תְּפִלָּה
כתבה: אנה ארחיפוב

זֹאת הַתְּפִלָּה
שֶׁל רוּחַ מְמַלְּלָה.
פֶּתַח תִּקְוַת הַלֵּב הֶעָדִין
אַל יֵעָכֵר בְּמֵי בִּיב שׁוֹפְכִין.
כֹּה חֲשׁוּבִים חַיֵּי הָאָדָם,
וּכְאַיִן וָאֶפַע נִמְחִים וְאֵינָם.
מִתְהַלֵּךְ אִישׁ הָרוּחַ כִּמְשֻׁגָּע –
אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַסּוֹף, וְאֵיכָה יֵרָגַע?
אַךְ לֹא יַגִּיד אִישׁ הָרוּחַ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר.
לֹא תְּהֵא תִּקְוָתִי לְעֵמֶק עָכוֹר!

17.03.2002
ה' בניסן ה'תשס"ב

סוֹנֶטָּה
(כתבה במקור: לסיה אוקראינקה. תרגמה מאוקראינית: אנה ארחיפוב)

פנטזיה, הכוח הקסום,
במרחבי שממה בנית את החלד,
הֵפַחְתָּ רגש בזריחת כוכב צוננת,
ומֵתֵי עַד הערת מלנום,

לַגַּל הורית מטרה מוגדרת.
אליך פנייתי, לבי עגום:
הגידה לי כעת, דמיון קסום,
כיצד תִּרפה צרת אנוש קודרת?

כיצד עולם מאפר להצמיח,
וּבְאדיש הרגש להָפיח,
ולהעיר השכל שנרדם,

ולהשיב הזמן שנעלם?

כיצד לרמוז כיוון למי שמשווע?
אמור, דמיון, לָאומללים מה יסייע?