מכירים את זה שאתם יודעים שעובדים עליכם בעיניים אבל אין לכם הרבה מה לעשות חוץ מלהצטער שנשארתם בתיכון עיוני ולא הלכתם ללמוד מכונאות רכב בתיכון המקצועי כי אמרו לכם שרק בנים הולכים ללמוד מכונאות רכב ובכלל תיכון עיוני יותר יעזור לכם בחיים?! אז זו אחת התהיות שעוברות לי כעת בראש בעודי יושבת במוסך ומחכה לתיקון הרכב שלי.

הסבירו לי מה הבעיה, הקשבתי ואפילו הבנתי. גם שבוע שעבר כשהייתי כאן הסבירו לי מה הבעיה הקשבתי והבנתי. בשבוע שעבר היה מדובר בבעיה אחרת, היום אני מבינה שהבעיה קשורה לקודמת רק האיבחון לכאורה לא היה נכון. אבל לכי תוכיחי. לפני שבוע החלפתי חלק שילמתי הרבה כסף והיום אחרי ששוב אשלם עוד יותר כסף ואצא מכאן אוכל לרק לקוות שבזה זה נגמר.

כסף בא כסף הולך כך אומרים ואני מנסה לנחם את עצמי באמירה הזו, כי מה שמטריד אותי באמת  זו תחושת חוסר האונים. אני יושבת כאן ונתונה לחסדיהם (במקרה הטוב) או גחמתם (במקרה הפחות טוב) של אנשי המוסך. אין לי שום דרך לדעת אם עבדו עלי (מעדיפה להאמין שלא), אם עשו עבודתם נאמנה, אם התרשלו ואולי כמו שאמרו הבעיות לא קשורות אחת לשניה. (למרות שגם הדיוטה בנושא מכונאות רכב כמוני מבינה, בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, שאם יש בעיה בבטריה צריך לבדוק גם את המטען). וזה לא שאני אגיד להם, יודעים מה אל תתקנו ואקח את הרכב על גרר לטיול בין מוסכים נוספים בסביבה כדי לערוך השוואת מחירים.

אז אני יושבת כאן וממתינה לתיקון, תוהה למה לא יכולתי לבחור מוסך פחות נידח ויותר קרוב לבית קפה או מאפיה. תוהה למה אני האישה היחידה כאן חוץ מהמנקה. תוהה איך הייתי מעבירה את הזמן אם לא היה כאן אינטרנט, קרוב לוודאי שהייתי משתגעת משעמום. חשה אמפתיה קלה כלפי יושבי בית האח הגדול ותוהה איך הם לא יוצאים מדעתם. ובעיקר תוהה, כפי שכתבתי למעלה, למה לא הלכתי ללמוד מכונאות רכב בתיכון. (כי כשהייתי תלמידת תיכון התייחסו למקצוע הזה כאל מקצוע לא ראוי לבחורות, ובינינו אני הרי לא באמת רוצה להריח כל היום מגריז ומשמן ברקס). תוהה מה היה קורה אם במקום ללמד אותנו בתיכון העיוני דברים כמו סינוס וקוסינוס שממש לא עוזרים לי היום, היו מלמדים איזה קורס מבוא במכונאות רכב (אז נכון, לא הייתי יכולה להחליף לעצמי אלטרנטור, אבל לפחות הייתי מבינה באמת על מה הם מדברים). תוהה אם כן היו מלמדים כזה קורס, כתלמידת תיכון, בכלל הייתי מקשיבה.