"שחיתות סדרתית"

אין גבול לצביעות הפוליטית. כך לימדה השבוע מפלגת קדימה. יושבת ראש מפלגה זו, שחרטה על דגלה את הסמל של פוליטיקה אחרת ונקיות כפיים, שוב התגלתה במלא כיעורה, כאשר בכיר נוסף נעצר על פרשת שחיתות. וכך אם הליכוד הפך למפלגת התיקים בממשלה, קדימה היא מפלגת התיקים במשטרה.... המחלוקת בין ליברמן לנתניהו על מינוי השגרירים באו"ם ובלונדון חידדה עוד יותר את היחסים הפנימיים בקואליציה. ליברמן חש חזק מתמיד ולא מהסס לריב עם ראה"מ. ההיסטוריה מלמדת כי מריבות בין ראשי ממשלה לשרי חוץ, הובילו להתפטרות שרי החוץ, שהגיעו לאחר מכן לעמדת ראש הממשלה. האם ליברמן בדרך לשם?. הרמטכ"ל הגבוה ביותר בצבא (אפילו יותר מ"מוישה וחצי") גורם לבעיות קשות באבטחה. מה יש ל"ישראל ביתנו" נגד ריבלין? מי יכהן כנשיא הבונדס? וכמה כסף עולה יו"ר העבודה הזמני למפלגה?.

"פוליטיקה אחרת: קדימה, שהניפה דגל ניקיון הכפיים, מתגלית בקלונה"

כאשר מאיר שטרית מבכירי קדימה, אמר כי מפלגתו היא המושחתת ביותר, הרימו רבים גבה ולא הבינו כיצד ח"כ כה בכיר מהמפלגה, מתבטא כלפיה בצורה כה חריפה. אלא שהעובדות נוטות לצידו של שטרית. כל יום שעובר מגלה עוד פרשת שחיתות הקשורה לאישים מהמפלגה.
את המכה הקשה סופגת יושבת ראש קדימה, ציפי לבני. במערכת הבחירות האחרונה שידרה לבני מסר של "פוליטיקה אחרת". יועציה האסטרטגיים ציירו אותה כמי שתביא לשינוי ממשי בפוליטיקה. הסמל המסחרי שניסתה לשדר היה נקיון כפיים.
"קדימה היא מפלגה שונה בנוף הפוליטי. מפלגה אחרת", חזרו ואמרו ראשי המפלגה בתעמולת הבחירות. לבני גם נהגה להגיב על כל פרשת שחיתות כזו או אחרת בכל מפלגה אחרת. והנה לא חלפו אלא שנתיים מהבחירות, ומתברר כי כל הסיסמאות של קדימה הן נבובות ללא כל תוכן. קדימה התגלתה כמפלגה המושחתת ביותר, אם סופרים את התיקים והפרשיות בהם הורשעו (או חשודים) כמה מבכיריה.
הפרשה האחרונה שנחשפה השבוע קשורה למעצרם של מנכ"ל המפלגה, משה שחורי, וסגנו יואל מוגמי. שחורי, תא"ל במילואים חבר ללבני בעת מרוץ הפרימריז שלה נגד שאול מופז. הוא מונה על ידה לראש הקמפיין. בהמשך מינתה אותו למנכ"ל קדימה, והפך לזרוע המבצעת של לבני.
גם סגנו של שחורי, יואל מוגמי, נחשב לקרוב ללבני. בעבר היה מוגמי פעיל מרכזי בליכוד, אך עבר לקדימה יחד עם אריאל שרון. לאחר מכן התגייס לסייע ללבני ומונה על ידי שחורי לשמש כסגנו ועוזרו.
מיד לאחר שנודע דבר מעצרם בפרשת השוחד ברשות המיסים, הודיע דובר קדימה, כי לבני הורתה להוציא את השניים לחופשה מיידית עד תום בירור החשדות נגדם. בקדימה מיהרו להדגיש כי לפרשה אין קשר לפעילותה הכספית של המפלגה. אולם בליכוד מיהרו "לחגוג" והזכירו את שורת הבכירים של קדימה שהסתבכו בפלילים. הרשימה הארוכה בקטע הבא.

"רשימה ארוכה"

"הליכוד: "לכל פעיל ומצטרף חדש בקדימה יש תיק או יהיה לו בעתיד

"

