בשנת 1839 ביקשו הדמוקרטים בבית הנבחרים של אילינוי להעביר חוק לשם סגירת בנק המדינה. הוויגים, שייצגו את מגזרי ההון, המסחר והתחבורה, ביקשו למנוע את העברת החוק, אבל הם היו במיעוט. רק דרך אחת הייתה פתוחה בפניהם למנוע את קבלת החוק: למנוע קוורום, מספר מינימלי של חברי בית הנבחרים שנוכחותם דרושה כדי לתת תוקף לכל הצבעה. בלי קוורום אין תוקף להצבעה. מה עושים הוויגים? נעלמים מהשטח. אין קוורום. טא-דאם!
הדמוקרטים מתפוצצים מכעס, אבל הם חסרי אונים. לבסוף, לאחר שעות של המתנה, עוזבים חלקם את בית המחוקקים בייאוש. אחרים עוזבים כשהם חולים, כנראה באיזו מגיפה שהסתובבה בעיר הבירה ספרינגפילד. היתר נשארים בבית המחוקקים וסופרים זבובים על הקירות.
הוויגים מרחרחים בשטח, מוודאים שאין קוורום, ורק אז מציגים שוב את כף רגלם באולם המליאה.
אמה-מה? הדמוקרטים לא פראיירים. הם מלקטים דמוקרטים חולים מן הגורן ומן היקב, ממיטות חוליים, אל בית הנבחרים - וכעת יש שוב קוורום. הדמוקרטים אצים להעלות שוב את הצעת החוק להצבעה. הוויגים זועמים. שניים מהם קמים מהמושבים בכעס וניגשים לדלת. הם לא פראיירים. הם יסתלקו מאולם המליאה, ימנעו קוורום, והחוק לא יוכל לעלות לדיון.
אמה-מה? גם הדמוקרטים לא פראיירים (Take Two). הם נועלים את הדלתות ומורים לשומרים לא לתת לאיש לצאת. בעסה. הוויגים לכודים באולם המליאה - והחוק עולה להצבעה.
אמה-מה? שני ויגים מתייעצים ביניהם - ורעיון מזהיר עולה בדעתם: הם יסתלקו מהאולם דרך החלון. כך לא יהיה קוורום.
למרבה מזלם של השניים, הדיונים מתקיימים באולם הנמצא בקומה הראשונה. השניים ניגשים לחלון, משלשלים את רגליהם מעבר לאדן החלון, ו-הופה! קופצים החוצה ונעלמים. על אחד מהם נאמר שרגליו היו כה ארוכות עד כי ממילא הגיעו אל הקרקע גם מהחלון.
ומה עם הקוורום? לרוע מזלם של הוויגים, הספיק יושב ראש המליאה לספור אותם כנוכחים, וההצבעה קיבלה תוקף.
ומה פתאום אני מביא כאן ארוע נשכח מבית הנבחרים של אילינוי משנת 1839?
אחד משני המחוקקים הוויגים שקפצו מהחלון – זה שרגליו היו כה ארוכות עד כי הגיעו לקרקע - היה אברהם לינקולן, חבר בית הנבחרים מטעם הוויגים (אלה שכ-15 שנה לאחר מכן יקימו את המפלגה הרפובליקנית). בקפיצה זו הוא הצליח רק בדבר אחד - להפוך עצמו למגוחך. החוק הדמוקרטי עבר, על אפו ועל קפיצתו.
***
כעת מבקש סקוט ווקר, המושל הרפובליקני של ויסקונסין להעביר חוק שיגביל את האיגודים המקצועיים. הדמוקרטים בבית הנבחרים זועמים, אך הם במיעוט, והחוק צפוי לעבור. אין ביכולתם לעשות דבר.
האמנם?
דווקא יש ביכולתם. הם נעלמו. אין קוורום. אי אפשר להעביר חוק. המושל הזועם שלח שוטרים לחפש אותם. מַ-מסתבר? הם ברחו מהמדינה. לאן?
לאילינוי. מדינתו של לינקולן.
לכו תדעו, אולי הרעיון בא להם מאחת הביוגרפיות של לינקולן.
|
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נמוך מדי
אמא שלך עם סגול מתחת ל-ל' השני.
תרשה לי לתקן אותך ולקבוע חד משמעית שקוורום זה זמרים גרועים שמבצעים גרסאות כיסוי (קוורום, או ביחיד - קוור) לשירים ידועים. זה מה שטוב באינטרדיסציפלינריות (לא קרובת משפחה של אינטר מילאנו): אנשים מפרים זה את זה בתחומי ידע רבים, והמדע - והאנושות בכלל - יוצאים נשכרים. ואם לומר את האמת, מעשה חריג בבלוג הזה, איזה מזל שחוץ ממך ומעוד שישה אנשים איש לא קורא אותי.
וואי איזה ביסקוויט יצאתי...ברור שאני יודע מה זה קוורום והדרך הכי יעילה למנוע קוורום זה להקפיד למרוח קרם פנים בכל פעם שיוצאים לשמש (וגם לפני השינה)
הנה, הצלתי לעצמי את התדמית, מזל, ממש ברגע האחרון. עוד מישהו היה יכול לחשוב שאני אידיוט.
תסמכי על הרפובליקנים שגם הם יושבים ליד הטלוויזיה ומחכים לידיעות עליך, כדי שיוכלו להחליף ערוץ מרוב עצבים. אך מכיוון שאין עליך כל ידיעות, הם יושבים בשקט ליד הטלוויזיה ומשתגעים. וכך את נוקמת את נקמתך.
איזה מאה 19 בראש שלך? התכוונתי לזה שעזרת לי להבין אירוע שקורה פה לידי במאה ה-21, ועד עכשיו לא הצלחתי, עד שאתה הגעת, אביר שלי!
(וכל זה כי כשאני שומעת ידיעות שמתחילות עם רפובליקנים, אני מיד מחליפה ערוץ מרוב עצבים)
אהוד לא מתערב. הוא יכול לתת הרצאה קצרה על לינקולן כמייצג האינטרסים של מגזרי ההון והתחבורה עוד מהימים שבהם היה חבר בית הנבחרים של אילינוי, בשנות ה-30' של המאה ה-19, על הסיבות לכך שמגזרים אלו התפתחו דוקא בצפון (תנאי אקלים וקרקע שהכתיבו את סוגי הגידולים וכך את סוגי כוח האדם שהתאימו לעיבודם - עבדים), על תוצאותיה של התפתחות זו (הסחר המשולש), אבל אהוד מתאפק באופן ראוי לציון.
אתה ודאי מדבר על הצייר הנודע וינסלו הומר. אני לא מכיר אף הומר אחר שראוי לציון בהיסטוריה האמריקנית. אגב, הומר לא ממש השתמש הרבה בצהוב.
הזרם הסוציאליסטי לדורותיו בארה"ב הוא די ותיק. הוא אולי החליף שמות, אבל ימיו כימי הסוציאליזם האירופי. בסוף המאה ה-19 קראו להם "פרוגרסיבים", ואחד מהם, תיאודור רוזוולט (רפובליקני, אגב), כיהן בנשיאות פעמיים. אחריו היה יוג'ין ויקטור דבס (אם אני לא טועה, ומתחת לכבודי לגגל), שצבר כמיליון קולות כמועמד הסוציאליסטים בבחירות, אבל עקב שיטת הבחירות לא קיבל כלום, חוץ ממאסר במלחמת העולם הראשונה, כי טען שזו מלחמת בעלי ההון. בכלל, האווארד זין עשה עבודת ענק, גם אם מייגעת לפרקים, בתחום תיעוד הפרוגרסיביזם האמריקני. הוא קרא לזה "היסטוריה עממית של ארצות הברית", כמשקל נגד לכל ההיסטוריות שעסקו בפוליטיקאים, באידיאולוגיות, במלחמות, אבל לכאורה - ואולי גם למעשה - החמיצו את סיפרו של האיש הפשוט ומלחמתו במנגנונים, באליטות, בשלטון, בהון הגדול וכו'. הוא לא חידש הרבה - למשל, אוסקר הנדלין לפניו כתב הרבה בתחום - אבל הוא חוקר יעיל, ממצה ואפקטיבי.
תודה!
אל תחמיר אתה עם עצמך. אתה יודע כמה מעניין יש בפוסט הזה, שלא עניין אף אחד? למשל, למה רצו לסגור את בנק המדינה? למה אז היו אלה הדמוקרטים שיצאו נגד הון-שלטון והיום אלה דווקא הרפובליקנים, שחשבתי שדווקא מתאים להם לתמוך באיגודים? איך אני זאת שעד היום מתפדחת שהברזתי מבית הספר דרך החלון ומסתבר שיכולתי להפוך לנשיאת המדינה?
אולי דווקא שמאלנים רואים גם את הצד השני, מה שמקרב אותם יותר לתמונה הגדולה? אולי יש כאלה שמבחינתם מספיק שיש לאובמה שם שני, בשביל שיטענו שהוא מוסלמי - וכמה מהתמונה זה?
ועוד, איזה מעניין זה שלינקולן ממש לא התנגד לעבדות. ואם ככה, למה הוא כן התנגד?
וגם, איזה מעניין זה אם אני האהבלה היחידה שלא יודעת את התשובות לכל אלה?
