כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    במציאות אין ניסים - נספח ב' (תוספת ובה ביקורת על סדרת המד"ב "ננס אדום")

    0 תגובות   יום רביעי, 23/2/11, 13:37

    שלום!!!

    הפעם הייתי רוצה להמליץ לכם על סדרה מדע בדיונית, מן המשובחות שנראו על מסכנו, אך לצערי הורידו אותה מהמרקע בטרם עת. אין לי שום מושג למה, כי הייתי מת לדעת מה הסוף, אבל תחפשו אותה ב "B.B.C entertaiment", יום אחד היא תחזור - יש חוק כזה בכל הדברים הטובים.

     

    למעטים שעוד מגרדים בראשם ולא מבינים במה מדובר, אני מתכוון ל"ננס אדום", סדרה קומית עתידנית שרק בריטים מטורפים יודעים לייצר, סדרה שעקבתי אחריה כמו שפפראצי עוקבים אחרי סלבס...

    הסדרה מתחילה כאשר דייב ליסטר, איש צוות זוטר על סיפון החללית "ננס אדום", מגדל בהחבא את החתולה שלו על הספינה, דבר האסור בתכלית על פי חוקי צי החלל. הוא נתפס ומקבל שתי בררות:

    הוא יכול לאפשר שימיתו בהמתת חסד את החתולה, או שכעונש יקפיאו אותו לזמן מה. כאן המקום לספר לכם, שליסטר הוא אמנם אדם בור, חסר השכלה אמיתית או נימוסים, איש צוות לא הכי מקצועי עם חיבה לאוכל המוני ומזעזע (כל הזמן כבש בקארי?! פיכס), אפילו לא אדם מושלם במידותיו המוסריות, אבל בבסיסו הוא אדם טוב ואוהב עם לב זהב.

    כמובן, שהוא מקריב את עצמו - ונכנס להקפאה קוונטית, שגורמת לכך שבאופן זמני, הסתברות קיומו תהיה אפס והוא יחדל מלהתקיים עד שינחתו. הצרה היא, שזו קומדיה בריטית ומשהו חייב להשתבש בצורה מפחידה, אז בזמן שהוא נעלם, החללית סובלת מתקלה רדיואקטיבית וכל אנשי הצוות נהרגים, אז רק החתולה נותרת בחיים ואף אחד אחר לא נשאר להוציא את ליסטר מהמתקן. כעבור 3 מיליוני שנים, המחשב מחליט שהסכנה עברה ומוציא אותו לחופשי, לעולם שלא הכיר: ליסטר מגלה שכולם מתו ונשארו רק המחשב, יצור חתולי דמוי אדם שהוא צאצא אבולוציוני של החתולה שלו והולוגרמה מעצבנת, קודרת, שחצנית, מלאת רחמים עצמיים (מעין המקבילה הטלוויזיונית למרווין, הרובוט מ"מדריך הטרמפיסט בגלקסיה", רק פחות גאון) וחסרת כישרון, שהיא הדמייה ויזואלית ותודעתית של מכר מעצבן שלו שמת באסון, איש הצוות ארנולד רימר. רימר כל כך מעורר רחמים, שהמסקנה של כפילו החי מיקום מקביל, שמבקר באחד הפרקים, אייס רימר, היא שארנולד הוא הגרסה הכי פתטית שלו שיפגוש אי פעם. בשלב מסוים הם אוספים לספינה את האנדרואיד קרייטון, שהופך לאיש צוות נוסף וביחד הם מנסים לחזור לכדור הארץ.

     

    לכאורה עוד קומדיה, או עוד סדרה מדע בדיונית טיפוסית, אך למעשה ניתן לראות בה גרסה מודרנית ואפלה יותר לספר "הקוסם מארץ עוץ" מאת פרנק באום - ולא רק. אפשר לומר שמדובר במחזה מטורף, אבסורדי ומודרני על מוסר, מעין מניפסט פילוסופי פוסט- מודרני על אתיקה, מציאות ומות האלהים, מוסווה כקומדיה בריטית טיפוסית, עם גיבור עממי במרכזה, כזה שנרצה לפגוש בפאב ולשתות איתו כוס בירה. אם יורשה לי לקחת כדימוי ביטוי חוזר בסדרה, הסדרה היא בעצם גורמה טלוויזיוני, מכוסה בהמון רוטב קארי, כך שהסדרה עשויה לקלוע לטעמם של קהלים רחבים מהמצופה. ההומור פרוע וקולע כמעט תמיד, העלילות מופרכות ודמיוניות (למרות שתמיד יש הסבר פיזיקלי כלשהו) והעיצוב הפיזי של הדמויות והאפקטים מרשים כל אחד שכחנון צעיר (כמוני) צפה בפרקים ישנים של "סטאר טרק". כשמתעלמים מכל העניינים הללו, מוצאים שכמעט כל פרק מגיש לנו רעיון אתי או פילוסופי, מתחת לכל הניכור העתידני והדחקות...

     

    מה הקשר בין הסדרה הזו לסדרת המאמרים שלי על טבעה הקשה והאכזרי של המציאות?

    כדי להבין את זה, אנתח לכם פרק שבו החללית "ננס אדום" בורחת מרובוט מתנקש ומגיעה לכוכב לכת, הנשלט על ידי ישויות מיסתוריות ובלתי נראות, אשר יצרו דרך מחשב שדה של צדק "טבעי".

    ליסטר, רימר, דמוי האדם "חתול" והרובוט קרייטון נחתו על גבי הכוכב ונכנסו לאזור דמוי כלא מלא גדרות סביבו. קול מיסתורי רעם לעברם ברמקולים, מצהיר באזניהם כי במקום שולט שדה כוח שלא מאפשר מעשים לא מוסריים, שדה שבזכותו שורר שקט בכוכב כבר מאות שנים. כשהגיע הרובוט אשר רדף אחריהם, הם נבהלו (כצפוי) וניסו להתגונן כלפיו באלימות, לפני שינחית עליהם מכה משלו. להפתעתם, כאשר קרייטון הנחית מכה במחבת על ראשו של הרובוט המתנקש, למתנקש לא קרה כלום וקרייטון הרגיש חבטה בראש הפלדה שלו.

    מהר מאוד הם קלטו את הפרינציפ, ששדה הכוח סביבם לא מאפשר מעשי אלימות והוא מגן על "הקורבן" ומעניש את "התוקף" והם הבינו מה לעשות: הם נתנו למתנקש לתקוף אותם ועמדו בשקט ללא תזוזה, שזו אולי באמת התגובה הכי "מוסרית" (גם אם לא הכי אותנטית) במציאות בה יש שדה כוח כזה, מעין גן עדן לפציפיסטים ויפי נפש. הרובוט הכה אותם, ירה בהם, אך הם יצאו מזה ללא פגע. הרובוט, מצד שני, הרס את עצמו ונפל לקרקע במהירות.

     

    וככה ליסטר, רימר, "חתול" וקרייטון הסתלקו משם, כשהם משוחחים ביניהם על מה שלמדו מזה, כאשר ליסטר מסכם את הלקח המטאפיזי והאקזיסטנציאלי, שאנסח מחדש עבורכם ואוסיף הערות אישיות:

     

