ליכטלבלאו-לסקלי שרטט את ציוריו בגטו בין השנים 1942-1945. מחשש הנאצים קרע את הציורים לפיסות נייר והטמינן בתאו ובסיומה של המלחמה שב לגטו, אסף את פיסות הנייר שנותרו והעלה אותן עימו לארץ ישראל. בארץ הדביק את פיסות הנייר ושחזר את הקריקטורות, אשר מוצגות כעת בבית לוחמי הגטאות בתערוכה החדשה.

העבודות של ליכטבלאו-לסקלי מוצגות בסמוך ליצירותיהם של אמנים אחרים מטרזין, ומאפשרות לצופה להבין את סביבת העבודה שבה יצר האמן ולקבל תמונה רחבה יותר על האירועים בגטו.

"העבודות בתערוכה מציגות כרוניקה מרשימה של תמונות מחיי הגטו. הן מתארות רעב, מחלות ומוות, ועם זאת מלאות אמפתיה והומור. קריקטורות אלו הן ללא ספק עדות ייחודית וחשובה, פרי יצירתו של אדם מוכשר, חד-הבחנה ומעורב חברתית, אשר יצר במציאות שבה המוות היה נוכח תמיד. התערוכה מאירה נקודת מבט ייחודית על כוחה של האמנות בתקופת השואה ועל תפקידה כדרך לשמירה על צלם אנוש וכביטוי להתנגדות רוחנית של האסיר במחנה" מתארת הלנה מקרובה, אוצרת התערוכה.

תערוכת "הכי קרוב לאמת", על פי לקסלי, שהסביר את ציור הקריקטורות באמירה "רציתי להראות שאפשר לצייר דברים אסורים כאלה, ציירתי את זה הכי קרוב לאמת", נחנכה בערב מיוחד שעסק בהומור באמנות בתקופת השואה, בהשתתפות מנכ"ל בית לוחמי הגטאות רמי הוכמן, הקריקטוריסט מישל קישקה, העיתונאית והסופרת רות בונדי, ובתו של לקסלי, מירה אורן, שסיפרה על יצירותיו המיוחדות של אביה.