השפלה כפי שספג השבוע ראה"מ נתניהו משר החוץ שלו, לא ספג ראש ממשלה במדינת ישראל כבר זמן רב. בשידור חי הבהיר ליברמן לנתניהו מי הבוס, ושלח אותו להסביר לעוזי ארד מדוע אין סיכוי שימונה לשגריר בלונדון, למרות שזה כבר החל לרקום תוכניות על השנים הקרובות שיבלה בממלכה הבריטית היפה.
ליברמן הוא לא אדם שמשאיר חובות לזמן רב. הוא נוהג לפרוע את חובותיו מהר ככל האפשר, ואת זה חש השבוע נתניהו על בשרו. קשה להבין כיצד נתניהו חוזר פעם אחר פעם על טעויות דומות, כשברור לחלוטין שעל כל טעות כזו הוא ישלם מחיר גבוה.
גם אם נתניהו רוצה למנות את מקורבו עוזי ארד לשגריר בלונדון, לא יעלה על הדעת ששר החוץ שלו, שצריך לחתום על המינוי, ישמע את זה בתקשורת או יקרא על כך בעיתון הבית של נתניהו, כאילו הדברים הועברו לשם בתכתובת פנימית של לשכת ראה"מ.
אלו טעויות של טירון, ונתניהו, למרות ניסיונו הרב, כנראה שהתנהגות של טירון עדיין איננה זרה לו. האם הדבר נובע מיהירות וזחיחות דעת, או שסתם זו בעיה מובנית אצלו? קשה לדעת.
לפחות את השכל לשתוק ולא להגיב, היה לו לנתניהו. כמו גם הבקשה ממקורביו להיזהר בכבודו של ליברמן ושגם הם לא יגיבו, אפילו לא בעילום שם. שום דבר. שתיקה ודממה מלאה.
לנתניהו אין הרבה ברירות מול ליברמן. המשך שלטונו תלוי בשר החוץ שלו. ברצותו ישים ליברמן קץ לחייה של הממשלה וברצותו יעניק לה אפשרות להמשיך. בינתיים הוא נותן לה להמשיך. אבל בדרך, כשהוא מוצא לנכון לעשות זאת, בעיקר לאחר טעויות, הוא גובה מנתניהו מחירים ולא ירא אף להשפילו.
זוכרים את הסיסמא של ליברמן בבחירות "דא ליברמן"? אז זה מה שהוא אומר לנתניהו: "דא ליברמן".
החרדים שוב נשארו בחוץ
ועדת העליה והקליטה של הכנסת, אישרה השבוע להביא לקריאה שניה ושלישית הצעת חוק שתחייב את החברות הממשלתיות והרשויות המקומיות להעסיק אחוז מסוים של עובדים מהעדה האתיופית.
מדובר בחוק שנועד לבצע "העדפה מתקנת" לבני העדה האתיופית, שמתקשים ככל הנראה להתקבל לעבודה במסגרות הממשלתיות וברשויות המקומיות.
אין העין צרה חלילה בביצוע העדפה מתקנת לבני עדה זו, בדיוק כפי שבעבר נחקקו חוקים ל"העדפה מתקנת" דומה לנשים וערבים.
דא עקא, שהציבור היחידי שלא מצליח לזכות בהעדפה מתקנת, למרות שהאפליה כלפיו היא רבה ועצומה וזועקת לשמים, הוא הציבור החרדי. זאת למרות כל הניסיונות שנעשו בתחום זה במשך שנים רבות מאד, על ידי רבים מנציגי הציבור החרדי.
מי לא ניסה את כוחו בתיקון עיוות משווע וגדול זה. החל מח"כ לשעבר, הרב אברהם רביץ זצ"ל, עובר לח"כ לשעבר הרב מאיר פרוש, והמשך ביו"ר ועדת הכספים הנוכחי, הרב משה גפני. כולם עמלו קשות לקדם הצעות חוק בעניין זה, אך תמיד הכנסת עמדה כחומה בצורה בהתנגדותה.
כאשר אושרה הצעת החוק לביצוע "אפליה מתקנת" לציבור הערבי, נעשה ניסיון גדול להכליל בתוך החוק הסתייגות שתקבע "אפליה מתקנת" גם לציבור החרדי. אולם חברי הכנסת מנעו זאת בתירוצים מתירוצים שונים.
במערכת הפוליטית אוהבים מאד לחבוט בציבור החרדי על שאינו שותף למעגל העבודה, אבל לא נוקפים אפילו אצבע קטנה כדי לסייע למי שרוצה בכך, להשתלב בעבודה שתכבד את בעליה. וזו כמובן צביעות לשמה, והתנהגות שנובעת אך ורק משנאת החרדים.
בירושלים, לדוגמא, כשליש מהאזרחים הם חרדים. אך בעיריה, מתוך אלפי העובדים, רק אחוזים בודדים הם חרדים. האם זה הגיוני? בוודאי שלא. אך מאימתי ההיגיון עובד כשמדובר בציבור החרדי?
