gmail.come-On-my-belly-now @ – ואז תצייר עליי לב באצבעות מרוחות ואז תתן לי ללקק ואז תחייך כי אני לא משחררת לך חזרה את האצבע ואז תגיד לי לא לזוז ואז תצלם את הלב שציירת ואז תלחש לי שאני יותר יפה על הגב מאשר על הבטן ואז אני אסתובב להוכיח לך שגם וגם ואז יהיו לי סימני-ידיים-על-מותניים ואז תנשוף לי בעורף ואז המצלמה תיפול לרצפה ואז המיטה תרעיש ואז לא יהיה לי במה להחזיק ואז אני אצעק ואז כאילו תשתיק אותי עם היד שלך על הפה שלי ואז אני אנשך לך את היד ואז תכעס ואז תהיה בי חזק ואמץ ואז אני אשמח. ואז. סייב אז

-------------

לא ראיתי הרבה טלויזיה כשהייתי קטנה. הלכתי לעצים ולהרים ולאגם

אבל את זה אני זוכרת שאהבתי. נזכרתי בזה השבוע והתגעגעתי. כמה תום

http://www.youtube.com/watch?v=W00dEvKQbl0

Children of the sun

Someday soon you're gonna find

That your destiny 

Holds the secret holds the key

------------

רוח העצבות השורה בימים אלו, הכתיבה מנהגי אבלות מעבר להלכה הבסיסית. הרמב"ם, לדוגמה, מתאר את מנהג החכמים בתקופתו:

חסידים הראשונים, כך הייתה מידתן – ערב תשעה באב מביאין לו לאדם לבדו פת חרבה במלח, ושורה במים ויושב בין תנור לכיריים ואוכלה; ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ובשיממון ובכייה, כמי שמתו מוטל לפניו. וכזה ראוי לחכמים לעשות, או קרוב מזה; ומימינו לא אכלנו ערב תשעה באב תבשיל, אפילו תבשיל של עדשים, אלא אם כן היה בשבת. (משנה תורה, הלכות תעניות; פרק ה הלכה ט)

רזיתי. לא במכוון

*

ברוך אתה בבואך ובצאתך. גם בצאתך, בוודאי, כי כל הזמן זה האון & אוף הזה שמשאיר אותי ערה ואותך בשקיקה. ולפעמים מתעייפת מזה מאד ורוצה להיזרק איתך על איזה כר-דשא-חם ולבהות בך ובשמיים במשמרות ושתבהה לי בבטן ובחזה כשהם עולים ויורדים בנשימות רגילות. בלי מין ומהומות. או שבאה העייפות ההפוכה ה-אין-לי-כוח-עוד שעושה חשק לזרוק אותך במורד אותה גבעה או מראש צוק מאד גבוה נאמר במדבר יהודה כמו שהיו עושים לשעיר ל-ע-זא-זל בתורה, היו משליכים והוא היה מתגלגל הלאה-הלאה וגופו היה נעשה איברים-איברים וזו הייתה הכפרה של העוונות הכי חמורים. ככה בא לי לפעמים.

אני יודעת שגם לך

וזה הכל מאהבה. ואמרתי פעם, זה לא שאין לי סיבות טובות לשנוא אותו. הנה סיבה אחת טובה: אני אוהבת אותו יותר מידי. יותר ממה שאני מרשה. וגם אתה יותר מידי רוצה בי. יותר ממה שידעת שאפשר. ככה נשמעת כשהשתגעת אליי וצעקת שהעולם שלך משתגע. בדיוק ככה נשמעת כשנפלת לי לידיים רמוס ודרוס בידי עצמך מרוב שהיית מלא בי ולא ידעת וגם אני לא יודעת לאן להוליך את החרפה הזו, החרפה היפה. תחתית התהומות (ממעמקים קראתי, ממעמקים ענית) לנשום במצולות חמצן בערימות. מעשה שהיה כך היה

------------

מוקדש לי. באהבה.

http://www.youtube.com/watch?v=5di5EhZshdQ

-----------

אלימות ועדינות מתואמות כל כך. אתה בתוכי פתאום בלי התראה ובלי הרטבה-שבטרם. אני בוכה ורועדת בכתפיים אתה הופך להיות טוב-טוב-הגמד-הגדול-ורך-הלבב והמלאך-גבריאל-בעל-כוח-הגברא-הנפיץ-בעולם. בוא. אל תתן לי לזחול. או שבעצם, תן לי לזחול, ובדיוק כשיתחיל להימאס לי מהטעם של הרצפה (אתה תדע) ואני ארצה לסוב- לא על עקביי, עדיין על הגחון- בדיוק אז- אתה תתן לי יד (תזמון/מושלם/אתה) ותהיה הלב שאתה. לא זין ולא תחת ולא קוס. רק הלב שאתה. שראיתי מדמם עליי בצבע אדום. עד-דום.                            

