כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    twobe1.com- לחזור לגן עדן. זוגיות בעין יהודית. מכובדי! אבקש לקרוא בבלוג בימי החול. תודה.

    הבלוג עוסק בעיקר בהתבוננות עמוקה ופשוטה על חיי הזוגיות. יש בו מאמרים קצרים, מאמרים עיוניים, ושו"ת קצר. מי שמגיב למאמרים ישנים- נא ליידע בדואר האישי.

    תגובות (31)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/7/11 23:20:

    צטט: ים סוף לוי 2011-07-19 11:38:05

    צטט: אסף ויצמן 2011-07-10 01:20:50

    צטט: ים סוף לוי 2011-07-09 15:19:33



    יפה מאוד! מלא בחמלה. אם היו לנו כוחות להגיב כך כל פעם בשעת מבחן,

     

    הבנת את הרמז שבדברי. ענית תשובה מעולם אידיאלי, והסכמתי לה, אלא שעדיין נותר לתת כלים לשעת הקושי.  

    אתה יודע.. יש לי גם הסתייגות, או לפחות תהייה לגבי האם זה נכון להגיב כך.

    תמיד. בעולם אידיאלי, והדדי להפליא, זה אכן יכול להביא הרבה ברכה.

    אבל במציאות.. אנשים אינם מאוזנים בשיווי המשקל הפנימי שלהם,

     

    ונניח שצד אחד יתמיד להגיב באופן הסובלני והחומל.. הצד שממול, עלול

    במקרה הרע לפרש את ההתנהלות הזו כ "פוחדת מעימות" או "חלשת אופי"

    ובמקרה הפחות רע.. פשוט להתרגל שהאחריות לא עליו.

    התוצאה עלולה אף להיות הקצנה של חוסר סבלנותו שלו,

    הפחתת ההשתדלות לשים לב, להתעלות מעל לצרכי/רצונות התינוק הפנימי

    ולהפך.. הגברת ה"מרוכזות" בו.

     

    מה דעתך?

    לא היה צורך בכל כך הרבה טיפולים זוגיים.

    תודה על תגובתך.

     

    ישנם מערכות יחסים שהגיעו למצב שבו אחד הצדדים נוקם או מנצל או מחפש שליטה בשני, לפעמים זה קורה אחרי הרבה שנים של מתיחויות רגילות שמצטברות, לפעמים מראש צד אחד הטעה את משנהו, כביכול שהוא רוצה לתת, ובצעם כל נתינתו וחיזורו לא הייתה אלא רצון לקבל לעצמו. יחסים שמבוססים על רצון לקבל לעצמך דומיננטי יותר מאשר רצון לתת, סופם חורבן, הרחבתי על כך כאן בבלוג במאמר "הוליווד- המנוע של החיזור. כיצד לשומרו?" עיניי שם אם תרצי. 

     

    בסוג יחסים כזה, אמת הדבר שהסרת המגננות והסכמה להיות חלש, וחומל אינה אלא טריגר נוסף לניצול והגברת הרצון של הצד החולה ברצון דומיננטי לקבל לעצמו, לדרוך על זולתו. במצבים כאלה (שבד"כ מגיעים גם להשפלות ואלימות מילוית או פיזית, חס וחלילה) העבודה היא הפוכה, להיות אמיץ וחזק מול השני. זה נושא רחב ולא הרחבתי בו כאן.

    לא בכך עסקינן במאמר זה. כאן מדובר בשני אנשים נורמטיביים, אוהבים, שכתוצאה מחוסר הבנה של מה הולך בביתו של השני התינוק שבתוכם מפרש זאת כ"אני לא אהוב ולא רצוי", וכאן דווקא ההסכמה להסיר את המגננות ולהיות חלש, היא המפתח לישועה.

     

     

      19/7/11 23:05:

    צטט: פשוטאני1 2011-07-19 09:59:18

    מאמינה שאתה כאן לכוון טוב יותר ממני ...אתה יודע מן סיפור יום יומי שקורה בלא מעט בתים אך בכל זאת "מציק "כל פעם מחדש...פתרון המיליון ...אולי אהבה ,כבוד הדדי, ואהבה עצמית ...? להיות במקום שטוב לך בו ...האושר הוא מתחיל בך ולא בבן הזוג או הסביבה... המשך יום קסום תודה

    כתבתי את המאמר גם כדי ללמוד מאחרים. הרבה פעמים אנשים רגילים שרכשו חכמת חיים יכולים לפתוח עיניים גם למי שעוסק בכך כמקצוע (אם כי זוגיות אינה אינה מקצועי המרכזי). 
    תודה על תגובתך.

     

      19/7/11 23:01:

    מגיב לך ולאיתמר ביחד.

     

    צטט: ים סוף לוי 2011-07-19 11:24:14

    צטט: איתמר ברגר 2011-07-18 11:36:00

    אהבתי. מאוד. לא צריך להזדהות עם קובי או לקבל כפשוטה את התנהלותו, על מנת להרגיש מאיפה באים מעשיו. בתור זכר שהיה בזוגיות, המקום מאוד מוכר לי. הייתי שם. בדרכי שלי. לא תמיד ידעתי לתמוך, להעצים, לקבל, להבין. להיות. גם אם מאוד רציתי והשתדלתי, לא תמיד זה מצליח. להיות רגיש, קשוב וזמין.

    ... הלמידה הזו, שכאשר משהו לא קורה.. זה לא בהכרח מעיד על הרצון,

    או על המאמץ המושקע בלגרום לו לקרות.. אלא על היכולת, השלב של האדם בתהליך

    היא למידה מאלפת ולא ברורה מאליה. אני זוכרת כמה הופתעתי כשבן זוג מסויים שלי

    העלה את האופציה הזו. כשבפשטות אמר... אני מנסה ולא מצליח, את לא רואה?

    אז גם ראיתי בפעם הראשונה כמה רגשות אשם ודכדוך לעיתים, יכולים לקנן שם.. אצל אותו צד

    שרוצה לתת את מה שאת רוצה, את מה שהוא מאמין שנכון.. ואת מה שמרגיש שמגיע לך

    ולא מצליח. למרות שמשתדל. מאד. - וזה יכול להיות בכל הקשר שהוא.

    ועצם הראייה הזו.. הסירה את העוקץ.. הידיעה, שמה שנדמה לרגע כאדישות

    היה הפך הדבר. אכפתיות עד כדי התאמצות אמיתית ואכזבה אישית שלו

    לא בגלל תגובה זו או אחרת שלי, אלא כי הוא באמת רוצה, הדבר חשוב ל-ו

    ולא תמיד מצליח. והכל התהפך. --- אח"כ.. המילים השתתקו ונותרה רק חמלה

    וחיבוק וחיוך. ומן אהבה רכה כזו.. שבכלל לא רוצה שהוא יתאמץ.

    שואפת להסיר כל קמט של קושי מפניו. כי שום דבר לא שווה לי מצוקה פנימית שלו.

     

    אסף: היסוד הוא להראות לשני שאין לו צורך במגננה כי אתה בעצמך רוצה להגן עליו, כאשר אתה זה שמתחיל ראשון ומסיר את המגננות של עצמך, לא פוחד להודות בחולשותיך. תרגום מעשי: לומר: את צודקת שבזוגיות אידאלית כל אחד קורא את השני ואת צרכיו ככף ידו, בדיוק כמו שנשים מבינות רמזים וצרכים אחת של השנייה. עוד לא הגעתי למידה הזו. כגבר יותר טבעי לי להיות ב"אפקט הבועה". כמוך היה לי יום שגרם לי להתכנס פנימה אל תוך עולמי, ולא ראיתי אותך, אני צריך פסק זמן, דווקא כדי לתת מענה לצרכייך. למדי אותי מה לומר לך או איך להגיב כדי להקל עלייך, כמו שהיית מלמדת ילד לקרוא, בלי כעס, בסבלנות, גאלי אותי מתוך אפקט הבועה שלי, גם אני רוצה להגיע למידת הנשיות של רגישות, הבנת רמזים ושותפות רגשית. עשי אותי אדם יותר טוב ותקבלי את בן הזוג של חלומותייך במהלך השנים.

