. הנהנתי בחיוך ואמרתי לו שיש פאב בשם היער הקדוש ליד הבית שלי. בדרך לפאב הוא לא הפסיק לדבר, הוא סיפר על חייו, על הסיבה שבגללה בא לישראל עם ”תגלית“ (בגלל אמא אלא מה, אבא התנגד ולו התאים מאוד לעשות את מה שלא נראה לאביו), על תחביביו שנראו לי גיקים לגמרי ועל אהבתו הרבה לכלבים ולסרטים. בפאב הוא המשיך לטחון לי את הראש, למזלו היה לו חוש הומור סרקסטי שגרם לסיפורים שלו להראות יותר חיים. את הקולג‘ סיים בהצטיינות והוא כבר בן 25 עם קריירה כושלת בתור כלכלן מתחיל. 

    ”רוצה לשחק פול?“, בקצה הפאב היה שולחן פול עתיק שהופעל במטבע של חמישה שקלים. הוא התנדנד קלות לעבר השולחן והניח את המטבע על מסגרת העץ של השולחן. ניל, אוסטרלי מפגר שהיה סוחר בקופסאות גפרורים מלאות ירוק מצרי זול, היה שיכור דיו בשביל לחשוב שהשולחן היה שמור לו עד סוף הלילה. הוא ניגש בגסות לטומי ועמד לו מול הפרצוף. טומי הסתכל עליו וניל פלט קללה עסיסית באוסטרלית שכללה איום מודע לאלימות שאמורה להתפרץ בדקות הקרובות. המבט של טומי סקר את ניל ואז ננעץ ברצפת העץ, ניל היה גבוה מטומי בחצי ראש, לפתע טומי הרים את ראשו בזריזות וניפק לניל ראסיה ישר לסנטר. ניל נדחק אחורה והתמוטט ברעש גדול תוך כדי שהוא גורר שולחן עמוס כוסות בירה שעמד לידו. דור הברמן צעק עלי ”תעופו החוצה את והקיבוצניק הדפוק שלך.“ חוזה ורוני החברים של דור התקרבו לטומי באיום. קמתי ומשכתי את טומי החוצה מהיער הקדוש אל הרחוב האומלל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/11 18:24:
      סיפור טוב.
        18/2/11 18:16:
      מבריק

      ארכיון

      פרופיל

      rajokahn
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין