כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אכן, טלוויזיה במיטבה

    3 תגובות   יום שני, 21/2/11, 09:29

    "מחר נתקלח ביחד ואני אגע לך בביצי החופש"

    (אלעד הגמד מ"האח הגדול", מתבדח עם רם הדייר שכבר הודח, את הבדיחה הכי מביכה על מסכנו)

     

    "ככה זה גמדים בשבילכם -

    דוחים הכל למחר"

    (דודו ארז, מנחה "טלוויזיה במיטבה", מגיב בבדיחה משלו, הפעם מוצלחת בטירוף)

     

    לאחר מספר שבועות בהם צפיתי בערב שישי החדש של קשת, מבית היוצר של ביפ (לשעבר ערוץ הצחוק), אני מוכרח להודות שמדובר בסוג של יצירת מופת קומית, קלילה רוב הזמן אך מתוחכמת לעתים.

    כאשר אני מנסה לענות על השאלה, האם מבקר תרבות הוא מקצוע מוסרי בעיניי, אני מבין שהתשובה שלי היא סוג של מלכודת. מצד אחד, המקצוע שלקחתי לעצמי כתחביב נחשב בעיניי לראוי רק אם המבקר ניסה פעם בחייו ליצור משהו - בבחינת נאה דורש נאה מקיים. מצד שני - וכאן אני שם לעצמי רגל - כשאני נתקל במבקר תרבות שאני אוהב, יש לי מנהג לבחון את יצירתו בקריטריונים מחמירים במיוחד!

     

    זוהי השקפת העולם הקשה, דרכה צפיתי ביצירתו הקומית הקודמת של התסריטאי יהונתן סמאש, "לילה בכיף".

    אותו יוני סמאש, שהפך לכותב האהוד עליי לתקופה מסוימת, פרסם בזמנו טור ביקורת בנושא טלוויזיה בעיתון מעריב. האיש חכם, חריף, בעל כושר ניתוח שקשה לי להתחרות בו - ומצחיק כמו שאני רק לפעמים מצליח להיות - וככה גם טור הביקורת שלו נראה. הוא קטל את הפסולת שעל המסך בניסוחים מנומקים להפליא, הוסיף כמה ירידות שנונות וביקר בחומרה, ממש כמו ביצירה הנוכחית שלו, את תעשיית הקוראים בקפה ובקלפים. חשתי יראת כבוד לאיש היצירתי והמבריק הזה, כך שממש ציפיתי להרבה ממנו כשישבתי בזמנו לצפות בלייט נייט של ביפ "לילה בכיף", בכיכובם של שחר חסון ואבי אטינגר, בהנחייתו של דודו ארז.

     

    בשונה ממבקרי טלוויזיה אחרים שקראתי בילדותי, אהיה הוגן ואודה שגם בלייט נייט ההוא צחקתי פה ושם. וגם כאשר לא, בחרתי לצפות בו באופן קבוע, כי התכנית העניקה לי שעשוע הזוי משהו. אז כבר זה אומר משהו, בהחלט לא מדובר במוצר פגום - אבל מיוני סמאש ציפיתי ליותר.

    בשביל זה הוא בחר לעבור לטלוויזיה, שאלתי את עצמי, אחרי שקטל בידור נחות כמו "השיר שלנו", בשביל ליצור בידור ברמה דומה עבור "ביפ"?

    ההגשה הצינית והשנונה של דודו ארז תמיד מצאה חן בעיניי, גם אבי אטינגר בסגנון הלוזרי של "אני וודי אלן הישראלי, רק סוטה יותר" הוא קומיקאי בעל תזמון מבריק. אבל אני לא ציפיתי לבדיחות סקסיסטיות זולות, שאפילו לא הצחיקו אותי, עם חבורת הרקדניות המטופשות הקרויות "הבכיפיות". גם שחר חסון, שיש בו בהחלט איכויות חיוביות, הלך באותה תכנית על הומור הזוי ונמוך מדי, לא ממוקד אפילו, הרי גם אצל רובין וויליאמס אתה מבין למה הוא התכוון כשהתרוצץ על הבמה, נכון?

     

    התכנית החדשה, "טלוויזיה במיטבה", דומה במקצת לתכנית הקודמת וכמובן כוללת את המשתתפים העיקריים באותה תכנית, אך במובנים רבים היא שונה, מהודקת יותר, חכמה יותר, אפילו מצחיקה יותר - ומוכיחה עד כמה זו טעות לזלזל בחשיבותן של תכניות בידור עשויות היטב, עד כמה שגוי לא להבין את חשיבותו של ההומור בחיינו...

    הומור איננו רק דרך לבריחה מהכאב, או שיטה להפסיק לחשוב - כשהוא במיטבו, ברמה הכי גבוהה שלו, מדובר בתכונה הפוכה מהמצופה: דרך לעסוק בכאב מבלי לחוש בו, שיטה לחשיבה אירונית, רעננה מהרגיל.

    ההומור מציע דרך להתבונן על המציאות בקריצה, לפעמים בצורה פילוסופית, ביקורתית ולעגנית מאוד.

     

    כך שהבידור הקל, המוגש לנו בערב שישי, במסגרת "טלוויזיה במיטבה", טומן בחובו דווקא עולם תוכן עשיר ונבון ביותר. ההגשה של המנחה הממושקף חריפה כהרגלה, אבל התכנים כבר אינם ממוקדים בבחורות ערווומות בבגדי ים זולים, אלא בעצם יש פה טור ביקורת תרבות של יוני סמאש, המתמקד בעולם הטלוויזיה ודרכו קוטל את תעשיית הקריאה בקפה ("והנוכלות", כדבריו...), כשמעל הכל יש הרבה צחוק, שעוזר לבלוע את העימות התרבותי החריף שנוצר פה. התסריט, כך נדמה, ממקד גם את האסוציאציות הפרועות והמבורכות של שחר חסון, מלכד אותן לתוך עולם הטלוויזיה.

     

    אחד המערכונים, שהוציאו את דודו מהאולפן, הציגו אותו כמנחה של תכנית בוקר דמיונית. אלא שבמקום לדקלם טקסט של תכניות בוקר, או כצפוי פארסה על חשבון התכניות האלו, הוא מדקלם פרוק מתוחכם של חלקים מהנוסחה שמרכיבה את תכניות הבוקר.

    אין לי מושג מי היה קודם, אבל זה מזכיר לי את "תירס סקסואל", להקת היפ הופ פארודי שמופיעה ב"הוט קומדי סנטרל" ומשתמשת באותה נוסחה של פרוק והרכבה מחדש. שוב, הוכחה שבידור קל לא חייב להתאים את עצמו לאנאלפביתים, אלא יכול להיות פוסט מודרני ועם קריצה יפהפייה לאנשים שלמדו קצת פוסט מודרניזם: במקום שיר ראפ רגיל או סתם לעג על ראפרים (שזה באמת כבר לא חדש, ה"דג נחש" עשו את זה), הם יורים בהגשה מאצ'ואיסטית נלעגת במתכוון את הנוסחה לראפ של סאבלימינל. תענוג.

     

    מכיוון שהבטחתי לא לכתוב יותר על "האח הגדול", הופעתה של פותנה בשבוע שעבר בלייט נייט זה נותנת לי תרוץ מעולה לכתוב קצת עליה: אני אוהב מאוד את פותנה, אפילו קצת מאוהב בה. נורא מצער אותי שהיא נשואה ובטח מתנגדת לנישואי תערובת. אתם מכירים את זה, שאתה מתבונן בבן אדם והוא קצת מגשים את הסטראוטיפים שיש עליו? אז במקרה שלה, אני מוצא רק שני סטראוטיפים נכונים לגביה, דווקא סטראוטיפים חיוביים: היא מאוד מודרנית ומסתדרת עם אנשים, סופר משוחררת ומתקדמת וגם יפה, אבל היא גם מצטיירת כבשלנית מדהימה ויש בה הדוניזם אמיתי שאני מקנא בו, אהבה כנה לנרגילה, חומוס וסתלבט, כל הדברים שהייתי רוצה לראות יותר במשפחה שלי. טוב, נו, נרגילה זה כבר מסוכן מדי לטווח הארוך, אבל הבנתם את הנקודה. אני מקווה שפותנה מקבלת את דבריי כמחמאה ומבינה שיש סטראוטיפים שאפשר לחיות איתם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/2/11 16:32:
      חשבתי שהתכוונת ל"ביד על המקלדת" היא מישהו שעשה את זה פעם על איזה כיסא לא חשוב עזוב נוסטלגיה אנחנו בהחלט נלך לשם :)
        21/2/11 11:27:

      צטט: גלעדגלעד 2011-02-21 11:01:50

      איך גמד מאונן?

      רץ על הדשא.

      ופותנה אחלה אתה מוזמן לאכול איתי בחומוס אכרם שלהם החומוס הכי טוב בת"א.

      תפסת אותי בקיבה, יא ממזר!!! זהו, גירית אותי וברגע שאסדר כמה עניינים אני יושב איתך בחומוס אכרם

       

      גרררררררר  אני בקושי מתאפק לא להביא ביס במקלדת

        21/2/11 11:01:
      איך גמד מאונן?

      רץ על הדשא.

      ופותנה אחלה אתה מוזמן לאכול איתי בחומוס אכרם שלהם החומוס הכי טוב בת"א.