כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אדם קדם

    שירים נקודות קווים וצבעים.

    ארכיון

    אדם קדם

    0

    סוף חיי ולדימיר וקוצנר ז"ל

    29 תגובות   יום חמישי, 17/2/11, 16:38

    הרוכלים בשוק הפישפשים,
    מחו את הזיעה  מפניהם ישירות בידיהם

    חום יולי אוגוסט, ביפו;
    חמסין האויר עמד יגע
    כקשישים המתעייפים באמצע
    גרם מדרגות

    היו שם מתי מעט
    מתעניינים בגרוטאות
    בחפצים מתמקחים
    שווי שקלים בודדים

    מקור החפצים
    רוכל הסביר
    סודות מקצועיים
    לכשהחפצים מושלכים
    לרחובות באזורים
    יוקרתיים אלטע-זאכן אוסף
    באין כסף
    ואנו קונים כאן ומוכרים
    סוחרים בחפצים
    שאינם נחוצים

     

     

    בדרום העיר לא משליכים חפצים עתיקים

     

     

    אכן כך חפציהם של ולדימיר ז"ל
    וקוצנר גם ז"ל
    התקבצו לתוך שני קרטונים דהויים וקרועים
    החפצים: קוצנר ז"ל
    תעודת הוקרה לפיתוח אמצעי לחימה,
    מזל"ט, דגם מטוס ללא טייס
    מהתעשייה האוירית.

    ממשרד ראש הממשלה,
    מגן תודה והוקרה.
    השנה, אלף תשע מאות שבעים וחמש.
    בפינת הקרטון אלבום תמונות
    מקובצים הפנים חיים:
    ילדה קטנה נישאת על צוארו

    תמונות מסע מטיול, מארצות ירוקות
    שופעות אגמים, ומים זורמים
    והילדה לצידו
    בנוספת חבוקה באהבה בזרועותיו
    תמונות מספרות את סיפורו מקוטע
    מקורטע ללא מילים
    דיפדוף נוסף,  אין ספק
    זו ילדתו,
    עוגת יום הולדת במרכזה נרות
    והוא מתמוגג מנחת בשעה ונשפה לאור
    הנרות
     

     

    קוצנר ז"ל לו לחשו לך החיים
    מה  היו אומרים:
    זכרונותיך
    מושלכים נסחרים
    בעבור שקלים ספורים

    והילדה יש להניח
    הפכה אישה
    היכן, ואם ידה בהשלכת
    החפצים

     

    ולדימיר ז"ל: קרטונו צנוע  תעודת עולה בת תוקף
    כבן חמישים פנים סלביות מיוסרים

    רשיון נהיגה מומר לישראלי,
    צלחות זכוכית, ואגרטל  מפורצלן
    ספח תעודת זהות, גרוש, ללא ילדים
    ולדימיר המהגר לא שרד
    תלאות שינויים
    לא הותיר נכסים ללא פיזז
    סביב ילדה רכת שנים

    בשעה שמת ידיי זרים השליכו לו
    את החפצים.

     

     

     בשוק הזכרונות הנמכרים היה בחמסין הזה

    אפשר להרצין ולהתמקח

    לקנות את צחוקה של שעה אבודה  

    בגרוש

    ובפרוטה שחוקה

     

    את רשרוש חלום האתמולים

    ארוז   באשכול  דווי  
    מונח  בקרטון דהוי

     עזוב  
    עובר מיד ליד

    בלב העיר

    סחיר

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/3/11 18:29:
      התבוננות עדינה ונוגעת ללב. השיר, כשיר, היה יוצא נשכר מהסרת מלים מיותרות רבות.
        21/2/11 17:13:
      "לקנות את צחוקה של שעה אבודה
      בגרוש
      ובפרוטה שחוקה "


      שיר מרגש מאוד, אדם
      מבט עצוב עלינו ועל עתידנו.

      תודה!
        21/2/11 09:29:
      לו אני העורך של המדורים הספרותיים בעיתונות
      הייתי מניחה את השיר הזה בהבלטה רבה
      השיר הזה מצויין
      אין לי מספיק סופרלטיבים לשיר הזה
      שיר חברתי-מחאתי מהדרגה הראשונה
      מעורר הרהורים בלב אדם
      על אפסותם של חיים שחולפים
      בדידות, ערירות, הגירה
      פערים חברתיים
      הכל יש בשיר הזה

      גדול
      תודה ידידי משכבר הימים
      }{שטטק'ה
        20/2/11 09:34:
      נמצה את חיינו כי בסוף נגיע לקופסת קרטון
        19/2/11 21:08:
      עצוב. כל-כך עצוב. ואמיתי ומציאותי עד כאב.
      עצוב שכך


