"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
אין האילן מתחזק, או מה שלא הורג מחליש
אחד הנושאים שניתנו לנו באחד ממבחני החיבור בתיכון היה אימרתם של חז"ל: “אין האילן מתחזק אלא משנשבו בו רוחות". ההצלחה שלי בחיבורים היתה בקשר ישיר עם מידת הרגש שהעלה אצלי הנושא וזה היה אחד החיבורים הטובים כי האמירה הזו הרגיזה אותי במיוחד. כבר אז עניינו אותי נושאים פסיכולוגים אישיים ולכן שלא כמו התלמידה הטובה בכיתה, לא לקחתי את האמירה לכיוון הלאומי אלא לכיוון הפסיכולוגי וטענתי שהיא שגויה מכל וכל. ילדים שעברו טראומות, כך טענתי, אינם מתחשלים מזה אלא נחלשים מזה.
אתמול, בהרצאה של איזה פרופסור מאחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב, שמעתי אישור ביולוגי למה שהרגשתי כבר בנעורי. לא רק שמה שלא הורג אינו מחשל אלא שהוא הופך אותך לרגיש יותר. הרבה פעמים הגוף מפתח רגישות למשהו רק אחרי כמה פעמים שהוא נחשף לאותו הדבר. לדוגמה, ייתכן שאדם לא יגיב בפעם הראשונה לקוקאין אבל ככל שהוא ייקח את החומר יותר פעמים הוא יהיה רגיש יותר.
אותו הדבר נכון לסטרסורים (גורמי לחץ) – ככל שהאדם נחשף ליותר סטרסורים בחייו (בעיקר בחייו המוקדמים) הגוף מפתח יותר רגישות להורמוני הסטרס (כגון קורטיזול) ומגיב יותר בחריפות. למעשה, נמצא שבאופן סטטיסטי אחד מגורמי הסיכון המובהקים לפתוח דיכאון הוא מספר הסטרסורים שאדם חווה בילדותו או בהיותו נער.
על עצמי הרגשתי שהחומרה של התגובה שלי התגברה ככל שנחשפתי ליותר מקרים של סטרס לא רק בילדות אלא גם בגיל מבוגר. בגיל צעיר הייתי מסוגלת להתגבר הרבה יותר בקלות על אסון או פגיעה אבל כל פעם שדבר כזה הופיע בחיי שוב היכולת שלי להתגבר נחלשה ונחלשה. כיום, נראה לי, שגם משב רוח קליל ישבור את ענפי. |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברור שהמחקר הוא רק סטטיסטי ולא מתאים לכל אחד אבל השוני באופן שבוא אנשים שונים מקבלים את הסטרסורים הוא כנראה יותר גנטי מאשר קשור למודעות. בעצם לא ברור לי מה הקשר של מודעות לנטייה לדכאון. אני מכירה דכאונים מאוד מודעים ואנשים מאוד לא מודעים שאינם דכאוניים.
ככל האדם מודע יותר, הנטיה תהיה לכיוון של התחשלות ולא לכיוון של חולשה או נחשלות...
כנראה שאת צודקת. התוצאות של המחקרים הן כמובן סטטיסטיות ולא משקפות כל אינדיבידואל לעצמו. תודה!
כל איש לגופו ולנפשו הוא. יש כאלה שמצוקות מעירים בהם כוחות חדשים ויש שלא...
נושאים מעניינים את מביאה.
ת'אמת, בתור אנהדונית ותיקה אני לא מבינה כלום בהנאות.
לא בטוחה שזה נכון. הרבה פעמים ככל שאתה מענג את עצמך, סף הגירוי עולה. אתה כבר לא נהנה מאותם הדברים וכדי להנות יש צורך במשהו יותר מיוחד, נדיר ומענג..
מעניין. לא חשבתי על זה מהכיוון הזה - שווה בדיקה.
תודה על האיחולים. אני זקוקה להם כי השבוע מתחיל הסמסטר וזה עשוי להיות מעיין של סטרסורים. שיהיה גם לך שבוע רגוע. תודה.
ולעצם העניין חושבת שאת מאד צודקת.