גם השבוע, באותה ישיבה של ועדת העליה והקליטה שאישרה לקריאה שניה ושלישית חוק להעדפה מתקנת לציבור יוצאי אתיופיה, נעשה ניסיון נוסף, והפעם על ידי הרב ישראל אייכלר, להחיל העדפה מתקנת דומה על הציבור החרדי. אך שוב חברי הכנסת הדפו את הניסיון ולא נתנו לכך יד בתירוצים מתירוצים שונים ומשונים.
הרב אייכלר הודיע כי הוא אינו מרים ידיים וכי בכוונתו לעשות ניסיון נוסף באמצעות הסתייגות לחוק זה כאשר יובא לאישור סופי במליאת הכנסת, אך חזקה על חברי הכנסת שרוממות ההסתה בפיהם ואפס מעשה בעניין בידיהם, שידחו גם הסתייגות זו ושוב יותירו את המגזר החרדי ללא העדפה מתקנת. אבל להמשיך ולהסית כנגד הציבור הזה בכל מה שקשור לשוק העבודה, הם כמובן ימשיכו ללא הרף. והעובדות? נו באמת, ממתי הן חשובות?
התנהגות זו כלפי הניסיונות לבצע העדפה מתקנת לציבור החרדי, שלובת ידיים להתנהגותם של חברי הכנסת ומשרד המשפטים כלפי הניסיונות הרבים שנעשו במשך כל השנים להביא להכרה בתואר רבני כתואר ראשון לצורך קבלה לעבודה.
כידוע, כדי להתקבל כיום למשרה במגזר הציבור, ולו אפילו הזוטרה ביותר, יש צורך בתעודות ותארים. מי שבידו תואר במדעים סיניים למשל, זכאי כמובן להגיש מועמדות ולהתקבל לעבודה במגזר הציבורי. אך מי שבידיו תואר בחכמה יהודית, דהיינו תואר רבני מהרה"ר וכיוצ"ב, אין לו שום אפשרות להגיש מועמדות למשרות ציבוריות, משום שהסמכה זו לא מוכרת. למרות שמדובר באנשים שלמדו שנים רבות מאד.
גם בתחום זה, כל הניסיונות שנעשו לשנות את המצב הקיים, כולל הצעות חוק שהוגשו, נדחו על ידי הכנסת במשך השנים. והכל כדי להמשיך ולחסום את דרכם של בני הציבור החרדי לשוק העבודה במגזר הציבורי, או לחלופין, לכפות עליהם לצאת וללמוד השכלה כללית כדי לרכוש תואר שיאפשר להם להתקבל לעבודה.
וזה, כמובן, אכזריות, התעמרות והתנהגות אשר נובעות אך ורק משנאה בוערת כלפי הציבור החרדי וערכיו, והרצון לחלן אותו בכל דרך.
סער מריח בחירות ההתנהגות בתקופה האחרונה של שר החינוך, גדעון סער, מעידה על כך שריח הבחירות עולה באפו של האיש. הרוב במערכת הפוליטית אינו סבור כך, אך לסער חושים פוליטיים מחודדים ביותר, ואם הוא חושב כך, בהחלט שאין להתעלם ממחשבותיו.
כמעט מראשית הקדנציה, סער התנכר במידה כזו או אחרת לשני מגזרים: החרדים והציבור הימני. ההתנכרות וההתנכלות שלו לציבור החרדי ולכל הנושאים הדתיים, היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה כלל, וכבר רבות דובר ונכתב אודות עובדה זו.
סער התנגד והתנכל כמעט לכל דבר שריח דת נדף ממנו, גם נושאים ועניינים שאינם קשורים כלל לתפקידו במשרד החינוך.
אבל גם למתיישבי יהודה ושומרון ולציבור הימני יש והיו טענות רבות ביותר כלפי סער. מדובר באדם שנחשב בקדנציה הקודמת לאיש ימין מובהק. הוא התנגד להתנתקות ונמנה על קבוצת המורדים בליכוד נגד אריאל שרון, שהביאה בסופו של דבר להקמת קדימה.
בפריימריס האחרונים בליכוד להרכבת הרשימה לכנסת הנוכחית, הגיע סער במקום בראשון במספרים מרשימים, גם בשל תמיכת הימין בליכוד והעמדות הניציות המובהקות שהציג.
ואולם, מאז בחירתו לשר החינוך והחלטתו שזו רק מקפצה קדימה, כשהיעד הסופי הוא לשכת ראש הממשלה, שינה סער את עורו לא רק כלפי הציבור החרדי והנושאים הדתיים, אלא גם כלפי הימין ויהודה ושומרון.
בכל הנושאים החשובים והיקרים לתושבי יהודה ושומרון, קולו כמעט ולא נשמע. סער הישן היה מביע עמדה נחרצת נגד נתניהו בכל הקשור לתמיכתו בשתי מדינות לשני עמים, וכמובן שהיה עושה הכל כדי למנוע את הקפאת הבניה שטחי יו"ש.
