"עובדות מעניינות על היין"

היין המוכר לנו מיוצר מענבים. אולם ניתן לייצר יין גם מפירות אחרים, ואפילו מפרחים מסוימים. אלא שלהבדיל מהמשקה המיוצר מענבים, כשהוא מיוצר מפירות ומפרחים אחרים הוא מכונה שיכר, או שהמילה יין מופיעה בצמידות לפרי ממנו הוא יוצר (כמו: יין תפוחים). כשהמילה יין מופיעה לבדה, הכוונה היא ליין מענבים.
"יין אדום" הוא הגדרה רחבה למדי של צבעים: בין סגול לבין חום. יינות אדומים מיוצרים רק מענבים שחורים או אדומים. הצבע העז מגיע מהזגים, הקליפות של הענב. מענבים אדומים או שחורים אפשר לייצר גם יינות לבנים, על ידי כך שלא משאירים בסחיטה את הזגים במיכלי התסיסה יחד עם היין. יין אדום הוא יין שהוספו לו הזגים, מה שמעניק לו את הצבע הכהה.
בזגים, בחרצנים ובשרידי הגפן יש חומר שנקרא טאנין. חומר זה מקנה ליין את ה"עפיצות", תחושה עדינה של חספוס בפה בשתיית היין. לטאנין יש יכולת שימור טובה, ולכן יינות אדומים, המכילים כמות רבה יותר שלו, יתיישנו טוב יותר ולמשך זמן ארוך יותר מאשר יינות לבנים.
למרות שמדובר בתהליך מורכב למדי, יין איכותי הוא כזה המותסס (גם) בחביות מעץ. התססת היין בחבית עץ מעשירה את טעמו, ומשפרת את היישון שלו. בדרך כלל, לאחר תסיסה במיכלי נירוסטה, מועבר היין לחביות עץ להמשך ההתיישנות. העץ הפופולארי ביותר להתקנת חביות ליישון יין הוא האלון, לסוגיו השונים.
אחד המונחים הקשורים ביין הוא "ארומה". זוהי הגדרה המתארת את ריחו של היין. בראשית שנות השמונים של המאה הֿ20 פיתחו מדעני יין באוניברסיטת דייויס שבקליפורניה, בראשות החוקרת אן נובל, את "גלגל הארומות". מדובר בטכניקה שתכליתה לעזור בתיאור מדויק של ניחוח היין ובהגדרת המאפיינים השונים של הריחות.

פורים קטן מאחורינו, ופורים ה"גדול" כבר באופק. הימים הללו, ימי השמחה של חודש אדר, מתקשרים באופן ישיר ליין. זהו אחד המאפיינים הבולטים של חודש אדר ופורים, ושתייתו היא אחת המצוות הבולטות של יום הפורים עצמו. כפי שכבר התפרסם כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות, שתיית יין איננה רק ביטוי לשמחה ול"שתיית לחיים". ככל שחולף הזמן, מתרבים המחקרים סביב המשקה החשוב, וכך גם הממצאים החיוביים: היין הולך ומתברר כאחד המשקאות הבריאותיים ביותר, כזה ששתייה מבוקרת שלו עשויה לתרום לבעיות בריאות שונות ו/או לסייע במניעה של מחלות. כשמדברים על יין ובריאות, הכוונה היא בדרך כלל ליין אדום יבש, המכיל מרכיבים חשובים ובריאים בייחוד.

"יין ודיאטה"

אחד הממצאים הקשורים ביין, ונחשבים לגילוי טרי יחסית, הוא הקשר שבין יין לבין הרזייה. לפי מחקר שהתפרסם ב"דיילי מייל" הבריטי, אלה שנהנים מכוס יין או יותר ליום מעלים פחות במשקלם מאשר אלה ששותים רק מים מינרלים או משקאות מוגזים. הסיבה העיקרית לכך היא האופן השונה שבו הגוף מעבד את הקלוריות לאחר שתיית יין. מדובר במחקר מקיף שנערך בבית חולים בבוסטון, והוא כלל למעלה מֿ19 אלף נבדקים שגיל]ם מעל 39. עורכי המחקר שאלו את הנבדקים על הרגלי השתייה שלהם ועקבו אחר משקלם לאורך 13 שנים. רוב הנבדקים עלו במשקל, אולם 40% מאלה שאמרו שהם לא שותים יין בכלל, משקלם עלה במידה רבה יותר.
אלה שהוסיפו הכי פחות במשקל , הם אלה שדיווחו על שתייה מתונה, של כוס יין או יותר. למרות הנתונים הללו, החוקרים מצאו לנכון להדגיש, כי יש הבדלים ברורים בין סוגי האלכוהול השונים. כלומר, משקאות עם אחוז אלכוהולי של 40 ומעלה יש להם השפעה פחותה הרבה יותר על המשקל מאשר יינות. אחת ההשערות של החוקרים היא, כי בקרב אנשים השותים יין באופן קבוע, הכבד מפתח שיטה לפירוק האלכוהול והופך את הקלוריות העודפות לחום במקום לשומן.

"הקשר למחלות עיניים"

ומדיאטה לעיניים בריאות: מחקר אחר שנערך ביין, ושהתפרסם לפני כחצי שנה, מראה, כי ליין עשויה להיות השפעה מיטיבה על בריאות העין. לפי המחקר הזה, מרכיב הנמצא ביין אדום (וגם בענבים עצמם, בבוטנים, באוכמניות ובכמה צמחים אחרים) יכול להוות מרכיב חשוב במניעה של מחלות עיניים. המחקר התפרסם בכתב העת הרפואי American Journal of Pathology, והוא נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס. המדענים בדקו ומצאו, כי מרכיב טבעי המצוי ביין, בשם רסברטרול, פועל למניעת התפתחות כלי דם חריגים בעין ומחוץ לה. הרסברטרול מופק על ידי צמחים שונים כדי להילחם בבקטריות ובפטריות, והוא נמצא בריכוז גבוה בקליפת הענבים וברמות נמוכות יותר במוצרי מזון נוספים מהצומח (כאמור לעיל).
"מחקרים קודמים רבים זיהו את הרסברטרול כמרכיב המונע הזדקנות ומכיוון שהתעניינו בקשר שבין גיל לבין מחלות עיניים, רצינו למצוא האם יש לכך השלכה גם לנושא זה", אמר אחד החוקרים מאוניברסיטת וושינגטון, מומחה לרשתית. לדבריו, "עד למחקר הזה היו דיווחים על ההשפעות של רסברטרול על כלי דם בחלקים אחרים של הגוף, אך לא הייתה עדות להשפעה שלו על העין". היווצרות של כלי דם חדשים בעין, המכונה פרוליפרציה וסקולארית, היא אחד הגורמים המרכזיים להתפתחות של מחלות עיניים, כולל: ניוון ראיה, ניוון מקולרי ועוד מחלות עיניות הקשורות לגיל. ניוון מקולרי גורם לאובדן של הראייה המרכזית, נזק שמונע את היכולת לקרוא, לנהוג או לזהות פרצופים. החוקרים ציינו שהם מאמינים, כי הקשר שהוכח במחקר רלוונטי גם למחלות עיניים אחרות הנגרמות כתוצאה מהיווצרות כלי דם חדשים.
מחלת עיניים אחרת שיכולה להיות מושפעת מהמחקר היא רטינופתיה סוכרתית, שהיא סיבוך של מחלת הסוכרת. מדובר במחלה שבה כלי הדם לא יכולים להתפתח מתחת לרשתית ולכן הם מתפתחים ברשתית עצמה. כתוצאה מכך, המחלה גורמת לדימום בכלי דם ברשתית העין. בהיעדר טיפול, היא עלולה לגרום לעיוורון. היווצרות כלי דם חדשים תורמת גם להתפתחות של סרטן מסוגים שונים ושל טרשת העורקים. "מחקרים אלה הם בעלי השלכות עצומות להבנת הדרכים שבהם מתרחשת התרבות מהירה וחריגה של כלי דם, לגילוי תרופות חדשות ולמחקר נוסף בנושא", הדגישו החוקרים במסקנות מחקרם. הם הוסיפו, כי הם מקווים להיות מסוגלים להשתמש בידע החדש של יתרונות הרסברטרול כדי לפתח טיפול למחלות עיניים כמו ניוון מקולרי. תודות למסקנות המחקר, יתכן שמטופלים הסובלים מבעיות של מחלות עיניים יוכלו ליטול את הרסברטרול בקפסולות, כתוסף תזונתי. המרכיב נספג באופן קל יחסית בגוף ולכן הוא אידיאלי לנטילה בצורה זו. התקווה היא, שניתן יהיה להשתמש בו גם למניעת מחלות לב וכלי דם, ואף לסוגי סרטן מסוימים.