זוכרת שבנעורי וגם בהמשך חיי חשבתי שאוכל לנצח את כל העולם ואימו..שאני חזקה ושום דבר לא יוכל לי.
והיום? לאחר שנים של באמת הרבה סטרסורים ,שמחה להגיע ליום החדש בלי הרבה גלים..
מנסה לברוח מכל מה שמרמז על מקור סטרס חדש..
שבוע טוב וללא סטרסים :-)
זה חדש, אבל זה שאת כותבת את זה זה סימן שאין לך אלצהיימר כיוון שאלו שחולים באלצהיימר לא מודעים לזה שהם לא זוכרים (את זה שמעתי באיזו הרצאה אחרת).
כבר לפני שנים עלינו על זה שההבדל ביננו הוא שאת זוכרת דברים חשובים ואני זוכרת דברים שוליים אבל בטח גם את זה את לא זוכרת כי זו אנקדוטה שולית בעליל.
דווקא הדוגמה השנייה נראית לי מתאימה יותר לטענה שלי משום שגם בה הגוף בעצם נחלש, ואילו הדוגמה הראשונה היתה יכולה להוכיח את אמרות חז"ל. את צודקת זה כמו הוכחות מהתנ"ך או כמו תיאוריות פילוסופיות. בכל אופן במקרה של סטרסטורים זה כנראה מחליש את העמידות הנפשית וזה בעצם מה שרציתי לומר.
בכל אופן, לגבי האנלוגיות הביולוגיות והרפואיות
(ואת יודעת שאני קצת קרובה לתחום זה.), זה קצת כמו הוכחות מהתנ"ך, כלומר שאפשר למצוא דוגמאות לכל כיוון שאותו תרצי להוכיח. אכן יש מקרים שחשיפה לגורם מסויים מעצימה את התגובה, ולא מרגיע אותה - למשל תגובת החיסון היא כזו - חשיפה חוזרת לגורם המחסן מביאה לתגובה חיסונית יותר חזקה, לרמות נוגדנים גבוהות יותר, וכו.לעומת זאת, יש גם מקרים הפוכים, והדוגמא שקפצה למוחי היא רגישות לאינסולין. לאנשים עם משקל יתר יש סיכוי גבוה מאוד לפתח סכרת. זאת בגלל שהגוף, שחשוף כל הזמן לרמות סוכר גבוהות בדם (בגלל אכילה מתמדת) מפסיק להפריש אינסולין בתגובה לרמות הסוכר האלה. זה מביא לכך שיש חוסר באינסולין - כלומר סכרת. אז הנה הדוגמה ההפוכה שבה חשיפה מורידה דווקא את עוצמת התגובה של הגוף.
גם אני תמיד שמחה כשמשהו שהרגשתי על בשרי מוכח מחקרית (וכמובן, הרבה יותר מבואסת כאשר מוכח ההפך - האמת היא, שגם זה מוכח מחקרית: שאנשים נוטים לקלוט אינפורמציה שמאששת את דעתם מאשר אינפורמציה שמפריכה - והאמת, גם את זה אני מרגישה על בשרי). תודה.
לכתיבתך החכמה
והנה זה הגיע
כל כך מזדהה!!!
מרגישה את זה על בשרי
ועכשיו יודעת שזה גם הוכח מחקרי
תודה
ואני מרגישה שמה שלומדים זה איך להיפגע. הגוף כאילו לומד את הכאב וחוזר אליו מהר יותר וחזק יותר. תודה.
זה הפלוס היחיד!
כאשר נחשפים לראשונה לרוח סערה חוטפים אותה היישר לפנים
אח''כ כבר להסתתר מפניה לומדים!!!
,תודה! נראה לי שבגיל צעיר התובנות עשויות להיות שגויות, לא? בכל מקרה נראה לי שעדיף לחסוך את שבטנו מבנינו.
טוב, נו, בשביל זה יש אנטידפרסנטים. עוד נתון ששמעתי בהרצאה הוא שמי שיש לו דכאון וחווה הרבה סטרסורים בילדות ההיפוקמפוס אצלו קטן יותר כיוון שנעצרת צמיחת הנוירונים החדשים. אבל החדשות הטובות הן שמי שהדכאון שלו מטופל צמיחת הנוירונים עשוייה להתחדש.