    כאשר אדם מפגין את חולשתו, כמיים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. הצד השני רואה שהחוזק שלנו הוא בעצם להיות חלשים בלב שלם, ואז גם הוא מגיב כך האורח פלא. כרמית למשל תאמר: אתה יודע מה, קצת מוגזם מצידי לפרוץ לתוך הבועה שלך ולתבוע אותך להיות זמין בכל עת לעולמי, כאשר נכנסים לבית, דופקים בדלת ומקבלים רשות, למד אותי אתה כיצד לדפוק בדלת שלך. 

     

    או שכן הייתי. והיא לא ראתה את המאמצים שהשקעתי.

    פרשה אותם מתוך עולמה ומצוקותיה.

    סיפקה לעצמה הוכחות לתכונות שהשליכה עלי.

    חשבתי על זה לאחרונה.. אף אחד לא באמת יודע איך היה בן הזוג שלו, לפני מערכת היחסים הנוכחית.

    לעיתים יודעים עם מה התמודד אך לא איך. לעיתים אי ראיית המאמצים.. נובעת בעצם, מאי זיהוי הקושי.

    נדמה לי שזה אחד הדברים שמזהירים מהם - אל תצפו מבני הזוג שלכם לקרוא מחשבות.

    אם אני לא יודעת בכלל שמשהו קשה לו.. כי הוא לא חולק את זה איתי.. איך אבין או אראה

    שהוא משקיע מאמץ? בהתגברות.. בשינוי. הרי מבחינתי, הוא פועל כפי ש"טבעי" לפעול.

    או אם למרות המאמץ.. זה לא מצליח לו.. אז בכלל אין לי סיכוי.

    כי כל מה שניבט החוצה, הוא אי-עשייה או פעולה הפוכה..

    אסף: כולנו חלונות ראווה קודם כניסה למערכת מחייבת של זוגיות. כשחלון הראווה מתנפץ ומתגלה האדם שמאחריו, אפשר לראות בזה אכזבה, ואפשר לראות בזה יופי של מראה של מי אני באמת, ולשמוח בהזדמנות שניתנה לשנינו לתקן פינות אפלות בנפש שלא היו נחשפות, ואז במקום לדלג מחלון ראווה אחד למשנהו (והמבין יבין...) עסוקים במסע בין כוכבים יחדיו. הסוד במסע הזה הוא מה שאומר איתמר, לאפשר לשני להבין אותך, להיכנס אליך ולהבין שאינך נגדו, ואדרבה אתה רוצה לתת לו את מה שהוא צרי, ללמד אותו כיצד לדפוק בדלת לעולמך באופן שתשמח לארח אותו ואף לבוא לביקור גומלין. לא לעסוק בניחושים של ופרשנויות של מה הולך בביתו של השני, אלא להיכנס וללמוד בענווה. 


    כרמית קונה אגרטל. כי היא זקוקה למשהו בשביל הנשמה. העניין הוא, שהיא קונה עבור שתי נשמות. שלה ושלו. והוא אמור לדעת, להרגיש, לשים לב... איך?! זה הדבר המזוכיסטי ביותר שאנו מעוללים לעצמנו. יוצאים מנקודת הנחה שהאחר מסוגל לקרוא מחשבות. שהוא יבצע מיד את החיבור שהתחולל בתוך הראש שלי.

    :)))))) והנה אתה מתייחס בדיוק לאותה נקודה.

    היא קנתה אגרטל. משמע, היא השקיעה בזוגיות. היא הגישה לי סולם. אם אטפס עליו, נעפיל שנינו לפסגות חדשות... הכול נחמד יפה וטוב, במידה והתרחיש המאוד ספציפי הזה מתרחש. בכל מקרה אחר, זהו מתכון לאסון. אם הוא לא מזהה את הסולם, קחי אותו ביד והוליכי אותו אליו. העובדה שאינו עושה את זה לבד אינה מעידה בהכרח על כך שאינו רוצה. הסיפור רצוף הזמנות. כל צד מזמין את השני לתמוך.

    זיהוי. להתבונן זו רק התחלה. לזהות אומר שראינו נכון. איתמר.. אני לא בטוחה איך לנסח את זה.. אני נהנית ממך.

    אסף: גם אני נהנה ממנו, עמוק, מתבונן ואמיתי.


    או לתקוף. כשאני שקוע ביום שעבר עלי, היכולת שלי לזהות הזמנה לתמיכה הרבה יותר מוגבלת. צריך להיות מאוד חזק ובטוח, כדי להיות חזק ובטוח בשביל שנינו. לגיטימי, שלפעמים אני מרוקן. אסףלגיטימי לחלוטין אבל רצויי ליידע את השני שבחלוף העומס תרצה להיות זמין עבורו, זה מאוד מקל ומאפשר לו לא להיכנס למערכת ניחושים. בד"כ אנו רק רוצים לוודא שאנו עדיים אהובי ורצויים, וההתכנסות של בן הזוג אינה מכוונת נגדנו, אלא הפוך, צבירת כוח כדי לחזור אלינו. אין לי שום סיבה להתנצל על זה שכאן ועכשיו אין בי את הכוחות להיות בשבילך. הגדולה טמונה ביכולת לומר את זה כהזמנה לתמיכה ולהעצמה.

    ב-ד-י-ו-ק.

    להבהיר שמה שעובר עלי לא מבטל את מה שאת מרגישה. ספרי לי איך את מרגישה. אני אשתף אותך במה שמציף אותי. נהיה מסכנים ביחד. וכשנהיה מסוגלים - נהיה חזקים ביחד. יש דברים שלא קורים מעצמם. צריך לבנות אותם. אסור לקוות שיקרו מתוך אינטואיציה, אהבה ורצון טוב. אם היא לא השכילה ללכת צעד אחד לקראתי, אלך אני את הצעד הראשון ואסביר לה מה היא נדרשת לעשות למעני. אם אצפה שהיא תקרא את המחשבות שלי, אמצא את עצמי בחברת האדם היחיד שמבין אותי. כן, רווקות הנה בחירה מצוינת. כל עוד באמת בחרתי בה. בעולם מושלם, קובי היה שם לב לקיומה של אהובתו ללא הדרכה והנחיה. מסתבר שהוא לא. אם נכעס עליו, מה זה יקדם? יש דברים שלא יכולים לקרות בכוח. את רוצה להרגיש צודקת או שבן זוגך יבחין בך והשקעה שלך? אם את בעניין של התסריט השני, אין לך ברירה אלא להבין שהתחתנת עם אדם שלא יגיע לשם בלי שתציירי לו מפה. כל פעם מחדש. אולי, לאורך הדרך, תוך כדי תנועה, הוא ילמד. קובי, זה באמת בסדר. שאחרי יום עמוס אתה משתוקק לקרוס מול המסך ולצפות במשחק של בארסה. אם לא תגרום לה להרגיש כמו עוד פריט ריהוט בסלון - היא תבין ותכבד את הצרכים שלך. בתור התחלה, אולי תתעלה על עצמך ותציין ש"אני אצפה במשחק ואחר כך נעשה משהו ביחד". לא תאמין איזה הבדל טמון בתוספת הזערורית הנ"ל. אחרי שהמשחק ימלא מחדש את המצברים שלך, תסביר לה שכשחזרת מהעבודה פשוט לא היית מסוגל להיות שם בשבילה. ועכשיו אתה כל כולך שלה. בתכל'ס, זה מה שאתה רוצה לעשות, לא?! לא חשבתי על זה, שהרמב"ם ניסח הקדמה לפירמידת הצרכים של מאסלו.

    הרמב"ם.. ?! מה פיספסתי.. do share :)

    דברים שכתבתי למטה בתגובה לאיה שדה. 4 דרגות בבני אדם (ואת הרביעית לא מניתי כאן). מעתיק לכאן, (בעקבות עיצוב חדש אי אפשר לראות, לכן העתקתי):

    ישנה ציפייה מוזרה של זוגות שהכל "ילך חלק" וללא בעיות בנוגע לקשר הזוגי. ציפייה זו עומדת בסתירה גמורה לאופן בו אנו מתנהלים בנושאים משמעותיים אחרים בחיינו. כאשר אדם רוצה לרכוש מקצוע ולהיות טוב ומקצועי בו כדי לפרנס את ביתו, הוא מראש מוכן להשקיע בכך זמן, מחשבה וכסף, כמו כן בעניין הצלחת הזוגיות, אין סיבה שנשנה את גישתנו. דירוג הערכים החשובים בחיינו הוא זה שיוצר את לוח הזמנים השבועי שלנו ולא ההפך    . 

