פעם חשבו שתפקיד האֵבל הוא שלאט לאט נשכח את המתים.

היום מבינים שזה לא קורה.

המתים מלווים אותנו

ולכל אבֵל יש דרך משלו לליווי הזה.

מספר שירים שמדברים על החוויה הזו:

מֵתַי/ רחל

הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד

לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד.

בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם

יַקִּיפוּנִי חֶרֶשׁ, יְלַוּוּנִי דֹם.

בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶׁר לֹא נִפְרָד

רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד.

רעיה הרניק

הבית שלי מלא

תמונות של

אנשים.

מתים וגם שחיים

בינתיים.

לפעמים קשה לי

להבחין

בין השניים.

המעבר אינו

חד כל כך-

המתים נוגעים בי

לפעמים במבטם

והחיים פונים

ממני.

וקורה שגם אני

נבוכה.

אם אני שיכת

לאלה-

או לאחרים.

בבית הקברות/ חנן שדמי

נפש בנפש נוגעת

לזכור.

עין בעין נבטת

ויד שבעצב לוטפת כל שם

יודעת כי יחד

אנחנו והם.