Quote: eliaseli 2007-11-05 19:29:15

מתחת לציפורן

אני מוכרח להודות, שמאותו יום שהתחלתי לצלם, אני מבין שחוש הראייה שלי התפתח והלך, ראייתי,ותפיסתי את הנגלה לי השתנו ללא הכר.

כמו עברתי מעולם בו ראייתי הייתה דו מימדית, לעולם אחר בו הכל  נראה בתלת מימד.

וזה כולל גם אנשים.

כמו רנטגן אני סורק פרצופי אנשים החולפים לידי, מחפש סיפורים ומידע הנחבאים מתחת לקמטים,מתחת לשכבת האיפור,מנסה לגלות את המוסתר,אך לא מזלזל בגלוי.

כל אותם פרטים קטנים שבתקופת חיי בעולם הדו מימדי, לא נראו בכלל,קופצים ומבזיקים מולי כיום ומספרים אין סוף סיפורים ומעבירים מידע המשלים את צבעי התמונה הכוללת בצורה כמעט מושלמת.

 

כך

  נולדת תמונה

 

ורד (שם בדוי ) ישבה בפינה די נידחת במשרד הגדול המואר בתאורת ספוטים חמימה שטרחה להדגיש בעיני המבקר את גדולתו של  הבעלים... תאורת ספוט מדוייקת כוונה כך שתאיר את שרצו להראות לך.. 

 

ושקט.

הרבה שקט

 

עוצמת השקט שרבצה על המשרד ויושביו הרגישה לי לא טבעית, ולא נעימה.

זה היה שקט מעיק שקט שגרם לי לרצות ולצאת משם. אך לא יכולתי.. המתנתי לפגישה חשובה לי

 ישוב על כורסת עור נינוחה התאפשר לי להביט במזכירות שהתרוצצו שם בין החדרים בשקט מופתי כאילו בכלל ריחפו להן  במים כמו דגים המיומנים בריחוף בין האלמוגים מבלי להשרט ולהפצע...לא יכולתי שלא לשים לב שרובן ככולן הקפידו בלבושן,ופרצופן המאופר למופת כאילו זה עתה עזב את ידה של מאפרת מיומנת שהכינה אותו למפגש עם החוץ..

 

ורק ורד ישבה בשלחנה המרוחק, מנותקת לחלוטין מהסביבה. שקועה בהקלדה של מסמך כלשהו.

אור טבעי ורך שחדר מחלון קטנטן היחיד במשרד הענק הזה, שלח קרן אור והדגיש את אצבעותיה שריחפו מעל המקלדת.

 

משהו בה משך אותי להביט.

קמתי ממקום מושבי, והתקדמתי לעברה. מנסה למצא מקום קרוב לסריקה רנטגנית מעמיקה יותר.. אך גם כזה שלא יגרום לה לחוש שהיא עולה אצלי על שלחן הניתוחים.

 

הבגדים שלה הרהרתי..

היא לבושה בפשטות יחסית, נטולת איפור,נטולת טבעות,שרשרות,ותכשיטים. 

שמתי לב שגם היא בוחנת אותי, לבוש בצורה לא אופיינית למקום

גם אולי עוף מוזר

לא רציתי עדיין שמבטינו יצטלבו.

רציתי ללכוד עוד קצת מידע המשודר ממנה  מהאיזור הלא מודע שלה לפני שיווצר קשר עין שניצוצו יקבע אם תהייה או לא תהייה המשכיות של תהיות,תעיות,ואולי גם געיות של צחוק,בכי או עונג.

לך תדע..

 

קולה החד והסדוק של מזכירתו האישית של נשוא הפגישה המתעתדת לבוא

קטע את חוט מחשבתי.

התבשרתי בצער מעושה ואוטומאטי שאאלץ להמתין 10 דקות נוספות מעבר לזמן שנקבע,ודחיתי בחיוך מעפן למדי  את הצעת השוחד הראשונה שקיבלתי היום,

? לכוס שתיה חמה או קרה.

סהדי במרומים שתחושת הבטן שלי צרחה מקרבי שלא הייתי רוצה לקבל דבר מהאישה הזו.

לא שתיה חמה, ולא קרה, וגם לא חפוז בשרותים כפיצויי להמתנתי המיותרת.

 

" הוא בטח רוצה לעשן "

 

נשמע קול מבוייש משהו בחלל .

לא הספקתי לקפוץ משמחה על ההזדמנות הנפלאה לספק מנת ניקוטין לגופי הבחנתי בורד  שקמה משלחנה והושיטה ידה לעברי

" בוא לפינת העישון "

קבעה בהחלטיות,

  ופשוט לקחה אותי לשם.

 

עיני לא יכלו שלא להביט בציפורניה

הלכתי אחריה בלי להוציא מילה מנסה להבין מה אני רואה.. מנסה להאמין שאולי היא בכלל הסירה ציפורניים כי בא לה על אחרות.. ארוכות יותר,מעוגלות יותר.. אנא ערף.. נשים

 

אך תחושת הבטן שלי, ושבריר השניה שהתאפשר  לי לקלוט בכלל את אצבעותיה וציפורניה כתוצאה מהיד שהושטה  אליי להנחותי אל פינת העישון

הבהירו לי חד משמעית

שלא מדובר כאן בבניית ציפורניים.. כאן יש סיפור אחר לגמריי

 

יאללה

עפתי למקלחת. 

--------------------------------------------------------------------

 

פששששש כמה זמן לא כתבתי.

ההקלדה הזו נראית לי כנצח,

לא בא לי לעשות היגוי ושמיגוי אני שולח פוסט זה כפי שהוא וזהו :)

 

בתקווה שיהיה אפשר לערוך במקרה של שגיאות הקלדה למען העלם פאדיחה:)