אבל סער הישן נעלם ואיננו, ובמקומו קיבלנו סער חדש שמתקרב לשמאל, קורץ ומנסה למצוא חן בעיני הצפונים, העשירים והשבעים ממדינת תל אביב, תומך נלהב של המשפטיזציה, וחבר קרוב של כל מה שסמלה מפלגת שינוי זיכרונה לא לברכה.
סער שינה את עורו כדי לרפד את דרכו ללשכת ראש הממשלה. וכדי לשוות לעצמו תדמית של איש מרכז רחוק מקיצוניות, הוא השיל מעליו את כל מה שדבק בו בעבר, כדי לקבל לגיטימציה מאגפים בציבור שרחוקים מהליכוד ומצויים עמוק בצד השני של המפה הפוליטית.
בימים האחרונים, כך עושה רושם, סער שוב מנסה לשבור ימינה, לכיוון של סער הישן. גם בגישה שלו כלפי הציבור החרדי וגם כלפי הימין.
הביקור שלו בחברון, כולל תפילה במערת המכפלה, מסמנים את שני הדברים גם יחד. לסיור שלו התלווה סגנו החדש, הרב מנחם אליעזר מוזס, ולא היתה תמונה שהשניים לא הצטלמו יחדיו, כולל תמונה כיצד שניהם מתפללים במערת המכפלה.
סער הודיע בסיור על כוונתו להביא בתי ספר ותלמידים לביקור בחברון, כדי שילמדו על המורשת וההיסטוריה של עם ישראל. זה יפה, אפילו נפלא, אבל קשה להשתחרר מן הרושם שהעיתוי לכך איננו מקרי. מדוע שר החינוך לא עשה זאת עד היום והמתין שנתיים מאז נכנס לתפקידו כדי להבין שחברון היא עיר האבות ומקום חשוב ביותר בהיסטוריה של העם היהודי?
גם תמונת התפילה במערת המכפלה לצידו של הרב מוזס, איננה מקרית. אצל סער אין מקרה. הכל מחושב ומתוכנן, ונועד להעביר מסרים לציבור שאת קרבתו מבקש סער להשיג בשל הריח שעלה בנחיריו.
גם הניסיונות והמאמצים שלו ושל הממונים על יחסי הציבור שלו, לקבל חשיפה וכתבות חיוביות בכלי התקשורת החרדיים, מצביעים על שינוי המגמה וסיבוב הפרסה שסער מבצע בימים אלו.
משרד החינוך מבצע בימים אלו ביקורת נרחבות ביותר בכוללים ובישיבות, והסיפורים סביב ביקורות אלו קשים ומצביעים על אכזריות, התנכלות והתנכרות. שר החינוך יכול לנסות להתנער מאחריות להתנהגות זו, אבל כשר האחראי אין לו אין היכולות והאפשרות הזו, גם אם יתחייב בנקיטת חפץ שאין ידו במעל ושאין לו כל קשר לעניין. פקידים, כידוע, לא נוקטים בצעדים מרחיקי לכל שכאלה ללא אישור מגבוה, ולו תהיה זו הסכמה שבשתיקה.
בכל מקרה, גם אם מלכתחילה סער לא היה קשור להתעללות הזו בבני התורה, הרי היה בידו לעצור את הדבר לאחר שהזעקה עלתה ונשמעה בכל פינה. אבל סער בחר למלא פיו מים ולשתוק. כאילו הפך לאילם.
אבל יש מקומות שבהם סער מדבר ומתבטא. בהם הוא לא אילם וקולו נשמע גם נשמע, ושוב, ככל הנראה כדי לנסות למצוא חן ולשנות את תדמיתו לפחות בקרב חלקים מהציבור החרדי.
סער התייחס לחוסמים אנשים חרדיים להתקבל למקומות עבודה, ואמר כי "אחד החסמים בפני תעסוקת חרדים היא נכונות נמוכה להעסקתם מצד מעסיקים חילוניים. הוא גם הדגיש כי "עובדים חרדים הם בדרך כלל עובדים מסורים ומוסריים, וסיפר כי "שמעתי ממעסיק גדול של עובדות חרדיות, איך הן לא יעשו שיחת טלפון לצרכים פרטיים ממקום העבודה מחשש גזל. לא מספיק לדבר על חשיבות השתלבות החרדים בשוק העבודה. צריך גם לגלות פתיחות מצד מעסיקים. יש לעודד מעסיקים להעסיק עובדים חרדיים, פעולה שתסייע גם למגזר החרדי וגם לכלכלת מדינת ישראל".
על הנושא הזה סער יעוט לדבר, כמוצא שלל רב. בשביל לעודד את הציבור החרדי לצאת מהיכלה של תורה לשוק העבודה, בשביל זה הוא מוכן אפילו לדבר בשבחו של הציבור החרדי ולציין שעובדים חרדים הם מסורים ומוסריים ונזהרים מגזל.
אבל להפסיק לאלתר את רדיפת עולם התורה, בשביל זה כנראה שריח הבחירות שעלה באפו צריך להיות חריף בהרבה. בשביל זה הוא צריך להרגיש שגורל עתידו ואם יהיה ראש ממשלה אם לאו, תלוי בנציגות החרדית. רק אז יבין ואולי נראה שינוי.