    אולי ישנן גרסאות של המציאות, שבהן הרשע נענש מיד והטוב אינו ניזוק לעולם, אך באופן פרדוקסלי מציאות כזו לא מאפשרת מוסר אנושי אמיתי. המוסר הרי דורש אלמנט כלשהו (הכי מזערי אולי, אבל שיהיה קיים) של בחירה חופשית, של רצון חופשי אמיתי. ניתן לגזור מכך, שגם בחברה הנאורה ביותר (או בעצם, דווקא שם) לא מומלץ לקבוע בחוק עונשים פליליים לכל מעשה לא מוסרי. עדיף להשאיר את הטיפול בנושאים מסוימים למערכת החינוך, למרות שאפשר לומר שהחינוך מקבע אלמנטים אחדים באישיות, "מתכנת" חלק מהדפוסים האנושיים ומסלק חלק מהרצון החופשי, אך חינוך במיטבו משאיר משהו מהרצון ומעודד את האדם לחשוב ולבקר את אותו חינוך בדיוק. מלבד זאת, אי אפשר לגדל ילדים מבלי לסרס חלקים לא רצויים ברצון החופשי שלהם. תתארו לעצמכם, שאף הורה לא היה מעיז לומר "אל תרוץ לכביש", או "אל תרוץ בחדר עם מספריים, במיוחד לא ליד אחיך, לא כל שכן עם יד רטובה ליד השקע"? המין האנושי לא היה שורד. נכון שכדור הארץ היה מרוויח מזה, אבל יש לזה גם חסרונות כמובן... מה שאני מנסה לומר בקטע החינוכי הוא, שלמרות שעבורי מטרת- העל היא לגדל בני אנוש ליברלים ונאורים, לפעמים סגנון ההורות כיום הוא יפה נפש וליברלי מדי. כל דבר צריך גבולות על מנת לגדול, חוסר גבולות מוחלט הוא ההתעללות הקשה ביותר - ואת זה אומר לכם בנאדם שגידלו אותו בצורה הפוכה והתעללו בו באמת.

     

    במישור הקוסמי, שאליו חתרתי במאמרי זה, ניתן להגדיר כי על מנת שיתפתח מוסר כלשהו, בעזרת חינוך כזה או אחר, המציאות צריכה (והיא אכן כך) להיות נייטרלית מבחינה מוסרית, נטולת כל השגחה עליונה, כשהשדה המוסרי היחידי הוא מנטלי וגם הוא מוגבל במידה רבה, שהרי הדבר שהכי מסרס את הרצון החופשי באדם הוא מה שהוטבע בו גנטית וחינוכית. במילים אחרות, כדי שלטוב תהיה משמעות, האדם צריך לעולם לא לנצח לגמרי את הרוע שבתוכו - הוא צריך להיות מסוגל גם לרע, אך להתגבר ולבחור בטוב לפחות חלק מהזמן. עובדה שבתהליך ההתפתחות של הרובוט קרייטון, התעקש ליסטר שכדי להיות אנושי באמת, הוא חייב להיות מסוגל לקלל, להיות זדוני ולשקר - קצת ההפך מ"פינוקיו", הא?

    מלבד זאת, באופן פרדוקסלי, כדי שתהיה משמעות למוסר, לא יכולה המציאות להיות מוסרית. המציאות, היקום והחוקים צריכים להיות נטולי מוסר ונטולי אלוהים.

     

    כדי לקבל עוד מושג על חוקי המציאות הפועלים בסדרה זו, תחפשו את הפרק בו צוות הספינה נקלע ליקום  מקביל, בו הזמן רץ אחורה. ההסתכלות המוסרית משתנה גם בפרק זה, שכן דמויות מופת כגון סנטה קלאוס (שגונב צעצועים מילדים מסכנים ועולה בחזרה בארובה) ופרנציסקו הקדוש (שהורג חיות מסכנות) הופכות לדמויות נתעבות, בזמן שהיטלר ימ"ש עומד לשחרר את פולין ולכן הוא גיבור...

    וזה עולם די מגעיל: במקום לאכול, הגיבורים שלנו מוציאים מהפה עיסת מזון מגעילה שמתקשה והופכת בחזרה לכריך טעים.

     

    ונוסף על זה, גם ביקום הזה אין להם אף אפשרות קלושה לברוח מחוקי הסיבה והתוצאה: כאשר ליסטר יורד מהספינה ליקום ההפוך, הוא חש שנסדקה לו צלע. בהמשך העלילה, הם נקלעים לקטטה בפאב - ואז ניגש איש עצבני לליסטר, נותן לו אגרוף ראשון ומאחה את צלעותיו הסדוקות. האגרוף השני "שואב" לו את הפנס שבעינו. התוצאה בתחילת העלילה קיבלה סיבה מספקת בסופה.

    כבר אמרתי לכם, שבמציאות אין ניסים?

     

    לסדרת המאמרים השלמה לחצו כאן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה