"העתיקה היקרה בתבל" י. ויין "הארכיאולוגים מחפשים עתיקות באדמה אך המימצא העתיק ביותר נמצא בידנו" בתחילת השבוע פורסמה בעיתוננו הכותרת הבאה: מפקחי רשות העתיקות תפסו חוליית שודדי עתיקות שחיפשה זהב. בגוף הידיעה צוינו פרטי המקרה, ומתברר, כי מדובר בחולייה מתוחכמת של שודדי עתיקות הפועלת באזורים שונים ברחבי הארץ תוך כדי שימוש בכלי חפירה חשמליים, גנרטור, פטיש חציבה וציוד מקצועי מפותח. החוליה נתפסה לאחר מעקבים ותצפיות ממושכות. ברשות העתיקות מציינים, כי העונש הקבוע בחוק על עבירה פלילית שכזו מגיע לחמש שנות מאסר. ע"כ הידיעה.
ידיעה זו והפרטים המובאים בה, הן מאמציהם של שודדי העתיקות לגלות ממצאים ארכיאולוגיים, והן החשיבות הרבה וההשקעה המאומצת והמפרכת של המשטרה ופקחי רשות העתיקות בתפיסתם של אותם שודדי עתיקות לצד העונש החמור יחסית הקבוע בחוק, הביאו את כותב השורות לערוך בירור קצר בנושא העתיקות והחפירות הארכיאולוגיות.
מתברר, כי הארכיאולוגיה הינה מקצוע אקדמאי לכל דבר, הכולל שאלת מחקר, כשהחפירה עצמה היא הניסוי. לחפירה ארכיאולוגית ישנם כללים ברורים ומדויקים כיצד בדיוק עליה להתבצע שלב אחר שלב, ממש כמו מחקר מדעי לכל דבר. החופרים במעבה האדמה נכונים לעבודה מאומצת בתנאי שטח קשים וכבדים מנשוא, מתוך ידיעה והכרה ברורה, שיציאה לשטח תדרוש מהם שהות ממושכת מאד באתר החפירה. לעיתים חולפות שנים עד אשר יגיעו הארכיאולוגים לממצאים הרצויים מבחינתם. כשסוף סוף הם אכן מגלים תגלית כלשהי, יום חג הוא להם. התגלית עצמה זוכה ליחס של אח"מ ונוהגים בה במלא הזהירות ובכל כובד הראש על מנת שלא תיפגע. מנסים לדלות ממנה מידע על אופי התקופה ומאפייניה השונים, על פי פרמטרים שנקבעו ע"י המומחים השונים ברשות העתיקות.
אנשי רשות העתיקות רואים בעבודתם ערך חשוב וראשון במעלה, שבעבורו מוכנים הם להתעמת עם ציבוריים שונים במדינה. הם מסוגלים לרמוס את כבוד המת כדי לגלות דבר עתיק או מעניין יותר לדידם. מבכרים לקומם עליהם את העולם הערבי, ולהסתכן בגינויים בינלאומיים ובפעולות נקם שיפגעו בתושבי המדינה מצד קיצוניים שרואים עצמם נפגעים מפעילותם של החופרים באתרים רגישים.
גם יחידות השיטור המיוחדות המופקדות על מניעת שוד עתיקות, מראות לנו את היחס הרב שתחום זה זוכה לו מצד כל חובבי העתיקות. לאורך ההיסטוריה הקצרה מעת קום המדינה, ידועים שמותיהם של אישי ציבור בכירים שניצלו את מעמדם ואת תפקידם על מנת לבזוז עתיקות שנמצאו באתרים שונים שהיו בתחום אחריותם. אותם אישים העשירו את קופתם הפרטית ע"י שוד עתיקות שביצעו באין פוצה פה ומצפצף. מסופר כי מרן בעל החפץ חיים זצוק"ל נטל פעם את ידיו של בנו ואמר לו, כי מעוניין הוא לצאת עימו בריקוד. התעניין הבן, לריקוד זה מה סיבה יש לו. ומרן זצוק"ל השיבו: "בכל העולם התרחשו שינויים ותהפוכות. אפילו בדומם ובצומח חלו תמורות שונות מאז בריאת העולם. אך תורתנו הקדושה נשארה אותו דבר בדיוק. אותה גמרא שהחזיק הרמב"ם בידו לפני שמונה מאות שנה נמצאת בידינו, יכולים אנו לפותחה וללמוד מה שהוא למד. אותו חומש שקיבלנו בסיני, אותו אחזו התנאים והאמוראים בידם, התעמקו בו וחידשו בו חידושיהם, מחזיקים אנו והוגים בו. על כך צריכים אנו לרקוד ולשמוח. "הנה", המשיך מרן הח"ח זצוק"ל, "הארכיאולוגים מחפשים עתיקות באדמה. תרים הם אחר כלים ישנים ומטבעות שעבר זמנם. אך המימצא העתיק ביותר נמצא בידנוֿ ספר התורה! הוא נותר בדיוק כפי שהיה במעמד הר סיני ללא כל שינוי. כמה שווה הוא. הבא נצא בריקוד", סיים מרן זיע"א...
