0
הייתה להם תקופת עדנה. כזו, הם בטח עוד ישנם. במקומות אחרים. המסטיקים. העגולים,
הם היו באים בקופסא. שקופה, עם מכסה מפלסטיק מעצבן טיפה,
והם היו תמיד. אבל תמיד. נורא יפים,
טעם. לא היה להם. כבר אז,
למרות שכבר אז, הקדימו לבטא. את אחת ההתלבטויות הכי גדולות שלי. בחיים, המלבניים הלא-טעימים, או העגולים המשמימים, לא-לא פחות,
באמת, המחשבות הכי-חשובות בחיים,
* * *
פושקין מהצד שלו. וִיתֵּר ביום שישי. על החצי-זנב המיותר,
מאז. הוא באמת, אבל ממש. חתול, הרבה יותר משוחרר,
הוא קפץ. והחצי-זנב קפץ אחריו. יותר נכון. בעיקבותיו. אבל בנפרד,
אז עכשיו. פושקין עוד-יותר. מרוכז, בעצמו. אלא מה,
היה ונשאר. חתול. ממתק,
©
. |