הרשימה אכן ארוכה ולא מחמיאה לקדימה. הראשון הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט המואשם בקבלת שוחד וקבלת דבר במרמה בפרשת ראשונטורס.
אחריו בא שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון , חברו הטוב של אולמרט, שהורשע בקבלת דבר במרמה, הפרת אמונים, הלבנת הון וגניבה 4 מיליון שקל.
הבכיר הבא הוא חיים רמון שהורשע בעת שכיהן כשר המשפטים וריצה עונש עבודות שירות. רמון חזר למפלגת קדימה והוא משמש כיום כיושב ראש המועצה שלה.
הרשימה נמשכת ומגיעה לח"כ לשעבר צחי הנגבי — מבכירי מפלגת קדימה, שהורשע בפרשת המינויים הפוליטיים. בעקבות הקלון שהוטל עליו, התפטר מהכנסת.
הבא בתור הוא שלומי לחייאני — ראש עיריית בת ים שהצטרף לאחרונה לקדימה. שמו של לחייאני מוזכר כמי שחשוד בעבירות אי סדרים ומנהל לא תקין בעיריית בת ים.
גם שרון ובניו מוזכרים ברשימת המושחתים של קדימה שהכין הליכוד. אריאל שרון עצמו קיבל הנחה ושמו לא מוזכר מפורשות, אך בניו גלעד ועומרי נמצאים במקום טוב ברשימה.
עומרי שרון, לשעבר ח"כ מטעם קדימה, ריצה תשעה חודשי מאסר על עדות שקר והפרת חוק מימון מפלגות. לגבי גלעד שרון, נאמר כי קיימת תשתית ראייתית לא שלמה להעמידו לדין בפרשת סיריל קרן ומרטין שלאף.
"קדימה הפכה לחממה לגידול עבריינים" נאמר בהודעת הליכוד. "כמעט לכל פעיל ומצטרף יש תיק. מנכ"ל המפלגה מצטרף לשורה ארוכה של בעלי תיקים". ואם לא די בזה, שמו של משה שחורי שורבב לעוד פרשה. להלן.

"שחור משחורי"

"קצין המודיעין: כיצד קשור מנכ"ל קדימה לגיבור פרשת "מסמך הרפז"?"

בתחילת השבוע פורסם הספר "הבור" על פרשת מסמך הרפז. את הספר כתבו שני עיתונאים — דן מרגלית ורונן ברגמן. תוך כדי חקירת המסמך המזויף שהוצג מטעם לשכת הרמטכ"ל לאלופים ולאחרים, מצאו שני העיתונאים את שמו של משה שחורי שהופקד לטפל בתלונה שהוגשה בעבר נגד הרפז.
למחברי הספר התברר, כי שחורי שהיה קצין מודיעין ראשי בצה"ל במחצית הראשונה של העשור הקודם, היה אחד האנשים הבולטים שעסקו בעניין של סא"ל במיל´ בועז הרפז.
הסיפור מתחיל בֿ2004, כאשר בועז הרפז הסתבך לראשונה בעבירות בהן נחשד. היה זה כאשר שירת כקצין אגף המבצעים של מערך המבצעים המיוחדים באגף המודיעין במטכ"ל. מדובר בתפקיד בכיר ביותר.
הרפז נחשד כי הוציא מהיחידה מחשב נייד ועליו מידע מסווג ביותר. כמו כן נחשד במתן ציוד צבאי לשימוש חבריו ובאי סדרים שנגעו ללימודיו האקדמיים.
בתחקיר התקשורתי על הפרשה, דווח כי הרפז דאג לסדר לחבריו הבכירים בצבא רכבי שטח של מערך המבצעים המיוחדים. רכבים אלו הועמדו לרשותם גם לצורך נסיעות מנהליות. אחד החברים שנהנה מכך היה קצין המודיעין הראשי — משה שחורי. הכל שחור (משחורי).
ראש אמ"ן דאז האלוף במיל´ אהרון זאבי פרקש, הטיל על משה שחורי לטפל חלקית בעניין המשמעתי של הרפז. זאת למרות ששחורי אמר מפורשות לראש אמ"ן, כי הוא חבר של הרפז.
העיתונאים שכתבו את הספר "הבור", ציינו כי למרות כך, המשיך שחורי לדון בעינינו של הרפז והודיע לממונים עליו, כי יוכל לפסוק את דינו מבלי להתחשב בעובדה שהוא חברו. שחורי קיבל אישור, ובסופו של דבר קבע להרפז עונש זעיר "על סף הלא כלום", כהגדרת אחד ממחברי הספר.
לבני הורתה כאמור להוציא לחופשה את שחורי וסגנו בעקבות החשדות והמעצרים. והיה מי שכתב, כי אכן זו הוראה חשובה. ללא ההוראה הזו, היו ממשיכים שחורי ומוגמי לנהל את קדימה מתוך תא המעצרים... אכן פוליטיקה "חדשה, נקייה ויפה" מבית היוצר של מפלגת קדימה.

"ההשפלה והשתיקה"

"ליברמן ירה ותקף, נתניהו ספג ושתק, והקואליציה נותרה כשהיתה"

המשבר שפרץ השבוע בין נתניהו לליברמן סביב מינוי השגרירים באו"ם ובלונדון, אינו הראשון ביחסים בינהם, אך ללא ספק החמור והחריף מכולם. ליברמן בחר הפעם להשפיל את נתניהו בפומבי, כאשר הודיע כי המינוי של עוזי ארד, האיש המקורב לנתניהו, לשגריר בלונדון, בטל ומבוטל. בכך אותת ליברמן לנתניהו, כי הוא זה שמנהל את הממשלה ומקבל את ההחלטות ולא ראש הממשלה. ממשלת ביברמן, בראשות ליברמן...
נתניהו מצידו אינו רוצה להחריף את העימות מול ליברמן, והורה ליועציו להגיב בשתיקה. אם היה עונה לליברמן, היתה פורצת מלחמה פוליטית עזה שסופה עלול היה לפרק את הקואליציה. נתניהו לא מעוניין בכך, ולכן כבש את פיו, ספג, הבליג ושתק.
נתניהו בקדנציה השנייה שלו, מעדיף שותפים מרוצים, גם אם הוא נדרש לשלם על כך מחיר בדימוי האישי שלו, וגם אם המחיר כולל תדמית מוחלשת, כמי שהוא מובל ולא זה שמוביל.
בקדנציה הקודמת שלו, לא היסס נתניהו לריב ולהתעמת עם שריו. הוא עשה זאת ללא הרף וכמעט בכל הזדמנות. לא היה בור שהוא לא נכנס אליו. נתניהו החליף אז שלושה שרי אוצר, שני שרי בטחון, ושני שרי חוץ. בקדנציה הזו שינה מדיניות והוא מוכן לשלם מחירים פוליטיים אישיים, כדי למנוע זעזועים בתוך ממשלתו. זו הסיבה שגם בעימות השבוע מול ליברמן, הוא העדיף לשתוק. זאת למרות שאין מדובר בעימות הראשון בינהם.
ליברמן מצידו חש שנתניהו חלש מתמיד. מפלגתו — ישראל ביתנו, מגלה נאמנות לקואליציה, אך ליברמן דואג לשמור כל הזמן על מתיחות קבועה עם נתניהו. הוא הרי מכיר את נתניהו מעבודתם המשותפת בעבר, ויודע כי אם ברצונו להגיע להישגים פוליטיים, עליו לשמור על המתיחות הזו באויר.
לפיכך אומר ליברמן בכל הזדמנות, כי הוא ישאר בממשלה באמצעות שריו, גם אם יוחלט להעמידו לדין. עם זאת הוא לא מהסס לאיים אחת לכמה שבועות במשברים קואליציוניים. על הפרק מספר חוקים (חלקם מרגיזים ומקוממים) של ישראל ביתנו, ובהם חוק הנאמנות, חוק וועדת החקירה הפרלמנטית נגד ארגוני השמאל, חוק הגיור, חוק הגיור הצבאי וחוק ברית הזוגיות.
העלייה בכוחו של ליברמן, נובעת מהפילוג בעבודה. מאז הפך ליברמן לכח המשפיע ביותר בממשלה. לנתניהו אין יכולת לאיים עליו והוא זקוק לו. בכירים בליכוד אומרים כי "איווט מנווט את נתניהו". לדבריהם, נתניהו אינו יכול לפטר אותו ולא לאיים עליו, כי זה יהיה גם סופו שלו.
מאידך ליברמן הולך ומאבד את סבלנותו. הוא חש שנתניהו לא יודע לגמול לו על נאמנותו. הכעס שלו צבר תאוצה בשבוע שעבר, כאשר נוכח לראות שנתניהו מכנס פורום חברתי לקראת מסיבת העיתונאים בה הודיע על ההקלות, מבלי שהזמין ולו נציג אחד ממפלגת ישראל ביתנו.
ליברמן רשם את זה לעצמו, והשבוע שחרר הכל. לישיבת סיעת ישראל ביתנו הגיע טעון, והחל לירות לכל כיוון. החיצים העיקריים כוונו כמובן לעברו של נתניהו.

"מי הדליף"

"מאחורי הקלעים: מדוע התעקש ליברמן לדחות את מועמדי נתניהו?"

המשבר הנוכחי בין ליברמן לנתניהו פרץ כאמור בגלל מינוי השגרירים באו"ם ובלונדון. ליברמן אמר כי גילה נאמנות וסובלנות בעניין השגריר באו"ם מאז המועמדות של אלון פנקס ועד מועמדותו של גלעד ארדן. לדבריו, לראה"מ יש מסורת של מינוי שגריר ישראל בוושינגטון, אך לא התערבות כה מאסיבית למינוי שגריר באו"ם, לבטח לא מינוי שגריר בלונדון.
בדבריו הדגיש ליברמן, כי ארד לא יהיה שגריר בלונדון. "אני מכבד את עוזי ארד, אבל הוא לא יהיה שגריר בלונדון, פשוטו כמשמעו". עוד קודם דאג ליברמן להתקשר לארד ולהודיע לו על החלטתו, תוך ציון העובדה שזה לא משהו אישי נגדו.
ליברמן הוסיף כי לאחר סחבת ארוכה, נכנע נתניהו ומינה את רון פרושאור לשגריר באו"ם. הכעס של ליברמן היה על העובדה, כי התקשורת הציגה את העניין כמינוי של נתניהו, לאחר שדחה את מועמדיו שלו, פנקס וארדן. וכאשר ליברמן זועם הוא כאמור יורה לכל הכיוונים.
"קראתי לתדהמתי באחד העיתונים שראה"מ החליט והכריע שהוא ממנה את רון פרושאור לניו יורק ואת עוזי ארד ללונדון", אמר ליברמן. "אני חושב שבהחלט אני מכבד את ראש הממשלה והוא לא צריך להילחם, לא על קרדיט ולא על זה. הוא ראש ממשלה, זה לא יאה לו, לא מתאים לו. כל השגרירים כל ההחלטות כל ההכרעות יהיו של שר החוץ בלבד. אני מצטער, אני מאוד מעריך את עוזי ארד, אני חושב שהוא איש עם המון ידע, עם המון קשרים בזירה הבינלאומית, אבל בנסיבות כפי שנוצרו הוא לא יהיה שגריר פשוטו כמשמעו".
מאחורי הקלעים ניטש לו מאבק נוסף. ליברמן הרי יודע, כי זמנו במשרד החוץ קצוב. בסוף החודש יחליט (ככל הנראה) היועץ המשפטי לממשלה, להגיש נגדו כתב אישום. לליברמן יערך שימוע והוא ייאלץ לפרוש מהמשרד. את מקומו ימלא נתניהו, שלא ימנה שר חוץ אחר. עקב כך מבקש ליברמן לסגור כל מה שאפשר לפני שהוא הולך הביתה. עד שלא תבוא הודעה אחרת, הוא זה שיחליט ויקבע את המינויים במשרדו.
ולמרות כל זה, ליברמן לא רוצה להחריף את היחסים יתר על המידה עם נתניהו. השבוע לאחר פרוץ המשבר שוחח עם בכירים בליכוד והביע כעס על התנהלות נתניהו, אך ציין כי הוא מעוניין להרגיע את הרוחות ואין לו עניין בריב עם ראה"מ. "אני לא רוצה לריב, אבל אני לא מוכן שלא ייקחו אותי ואת דרישותיי ברצינות. אני רוצה לקדם את החוקים החשובים לנו. צריך להגיע להבנות בעניין", אמר.
ליברמן האשים את נתניהו אישית בהדלפת מינויי השגרירים לאו"ם וללונדון. אולם מהר מאד התברר כי נתניהו אינו עומד מאחורי ההדלפה, והוא עצמו כעס על כך. בתקשורת נפוצו שמועות, כי מי שעומד מאחורי ההדלפה הוא דווקא ראש הלשכה, נתן אשל. ההדלפה חיסלה את הסיכויים של ארד לקבל את התפקיד ו"תקעה" את ארד הלאה בלשכה.

"רשימת המבוכות"

"כך גוררים שרי הממשלה את נתניהו לקבל החלטות בניגוד לעמדתו"