     

    אני מכיר בחור צעיר שחלם להקים חברה בארצות הברית, הוא אכן הצליח בכך, בתחילת דרכו הוא עבד "סביב השעון", אכל בצמצום רב, והתמודד עם קשיים לא פשוטים. רכישת מיומנויות שונות של חיים  כרוכה בהתמודדות עם קשיים ובהקצאת זמן לכך, בין שמדובר במתכנת מחשבים שכותב תוכנה חדשה, קוסמטיקאית שרוצה לפרוץ לשוק, הורים שרוצים להצליח בחינוך ילדיהם, ובין שמדובר בהצלחת הקשר הזוגי. פעמים רבות היכן שיש קשיים, רמז הוא לכך שיש גם פוטנציאל גדול שמחכה לצאת ולפרוץ. התמודדות עם הקשיים מביאה בסופו של דבר את הדיווידנדים. כבר אמרתי שהצלחה בזוגיות היא מפתח להצלחה בחיים בכלל. אם נתמודד עם הקשיים והאתגרים, נראה שאנו צומחים וגדלים, יודעים לנהל מערכות יחסים נכון, לגעת בנפשם של אנשים נכון, ואנו דוחפים את עגלת החיים, ולא העגלה דוחפת אותנו .

     

    הרמב"ם מונה ארבעה סוגי אנשים, שלהם ארבעה שאיפות הצלחה, כל אחת גבוהה מחברתה, כאשר העיקרון הוא שככל שמושא שאיפת ההצלחה חיצוני לאדם כך הוא מדורג נמוך יותר.

     

    הדרגה הנמוכה ביותר היא השאיפה לשלמות הממון, כיון שממון הוא חיצוני לגמרי לאדם.

     

    הדרגה השנייה היא השאיפה לשלמות הגוף (בריאות, חיטוב הגוף וכ"ו), זה מדורג גבוה יותר כי לגוף יש כבר יותר שייכות לאדם עצמו.

     

    הדרגה השלישית, והיא ענייננו, היא השאיפה לשלמות המידות, בשפה מודרנית פיתוח האישיות והאופי, זו שאיפה יותר גבוהה כי היא כבר באדם עצמו.

     

    בתור חברה מערבית (וזה קשור לכך שהפסקנו להיות חברה חקלאית, ששמחה בתהליכים איטיים יותר) התרגלנו לשמוח במשכורת גבוהה, בקידום בעבודה, בפירגון על הצלחות בעולם הקריירה, לצערי, לא למדנו לשמוח על כך שגדלתי כאדם כאשר הצלחתי לקבל את בעלי עם חסרונותיו, למרות שזו צריכה להיות השמחה הכי גדולה.

     

    שיפור האקסיסטנציאליזם אינו מטרה בפני עצמה, הקיום הוא רק משרת של התוכן שאנו יוצקים לתוכו, והוא העיקר. בן זוג נועד בשביל להוציא מאיתנו את הפינות האפורות שלעולם לא היינו מגיעים לנקות שם.


     

     אחד מהדברים הכי עצובים שאנו עלולים לעשות, הנו להחליט במקום האחר מה הוא מרגיש וצריך. שוב, ניסיון לקרוא את המחשבות שלו. תוך כדי היאטמות לניסיונות שלו לשכנע שהוא זקוק למשהו כל כך אחר. הייתה לי מערכת יחסים שמתה ביום בו היא החליטה "להתחשב" בי. להפסיק להעמיס עלי את ההתמודדויות שלה. כי היא יודעת כמה אני מוצף באתגרים הפרטיים שלי. לך לגרום לה להאמין, שרגעי החסד המופלאים ביותר איתה, התרחשו כשכן מצאה לנכון לחלוק אתך את מה שעבר עליה.

    לגמרי. לגמרי...

     

    איתמר וים סוף. למדתי מתגובותיכם. מודה לכם מאוד.

     

     

      19/7/11 11:38:

    צטט: אסף ויצמן 2011-07-10 01:20:50

    צטט: ים סוף לוי 2011-07-09 15:19:33


    לתינוקכרמית... מתוק קטן, אמא פה ושומרת עליך
    ואוהבת אותך. קצת סבלנות מתוק שלי.

    לכרמית.. אשת חיל שאת.. יום קשה עבר על שניכם.

    עכשיו זמן לרוך. תני לו חיבוק. לפני הכל. או אם את לא יכולה תבקשי חיבוק.. הרי זה מה שאת באמת רוצה.

    ספרי לו שחיכית לו. שהיה גם לך יום לא קל ושלפני הקפה והמשחק.. את זקוקה רגע, לחום שלו.


    לתינוקובי... מתוק שלי, אני איתך. והכל בסדר.

    אתה עייף ורעב, עוד רגע נדאג לך טוב? טיפונת סבלנות.

    ולקובי... קח נשימה עמוקה. אתה יודע שהיא אוהבת אותך.

    אל תבהל. אל תברח. תזכור, אין "אדם רע, יש רק אדם שרע לו" תנשום שוב.. ופשוט תשאל, למה את ככה יקרה שלי? מה קרה? ואם אתה לא יכול, אז פשוט תתבונן רגע באגרטל. עכשיו תביט בה. תן לה חיבוק. או תבקש אחד.. ספר לה.. שכל היום חיכית להגיע הביתה. למקום הבטוח שאפשר לנוח בו, לחום והפינוק שלה..

    יפה מאוד! מלא בחמלה. אם היו לנו כוחות להגיב כך כל פעם בשעת מבחן,

      

    אתה יודע.. יש לי גם הסתייגות, או לפחות תהייה לגבי האם זה נכון להגיב כך.

    תמיד. בעולם אידיאלי, והדדי להפליא, זה אכן יכול להביא הרבה ברכה.

    אבל במציאות.. אנשים אינם מאוזנים בשיווי המשקל הפנימי שלהם,

     

    ונניח שצד אחד יתמיד להגיב באופן הסובלני והחומל.. הצד שממול, עלול

    במקרה הרע לפרש את ההתנהלות הזו כ "פוחדת מעימות" או "חלשת אופי"

    ובמקרה הפחות רע.. פשוט להתרגל שהאחריות לא עליו.

    התוצאה עלולה אף להיות הקצנה של חוסר סבלנותו שלו,

    הפחתת ההשתדלות לשים לב, להתעלות מעל לצרכי/רצונות התינוק הפנימי

    ולהפך.. הגברת ה"מרוכזות" בו.

     

    מה דעתך?

    לא היה צורך בכל כך הרבה טיפולים זוגיים.

    תודה על תגובתך.

     

      19/7/11 11:24:

    צטט: איתמר ברגר 2011-07-18 11:36:00

    אהבתי. מאוד. לא צריך להזדהות עם קובי או לקבל כפשוטה את התנהלותו, על מנת להרגיש מאיפה באים מעשיו. בתור זכר שהיה בזוגיות, המקום מאוד מוכר לי. הייתי שם. בדרכי שלי. לא תמיד ידעתי לתמוך, להעצים, לקבל, להבין. להיות. גם אם מאוד רציתי והשתדלתי, לא תמיד זה מצליח. להיות רגיש, קשוב וזמין.

    ... הלמידה הזו, שכאשר משהו לא קורה.. זה לא בהכרח מעיד על הרצון,

    או על המאמץ המושקע בלגרום לו לקרות.. אלא על היכולת, השלב של האדם בתהליך

    היא למידה מאלפת ולא ברורה מאליה. אני זוכרת כמה הופתעתי כשבן זוג מסויים שלי

    העלה את האופציה הזו. כשבפשטות אמר... אני מנסה ולא מצליח, את לא רואה?

    אז גם ראיתי בפעם הראשונה כמה רגשות אשם ודכדוך לעיתים, יכולים לקנן שם.. אצל אותו צד

    שרוצה לתת את מה שאת רוצה, את מה שהוא מאמין שנכון.. ואת מה שמרגיש שמגיע לך

    ולא מצליח. למרות שמשתדל. מאד. - וזה יכול להיות בכל הקשר שהוא.