      שבוע טוב
      חבר יקר שלי:)*
        19/2/11 14:50:
      שיר יפה ועצוב ..
      גיבורי חיל ,
      יהי זכרם ברוך
        19/2/11 13:01:
      שותפה לדברי חברתי כישרונית, לכך שצריך להוריד את ה-'ז"ל'.
        19/2/11 10:13:
      הבאת אפילו את הניחוח
      כל הכבוד
        19/2/11 04:05:
      "את רשרוש חלום האתמולים"
      העשרתני!
      מי אנחנו, מה אנחנו...נוגה, אולם מעטים זוכים לתהילת עולם.
        18/2/11 22:27:
      שיר אלגי עצוב מאוד ויפה, שיופיו אינו רק בדרך האמפתית המיוחדת שאתה משורר את מותם של הגיבורים, אלא באופן העמדה החברתי, של ה"דרום מול ה"צפון", של מי שתרמו ולא נתרמו. ושל פערי תרבות שלא נסגרו נוכח קשיי קליטה/עליה בחברה לא מסבירת פנים.
      אני סבור שציון הביטוי ז"ל מיותר, הן מלכתחילה ברור כי הגיבורים מתו, שלא לומר שבהמשך הדברים נאמרים בפרוש.
      בנוסף, לטעמי ככל ששיר ארוך יותר, ועשיר יותר בפרטים כך יותר ראוי לנסות לנקות כל כפילות וחזרות (איני מתכוון שהדברים נאמרו פעמיים ממש באותן מילים) ולהשתדל להימנע ממשפטים שהם בבחינת obvious. קורא השירה האינטליגנטי צריך להרמז ולהסיק בעצמו.
        18/2/11 10:21:

      עצוב מאוד.

        18/2/11 04:36:
      אדם יקר

      מקסים השיר ונוגע
      חיים בתוך קרטונים -
      עצוב
      תודה ושבת מוארת
        17/2/11 22:58:
      חיים שלמים נארזים בשני קרטונים צנועים. שני קרטונים דהויים וקרועים. כה סימלי ועצוב.
        17/2/11 22:36:
      ידידי,

      יפה וכואב תיארת את הדברים.

      רוזן
        17/2/11 21:41:
      איזה יופי להציץ
      נקודת מבט מהממת!
      להתמקח על שקלים בודדים זה מן משחק שנהוג במקומות כמו שוק הפישפישים.
      שם אם לא תתווכח אתה נראה מוזר...
      איזה פוסט מהמם.
      אהבתי ברמות. תודה!
        17/2/11 21:24:
      מאד יפה. הייתי מסירה את הז'ל כי בעיני זה ברור ואפילו יותר חזק כשהמילה הזו אינה. אבל זה השיר שלך הרי...

      תודה על יופי.
        17/2/11 20:46:


      לקנות את צחוקה של שעה אבודה
      בגרוש
      ובפרוטה שחוקה

      יפה כתבת
        17/2/11 20:43:
      תודה על הטיול בשוק הפישפשים ..

      " בדרום העיר לא משליכים חפצים עתיקים "..

      אין כל ספק כי שם יודעים להעריך הייטב את הענתיקות ..
        17/2/11 19:16:
      החיים בקרטון
      כתוב יפה מאוד
        17/2/11 19:09:
      מעציבה עליבותם של חפצים ששימשו את שאינם עוד בחיים, אך אלו אך ורק חפצים, קליפות. אני מקווה שחייהם של המתים היו טובים וראויים.

      דפנה.
      את השיר הזה אינני מכירה מבמה והוא מאוד יפה
      אכן חיים שלמים ארוזים בקרטונים, אחרי המוות הבלתי נמנע
        17/2/11 18:07:
      מה נשאר מאנשים חיים?
      תמונות וחפצים שמסמלים את חייהם
      ובעצמם הם נאספים כמו חלקים של תצרף
      של סיפור חייהם...
      שיר - כמו סיפור או אולי "פרוזה שירתית"...
      מאוד יפה.
        17/2/11 17:32:

      בשוק הזכרונות הנמכרים היה בחמסין הזה
      אפשר להרצין ולהתמקח
      לקנות את צחוקה של שעה אבודה
      בגרוש
      ובפרוטה שחוקה

      את רשרוש חלום האתמולים ארוז באשכול דווי
      מונח בקרטון דהוי
      עזוב
      עובר מיד ליד בלב העיר
      סחיר

       

      אדם יקר,

      קראתי והלב נצבט

      יש חפצים שמכילים סיפור חיים

      החיים אזלו והחפצים הושלכו,

      עצוב

       

      דבי

        17/2/11 17:16:
      וכך סופם של כל חלומותינו וכל מה שאגרנו. בלכתנו, יפוצו כל זיכרונותינו. מה ישאר? אולי השירים.
      שיר יפהפה, אדם. מעלה מחשבה. מה נשאר מהסבים שלך? במקרה הטוב, קומץ זכרונות ואולי חפץ אחד או שניים, לעבודת השורשים של הילד.
      תודה,
      ג'ודי.
        17/2/11 17:11:
      רק אתמול הייתי שם.... בשוק הזכרונות.

      שיר נוגע. מדוייק.
        17/2/11 16:58:

      תודה על תשומת ה''

      יונה שבת שלום

        17/2/11 16:54:
      גם חלומות סחירים בסוף? :)
      שבת שלום.

      פרופיל

      אדם קדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין