נתחיל עם תיקון לנתונים ולחישוב שערכתי בפוסט של אתמול – ותודה לחברי איתי שהעיר לי על זה.

כתבתי שכל עליה של דולר אחד במחיר הנפט "עולה" למשק האמריקני 100 מיליארד דולר. אולם בפועל, צריכת הנפט בארה"ב היא ברמה של מעט יותר מעשרים מיליארד חביות לשנה, ולכן כל עלייה של דולר במחיר שואב מתוך המשק האמריקני 20 מיליארד דולר לשנה. [מאחר וחלק מהנפט איננו מיובא אלא מופק בארה"ב, העלות שלו לצרכן מקוזזת כנגד ההכנסה של הגורם המפיק ומוחזרת בדרך זו למשק – אבל נשאיר את זה בצד.]

לפי חישוב זה, כל עלייה של דולר במחיר הנפט שווה כ-20 מיליארד דולר, שזה בערך 0.13% תמ"ג. על בסיס זה, זינוק חריג כגון זה של אתמול, שהסתכם בכ-7-8 דולר, גורם לניכוי של אחוז שלם מהצמיחה בתמ"ג האמריקני – אם מחיר יישאר ברמה החדשה לאורך זמן. זהו החישוב הפשוט, אבל ניתן בקלות להראות שהעוצמה של הפגיעה בפועל גדולה יותר, בגלל השפעות משניות ושלישיות של העלייה המקורית.

ברמה העולמית, צריכת הנפט עומדת סביב 88 מיליארד חביות לשנה, ולכן כל פעם שהמחיר עולה בדולר, קרוב ל-90 מיליארד דולר מכוח הקניה הפוטנציאלי מועבר ממדינות צורכות נפט, כולל ארה"ב, סין, יפן, מערב אירופה ועוד, לעבר מדינות מפיקות נפט – בראשן רוסיה וסעודיה, וכולל גם אירן, עירק, לוב, וונצאולה ומדינות אחרות שמצטיינות במשטרים נאורים הנהנים מפופולאריות גבוהה מצד אזרחיהם ומכבוד גדול מצד שאר העולם.

כנראה שזהו הרקע לדברי שר התשתיות, עוזי לנדאו, שהזהיר/ הסביר לציבור בישראל היום שכל פעם שמתדלקים, מעבירים כסף לתמיכה באיסלאם הקיצוני ובטרור. לכן, לדעתו, על נהגי ישראל לתדלק פחות. מאחר והוא בוודאי צודק באופן עקרוני, אין ספק שהוא כבר דיבר עם שר הביטחון והרמטכ"ל הנכנס, על הצורך לדומם את מנועי הטנקים והמטוסים, לפחות יומיים/ שלושה בשבוע, כדי להקטין את תמיכתה העקיפה של מערכת הביטחון בטרור וכו'. אבל לאחר שיזרום נפט וגז כחול לבן, נוכל – לא, בעצם נהיה מצווים – לתדלק פעמיים ביום, ולקיים תרגילים גדולים של חיל השריון וחיל האוויר כל שבוע....

עכשיו למשהו הרבה יותר רציני, שגם הוא כרוך בחישוב, והפעם אדייק במספרים. הניתוח הבא הוצג על ידי דייוויד רוזנברג, הכלכלן הקנדי אותו ציטטתי מספר פעמים, שהיה ונשאר בין המנתחים הבסיסיים הבודדים שנוקט בגישה דובית כלפי המשק האמריקני והשווקים, באופן עקבי וללא כחל ושרק.

התמ"ג של ארה"ב, במונחים של דולרים שוטפים, התקרב ל-15 טריליון דולר בסוף 2010. למי שלא רגיל לדבר במונחים של טריליונים, זהו 15,000 מיליארד.

קצב הצמיחה במשק האמריקני השנה צפויה להיות סביב 3.5%, שזהו קצת יותר מ-500 מיליארד דולר. במונחים חודשיים, התוספת לתמ"ג יהיה בערך 41 מיליארד דולר.

מאידך, הגירעון התקציבי של ארה"ב  לשנת התקציב שתסתיים בספטמבר יעמוד על כ-1.6 טריליון, קרי 1,600 מיליארד דולר. ברמה חודשית, מדובר בגירעון ממוצע של מעל 130 מיליארד דולר.

כלומר, בראיה כלל-משקית, כדי להוסיף דולר אחד לתמ"ג האמריקני, נדרשת תוספת של יותר משלושה דולר למצבת החוב (הענקית) של המדינה. זהו בצד הפיקסלי/ תקציבי – מלבד מאמצי הפדרל ריזרב להזרים סכומים גדולים במסגרת המדיניות המונטרית.

מי שחושב שזהו מצב בריא מתבקש להסביר לנו איך ומדוע.

מי שחושב שזהו מצב שיכול להמשיך, כנראה שחי באשליות.

ומי שחושב שהתאוששות משקית הנרכשת על ידי הזרמה כה מסיבית של כסף, הן דרך המדיניות המונטרית והן דרך המדיניות הפיסקלית, היא אמיתית ומסוגלת להפוך לצמיחה בת-קיימא המונעת על ידי הסקטור הפרטי ולא תיעלם מיד שההזרמה תיפסק – או שהוא מעשן משהו, או שהוא מועסק על ידי בנק או חברת השקעות.

סוף