    ועצם הראייה הזו.. הסירה את העוקץ.. הידיעה, שמה שנדמה לרגע כאדישות

    היה הפך הדבר. אכפתיות עד כדי התאמצות אמיתית ואכזבה אישית שלו

    לא בגלל תגובה זו או אחרת שלי, אלא כי הוא באמת רוצה, הדבר חשוב ל-ו

    ולא תמיד מצליח. והכל התהפך. --- אח"כ.. המילים השתתקו ונותרה רק חמלה

    וחיבוק וחיוך. ומן אהבה רכה כזו.. שבכלל לא רוצה שהוא יתאמץ.

    שואפת להסיר כל קמט של קושי מפניו. כי שום דבר לא שווה לי מצוקה פנימית שלו.

     

    או שכן הייתי. והיא לא ראתה את המאמצים שהשקעתי.

    פרשה אותם מתוך עולמה ומצוקותיה.

    סיפקה לעצמה הוכחות לתכונות שהשליכה עלי.

    חשבתי על זה לאחרונה.. אף אחד לא באמת יודע איך היה בן הזוג שלו, לפני מערכת היחסים הנוכחית.

    לעיתים יודעים עם מה התמודד אך לא איך. לעיתים אי ראיית המאמצים.. נובעת בעצם, מאי זיהוי הקושי.

    נדמה לי שזה אחד הדברים שמזהירים מהם - אל תצפו מבני הזוג שלכם לקרוא מחשבות.

    אם אני לא יודעת בכלל שמשהו קשה לו.. כי הוא לא חולק את זה איתי.. איך אבין או אראה

    שהוא משקיע מאמץ? בהתגברות.. בשינוי. הרי מבחינתי, הוא פועל כפי ש"טבעי" לפעול.

    או אם למרות המאמץ.. זה לא מצליח לו.. אז בכלל אין לי סיכוי.

    כי כל מה שניבט החוצה, הוא אי-עשייה או פעולה הפוכה..

    כרמית קונה אגרטל. כי היא זקוקה למשהו בשביל הנשמה. העניין הוא, שהיא קונה עבור שתי נשמות. שלה ושלו. והוא אמור לדעת, להרגיש, לשים לב... איך?! זה הדבר המזוכיסטי ביותר שאנו מעוללים לעצמנו. יוצאים מנקודת הנחה שהאחר מסוגל לקרוא מחשבות. שהוא יבצע מיד את החיבור שהתחולל בתוך הראש שלי.

    :)))))) והנה אתה מתייחס בדיוק לאותה נקודה.

    היא קנתה אגרטל. משמע, היא השקיעה בזוגיות. היא הגישה לי סולם. אם אטפס עליו, נעפיל שנינו לפסגות חדשות... הכול נחמד יפה וטוב, במידה והתרחיש המאוד ספציפי הזה מתרחש. בכל מקרה אחר, זהו מתכון לאסון. אם הוא לא מזהה את הסולם, קחי אותו ביד והוליכי אותו אליו. העובדה שאינו עושה את זה לבד אינה מעידה בהכרח על כך שאינו רוצה. הסיפור רצוף הזמנות. כל צד מזמין את השני לתמוך.

    זיהוי. להתבונן זו רק התחלה. לזהות אומר שראינו נכון. איתמר.. אני לא בטוחה איך לנסח את זה.. אני נהנית ממך.

    או לתקוף. כשאני שקוע ביום שעבר עלי, היכולת שלי לזהות הזמנה לתמיכה הרבה יותר מוגבלת. צריך להיות מאוד חזק ובטוח, כדי להיות חזק ובטוח בשביל שנינו. לגיטימי, שלפעמים אני מרוקן. אין לי שום סיבה להתנצל על זה שכאן ועכשיו אין בי את הכוחות להיות בשבילך. הגדולה טמונה ביכולת לומר את זה כהזמנה לתמיכה ולהעצמה.

    ב-ד-י-ו-ק.

    להבהיר שמה שעובר עלי לא מבטל את מה שאת מרגישה. ספרי לי איך את מרגישה. אני אשתף אותך במה שמציף אותי. נהיה מסכנים ביחד. וכשנהיה מסוגלים - נהיה חזקים ביחד. יש דברים שלא קורים מעצמם. צריך לבנות אותם. אסור לקוות שיקרו מתוך אינטואיציה, אהבה ורצון טוב. אם היא לא השכילה ללכת צעד אחד לקראתי, אלך אני את הצעד הראשון ואסביר לה מה היא נדרשת לעשות למעני. אם אצפה שהיא תקרא את המחשבות שלי, אמצא את עצמי בחברת האדם היחיד שמבין אותי. כן, רווקות הנה בחירה מצוינת. כל עוד באמת בחרתי בה. בעולם מושלם, קובי היה שם לב לקיומה של אהובתו ללא הדרכה והנחיה. מסתבר שהוא לא. אם נכעס עליו, מה זה יקדם? יש דברים שלא יכולים לקרות בכוח. את רוצה להרגיש צודקת או שבן זוגך יבחין בך והשקעה שלך? אם את בעניין של התסריט השני, אין לך ברירה אלא להבין שהתחתנת עם אדם שלא יגיע לשם בלי שתציירי לו מפה. כל פעם מחדש. אולי, לאורך הדרך, תוך כדי תנועה, הוא ילמד. קובי, זה באמת בסדר. שאחרי יום עמוס אתה משתוקק לקרוס מול המסך ולצפות במשחק של בארסה. אם לא תגרום לה להרגיש כמו עוד פריט ריהוט בסלון - היא תבין ותכבד את הצרכים שלך. בתור התחלה, אולי תתעלה על עצמך ותציין ש"אני אצפה במשחק ואחר כך נעשה משהו ביחד". לא תאמין איזה הבדל טמון בתוספת הזערורית הנ"ל. אחרי שהמשחק ימלא מחדש את המצברים שלך, תסביר לה שכשחזרת מהעבודה פשוט לא היית מסוגל להיות שם בשבילה. ועכשיו אתה כל כולך שלה. בתכל'ס, זה מה שאתה רוצה לעשות, לא?! לא חשבתי על זה, שהרמב"ם ניסח הקדמה לפירמידת הצרכים של מאסלו.

    הרמב"ם.. ?! מה פיספסתי.. do share :)

     אחד מהדברים הכי עצובים שאנו עלולים לעשות, הנו להחליט במקום האחר מה הוא מרגיש וצריך. שוב, ניסיון לקרוא את המחשבות שלו. תוך כדי היאטמות לניסיונות שלו לשכנע שהוא זקוק למשהו כל כך אחר. הייתה לי מערכת יחסים שמתה ביום בו היא החליטה "להתחשב" בי. להפסיק להעמיס עלי את ההתמודדויות שלה. כי היא יודעת כמה אני מוצף באתגרים הפרטיים שלי. לך לגרום לה להאמין, שרגעי החסד המופלאים ביותר איתה, התרחשו כשכן מצאה לנכון לחלוק אתך את מה שעבר עליה.

    לגמרי. לגמרי...

     