לפני הבחירות הבטיח נתניהו, כי הוא יידע לנהל את המדינה כפי שצריך. הנתונים מראים כי בסך הכל המדינה מתנהלת. אין בס"ד פיגועים, אין מלחמות, המצב במשק לא רע, יש אמנם גזירות, אבל נתניהו מיהר להודיע על הקלות, הציבור לא יוצא להפגין, ההסתדרות לא מצליחה לארגן שביתה, ובאופן כללי העסק מתנהל. הבעיה של נתניהו: הציבור חש שהדברים מסתדרים מעצמם. נתניהו לא מקבל את הקרדיט. איש לא מדבר בשבחו. להפך.
השרים בממשלה אינם מתמרדים נגד נתניהו, כפי שהיה בממשלות קודמות, כאשר התעמתו לא פעם מול ראשי הממשלה. אולם הם מצליחים לקבוע את סדר היום, גם בלי להתעמת חזיתית.
שר החוץ ליברמן אינו היחיד שגורר את נתניהו להחלטות משלו. השבוע רוכזה בתקשורת רשימת המבוכות החלקית של נתניהו, ממנה עולה כיצד השרים מתמרנים אותו, כל אחד לכיוונו שלו. להלן הרשימה.
שר הפנים אלי ישי, קידם את סילוק העובדים הזרים, ובעיקר ילדי העובדים הזרים. נתניהו נאלץ להתערב ולעצור את המהלך, לאחר הביקורת של התקשורת. כמו כן קידם ישי את תוכניות הבנייה מעבר לקו הירוק בשכונות המזרח ירושלמיות. הדבר גרר כזכור עימות חזיתי מול סגן נשיא ארה"ב שביקר בארץ, בדיוק כאשר אושרה הבנייה.
שר הביטחון אהוד ברק גרר את נתניהו להקפאה הראשונה, ולאחריה להקפאה השנייה. כמו כן קידם ברק את מה שהוצג כהסכם והתברר כפארסה — קבלת מטוסי F-35 מארה"ב. נתניהו השתבח בהסכם, פיאר את קבלת המטוסים, ואז התברר שאין כלום. לא מטוסים ולא נעליים. אפילו לא שרוכים.
במקביל נטל ברק את נתניהו יחד איתו במאבק נגד הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ובמינויו של יואב גלנט. בסופו של דבר בוטל המינוי, לאחר הביזוי המתמשך. ברק המשיך וניסה למנות לרמטכ"ל זמני את יאיר נווה, נתניהו הסכים, אך לבסוף הבין את הבעיה (בעיקר לאחר הבום התקשורתי) והורה למצוא רמטכ"ל קבוע — בני גנץ.
גם הסיפור של חדר המיון בבית החולים ברזילי באשקלון, לא הוסיף כבוד לנתניהו. הוא זיגזג שוב ושוב, בעד ונגד, ותומרן על ידי התקשורת לבטל את ההחלטה על העתקת חדר המיון עקב חשש לפגיעה בקברים. הסיפור הזה עוד ידובר רבות במערכת הבחירות הבאה (על ידי יאיר לפיד).
ויש כמובן את הסיפור של שר האוצר שטייניץ עם המע"מ על הפירות וירקות. שטייניץ הטיל מע"מ, והדבר גרם ביקורת ציבורית גדולה, שהביאה את נתניהו להתקפל מההחלטה. כך נהג נתניהו גם בנושא ההתייקרויות האחרונות במשק. שוב נאלץ להתקפל, לאחר שתומרן תחילה על ידי שטייניץ להעלות את מחיר הדלק.
לסיכום: במקום שיוביל וינהיג, ההחלטות נכפות על נתניהו. מינוי בני גנץ לרמטכ"ל, מינוי רון פרושאור לשגריר באו"ם והורדת מס הדלק. כל אלו נעשו בניגוד לעמדתו הראשונית של ראה"מ. נתניהו שוב נגרר.

"קונפליקט מדיני"

"המחלוקות שפרצו בין ראשי ממשלה לשרי חוץ לאורך שנות ההיסטוריה"

נתניהו וליברמן, אינם ראש הממשלה ושר החוץ הראשונים שרבים (ומתפייסים). ההיסטוריה רצופה במריבות בין ראשי ממשלות לשרי חוץ בממשלות ישראל. לעיתים הסתיימו המריבות הללו בצלילים צורמים ביותר, עד כדי פיטורי שר החוץ.
על משבצת שרי החוץ יושבים בדרך כלל אישים הרואים עצמם כמועמדים לראשי ממשלה בעתיד. זאת למרות שתיק הביטחון נחשב יותר. מרשימת שרי החוץ בעבר, ניתן להווכח כיצד שימשה משרת שר החוץ מקפצה לראשות הממשלה.
מדובר במשה שרת, גולדה מאיר, יצחק שמיר, אריאל שרון ואהוד ברק. כל אלו מילאו את תפקידם האחרון במשרד החוץ, לפני ראשות הממשלה. נתניהו עצמו שימש כסגן שר החוץ, ולאחר מכן טיפס לראשות הממשלה. שרים אחרים שכיהנו בתפקיד זה: דוד לוי וסילבן שלום, ראו את עצמם מתאימים לראשות הממשלה והתמודדו עליו. שלום לא זנח את תוכניתו ובעתיד יתמודד שוב.
גם אביגדור ליברמן מביט קדימה וחושב על היום בו יציג את מועמדותו לראשות הממשלה. ליברמן עושה זאת צעד אחר צעד. היעד שלו לבחירות הבאות, לקבל מספר מנדטים דו ספרתי שיתחיל בספרה 2.
כך או כך, תפקיד שר החוץ מכשיר את המחזיקים בו לתפקיד ראש הממשלה (לפחות בעיני עצמם). כל זה מוביל לעימותים בין ראשי ממשלה בפועל לשרי החוץ (הרואים עצמם כראשי ממשלה פוטנציאליים). הקונפליקט הוא פונקציה של המעמד, הכוח הפוליטי של שר החוץ והשקפתו המדינית.
ההיסטוריה כאמור מלאה בקונפליקטים כאלו שהסתיימו רע. שמיר, פיטר את שר החוץ שלו שמעון פרס לאחר "תרגיל לונדון". עוד קודם פיטר בן גוריון את שר החוץ שלו משה שרת לאחר מחלוקת מדינית ביניהם. מחלוקת גדולה נרשמה גם בין ראה"מ לשעבר אהוד אולמרט לשרת החוץ בממשלתו — ציפי לבני. השניים לא שיתפו פעולה זה עם זו וההפך. בסופו של דבר, לבני היא זו שגרמה לפיטורי אולמרט, לאחר שהצטרפה לדרישת ברק לפטר את אולמרט עם פירסום פרשת טלנסקי.
קונפליקטים נרשמו גם בין יצחק שמיר כראש ממשלה לדוד לוי כשר חוץ, וכן בין ברק כראה"מ לדוד לוי, שוב כשר חוץ. מנגד היו גם שיתופי פעולה פוריים בין ראשי ממשלות לשרי חוץ, כמו זה שהיה בין מנחם בגין למשה דיין, ובין בגין לשמיר. שיתוף פעולה חיובי נרשם גם בין שרון לסילבן שלום.
לפיכך המחלוקת בין נתניהו לליברמן אינה מקורית ואינה ראשונית. השניים חלוקים מבחינות מדיניות, כאשר ליברמן לוקח יותר ימינה, ובעצם מתחרה מול נתניהו על מנהיגות הימין לקראת הבחירות הבאות.

