
אני די מתביישת להודות----ש-------כארבעים שנים מחיי---הייתי עבד לאמונה טפלה. - אמונה שחתול שחור שעובר לידי יצמיד---- איזה עין הרע לחיי----( אין לי מושג איזה )-----ורק יריקה מיידית תשחרר את ההשרשה הזו. - אפילו לא צריך יריקה אמיתית----מספיקה איזה תנועת שפתיים זעירה ולא מורגשת---או אפילו מחשבה על יריקה. - לא יודעת מתי בילדותי הוחדר הרעיון למוחי-----וזה הפך להרגל שאפילו לא כל כך שמתי לב אליו. התנהלתי בעולם ------יורקת יריקות דמיוניות---וממשיכה הלאה. - לפני 12 שנים בדרכי לפקח על בניית הבית שבנינו בזמנו------נפגשה דרכי עם חתול שחור-----ורגע לפני היריקה הדמיונית הסטנדרטית שלי---פתאום עברה לי מחשבה מוזרה------ - "אואללה---את ממש גזענית ---למה שחור כן ולבן או ג'ינגי או מנומר לא????????" - המחשבה כל כך הפתיעה וביישה אותי -----שמייד החלטתי שפה זה נגמר. - לא ירקתי. - אבל מאותו רגע לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה. - הגוף כנראה אחרי קיום פולחן 40 שנה------דורש את הזבח שלו-----וכדי להפעיל לחץ עלי שלח לי מחשבות של------- - " לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי. לא ירקתי - אחרי 4 שעות עם הפועלים----כממש נמאס לי לחשוב על זה----הלכתי לפינת החלקה ( שלא יראו )----וירקתי יריקה אמיתית מכל הלב. - באותה שנייה---קלטתי את עצמי ( כמו ממבט ציפור ) עומדת ויורקת ארבע שעות אחרי שראיתי חתול שחור ---------מצב מטופש לחלוטין-----------ופרצתי בצחוק אדיר. איזו סיטואציה מטומטמת. - מאז לא ראיתי אף חתול שחור. ----------לא שלא עברו לידי כאלו----אבל פשוט כבר לא שמתי לב כנראה. - וכך כל פעם שאני נתקלת באמונה טפלה-----רגע לפני שהיא מרגיזה אותי ---אני נזכרת ברגע המטופש ההוא----ומבינה איזו שליטה אדירה יש לאמונות האלו עלינו. - וגם כשבא לי לנער את "המאמין שמולי" -----אני יודעת שזה אבוד. ---------ששום הגיון לא יעבור שם. - מאז יש לי המון כבוד ---לחוזרים בשאלה------כמה אומץ צריך בשביל להתגבר על אלפי סיפורים שהוחדרו בכך כל ימי חייך!!!!!!!!!!!!!!! - את החוזרים בתשובה אני לא מבינה. - ותגידו שלא הכול סיפורים |
עינת:)
בתגובה על שתי בנות לי ואינני יודעת איפה זו מתחילה ואיפה זו נגמרת
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אינך היחידה...
גם אני ירקתי.
והיו עוד כל מיני אמונות..טפלות...
ביניהם גם שאם רואים לחם יבש על האדמה..
צריך להרימו ולנשקו ולשים על אדן חלון...
מקומו וכבודו
לא על האדמה..
אהבתי את הפוסט שלך.
הי חנוך
-
מעניין אותי אם החזרה בשאלה הייתה כרוכה אצלך בקשיים או פחדים
-
לגבי ביתך---לא כתבתי שאני שוללת את התהליך----כתבתי שאני לא מבינה אותו---אין לי נקודת השוואה לזה בחיים שלי
-
תודה על התגובה
-
חנה
חנה היקרה,
אמונה זה דבר מצויין,זה נותן כוח למאמין
אמונה תפלה כמו החתול השחור-זה קישקוש-ולכן היא נקראת:תפלה.
אני חזרתי בשאלה אחרי שנתיים בישיבת בי"ע
ובתי הבכורה חזרה בתשובה-ברסלאבית אדוקה חודש לפני היותה ד"ר
ברפואה הומואופתית.
חנוך עם כ ו כ ב
את צודקת , פסח זה היה רק תירוץ כדי להתחיל ,
ואולי הפסח הזה יהיה לנו מרץ יותר מבשנים קודמות......
תודה אצילית
-
בואי נכריז יחד על יום חג-----ניקוי אמונות טפלות-----למה לחכות לפסח
-
חנה
נראה כי במשך שנותינו הרבות אספנו אמונות טפלות כאילו היו אוסף שאפשר להתגאות בו..
טוב שפסח מתקרב.. הגיע הזמן לנקות ולהתנקות
אהבתי את פוסטך.
וגם אני אותך---וכנראה מאותה סיבה
-
חוש צדק מפותח
-
חנה
לא מכירה את האמונה שקשורה בפינת שולחן
-
בזמן האחרון אני נחשפת להמון אמונות טפלות שלא היכרתי בכלל
-
כמו שאסור לנשק כפות רגליים של תינוק ( אני מנשקת--- בהסתר )
-
או שאסור לתלות כביסה בלילה 40 יום אחרי הלידה ( איזה שטות )
-
ועוד כהנה וכהנה---ממש מוזר העינין הזה
-
חנה
הרגת אותי...הבנתי סופית למה אני אוהבת אותך
תודה על השיתוף***
זוכרת אמונה אחת שניסו להחדיר לי: לא לשבת בפינת שולחן, ואכן לא ישבתי כי לא רציתי לעשות ההיפך או להתמרד כנגד זה,
אבל שמתי לב שלא אובססיבית לגבי זה, כי לפעמים כשהצטופפנו סביב שולחן כן יצא שאשב בפינה,
ועדיין התחתנתי ואף מוקדם ועד היום אני נשואה עם אותו אדם....
לגבי החזרה בתשובה, יש כאן דברים מאוד יפים בעייני, אך חשוב שיעשו עם בחירה מלאה ולא מפחדים או אילוצים*)
שבוע נפלא, שמחתי לבקר אותך:)
באהבה רבה דליה
סיפרת את זה ממש יפה,
ואהבתי מאוד את הסיום,
כמה אומץ צריך בשביל להתגבר
על אלפי סיפורים שהוחדרו בכך כל ימי חייך!!!!!!!!!!!!!!!
כל כך נכון,
לשמחתי אני חפה מאמונות טפלות.
וחתולים שחורים ממש ממש מקסימים בעיניי
תודה
שבוע נפלא
דבי
-
ואאאלה----שם מוצלח יותר לפוסט
-
מעבדות לחרות דרך יריקה
-
תודה
בדיוק כך
-
וגם---חמסה חמסה חמסה
-
חנה