אני הולכת להמשיך להתעניין בתחתית בקבוק וודקה. רואים משם תמונה, מה-זה גדולה.
אל תחמיר עם עצמך. הרי זה אני שלא רואה את כל התמונה. כמו כל השמאלנים. אל תדאג, אני כבר מלקה את עצמי מדי יום, בתור עונש על מי שאני.
יאפ, יש הרבה מעניין על לינקולן.
זה מה שהכי עניין אותי בסיפור המסוים שלך.
אבל אתה יודע שאני אף פעם לא רואה את כל התמונה :))))
זה לא הכי מעניין. הכי מעניין זה שהוא הציע לדרום תיקון לחוקה שמבטיח את העבדות. הדרום לא הסכים, והשאר היסטוריה.
וגם זה לא הכי-הכי מעניין. הכי-הכי מעניין זה שהוא היה מתנגד עקבי לאגודה לביטול העבדות.
וגם זה לא הכי- הכי-הכי מעניין. הכי-הכי-הכי מעניין... טוב, הבנת את הרעיון.
ויתרתי על היומרה. אם מחפשים צנועים, תפנו לכנסת או לרשות השידור.
עכשיו, כשאתה אומר, אני באמת שם לב שהדאנק שלו עצבני במיוחד, כמו איזה גרזן קרב. והג'ינג'יות היא בהחלט מקדם עצבים רציני. שלא לדבר על רגשות הדחייה הנובעים מהתחצ'קנות. ואללה, אני מקווה שהוא לא יודע עברית. לא יהיה נעים להיתקל בו במגרש כדורסל אפל. הוא יעשה דאנק עם הראש שלי.
שניה. אני מחפש את המוח שלי בשלולית שאליה הוא נזל מהאוזניים אחרי שקראתי את כל זה.
מצאתי.
סליחה.
שמע, מעניין איך אפשר לכתוב היסטוריות נפרדות של לבוש, אוכל, תחבורה, תקשורת, אמנות וכל ההיבטים השונים של תרבות, בלי שום קשר בין תחומי הידע האלה. ועצוב יותר כשיש קשר, אבל הכותבים בתחום פשוט מחרטטים (אין מילה אחרת לזבל שחלק מהאקדמאים מייצרים), כי הם אולי מבינים בתחומם, אבל כשזה מגיע למגע עם תחומי ידע משיקים - שאני, כמו שאומרים. או לפחות כמו שאמרו פעם.
אז אחת ולתמיד:
1. ללינקולן לא היה זקן.
2. הוא לא לבש שמלות.
3. כשהיה עורך דין, שמר את המסמכים שלו בכובע הצילינדר שלו.
4. מלחמת האזרחים לא פרצה בגלל שאלת העבדות.
5. כן, בתו של ארז - הוא היה יותר רזה ממך. 1.92 מטר, הנשיא הכי גבוה, אבל בקושי 80 קילו. בחלוקה פר מטראז' זה יוצא "בעיית אכילה קשה".
יש עוד. גללי אחורה.
אחלה. לא הכרתי את הסיפור הזה.
מה שהכי מעניין, שאברהם לינקולן היה נציגם של בעלי ההון.
צנוע...
ג'ינג'י חצי אינדיאני עם חצ'קונים?
זה מסביר כמה דברים .
לא נכון! אלוהיי הוא רק חצי כושי!!
הכל עובר אליך
וכושי אלוהיך!
חח, אחלה. אבי האומה האמריקאית קופץ מהחלון?
אתה בוודאי יודע שהאמריקאים מריצים אין ספור
בדיחות על הויסקונסים, בערך כמו האנגלים על הסקוטים.
ה"סיפור" המופץ בארה"ב כי תוחלת החיים בויסקונסין היא הארוכה ביותר, האומנם? אז אומרים, שכן, ככה לפחות כולם מרגישים.
[באנגלית כמובן זה נשמע טוב יותר].
אהוד,אפרופו קפיצה ממרפסת, אני יכולה לחשוב על ביבי שקפץ אתמול מהמרפסת של ליברמן
בהודיעו לשר החוץ על התנגדותו
לחקור את המקורות הכספיים של ארגוני השמאל.
מאידך, מתגנב בי חשד שאולי הוא חושש יותר שיתחילו לחקור
את מקורות הכספים של ארגוני הימין..[וזאת רק דוגמית]
אם החכמת אז זה אני.
(ותודה. החכמתי)
כושים סבתא ש'ך.
גם זה היה לפני מלחמת האזרחים. מכות בקונגרס, כמעט עד מוות.
יש לי הרגשה שאצלנו, במקום לברוח, היו מתנכלים לצד השני...:(