"חזית נשיאותית"

"מי הח"כ מ"ישראל ביתנו" ש"העז" למתוח ביקורת על יו"ר הכנסת?"

רבות נכתב על המירוץ של יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, לנשיאות המדינה בקדנציה הבאה. ריבלין שהפסיד לשמעון פרס בבחירות ביניהם, מתכוון הפעם ללכת עד הסוף ולזכות בתפקיד. הדבר מקומם עליו חברי כנסת, בעיקר מ"ישראל ביתנו", הטוענים כי הוא מנהל את המירוץ שלו על גבם, ובעיקר מחניף לחברי הכנסת של השמאל, כדי שיבחרו בו בעתיד.
השבוע התבטא ח"כ מ"ישראל ביתנו" בעילום שם, בתקשורת, והאשים את ריבלין כי טירפד את הצעת החוק להקמת ועדת חקירה נגד ארגוני השמאל. הצעה זו הוגשה על ידי פאינה קירשנבוים מ"ישראל ביתנו", ולטענת אותו ח"כ, טורפדה על ידי ריבלין.
לטענתו, שיגר ריבלין את היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, וגם הוא התבטא נגד היוזמה, למרות שהודה כי אין מניעה חוקית להקמת הוועדה. "לדעתנו הוא שלח את היועץ המשפטי כדי להציג את העמדה שלו עצמו. הרי היועץ צריך להתערב רק אם יש בעיה חוקית, ולא כשיש בעיה מוסרית".
לח"כ )האלמוני(, מ"ישראל ביתנו" יש מסקנה מכל העניין. "התנהלותו של ריבלין שערוריתית. הוא רוצה למצוא חן בעיני ח"כים מהמחנה האחר, כך שבבוא היום הוא יוכל לקבל מהם את תמיכתם וקולם במירוץ שלו".
האם אכן זה מה שמניע את ריבלין? האם ריבלין אכן חושב קדימה? תחילה הנתונים: הבחירות לנשיאות יערכו בֿ2014. ריבלין ככל הנראה יהיה מועמד הליכוד, מול יו"ר סיעת קדימה דליה איציק שתתמודד מטעם מפלגתה. בכנסת אומרים שהשניים משתדלים להיות ממלכתיים, ועובדים במרץ כבר היום, כדי לצבור כוח לקראת הבחירות לנשיאות.
ב"ישראל ביתנו" טוענים איפוא, כי ריבלין נמצא בעיצומו של המירוץ והדבר משפיע על תפקודו בפועל. "רואים את זה בשורה ארוכה של נושאים. זו התנהלות לא תקינה", אומר אותו ח"כ ממפלגתו של ליברמן.
בלשכתו של ריבלין שמעו את הביקורת, ועשו הכל כדי לברר מיהו אותו חבר כנסת מ"ישראל ביתנו", שמבקש לפתוח חזית מול היו"ר. אנשיו של ריבלין התקשרו לבכירים במפלגה הזו, ובהם דוד רותם יו"ר ועדת חוקה חוק והמשפט, וכן לרוברט אילטוב יו"ר הסיעה, כדי להרגיע את הרוחות ולגלות מי זה שמבעיר את המדורות.
ב"ישראל ביתנו" לא חושפים את מותח הביקורת. איש מהם לא רוצה לפתוח חזית ישירה מול יו"ר הכנסת — נשיא פוטנציאלי. מה שברור שאין מדובר ביו"ר המפלגה אביגדור ליברמן. לשר החוץ אין שום בעיה לפתוח חזית נגד כל אחד, ויהיה זה ראה"מ נתניהו או הנשיא אובמה. השבוע כידוע ספג ממנו נתניהו מטחי השפלות, ואם לליברמן תהיה ביקורת על ריבלין, הוא לא יהסס להטיל אותה בפומבי.

"תיק הבונדס"

"השר בלי תיק יוסי פלד, ישאר בארץ ולא יכהן בתפקיד נשיא הבונדס"

טועה מי שחושב שהקרב הפוליטי המרכזי המתחולל בימים אלו, הוא על משרת השגריר באו"ם. גם לא על איוש השגריר בלונדון. אפילו לא על ראש הקק"ל. הקרב המרכזי הוא על איוש משרת נשיא הבונדס.
מדובר במשרה נחשקת ביותר, אותה פינה ח"כ לשעבר יהושע מצא. כל פוליטיקאי שמאס בחיים הפוליטיים ורוצה לשבת על משרה מכובדת ומכניסה, לוטש עינים לכיוון נשיאות הבונדס. יש בתפקיד הזה גם כבוד, גם כסף, וגם פרישה מכבוד מהפוליטיקה.
שר האוצר יובל שטייניץ הציע את התפקיד לאיזי תפוחי — איש עסקים שכיהן בעבר כגיזבר הליכוד הוא מקורב לצמרת הבכירה ביותר של הליכוד. נתניהו כבר הסכים, אלא שאז נולד מועמד חדש.
אנשיו של נתניהו לחשו לו שהשר בלי תיק יוסי פלד, מאוכזב ממה שהוא (לא) עושה בממשלה. הוא אמנם לא נח לרגע, ולוקח לעצמו הרבה תחומים חשובים, כמו הטיפול בניצולי שואה ועוד. אבל לאדם שהיה אלוף פיקוד הצפון, ומורגל בסדר יום צפוף וגדוש, משרת השר בלי תיק אינה ממלאת את יומו, והוא חש כי אינו ממצה את כשרונותיו ויכולותיו.
"הוא חוגג עכשיו את גיל השבעים, זה יהיה ראוי אם תשלח אותו לכהן בנשיאות הבונדס", לחשו לראש הממשלה. נתניהו מצידו החל לחשב לבטח, למי הוא יתן את משרת השר במקומו של פלד, והסכים. הוא אותת לפלד שהתפקיד בידו, והוא יכול כבר להכין את המזוודות לקראת יציאתו לניו יורק, שם יושב נשיא הבונדס.
אלא שהמינוי נתקל בקשיים. שטייניץ שהיה בטוח כי המינוי של תפוחי מובטח, שיגר לפני כמה חודשים מכתב לנשיאות הבונדס בארה"ב והודיע כי המועמד שיגיע לכהן בתפקיד הנשיא, יהיה איזי תפוחי על פי החלטת הממשלה. "נתניהו אישר את המינוי", כתב להם שטייניץ.
המכתב הגיע, המינוי יצא לדרך, ואת התפוח (תפוחי) אי אפשר לעצור. הוא החל להתגלגל מישראל לכיוון ארה"ב, ועתה גם אם ראש הממשלה מתחרט, מאוחר מידי לעכבו. מכאן והלאה זה כבר לא בידי נתניהו.
לפלד לא תהיה ברירה, חלום הבונדס נגוז, והוא יאלץ להמשיך להחזיק בתיק הריק, וכמו שצוטט השבוע שר אחר בלי תיק, באומרו: "אני עובד קשה, אבל לא עושה כלום"...

"בקצרצרה"

"הסיפורים הקטנים של השבוע"

 עבודה יקרה — במפלגת העבודה מינו את ח"כ והשר לשעבר מיכה חריש ליו"ר המפלגה הזמני, ובכך חשבו שפתרו את כל הבעיות. השבוע התברר להם שמדובר במינוי יקר. אם בעבודה חשבו שחריש יעבוד בהתנדבות כפי שעשו עד כה, כל יושבי הראש של המפלגה, הרי שטעות עלתה בידם. חריש דורש לקבל תנאים ושכר בשיעור של ח"כ. גורמים בעבודה כועסים: "חריש יודע שאין לנו שקל בקופה וההכנסות הדלדלו עוד יותר, לאחר פרשת ברק. מדוע הוא מקשה עלינו". ולמרות כך החליטו שמיניית הח"כים למנוע מהומה, ולאשר לחריש שכר בשיעור של 75% ממשכורת של ח"כ. מעתה אמורה העבודה לשלם שתי משכורות של בכירים, למזכ"ל העבודה חיליק בר וליו"ר הזמני מיכה חריש. יחד זה עולה לקופת המפלגה 60 אלף שקלים בחודש. "עבודה יקרה" — תרתי משמע.

 התנצלות בשידור — לא בכל יום זה קורה, אבל בשבוע שעבר התנצלה שדרנית בתקשורת על דבריה. היה זה כאשר ראיינה מטיילים מיו"ש. במהלך הראיון כינתה מספר פעמים את שטחי יו"ש בשם "פלשתין". דברים כאלו קורים פעמים רבות בתקשורת הישראלית, אך כולם עוברים עליהם לסדר היום, "ככה זה התקשורת העוינת, אין מה לעשות", אומרים המבקרים וממשיכים. אלא שהפעם היה מי שהלך עם זה עד הסוף, וארגן פניות קבוצתיות לערוץ התקשורת בו שודר הראיון. כמו כן נעשו פניות לפוליטיקאים מהימין בדרישה להתנצלות. הלחץ עשה את שלו והשדרנית עלתה לשידור והתנצלה, מחזה די נדיר בתקשורת הישראלית, שנוטה בבירור לצד מאד מסוים במפה הפוליטית.