      19/7/11 09:59:
    מאמינה שאתה כאן לכוון טוב יותר ממני ...אתה יודע מן סיפור יום יומי שקורה בלא מעט בתים אך בכל זאת "מציק "כל פעם מחדש...פתרון המיליון ...אולי אהבה ,כבוד הדדי, ואהבה עצמית ...? להיות במקום שטוב לך בו ...האושר הוא מתחיל בך ולא בבן הזוג או הסביבה... המשך יום קסום תודה
      18/7/11 11:36:
    אהבתי. מאוד. לא צריך להזדהות עם קובי או לקבל כפשוטה את התנהלותו, על מנת להרגיש מאיפה באים מעשיו. בתור זכר שהיה בזוגיות, המקום מאוד מוכר לי. הייתי שם. בדרכי שלי. לא תמיד ידעתי לתמוך, להעצים, לקבל, להבין. להיות. גם אם מאוד רציתי והשתדלתי, לא תמיד זה מצליח. להיות רגיש, קשוב וזמין. או שכן הייתי. והיא לא ראתה את המאמצים שהשקעתי. פרשה אותם מתוך עולמה ומצוקותיה. סיפקה לעצמה הוכחות לתכונות שהשליכה עלי. כרמית קונה אגרטל. כי היא זקוקה למשהו בשביל הנשמה. העניין הוא, שהיא קונה עבור שתי נשמות. שלה ושלו. והוא אמור לדעת, להרגיש, לשים לב... איך?! זה הדבר המזוכיסטי ביותר שאנו מעוללים לעצמנו. יוצאים מנקודת הנחה שהאחר מסוגל לקרוא מחשבות. שהוא יבצע מיד את החיבור שהתחולל בתוך הראש שלי. היא קנתה אגרטל. משמע, היא השקיעה בזוגיות. היא הגישה לי סולם. אם אטפס עליו, נעפיל שנינו לפסגות חדשות... הכול נחמד יפה וטוב, במידה והתרחיש המאוד ספציפי הזה מתרחש. בכל מקרה אחר, זהו מתכון לאסון. אם הוא לא מזהה את הסולם, קחי אותו ביד והוליכי אותו אליו. העובדה שאינו עושה את זה לבד אינה מעידה בהכרח על כך שאינו רוצה. הסיפור רצוף הזמנות. כל צד מזמין את השני לתמוך. או לתקוף. כשאני שקוע ביום שעבר עלי, היכולת שלי לזהות הזמנה לתמיכה הרבה יותר מוגבלת. צריך להיות מאוד חזק ובטוח, כדי להיות חזק ובטוח בשביל שנינו. לגיטימי, שלפעמים אני מרוקן. אין לי שום סיבה להתנצל על זה שכאן ועכשיו אין בי את הכוחות להיות בשבילך. הגדולה טמונה ביכולת לומר את זה כהזמנה לתמיכה ולהעצמה. להבהיר שמה שעובר עלי לא מבטל את מה שאת מרגישה. ספרי לי איך את מרגישה. אני אשתף אותך במה שמציף אותי. נהיה מסכנים ביחד. וכשנהיה מסוגלים - נהיה חזקים ביחד. יש דברים שלא קורים מעצמם. צריך לבנות אותם. אסור לקוות שיקרו מתוך אינטואיציה, אהבה ורצון טוב. אם היא לא השכילה ללכת צעד אחד לקראתי, אלך אני את הצעד הראשון ואסביר לה מה היא נדרשת לעשות למעני. אם אצפה שהיא תקרא את המחשבות שלי, אמצא את עצמי בחברת האדם היחיד שמבין אותי. כן, רווקות הנה בחירה מצוינת. כל עוד באמת בחרתי בה. בעולם מושלם, קובי היה שם לב לקיומה של אהובתו ללא הדרכה והנחיה. מסתבר שהוא לא. אם נכעס עליו, מה זה יקדם? יש דברים שלא יכולים לקרות בכוח. את רוצה להרגיש צודקת או שבן זוגך יבחין בך והשקעה שלך? אם את בעניין של התסריט השני, אין לך ברירה אלא להבין שהתחתנת עם אדם שלא יגיע לשם בלי שתציירי לו מפה. כל פעם מחדש. אולי, לאורך הדרך, תוך כדי תנועה, הוא ילמד. קובי, זה באמת בסדר. שאחרי יום עמוס אתה משתוקק לקרוס מול המסך ולצפות במשחק של בארסה. אם לא תגרום לה להרגיש כמו עוד פריט ריהוט בסלון - היא תבין ותכבד את הצרכים שלך. בתור התחלה, אולי תתעלה על עצמך ותציין ש"אני אצפה במשחק ואחר כך נעשה משהו ביחד". לא תאמין איזה הבדל טמון בתוספת הזערורית הנ"ל. אחרי שהמשחק ימלא מחדש את המצברים שלך, תסביר לה שכשחזרת מהעבודה פשוט לא היית מסוגל להיות שם בשבילה. ועכשיו אתה כל כולך שלה. בתכל'ס, זה מה שאתה רוצה לעשות, לא?! לא חשבתי על זה, שהרמב"ם ניסח הקדמה לפירמידת הצרכים של מאסלו. אחד מהדברים הכי עצובים שאנו עלולים לעשות, הנו להחליט במקום האחר מה הוא מרגיש וצריך. שוב, ניסיון לקרוא את המחשבות שלו. תוך כדי היאטמות לניסיונות שלו לשכנע שהוא זקוק למשהו כל כך אחר. הייתה לי מערכת יחסים שמתה ביום בו היא החליטה "להתחשב" בי. להפסיק להעמיס עלי את ההתמודדויות שלה. כי היא יודעת כמה אני מוצף באתגרים הפרטיים שלי. לך לגרום לה להאמין, שרגעי החסד המופלאים ביותר איתה, התרחשו כשכן מצאה לנכון לחלוק אתך את מה שעבר עליה.
      13/7/11 01:20:
    choco li! מסכים לדברייך. וזו באמת האפשרות הכי טובה כשאפשר לדבר ללא כעסים. בד"כ זה מתאפשר אחרי מרחק מסויים מן הסיטואצייה. אני ממליץ לעבור מצב שנה אחד, ואז לדבר, השינה לוקחת אותנו לעולם אחר, וזה מאפשר לדבר אח"כ בצורה בונה. השאלה הנוספת והיא כשאין אפשרות של דיבור (מחמת חוסר הצלחה להשתלט על הכעסים), מה כל אחד צריך לומר בתוך עצמו, מה יגיד קובי לתינוקובי וכרמית לתינוכרמית? זו שאלה יותר קשה.
      12/7/11 09:54:
    הייתי עושה מפגש היכרות בין תינוכרמית ותינוקובי. השניים האלה צריכים להכיר זה בקיומו של זה. אולי אפילו קצת משחקי תפקידים. משם יהיה יותר קל לדבר על סבלנות, תקשורת ועל איך מוצאים את האיזוון בין אהבת עצמי ואהבת האחר.
      10/7/11 01:20:

    צטט: ים סוף לוי 2011-07-09 15:19:33


    לתינוקכרמית... מתוק קטן, אמא פה ושומרת עליך
    ואוהבת אותך. קצת סבלנות מתוק שלי.

    לכרמית.. אשת חיל שאת.. יום קשה עבר על שניכם.

    עכשיו זמן לרוך. תני לו חיבוק. לפני הכל. או אם את לא יכולה תבקשי חיבוק.. הרי זה מה שאת באמת רוצה.

    ספרי לו שחיכית לו. שהיה גם לך יום לא קל ושלפני הקפה והמשחק.. את זקוקה רגע, לחום שלו.


    לתינוקובי... מתוק שלי, אני איתך. והכל בסדר.

    אתה עייף ורעב, עוד רגע נדאג לך טוב? טיפונת סבלנות.

    ולקובי... קח נשימה עמוקה. אתה יודע שהיא אוהבת אותך.

    אל תבהל. אל תברח. תזכור, אין "אדם רע, יש רק אדם שרע לו" תנשום שוב.. ופשוט תשאל, למה את ככה יקרה שלי? מה קרה? ואם אתה לא יכול, אז פשוט תתבונן רגע באגרטל. עכשיו תביט בה. תן לה חיבוק. או תבקש אחד.. ספר לה.. שכל היום חיכית להגיע הביתה. למקום הבטוח שאפשר לנוח בו, לחום והפינוק שלה..

    יפה מאוד! מלא בחמלה. אם היו לנו כוחות להגיב כך כל פעם בשעת מבחן, לא היה צורך בכל כך הרבה טיפולים זוגיים.

    תודה על תגובתך.

      9/7/11 15:19:


    לתינוקכרמית... מתוק קטן, אמא פה ושומרת עליך
    ואוהבת אותך. קצת סבלנות מתוק שלי.

    לכרמית.. אשת חיל שאת.. יום קשה עבר על שניכם.

    עכשיו זמן לרוך. תני לו חיבוק. לפני הכל. או אם את לא יכולה תבקשי חיבוק.. הרי זה מה שאת באמת רוצה.

    ספרי לו שחיכית לו. שהיה גם לך יום לא קל ושלפני הקפה והמשחק.. את זקוקה רגע, לחום שלו.


    לתינוקובי... מתוק שלי, אני איתך. והכל בסדר.

    אתה עייף ורעב, עוד רגע נדאג לך טוב? טיפונת סבלנות.

    ולקובי... קח נשימה עמוקה. אתה יודע שהיא אוהבת אותך.