רק שם חיינו ליותר מדקה. הנשמה מלב אל לב. המצאנו שיטה.

*

יפה לך על הכיסא הגבוה הזה כמו של אליהו הנביא בבריתות. אתה יושב ואני רואה את תולעי-ההוד ששלחתי מטפסות עליך ואחת מהן עושה בך חור שמנזיל אותך אליי לאט אל הרצפה. הייתי רוצה שניפגש באמצע-הדרך אבל אני לא מכירה את הדרך-אל-האמצע. אז יוצא שנתקענו (תקעת אותי חזק. תקעתי אותך לאט) ברצפה. שהייתה קרה בהתחלה ואחר כל התחממה. זהירות יקירי, שוב מתקרבת שריפה ---------- איך אומרים שר-לי-לה בלשון זכר? ------------ מי שמאמין לו מפחד (ומי שלא, זה זמן טוב להתחיל) ----------- מין מין מין. נפלה לך אמת מהיד. אלצהיימר או מה ---------- באיזה יום עברו בי תיעוב ותשוקה ביחד. כמו אהבה וזוהמה או תום ושחיתות שערבבתי בקפידה. ילדה צמאה ואישה מיטיבה סוחבת כדים של מים מוארים. צומי, אומרים שלזה כולם רעבים, קצת תשומת לב. וככה אמרנו אחד לשנייה: " צוּמי / צוּם. יום כיפור הגיע. קצת נצמיא זה את זו ואחר כך נשבור את הצום, מעבר לנקודת העילפון, הרבה אחרי תפילת נעילה. אז אני אשבור אותךְ בגוף/ אז אני אשבור אותךֳ בנשמה. קצת סבלנות נסיכה / קצת סבלנות מלך" עכשיו זה קצת כמו תעודת אחריות שפג תוקפה. סבלנות פוקעת. כמו מלך בא בימים של ממלכה קפואה (ובימים ההם אין מלך בישראל. רק קניבל בתספורת משונה צובא על הגדר)

*(א.צבר)

וכך אומר הרמב"ם על שעיר לעזאזל: "משליכים אותו לארץ גזרה, כלומר, גזורה (מן) היישוב. איש לא יטיל ספק שאין החטאים גופים המועברים על גבו של פרט אל פרט אחר. אלא כל המעשׂים האלה מְשָלִים לשם היווצרות צורה בנפש כדי שתיווצר ההיפעלות לתשובה, כלומר, שנקִיים אנו מכּל מעשׂינו הקודמים, השלכנום אחרי גבינו והרחקנום תכלית ההרחקה" (מורה הנבוכים ג. מו)  (Rest in peace. Rest in pieces)

-------------

אמש בחזור הלילי הגעתי הביתה במהירות חציתי את חוצה שומרון על מאה ארבעים פעימות (סטודנט וסטודנטית אמרו לי בירקון: מהזה תודה, קיצרת לנו את הלילה. גם המוזיקה טובה) -- איש עם שיער צאוב שהתאבד מאד שר בחללית בקול סדוק: מיי גירל מיי גירל, דונט' ליי טו מי -- רציתי שקט משותף (רציתי) רציתי חום של מגע (רציתי) רציתי עיניים (רציתי) רציתי כמו פעם (רציתי) עשיתי לי חושך במקלחת והיה בא לי על ריח איטי וסגול. פתחתי צנצנת פילינג מזכוכית (הייתי גרגרית. דמיינתי שזה חול) זה משהו שאני עושה רק בחוץ- בים או בנחל או ליד כל מים שלא באים מברז או צינור- כי זה משעמם לעמוד באמבטיה עם פילינג על הגוף ולחכות. אז במקום להשתעמם אתמול שלוש פעמים מרחתי עצמי בריח הזה הסגול (רק אפאחד הסתכל עליי) עודפם יצאתי שומנית. גרגרים מיותרים אני שוטפת, הרכות נשארת המגבת נענית לי לתנועות הלאט. אני רואה ישר וצלול את כל ההזיות צועדות בסך – מיי בוי, איי הרדלי סליפ לאסט נייט (ולא מהסיבות הנכונות) והיה בא לי להקיא (ולא מהסיבה הזקופה שלך) והייתי קצת עצובה (וחבל שהייתה לי סיבה)

ובחברותא אתמול למדנו: "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב. בני אדם הולכים בקצוות" (ר' מנדל מקוצק)

לפעמים בא לי להיות

סוס.

ומחר בא-לי-לר-קוד

http://www.youtube.com/watch?v=-iYn75I1oFE&feature=related