 לא לעולם חוסני — המהומות במצרים קצת נרגעו לאחר התפטרותו של מובארק, ולאחר שהמועצה הצבאית הודיעה כי תתפוס את השלטון למשך חצי שנה עד שיערכו בחירות מסודרות. ובינתים משתלט על המדינה גל שמועות שעובר במהירות מאחד לשני ונוגע בעיקר במצבו של מובארק. השמועה העיקרית השבוע היתה שמובארק מת. לאחר מכן נולדה שמועה חדשה, שמובארק הגיע לאילת והוא מסתתר באחד מבתי המלונות באיזור. גם הומור שחור לא חסר, וגם הוא נוגע בעיקר לנשיא מובארק. המצרים ששבו לביתם עייפים, לאחר ההפגנות הממושכות ברחובות, מרשים לעצמם לצחוק על מה שארע. הבדיחה המצויה קוראת למובארק לחזור. "אנחנו רק התבדחנו", צוחקים במצרים. ובגירסה אחרת: "חוסני תחזור. זו היתה מצלמה נסתרת". הומור מצרי.

 אבטחה גבוהה — גובהו של בני גנץ, הרמטכ"ל החדש 1.94, משמש מקור לבדיחות רבות, אך גם לבעיות לא שגרתיות. שר הביטחון ברק שביקר השבוע עם גנץ בצפון, אמר כי בצד השני — בחיזבאללה — מזהים בתצפיות שלהם את גנץ, כיון שאי אפשר להחמיץ את דמותו הגבוהה. "לי וליאיר נווה נמוכי הקומה, יש בעיה לדבר עם גנץ", המשיך ברק להתבדח. לצד הבדיחות יש כאמור בעיות לא מעטות ובראשן האבטחה. בצבא שוברים את הראש ומחפשים מאבטחים גבוהים. זאת משום שהקריטריונים של האבטחה כוללים את גובה הדמות המאובטחת ומשקלה, כדי להתמודד עם פינוי אפשרי. לבד מכך, יהיה זה משונה לראות את גנץ הגבוה מסתובב עם שני מאבטחים נמוכים. עקב כך שוקלים בצבא לפנות למאבטחים במילואים ולגייסם על פי גובהם. ברק לבטח חושב בליבו, שכל הבעיות הללו היו נחסכות, לו היו ממנים את גלנט לתפקיד...

 כל האופציות — אי אפשר היה להתעלם בטקס חילופי הרמטכ"ל מדברי השבח שהרעיף ברק על ראשו של אשכנזי. כולם חיכו לרגע הזה והוא הגיע. ברק שיבח את הרמטכ"ל היוצא, ושכח שרק כמה ימים קודם הטיל בו דופי. הצביעות בהתגלמותה. למי להאמין, לברק של הטקס והשבחים, או לברק של הטלת הדופי והגידופים. אשכנזי עצמו לא יכול היה לעבור על העניין בשתיקה, אף שניסה לעשות כל שביכולתו לשמור על אוירה ממלכתית בטקס. כאשר החל בלחיצות היד למכובדים, התחבק ממושכות עם אולמרט, התחבק עם נתניהו, לאחר מכן עם פרס, ואז הושיט יד חטופה לשר הביטחון, ומיהר להתחבק עם הבא אחריו — הגנרל האמריקאי מאלן, שהגיע במיוחד להפרד ממנו. כאשר נשאל אשכנזי מה בדעתו לעשות בהמשך, והאם יכנס לפוליטיקה, השיב בעגה צבאית, בדיוק כמו שהוא משיב על השאלה, האם מדינת ישראל תתקוף את איראן. תשובתו: כל האופציות פתוחות...

 אפלייה מתקנת — לכנסת יש הצעת עבודה מענינת עבור קוראי העיתון הערבי — "כול אל ערב". בעיתון הערבי פורסמה השבוע מודעה מטעם הכנסת על פרסום מכרז פומבי ל"ראש תחום מודיעין בועדת החוץ והביטחון". תיאור התפקיד: אחראי על ריכוז תחום המודיעין הגלוי והחסוי בועדת חוץ וביטחון, ועדות המשנה שלה, ועדות מיוחדות, ועדות חקירה פרלמנטריות בתחום המודיעיני. המודעה עם פירוט מלא של התפקיד פורסמה כאמור (גם בערבית) בעיתון הערבי: "כול אל ערב". וכך במסגרת ה"אפליה המתקנת", עוד ימצאו את המועמד מבין קוראי כול אל ערב. בהצלחה..