    אל תבהל. אל תברח. תזכור, אין "אדם רע, יש רק אדם שרע לו" תנשום שוב.. ופשוט תשאל, למה את ככה יקרה שלי? מה קרה? ואם אתה לא יכול, אז פשוט תתבונן רגע באגרטל. עכשיו תביט בה. תן לה חיבוק. או תבקש אחד.. ספר לה.. שכל היום חיכית להגיע הביתה. למקום הבטוח שאפשר לנוח בו, לחום והפינוק שלה..

      8/7/11 00:07:

    צטט: איה שדה 2011-07-07 23:07:25

    ועדיין, עם כל הדברים הנכונים מאוד שאתה אומר, יש בעולם הזה גם אנשים הנשארים רווקים, וגם לחיי האנשים הללו יש טעם ומשמעות, וגם הם חווים התמודדויות שונות המביאות לגדילה וצמיחה, וכפי שיש בצורת החיים הזו חסרונות יש בה גם יתרונות לא מעטים, למרות שזה מובן וברור לי שאתה, כאדם דתי, שולל את צורת החיים הזו מכל וכל.

     

    אינני שולל מכל וכל את צורת החיים הזו, אני חושב שיש יותר שלילי מאשר חיובי, אבל גם בשלילי הזה, והמדובר הוא על צורת החיים, ולא על האנשים עצמם שהם תמיד טובים בתוכם, השלילי הזה שגורם כאב וסבל לטעמי, בכל זאת, יש בצורת החיים הזו גם נקודות אור ויופי אדירות, שהתבוננות בהם הופכת את השלילי לחיצוני ולא מהותי, וישנם גם נקודות אור שחסרות בעולם האמוני, שהם הם מצדיקות  בידעבד את קיומו של העולם שנקרא לו לצורך הסמנטיקה "בלתי אמוני", אולי.  "אל תהי בז לכל אדם ולכל דבר, שאין לך דבר שאין לו מקום, ואין לך אדם שאין לו שעה"- מסכת אבות. רבות למדתי גם מאנשים שדרכם שונה לחלוטין משלי.

      7/7/11 23:07:
    ועדיין, עם כל הדברים הנכונים מאוד שאתה אומר, יש בעולם הזה גם אנשים הנשארים רווקים, וגם לחיי האנשים הללו יש טעם ומשמעות, וגם הם חווים התמודדויות שונות המביאות לגדילה וצמיחה, וכפי שיש בצורת החיים הזו חסרונות יש בה גם יתרונות לא מעטים, למרות שזה מובן וברור לי שאתה, כאדם דתי, שולל את צורת החיים הזו מכל וכל.
      7/7/11 22:47:

    איה שלום רב!

     

    ביטאת היטב את נטייתך להימשך לכואב ולחסר. אינני אומר שזה לא אמת. זו אמת שזוגיות כרוכה בכאב, ולפעמים הוא גדול מאוד, ולעיתים כבד מנשוא, אבל יש גם צד שני למטבע, ובסופו של דבר, הוא הגובר. אסביר. רק בעזרת כרמית שלוחצת על הנקודות הכואבות של קובי, יש לקובי סיכוי לגדל את התינוק שבתוכו למערכת אמון עם עצמו, ובכך להיות אדם גדול יותר, היות מודע יותר, מקשיב יותר, נשי יותר,אם כרמית לא תכאיב לקובי הוא יחיה באשלייה שהוא בסדר גמור ואין לו לאן להתקדם כאדם. אותו דבר ההפך לגבי כרמית שיכולה לגדל את התינוק שבתוכה למערכת אמון גבוהה יותר עם עצמה, וזכות הכאבים שקובי מכאיב לה לפתור קונפליקטים חבויים בעצמה ולגדול באישיותה. היש מימוש עצמי גדול מזה? נכון להיכנס למערכת זוגית בלי הבנה של המערכת ומה דרוש כדי להצליח בה זה כמו לתת לילד בן 16 להפעיל כור גרעיני, אבל כשעובדים נכון מקבלים אהבה שרק עולה ועולה.

     

    לסיום אני מעתיק לך כאן תגובה שכתבתי:

     

    ישנה ציפייה מוזרה של זוגות שהכל "ילך חלק" וללא בעיות בנוגע לקשר הזוגי. ציפייה זו עומדת בסתירה גמורה לאופן בו אנו מתנהלים בנושאים משמעותיים אחרים בחיינו. כאשר אדם רוצה לרכוש מקצוע ולהיות טוב ומקצועי בו כדי לפרנס את ביתו, הוא מראש מוכן להשקיע בכך זמן, מחשבה וכסף, כמו כן בעניין הצלחת הזוגיות, אין סיבה שנשנה את גישתנו. דירוג הערכים החשובים בחיינו הוא זה שיוצר את לוח הזמנים השבועי שלנו ולא ההפך   .

     

    אני מכיר בחור צעיר שחלם להקים חברה בארצות הברית, הוא אכן הצליח בכך, בתחילת דרכו הוא עבד "סביב השעון", אכל בצמצום רב, והתמודד עם קשיים לא פשוטים. רכישת מיומנויות שונות של חיים  כרוכה בהתמודדות עם קשיים ובהקצאת זמן לכך, בין שמדובר במתכנת מחשבים שכותב תוכנה חדשה, קוסמטיקאית שרוצה לפרוץ לשוק, הורים שרוצים להצליח בחינוך ילדיהם, ובין שמדובר בהצלחת הקשר הזוגי. פעמים רבות היכן שיש קשיים, רמז הוא לכך שיש גם פוטנציאל גדול שמחכה לצאת ולפרוץ. התמודדות עם הקשיים מביאה בסופו של דבר את הדיווידנדים. כבר אמרתי שהצלחה בזוגיות היא מפתח להצלחה בחיים בכלל. אם נתמודד עם הקשיים והאתגרים, נראה שאנו צומחים וגדלים, יודעים לנהל מערכות יחסים נכון, לגעת בנפשם של אנשים נכון, ואנו דוחפים את עגלת החיים, ולא העגלה דוחפת אותנו.

     

    הרמב"ם מונה ארבעה סוגי אנשים, שלהם ארבעה שאיפות הצלחה, כל אחת גבוהה מחברתה, כאשר העיקרון הוא שככל שמושא שאיפת ההצלחה חיצוני לאדם כך הוא מדורג נמוך יותר.

     

    הדרגה הנמוכה ביותר היא השאיפה לשלמות הממון, כיון שממון הוא חיצוני לגמרי לאדם.

     

    הדרגה השנייה היא השאיפה לשלמות הגוף (בריאות, חיטוב הגוף וכ"ו), זה מדורג גבוה יותר כי לגוף יש כבר יותר שייכות לאדם עצמו.

     

    הדרגה השלישית, והיא ענייננו, היא השאיפה לשלמות המידות, בשפה מודרנית פיתוח האישיות והאופי, זו שאיפה יותר גבוהה כי היא כבר באדם עצמו.

     

    בתור חברה מערבית (וזה קשור לכך שהפסקנו להיות חברה חקלאית, ששמחה בתהליכים איטיים יותר) התרגלנו לשמוח במשכורת גבוהה, בקידום בעבודה, בפירגון על הצלחות בעולם הקריירה, לצערי, לא למדנו לשמוח על כך שגדלתי כאדם כאשר הצלחתי לקבל את בעלי עם חסרונותיו, למרות שזו צריכה להיות השמחה הכי גדולה.

     

    שיפור האקסיסטנציאליזם אינו מטרה בפני עצמה, הקיום הוא רק משרת של התוכן שאנו יוצקים לתוכו, והוא העיקר. בן זוג נועד בשביל להוציא מאיתנו את הפינות האפורות שלעולם לא היינו מגיעים לנקות שם.

      7/7/11 14:37:
    אני מזדהה עם המגיבה חיוש. כאשר שומעים סיפורים כאלו, כמו זה שהבאת כאן, הרווקות הופכת לפחות כואבת.
      7/7/11 11:17:

    כוכב* של תודה לך...

     

    ''
      28/6/11 11:27:
    מעניין......
      23/6/11 20:02:
    תודה!
      23/6/11 01:12:

    מקסים! תיארת יפה את תחושת הילד הפנימי של כל אחד מהם

    תפקיד המגשר (המאמן הזוגי..) לעזור לכל אחד מהם להתחבר 

    לילד הפנימי שבתוכו,להבין למה הוא זקוק ולעבור ריפוי.