"מעטפת ההגנה"

אפרופו מחלות לב וסרטן, היין האדום ידוע כעשיר מאוד בחומרים נוגדי חמצון. חומרים אלה פועלים כדי להגן על הלב, שומרים על בריאות כלי הדם ומסייעים במניעת מחלות סרטן מסוגים שונים. היין האדום, דווקא האדום כפי שכבר צוין, מכיל פיטוֿ כימיקלים )פלבנואידים ופנולים(. בתהליך התסיסה שלו, יחד עם קליפות הענבים, עוברים החומרים האלה ליין. יש לא מעט מוצרים טבעיים הנחשבים ככאלה המכילים ריכוז גבוה של חומרים נוגדי חמצון. היין נחשב לאחד הבולטים שבהם. אף על פי שמדובר במוצר שמוכשר על ידי תהליכים שונים, החומרים המועברים אליו מהענבים לא נפגמים והם מוסיפים להיות יעילים מאוד.
ועוד באשר ליין אדום: על פי מחקר שנערך באוניברסיטת לאבל בקנדה, שתיית היין הכהה עשויה למנוע פגיעות בחניכיים. זאת משום שהמרכיב Polyphenols, הנמצא ביין בשיעור לא מבוטל, פועל למניעת ייצור רדיקלים חופשיים בגוף. רדיקלים חופשיים עלולים להזיק לחניכיים, וחמור יותר: לפגוע במוח ובכליות ולזרז הופעתן של מחלות קשות. מסיבות אלה, שתיית יין אדום, במידה נכונה, יכולה לתרום בייחוד לאנשים שהתפריט התזונתי שלהם עשיר בכולסטרול. ועוד בנוגע לרסברטרול, שצוין לעיל, לפי כמה מחקרים, שאחד מהם התפרסם במגזין Journal Plos One, מצאו החוקרים, כי לרסרבטרול יש קשר לעיכוב תהליכי ההזדקנות.

"במידה נכונה"

כפי שכבר הודגש בראשית הכתבה, יש להקפיד על כמויות ותדירות נכונות של שתיית יין על מנת שניתן יהיה להפיק ממנו את מירב התועלת. במכון קרולינסקה שבשטוקהולם, בירת שוודיה, נבדק ונמצא, כי שתייה מתונה, בדגש על מתונה, של יין עשויה למנוע התקף לב שני למי שכבר לקה בעבר בליבו. צריכה מאוזנת של המשקה אף מפחיתה רמות של חלבונים מסוימים בדם, כאלה העלולים לזרז דלקות שעלולות לגרום להתקף לב. על פי המחקר השוודי, אלה שנמנעים לחלוטין משתיית יין לאורך זמן, הם בעלי סיכוי הגבוה יותר בֿ20% ללקות בהתקף לב נוסף, או בשבץ, זאת בהשוואה לאלה שמקפידים על שתייה תדירה של יין באופן מתון.
במסגרת מחקרים רבים אחרים שנערכו, נראה שתדירות השתייה משפיעה הרבה יותר מהיין עצמו. מחקרים מהשנים האחרונות ממליצים על לגימה של לפחות חצי מנת שתייה פעם ביומיים, בין אם מדובר ביין אדום או לבן. מהמחקרים עולה, כי אין כל חשיבות לעיתוי השתייה ולמידת הסמיכות שלה לארוחה. אך כאמור, תדירות הצריכה של האלכוהול היא שמסייעת במניעת הסיכון להתקף לב. מחקר שנערך בעניין זה, שהתפרסם במגזין הרפואה של ניוֿאינגלנד, העלה כי מספר התקפי הלב בקרב קבוצת האנשים ששתו יין לפחות שלוש פעמים בשבוע, היה נמוך בשליש לערך מאשר בקרב הקבוצה שלא שתתה כלל. אצל הקבוצה ששתתה רק פעם או פעמיים בשבוע, פחת הסיכון ללקות בהתקפי לב בֿ16 אחוזים בלבד. אחוז האלכוהול ביין, מתברר, לא שינה במאומה.