תמיד נחמד לפגוש חבר ישן שהעלה אבק - תרתי משמע!!

אבל חברה ישנה - זה כבר סיפור אחר.

נשים כידוע זה לא עם פשוט

תמחוק את החיוך מר בחור - זה לא זוקף לזכותכם שום נקודה!

כאמור איננו פשוטות לעיכול,

מצד אחד שופעות רגש, חום ונתינה

ומצידו האחר יש את הזונה..

זאת שהחיוך לה בחוץ והמוח בפנים פעור פה

מבקר, מבקר, מבקר

שופט, שופט, שופט

בשוק, בשוק, בשוק

לא כולן כמובן - אבל יש..

השבוע נכחתי במפגש בוידם 

והוספתי שלושה סימני קריאה למה שכבר היה לי חקוק על המצח.

המפגש היה בין גיסתי לבין מישהי עם שכבת אבק מכובדת

(לא מלוכלכת חלילה, פשוט ישנה רצח)

זה התחיל בצרחות התרגשות

(טוב נו יותר חיוכי - " היא זכורה לי מאיפה שהוא...")

נפל האסימון..

ואז קריאות התרגשות

עליזה (נו ברור שזה שם בדוי), שנים...

לא השתנית בכלל (אצבע מתוחה על העין בתנוחת - "על מי?")

בכל זאת אנחנו מדברות על 20 שנה אחורה

(לא נעים להודות כמה בדיוק...)

בכל אופן, נשיקות, חיבוקים

איך ארך לך השיער - (מה קשור??)

איזה פנים יפות ונקיות - עניין של כמה שחורים בלבד!

והן התחילו להעיף בדיחות אחת על השנייה

כמה שהעור מתוח, החזה עומד והשיער? אולי להחליף צבע אבל חוץ מזה...

והטוסיק? לא, אין דברים כאלה...

עוד שעה הליכון ביום והוא פשוט מושלם.

ואני, מהצד

נבוכה עד מעולפת מצחוק כבוש

לא ברור לי אם המחוות אכן אמיתיות, מהלב

או שאני היחידה ששומעת את הסרקזם שצורח באוויר.

גיסתי בחיוך מבוייש, מקבלת מחמאות

ומרעיפה חזרה - בכל זאת לא נעים..

ואז אני קולטת את החברה

לא היה ברור לי באותו הרגע אם זה הקפה השחור ששתיתי שלא כהרגלי

או שנתפסה לחברה שלה העין

כל אותה העת בה היא מדברת ומפרגנת בשצף קצף

האישונים שלה מתכווצים, מתרחבים, מתכווצים, מתרחבים

ואני בלב - אלוהים ישמור שלא תתעוור פה, מה קורה לה?

וכל הכיווץ דיפתונג לא קילקל כהוא זה את רצף הדיבור והעידכון

ואז פתאום אני מבינה (יכול להיות שאני גם טועה - ברור שלא!!)

שכל הזיוני שכל שלה הם פשוט הסחות דעת מלוקקות

למוח הזדוני שמזמן ניתח, מתח, הגדיל, הקטין, צבע וליטש

כל איבר מרחמ"ח איבריה של גיסתי, בלא צל של רחמים.

יכול להיות שזאת רק אני..

אף על פי ששניה אחרי שהן נפרדו בנשיקות

גיסתי הרביצה את הנפילה של החיים שלה

והיא הייתה עם נעלי ספורט...

דרשני!