    הריפוי לא מוגש מבן/בת הזוג אלא מתוך האדם עצמו בסיוע המאמן

      25/5/11 20:24:
    תודה רבה
      25/5/11 15:21:

    ''


    אסף ויצמן.

    רב ומאמן זוגי.

    תבורך על פועלך...

    שמחתי לבקרך ולקרוא אותך.

    לך כוכב מנצנץ שיאיר דרכך.

    צהריים טובים והמשך יום נפלא.

     ''

      17/3/11 21:53:

    צטט: אסף ויצמן 2011-03-17 20:52:18

    צטט: * חיוש * 2011-03-12 11:49:14

    חבר יקר

    הבאת לנו סיטואציה המתרחשת במערכות יחסים

    אשרי שניתברכתי ואני גרושה. (-:

    אין מי שישאל ליומי ואני לעיתים מספרת לעצמי מה ביאס אותי היום

    או מה גרם לי לאושר.....

    כשקובי מגיע הבייתה היה נהדר אם היה חובק את אישתו

    מעיר כמה האגרטל נהדר ומשתלב יפה בסלון.

    שואל איך עבר עליה היום

    להקשיב וגם לספר את מה שעבר ביומו

    5 דקות תשומת לב משנים את כל התמונה

    * כוכב מנצנץ ממני

    חיה

     

     

    חיה שלום!


    הצעתך לקובי, שאני מסכים עימה לחלוטין, נוגעת לפעם הבאה, ולא לקושי הנוכחי. המאמר מחפש דרך לפתור את הקושי, ולא איך להימנע ממנו בפעם הבאה.

    שאר הדברים שיש לי להגיב על דברייך שלחתי למייל האישי.


                    כל טוב ותודה על תגובתך.

    תודה לך חברי על מיכתבך לדואר הפנימי הפנמתי כל מילה שכתבת לי

    חג פורים שמח

    חיה

     

    ''
     

      17/3/11 20:52:

    צטט: * חיוש * 2011-03-12 11:49:14

    חבר יקר

    הבאת לנו סיטואציה המתרחשת במערכות יחסים

    אשרי שניתברכתי ואני גרושה. (-:

    אין מי שישאל ליומי ואני לעיתים מספרת לעצמי מה ביאס אותי היום

    או מה גרם לי לאושר.....

    כשקובי מגיע הבייתה היה נהדר אם היה חובק את אישתו

    מעיר כמה האגרטל נהדר ומשתלב יפה בסלון.

    שואל איך עבר עליה היום

    להקשיב וגם לספר את מה שעבר ביומו

    5 דקות תשומת לב משנים את כל התמונה

    * כוכב מנצנץ ממני

    חיה

     

     

    חיה שלום!


    הצעתך לקובי, שאני מסכים עימה לחלוטין, נוגעת לפעם הבאה, ולא לקושי הנוכחי. המאמר מחפש דרך לפתור את הקושי, ולא איך להימנע ממנו בפעם הבאה.

    שאר הדברים שיש לי להגיב על דברייך שלחתי למייל האישי.


                    כל טוב ותודה על תגובתך.

      12/3/11 11:49:

    חבר יקר

    הבאת לנו סיטואציה המתרחשת במערכות יחסים

    אשרי שניתברכתי ואני גרושה. (-:

    אין מי שישאל ליומי ואני לעיתים מספרת לעצמי מה ביאס אותי היום

    או מה גרם לי לאושר.....

    כשקובי מגיע הבייתה היה נהדר אם היה חובק את אישתו

    מעיר כמה האגרטל נהדר ומשתלב יפה בסלון.

    שואל איך עבר עליה היום

    להקשיב וגם לספר את מה שעבר ביומו

    5 דקות תשומת לב משנים את כל התמונה

    * כוכב מנצנץ ממני

    חיה

      7/3/11 20:51:

    צטט: דמעה 2011-03-07 07:43:01

    אני מצטערת, אבל עם כל הכבוד לקולות הפנימיים, והחלקים הלא מודעים - וכבודם במקום מונח. יש כללי שיח אלמנטריים - כשבן הזוג נכנס הבייתה, לא יקרה שום דבר אם ישקף איך הוא מרגיש ויעלה רקע לקחת אוויר ויראה את מי שעומדת מולו. היא עשתה את הסדר בבית וכו' וכו' מבחירה וכי זה הפריע לה (!), אני בטוחה שהיא לא מצפה בכל יום ויומו לקבל צל"ש. אבל - שבן הזוג שלה יראה אותה? יתעניין בה? עשר דק' .. ואז שיתפנה למשחק החשוב, אני בטוחה שגם לה רק בא לישון. מחשבות לשלוח - הייתי שולחת למר' קובי את המילים הבאות: בחרת בחיי המשפחה וכן מה לעשות יש להם מחירים כבדים. שני ילדים זו באמת משימה לא פשוטה. ויתורים .דיאלוג. שיח. סובייקטים. אלו המילים ...

     

    דמעה שלום!

    תודה רבה על התייחסותך. לעניות דעתי תגובתך מתאימה יותר לפרשנוני מאשר למגשר. נקטת עמדה של מי יותר צודק כאן מבינה אובייקטיבית, וברור שאת יותר מזדהה עם הצד הנשי. בד"כ כאשר נוקטים עמדה כזו, ומתוכה פונים לקובי, זה נתפס כהתקפה, ומייד קובי נסגר, ואז מחטיאים את המטרה שהיא מציאת הגשר בין השניים, לטובת עתיד יותר טוב לשניהם. צריך גם להבין שכאשר כרמית מבקשת שקובי ישים לב אליה, היא בעצם פונה אל עולמו, אל ביתו הפרטי. צריך לדפוק בדלת לפני שנכנסים, בתוך הבית מתנהלים כל מיני דברים, ולא תמיד הוא מסוגל לקבל אורחים. כניסה בצורה מבהילה יש בה תביעה של בית משפט שתשים לב אלי, והרי לא זה מה שהיא מבקשת, היא לא רוצה שישים לב אליה בצו בית משפט, אלא מתוך אהבתו אליה, כך שיוצא שזה אינטרס שלה שלא להיכנס לביתו בצורה כזו. כמובן שגם אותה אין לשפוט לאור הקושי הנורא שעברה ביום שלה, אבל הסיכויים שלה להגיע אל קובי ולקבל מה שבאמת ותמים ראוי לה אחרי יום כזה, גודל ככל שתצליח לשלוט בתינוכרמית.  מסכים שבזוגיות אידיאלית בני הזוג רגישים זה לזה ושמים לב זה לזה, אך לרוב אין המצב כך, וכדי לבנות את זה באופן נכון והרמוני, זה צריך להיעשות עם דפיקה בדלת לפני כן,. דפיקה זו הינה הכרה שלשני יש עולם משלו גם כשקשה לי, ועלי לכבד זאת. מסכים שבאופן אידיאלי גבר אמור להבין ששותפות רגשית ותשומת לב לעולמה של רעייתו, היא דלק קריטי עבורה, ובלי זה היא פשוט נובלת, ואם הוא באמת אוהב אותה הוא צריך להתאמץ ולעבוד כדי לתת לה ולמלא אותה בדלק הזה שהוא תחושה ששמים לב אליה והיא חשובה ומוערכת.

      7/3/11 07:43:
    אני מצטערת, אבל עם כל הכבוד לקולות הפנימיים, והחלקים הלא מודעים - וכבודם במקום מונח. יש כללי שיח אלמנטריים - כשבן הזוג נכנס הבייתה, לא יקרה שום דבר אם ישקף איך הוא מרגיש ויעלה רקע לקחת אוויר ויראה את מי שעומדת מולו. היא עשתה את הסדר בבית וכו' וכו' מבחירה וכי זה הפריע לה (!), אני בטוחה שהיא לא מצפה בכל יום ויומו לקבל צל"ש. אבל - שבן הזוג שלה יראה אותה? יתעניין בה? עשר דק' .. ואז שיתפנה למשחק החשוב, אני בטוחה שגם לה רק בא לישון. מחשבות לשלוח - הייתי שולחת למר' קובי את המילים הבאות: בחרת בחיי המשפחה וכן מה לעשות יש להם מחירים כבדים. שני ילדים זו באמת משימה לא פשוטה. ויתורים .דיאלוג. שיח. סובייקטים. אלו המילים ...
      28/2/11 20:12:
    כוכב על המאמר. מאמר שמתאר את המלחמות שבתוכנו. קשה להגיב כרגע כי זה דורש מחשבה
      26/2/11 22:34:

    צטט: בזקרט 2011-02-26 22:24:59

    מה הסיבה שאתה מכניס 2 דמויות פרשנותי ומגשר ? אי אפשר להסתפק עם אחד .

