עלי זכרון לסבתא
 בגן העדן של סבתי כל תפוח היה זהב. מסחבות עמלה, שהתבדרו בחבל טבורו, אפשר היה לתפור שמלת כלולות למתניי אמא אדמה. כרסה עבה ומאפור עיניה ניבט עולצם של מי הספונג'ה, שנרעדו כשצעק. גם שבילי הקרמיקה של רגליה בלטו בעוז, בעת שהסתערה על שיחי הנענע בצינור פלסטיק ירקרק וברז ברזל. בגן העדן של סבתי לעסנו שקדי חלב ממרומי העץ. תחת ענפיו, רונן כל רגב לכפותיה, להתערסל בדיוקן חולצתה בין פס לפרח וגרגרי אבק, כאקספרסיונזם מרדני לַערך עבדות. - |