מחיר הנפט התחיל לעלות בשבוע שעבר. השבוע הוא כבר משתולל.

הטענה המושמעת בחדשות הכלליות, כאילו המחיר מטפס מאז שפרצו המהומות במצרים או בטוניסיה, איננה נכונה – כפי שניתן לראות בגרף המצורף. במהלך ינואר, כשמצרים היתה שרויה במשבר, המחיר עלה וירד, אך בעיקר ירד. עליה חדה בסוף ינואר פינתה את מקומה לירידה חדה, שנמשכה עד לאמצע השבוע החולף – בדיוק מתי שהמצב בלוב התחיל להיות רציני.

אבל אם בחצי השני של השבוע שעבר המחיר עלה, הרי שהשבוע הוא החליף כמה מהלכים ונוסק למעלה בעוצמה יוצאת דופן, ובדרך הוא קובע רמות שיא חדשות לתקופה שמאז קיץ 2008, אז הגיע לשיא של כל הזמנים.

מחיר הנפט בניו יורק (WTI) בשלושת החודשים האחרונים

המקור: אתר ה-WSJ

הסיבה לזינוק היא, כמובן, ההתדרדרות החמורה בלוב. זה גם מסביר את ההבדל בין מה שקורה עכשיו לבין מה שקרה מתחילת המהומות באלג'ריה בדצמבר, דרך טוניסיה, מצרים, תימן וכו' לאורך ינואר וראשית פברואר. כל המדינות האלו כבודן במקומן מונח, אבל הן אינן יצואניות נפט או גז בקנה מידה גדול – מלבד אלג'ריה, שם המהומות לא יצאו מכלל שליטה ודעכו. מצרים היא מדינה גדולה וחשובה, אבל יצואנית קטנה (מלבד מעמדה כספקית גז ראשית לישראל...). בחריין היא בעלת חשיבות איסטרטגית גדולה וכו' – אבל נטולת נפט וגז.

לוב, לעומת זאת, היא מדינה קטנה יחסית (מבחינת אוכלוסיה), אבל יצואנית נפט גדולה – בתוך העשיריה המובילה בעולם. לכן מה שקרה למחיר הנפט בימים האחרונים הוא מובן ואף מתבקש. כך גם ההשפעה השלילית של עליה זו על בורסות העולם – במיוחד על בורסות איטליה וספרד, שחברות מובילות הרשומות בהן מושקעות בלוב או (כגון במקרה של בנק אוניקרדיטו) שלוב, דרך קרן העושר הממשלתית שלה, מושקעת בהן.

במאמר מוסגר אציין כי מזה כמה חודשים נוצר פער גדול – בעצם, חסר תקדים – בין מחיר הנפט באירופה, המיוצג על ידי נפט גולמי 'ברנט' מהים הצפוני, לבין מחיר הנפט בארה"ב, המיוצג על ידי סוג West Texas Intermediate (WTI). פער זה הגיע לכ-15 דולר וממשיך להתרחב, מסיבות שונות שלא ארחיב עליהם כאן. נקודה זו רלבנטית לגבי ישראל, מפני שמחירי האנרגיה אצלנו נגזרים ממערך מחירי הנפט באירופה, לא מאלה של ארה"ב.

אבל הסיבה הבסיסית לירידת הבורסות ולנהירה לעבר 'מקלטים בטוחים' כגון אג"ח ממשלתי והדולר האמריקני, הין היפני והפרנק השוויצרי, היא כלכלית. עלייה במחירי הנפט מוציא כסף מכיסי הצרכנים והפירמות וממילא מקטין את הביקושים לשאר המוצרים והשירותים במשק. הוא גורם ממתן, ובמובן זה הוא גורם דפלציוני, למרות שהוא מעלה את מחירי הבנזין, הנסיעה באוטובוס ובמטוס, ומתגלגל למוצרי הפלסטיקה וכל מה שנוצר מתזקיקי נפט.

בגלל חשיבות הנקודה הזאת, ובגלל שהיא מבלבלת, אחזור עליה: עלייה, במיוחד עלייה חדה, במחירי הנפט, מעלה מחירים בתחומים רבים במשק ולכן פועל כגורם אינפלציוני מובהק. אבל בגלל שמרבית העלייה במחיר מהווה מס על הצרכנים המועבר ישירות למדינות המפיקות, עלייה במחירי הנפט הוא גורם ממתן, המדכא את רמת הפעילות הכלכלית הכוללת ולכן הוא הופך בהמשך לגורם דפלציוני.

כדי לראות איך התהליך עובד, די להיזכר באירועי 2008: עליה חדה מאוד במחירי הסחורות, ובראשם הנפט, גרם לגל אינפלציוני, אבל ההשפעה על הפעילות הכלכלית העולמית היתה כה קשה – על רקע מגמות שליליות שכבר היו קיימות אז – שהביקושים קטנו, מחירי הסחורות התמוטטו (הנפט ירד בכ-75% תוך כמה חודשים) וכל המשק העולמי צנח לתוך מיתון, שהמשבר הפיננסי של אותה שנה העצים והפך לקטסטרופה.

כדי להמחיש במה מדובר, נשתמש בהערכה שכל עלייה של דולר אחד במחיר הנפט שואב מתוך המשק האמריקני 100 מיליארד דולר בחשבון שנתי (בערך 0.7% תמ"ג). ברור שזהו חישוב גס, אבל גם אם הוא לא מדוייק, זה לא יעזור הרבה. מדוע? לפי חישוב זה, אדון קדאפי במאמציו להיאחז בשילטון הצליח אתמול לבד לשאוב מהמשק האמריקני יותר כסף ממה שברננקי מתכונן להזרים לתוכו בכל תוכנית ה-2QE שלו, שהיקפו 600 מיליארד דולר, בתקופה שבין נובמבר 2010 לבין יוני 2011. ואם החישוב של דולר במחיר הנפט = 100 מיליארד דולר 'מס' אינו נכון, אזי העלייה הנוספת במחיר הנפט היום ישלים את החסר.

המסקנה ברורה למדי: אם העלייה הדרמטית לא תימחק באותה מהירות בה היא נרשמה, כלומר תוך ימים, הנזק למשק האמריקני והעולמי יצטבר במהירות גדולה מאוד. אם הנפט יישאר ברמות החדשות, לא כל שכן אם הוא יעלה עוד, הוא – ביחד עם מחירי הדגנים המאמירים – ידחוף את העולם למיתון, אולי מיתון אינפלציוני ("סטגפלציה"), אבל מיתון שלקובעי המדיניות במדינות המפותחות לא נשאר תחמושת ללחום נגדו.

סוף