בלי כוונה הגיח אור מסוף הלילה והתרפק לו על צמרות העציצים ושוב חמה על קיר שמים קשקשה לה ושוב בתים בתריסיהם ממצמצים ושוב רועד מקור הקיש אביב על דלת אין צל ענן, כל הרקיע מקולף כך ואט נוגעת התשוקה ומחלחלת עת משאית ברחוב עוברת משתעלת ואקליפטוס מתפלל בניד ענף רך
נדודי השינה יפים שם במחוזות געגוע ושחוק הערגה כבר הרגה כל טעם ואין טעם עד דק זאת לשחוק במסילות לבבות צחוק ודמע טל מתיז בשמחה רסיסים אך אני - כל אחד זאת יודע שירדתי כבר מהפסים
חתול רחוב לי מספר את שקרהו איני מבין. הוא מדבר בחתולית. השגעון, יש שיאמרו, לא מיותר הוא בעזרתו בנו מטוס וחללית אבל אני את השמים מעדיף הן בעירומם, ללא ברזל פלדה או פלסטיק טירוף פריחות בקצה העיר - כה אהבתיהן וחתולות מייללות שטויות בפיהן על אף שאין לי בכל אלה איזה פרקטיק
נדודי השינה יפים שם...
מקיץ היום מתרדמה של כל הלילה את פיהוקו אני ראיתי מרחוק בעץ התות חמה משקפת ולא די לה היא לא תשבע ממנו נחת ובת שחוק בשכרונו של בוקר מתפתל הצבע ומתערבב עם הקולות והניחוח עובר ושב הולכים לעבודה של קבע ויום עמל מותח גוף על כל השפע ומתעורר סופית רגוע ונינוח
נדודי השינה יפים שם...
מפעמון בקטמון צלילים נשמעו וילדים בילקוטם ממהרים בהמולה גדולה פסיעות קטנות יפסעו לבדוק אם לכיתות כבר נכנסו מורים ובשדרה מול כל הנ"ל עיני שואלת לגמוע עוד ללא הפסק את כל החלד לבלוע שוב מראה של דרך מתפתלת לשזוף שמשות אין ספור בנפש מחולחלת ולעטוף את היקום ללא תוחלת
נדודי השינה יפים שם במחוזות געגוע ושחוק הערגה כבר הרגה כל טעם ואין טעם עד דק זאת לשחוק במסילות לבבות צחוק ודמע טל מתיז בשמחה רסיסים אך אני - כל אחד זאת יודע שירדתי כבר מהפסים... |