אכן כשרואים כיצד אנשים "מלומדים" מסוגלים לבלות ולבזבז את מיטב שנותיהם בחיפוש אחר שברי כלים וחלקי מתכות קדומים, ובינתיים מפסידים הם את העתיק והקדוש ביותר, הזמין ומצפה לכל יהודי באשר הוא, התורה הקדושה, היקרה מפנינים ומפז, אין לנו אלא להודות על כי שם חלקנו מיושבי בית המדרש ולייחל כי כל עם ישראל יזכה להתעשר מאוצרות הנצח שהתברכנו בהם. "לך ה' הסגולה" ש. ליזרוביץ "בדור של סגולות, חשוב לזכור כמה מהסגולות העתיקות והוותיקות"
עם כל ההרגשה של "ירידת הדורות" והידיעה של "אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים", הרי שיש מקום גם לחלק הזכות, טפיחה על השכם ואמירת איכשר דרא, בכמה וכמה עניינים.
דור מיוחד הוא דורנו, בו זוכים לראות אלפים ורבבות שמשכינים עצמם בבתי המדרש, דור בו כמעט כל מקצוע במקצועות התורה, זוכה ללימוד בפני עצמו, עיון וחיבורים נפלאים המודפסים עליו, והידורי מצוות מופלאים, אשר גם פשוטי עם זוכים להם, דברים שפעם היו כרוכים במסירות נפש של ממש.
ויש ברוך השם, גם דור שכולו סגולות וישועות, כמים לים מכסים.
ואל יקל הדבר בעיניכם, כי ישראל עם סגולה הוא, וסגולות רבות לו ולא רק חלילה בסגולות שאין להן בסיס, כי אם כאלו המצויות בספרי הקודש, מדורות ראשונים ואחרונים, סגולות שתועלתן רבה.
בדור בו הבלבול והטרדות רבות, כל איש מחפש את הברכה הישועה והחיזוק, ואלו נמצאים לו בשפע.
ברכות וישועות עד בלי די, צדקות והפרשת חלות, תפילות מוהלים וימי תפילה רצופים, שעות מיוחדות, תפילות נדירות וברכות חד פעמיות. כל אלו רב כוחן לעורר את ישראל לאביהן שבשמים, למצוות צדקה, ובעיקר לישועה רבה, כה יתן ד´ וכה יוסיף.
וקול העם נשמע, הבו לנו סגולה, רוצים הם ישראל בני מלכים, להוושע, ויפה שעה אחת קודם. ובודאי מה טוב ומה נעים הדבר, למען ירבו הזכויות והישועות, בכל בית כדי משאלות ליבו לטובה.
ואין אנו כאן בדלות מילין, אלא להוסיף עוד מעט קמעא מהסגולות הישנות אשר מופיעות בספרים הקדושים, למען תזכרו, ולמען תיוושעו.
* לימוד תורה — סגולה לילדים, לבנין בית, לחיים, בריאות פרנסה והצלחה בהכל.
* לימוד ברצף — "מצוה גוררת מצוה — קיום מצוה הוא הסגולה לחמוד עוד מצווה, וכן בלימוד תורה, למד הרבה וקבל חשק ללמוד!"
* תפילה בכוונה — שורש רפואה שתועיל לכל הצרות (ספר העיקרים)
* המעביר על מידותיו — מעבירין לו על פשעיו, סגולה לכפרת עוונות, לקבלת התפילות (ועוד הרבה סגולות הטמונות בהם)
* שמירת הלשון — סגולה לפרנסה, קבלת התפילות וכל מילי דמיטב
* חזרה — השונה פרקו מאה ואחד פעמים, סגולה לזיכרון
* חסד והלוואת ממון — סגולה לשידוך, לילדים, לחיים בריאים, לעשירות ולקבלת התפילות.
* מצות ליווי אורחים, סגולה גדולה לעשירות והצלחה.
* ברכת כהנים — סגולה לכל ברכות ד´
* איש"ר בכל כוחו — כפרת כל העוונות
* שמירת שבת כהלכתה; זריז וזהיר בשמירת השבת — מחילת עוונות ועשירות
* נט"י כדין — ברהמ"ז בכוונה — עשירות והצלחה.
* לא להכניס מעדנים מיותרים לגופו — סגולה להתחכם בלימוד התורה (וגם לרמת טרגלצורידים תקינה)
* ק"ש על המיטה )מלא!( בכוונה — סגולה לשמירה וישועה
* ק"ש בכוונה — להינצל ממחלוקת
* זהירות בדיבור אסור וראית העין — סגולה שיקבל ד´ תפילתו
* סיוע כלכלי לכוללים ולישיבות — סגולה לעשירות. (וכך כותב מרן החפץ חיים זצוק"ל: — לפנים בישראל היתה חובה על כל אחד לתת תרומות ומעשרות לכהנים וללויים, וזאת הייתה סגולה לעשירות, עשר בשביל שתתעשר, ועכשיו בימינו בני הישיבות הינם במקום הכהנים והלויים, וכל בן ישראל מחוייב הוא לתת להם מנת חלקם המגיע להם על פי דין, משום שהם הם הנושאים את דגל התורה)
ואין אלו רק מעט מעט מהסגולות הרבות הקיימות בשוק, שלא תמיד מנוצלות, וישמע חכם וביתו ויוסיפו לקח.
"פנס הקסמים" ל. מאיר
"את זירות ההתמודדות במהלך חיינו, לא ניתן להתאים לצרכים המשתנים!" עובר האורח אשר נקלע לעיירה ´חלם´, עיר ואם בישראל, בשעת לילה מאוחרת — הביט ברחמים אל עבר היהודי העבדקן אשר רכן על הארץ במשך שעה ארוכה, מתחת לעששית הרחוב שהפיצה אור חלוש על שולי הדרך. "האם אוכל לסייע?" פנה אל העבדקן, שקיבל את הצעתו בזרועות פתוחות: "כן! בהחלט! אבד לי מטבע בעל ערך, ומזה שעה שאני מנסה למוצאו, בינתיים ללא הצלחה!" נענה הלה.
"וכלום הבחנת במקום המדוייק בו נשמט המטבע מידך?" בירר עובר האורח, והמאבד השיב בביטחה ובקול צלול: "כן! זה היה בערך שם, אני בטוח!" הכריז, בעודו מצביע לעבר נקודה מסויימת, איֿשם בהמשך הסימטא החשוכה.
"אם כן, מדוע אתה מחפש את המטבע ´כאן´, בעוד הוא אבד ´שם´?" בירר עובר האורח המבולבל, ואילו בן שיחו הביט בו בהשתוממות והשיב: "יסלח לי מר, אולם כלום אין התשובה ברורה מאליה? כלום יש סיכוי שאמצא את המטבע שם, בעלטה? כאן ישנו מעט אור, ולכן אני מחפש כאן את אבדתי!" הסביר, בעודו שב ורוכן על הארץ, ממשיך בחיפושיו... ידידנו החלמאי נדמה בעינינו כמגוחך, אולם למרבה הפלא, רבים הם הנוהגים בדיוק כמותו. את הפתרונות לכל מצוקותיהם, בעיותיהם, והמכשולים שצצים במהלך חייהם, הם מחפשים תמיד מתחת לפנס. במקום בו נוח להם לחפש, מסיבות כאלו ואחרות. בצורה עקבית ומעוררת גיחוך, הם מנסים להכתיב את זירות ההתמודדות, גם במקום בו המציאות ברורה מאין כמותה.
כך, אנו מוצאים את המלינים על מצוקת הדיור במרתפי הערים החרדיות, במקום להבין כי הפתרון נמצא איֿשם בפריפריה; כך אנו מוצאים את אותם הממהרים לשקול ח"י שקלים לצדקה בעת צרה — כתחליף לעריכת חשבוןֿנפש והקפדה יתרה על שמירת הלשון, למשל; וכך גם בתחומים רבים נוספים. אורו של הפנס מזמין כלֿכך, קורץ כלֿכך, עד שבמקרים רבים איננו עומדים בפיתוי. אנו ממקדים את החיפושים סביבו, למרות שבעמקי ליבנו אנו יודעים שהפתרון נמצא הרחק משם.
אולם בלא כל ספק, את הגישה החלמאית הזו הביאו לכדי שיאים חדשים, אותם המבקשים לחפש את אבדותיהם באדיקות לאורו של ´הגורם העדתי´ ורגשות הקיפוח, גם במקום בו מבין כל בר דעת שהן אבדו במקום אחר לחלוטין.
שכן ברור, שהרבה יותר קל לתלות את מאבקה של היהדות הנאמנה כנגד הפרצות המאיימות על טהרת כרם בית ישראל — בנגיעות עדתיות, מאשר להתמודד מול האמת הנוקבת; קל לתלות בגזענות את איֿהתאמתן של בנות כאלו ואחרות למוסדות על טהרת הקודש, ולנסות לגרוף בכך הוןֿפוליטי והישגים מדומים; קל להשליך על תחושת הקיפוח המלווה מגזר שלם, מסיבות אשר אולי בצדק יסודן, את התחלואים מהם סובל מגזר זה כמו כל מגזר אחר.
אבל רק בעיה אחת נותרה: החיפוש מתחת לפנס אמנם נוח יותר, אולם הוא סובל מחסרון בסיסי קטן: את המטבע לא ניתן למצוא שם! כל ניסיון להסיט את זירת ההתמודדות ממקומה הטבעי — לא יגרור בעקבותיו אלא אכזבה ומפחֿנפש...
ועוד הערה, לסיום: חוק מרפי קובע, שהפרוסה תיפול תמיד כשהצד של החמאה כלפי מטה. על יסוד הדברים ניתן להוסיף ולהניח, כי במרבית המקרים, אבידה לא תאבד מתחת לפנס, אלא בפינה החשוכה ביותר, בה ניתן יהא למוצאה רק על ידי משמוש ופשפוש. מעתה, המסקנה מתבקשת: כאשר אבדות רבות כלֿכך, נאבדות תחת אותו פנס דלוח — הדבר אומר דרשני...
וכבר אמר חכם אחד: האבידה תימצא תמיד, במקום האחרון בו יחפשו אותה, משום שברגע בו תימצא — החיפוש יסתיים. אם ידידינו ימצאו אחת ולתמיד את הדרך שאבדה להם זה מכבר, אולי יגיע הסוף לאותו חיפוש מתסכל וחסרֿסיכוי, שמתמקד משום מה תמיד מתחת לאורו של הפנס... "לשקף את המציאות" מ. שוטלנד "דומה שזהו הזמן להעלות על נס את הקורה כיום אצל שומרי התורה בחו"ל" ממש כשם שמהשמים התגלגלו הדברים לאחר מעשה אשת פוטיפר, שהבריות יעסקו בסרחונם של שר המשקים ושר האופים, כך באו פרשיית חילופי הרמטכ"ל והמהפכה במצרים, ודחקו מעט את החרדים מהכותרות. המדובר אפוא בהקלה זמנית, שכבר רואים את סיומה. הנה כי כן, מאמצע השבוע חזרו הגרגרנים לעסוק בביקורות משרד החינוך במוסדות התורה, בידיעות אופטימיות לדידם על כך, שהנה החרדים משנים דרכם ורצים לשוק העבדים ובידיעות הפוכות על חוסר רצונם של החרדים במשרות המוצעות להם. כללו של דבר, "חרדים", "חרדים" ושוב "חרדים", כשגופים תקשורתיים משולי המחנה, כמו גם מוסדות בעלי צביון חיצוני חרדי בעיני מי שאינו מבחין בין תכלת לקלא אילן — משתפים פעולה עם כל גחמה ובלוף, על מנת לקעקע את תחתית ספינת יראי ד´.
בעיקרו של דבר, מתוך עצם מציאותם של המתחזים הללו בעולמות החיצוניים ולא בד´ אמות של הלכה, נגרם עיוות בתמונה הכוללת של הציבור החרדי. שהרי אך טבעי הוא, שרבבות לומדי התורה ומשפחותיהם, המרוחקים לא רק מהכיעור אלא גם מהדומה לו, אינם מקבלים ביטוי המשקף את משקלם האמיתי. כך נוצר מצב, שלעיתים דברים הנאמרים מפי הנחשלים, מוצאים את דרכם לאוויר העולם, בדרגת אמינות שכלל אינה יאה להם. דברים אלו נחטפים בשקיקה מאת שונאי התורה, באשר יש בהם כדי למלא את משאלות ליבם, להגביר את האופנסיבה האנטי ישיבתית, תוך שימוש במידע פנימי כביכול. בין השאר ישנה התרסה הנאמרת הרבה לאחרונה, כאילו בחו"ל קיים פלא רוחני כביכול, המאפשר לבןֿתורה לצאת מבית המדרש בלי להינזק מתחלואי החיצוניים.
דברי הבל אלו ממוחזרים גם בידי תקשורתנים ופוליטיקאים חילוניים, התובעים בפה מלא, להעתיק מחו"ל אורח חיים שכלל אינו קיים, חוץ מאשר במוחותיהם הקודחים או השקועים בתרדמה בת עשרות שנים...
למרות ידיעות חוזרות ונשנות על תהליך הפוך בדיוק, כלומר, על הכרה גוברת והולכת בכל תפוצות אחינו בית ישראל, בהכרח שבהליכה ל"מדבר" כדברי מרן החזו"א זצוק"ל — לאחר שהתרשמנו לאחרונה באופן בלתי אמצעי מהמציאות כפי שהיא — דומה שזהו הזמן להעלות על נס את הקורה כיום אצל שומרי התורה בחו"ל.
משיחות שקיימנו עם כמה מראשי המחנכים שמעבר לים, הוברר לנו, שזה למעלה מעשרים שנה, המגמה המתחזקת היא לא ליטוש את ביהמ"ד ולהמשיך בלימוד. על מנת לעמוד בכך, ישנם בני תורה רבים מבתים אמידים, שהשליכו מעצמם הרגלי עשירות וחיים עם משפחותיהם כ"י בדוחק רב, ובלבד שלא יזדקקו לעזוב את תיבת נח. הפלא היותר גדול הוא לדברי אותם מחנכים, שדור הוריהם של בני ישיבות אלו, שבימיהם עוד לא פשטה צורת לימוד התורה בדרך הישיבות, רובו ככולו תומך בבנים אלו בחפץ לב ורואה בהם את התקווה היחידה לקיומו של עם ישראל.
בין השאר גם שמענו על תופעה, השוררת בקרב בעלי ממון ועסקים, שלעת זקנתם היו מעוניינים למסור את עסקיהם לדור ההמשך. אולם בניהם בני ישיבות, אינם מוכנים בשום אופן לצאת מכותלי בית המדרש, גם עבור עתיד כלכלי מובטח וממון רב. המדהים בכל זה הוא, שלא כבעבר בו מקרים כאלו היו מעוררים ריבות וכעס, כיום, רבים מהורים אלו היודעים היטב מה נעשה בשוק העבדים )גם בזה של הגבירים( ועל אף הקושי המנטאלי מקבלים את הדבר בהבנה, בצוותא עם הנחת דקדושה שיש להם מבניהם.
זוהי אפוא המציאות כפי שהיא כיום, על אף דמיונותיהם ומשאלות ליבם של רודפי התורה. גם אם כאמור, רוב רובם של לומדי התורה שקועים בעבודתם מספיק, בכדי לא לשמוע כלל דברי הוואי פרי רודפים מבחוץ ומשת"פים מבפנים, מן הראוי שהדברים יהיו ידועים — גם כהסרת דברי דלטוריה על מוסרי נפש לתורה — וגם כחיזוק לכל עובדי ד´ באשר הם. |