     

    פרשנוני תפקידו להבליט עד כמה אנו סובייקטיבים בקליטתנו את העולם. עד כמה איננו נצמדים למשמעות הפשוטה של המילים. המגשר תפקידו לחפש נקודת אמת וערך באותה סובייקטיביות שכולנו שייכים אליה. 

      26/2/11 22:31:

    צטט: פילוסופיה 2011-02-26 13:33:15

    כל מה שבפנים משתקף בחוץ כמראה ,מאחלת לכל שלווה מתוך הרמוניה של הניגודים והפכים ,כאחד לחיות בשלום ובחן המאפשר חיים פוריים ועשירים בתוכן ומהות, אחרת זה גיהנום,והשלם הוא גן עדן

     

    אמת. סיפור: פעם נהג אוטובוס אחד שאל את הרב קוק זצ"ל מה זה גיהנום. הרב ענה לו שזה עניין עמוק, והוא חושב שהוא בור וסכל ולא יבין את זאת. אותו נהג התמלא חמה, ונהיה אדום. ברגע זה אמר לו הרב. "אתה רואה, זה גיהנום". אותו נהג נרגע, חייך ואמר: "תודה, תודה הרב שביארת לי". הוסיף הרב ואמר: "וזה גן עדן".

      26/2/11 22:24:
    מה הסיבה שאתה מכניס 2 דמויות פרשנותי ומגשר ? אי אפשר להסתפק עם אחד .
      26/2/11 13:33:
    כל מה שבפנים משתקף בחוץ כמראה ,מאחלת לכל שלווה מתוך הרמוניה של הניגודים והפכים ,כאחד לחיות בשלום ובחן המאפשר חיים פוריים ועשירים בתוכן ומהות, אחרת זה גיהנום,והשלם הוא גן עדן
    0

    יש למישהו פתרון עבור הזוג הזה?

    31 תגובות   יום חמישי, 24/2/11, 21:25

     זוג אוהב שנקלע למריבה- קובי וכרמית. על מה אנחנו באים להגן כשאנו תוקפים את השני? זו שאלה מעניינת. הפוסט מתאר את נבכי נפשם בצורה של הצגה עם דמויות. דרך הפוסט ניתן להבין יותר את עצמנו בשעת מריבה.

    להצגה המשך פתוח, לקוראים שמעונינים להביא את חוכמתם לכאן.


    סצנת מריבה זוגית- חלק ראשון.

     

    הצגה של ריב זוגי, כאשר הדמויות בהצגה הם חלקים בנפש שלנו.

     

    כולנו היינו תינוקות. יצורים שנעולים על דבר אחד בלבד. הצורך להיות אהוב, רצוי ומוגן. התינוק שבתוכנו לא מת. הוא חי ונושם, ויש לו את אותם צרכים, כשהוא מאוים, לפי הבנתו,  הוא מדבר דרכנו.


     

    ''

    הדמויות:

     

    כרמית: בתפקיד האישה.

     

    תינוכרמית: בתפקיד התינוק שבתוך כרמית.

     

    קובי: בתפקיד הבעל.

     

    תינוקובי: בתפקיד התינוק שבתוך קובי.

     

    פרשנוני: דמות בלתי נראית שנמצאת בתוך כתלי הבית של כרמית וקובי, ומנסה להיצמד לפרשנות אובייקטיבית, שכלתנית וקרה.

     

    המגשר: גם כן דמות בלתי נראית בבית, שמנסה לעשות שלום בין מכלול הכוחות, ולתת לכל אחד את המקום הראוי לו.

     

    רקע:  כרמית וקובי נשואים מזה חמש שנים, יש להם שני ילדים, אורי ומתן.  לקובי יש עסק של קייטרינג, בקושי נמצא בבית. היום היה לכרמית יום קשה. היא אירגנה את הילדים בבוקר לבד, לקחה אותם לגן ברכב, בדרך מהגן של הילדים לעבודתה, אירע תקר בגלגל המכונית, היא נאלצה לנופף לעוברים ושבים עד שאדם טוב לב אחד נחלץ לעזרתה. היא איחרה לעבודתה כמנהלת רשת בחברת הייטק, וחטפה עקיצה מן הבוס. בסיום העבודה היא לקחה את הילדים מן הגן, הביאה אותם הביתה, טיפלה בהם, פתרה את המריבות ביניהם, וסוף דבר נתנה להם ארוחת ערב, קילחה אותם, והשכיבה אותם לישון. אחר כל זאת, היא רצתה משהו בשביל הנשמה. היא ביקשה מן השכנה "לשים עיין" לרגע ולשמור על הבית. קפצה לקניון וקנתה אגרטל חדש, בעיצוב סיני, עם פרחים מיובשים בגוון סגול כחול. את האגרטל שמה בסלון. זה נתן לה חשק להשקיע עוד, והיא סידרה את כל הבית מן המהפכות של הילדים, שטפה את הכלים, והחליפה מפה לשולחן בסלון. כזו היא כרמית. משקיענית וחרוצה.

     

    קובי נכנס הביתה לפתע, על פניו ניכר עומס.

     

    כרמית: "שלום".

     

    קובי: "אל תשאלי איזה סרטים היו לי בעבודה, יום מטורף".

     

    תינוכרמית מרגיש מאוים, המסר שנקלט אצלו- קובי מתאמץ ועובר קשיים, ואת חיה בסבבה. כרמית לא חשובה, כרמית לא בעלת ערך.

     

    תינוכרמית רוצה להשתלט על כרמית, ולפגוע חזרה בקובי.

     

    כרמית לא מבינה שיש כאן נסיון השתלטות של תינוכרמית עליה, היא רק מרגישה איזה דחף פנימי "לשחרר עקיצה". מצד שני היא מבינה ש"שחרור עקיצה" תביא להתלקחות שתביא פגיעה יותר קשה. המחשבה הזו שלה בולמת את תינוכרמית מלהשתלט עליה לגמרי.

     

     

    תינוכרמית מקבל רק שליטה חלקית על כרמית, הוא נאלץ להסתפק בשחרור רמז קל, שיש בו מחאה. תינוכרמית מתלבש באיצטלה של אדם בוגר ומשכיל, פותח לכרמית את הפה ואומר...

     

    כרמית:  "מה לעשות. לכולם יש סרטים ביום יום, כל מיני סרטים, גם אני עם הסרט שלי".   

    פרשנוני (חושב): איזה טיפש התינוכרמית הזה. קובי אמר שלו היה יום קשה, הוא לא הזכיר שום מילה על כרמית, ההנחה שהוא חושב שלכרמית היה יום סבבה מבוססת על אפס עובדות, אפס עובדות.

     

    המגשר (חושב): פרשנוני צודק, ולא צודק. תנוכרמית אכן מעוות את דבריו של קובי, אבל פרשנוני אינו צודק בזלזול שלו בתינוכרמית. תינוכרמית הוא חשוב כאן, הוא גורם שעומד על המשמר להגנתה של כרמית. אם לא יהיה חלק כזה בתוכה, היא פשוט תמות מחוסר אהבה עצמית. אולי תינוכרמית צריך פשוט ללמוד לתת אמון בכרמית, שהיא תשמור ותגן עליו בדרך אחרת, לא בצורה של לפגוע בחזרה. תינוכרמית צריך ללמוד לאט לאט למסור לכרמית את ההגה, וכרמית צריכה ללמוד לדבר עם תינוכרמית, להרגיע אותו, וללמד אותו לבטוח בה.

     

    קובי לא שם לב לרמז, או אולי לעקיצה שבדבריה של כרמית, הוא גם לא שם לב לבית המסודר, לכלים השטופים, למפה השונה על השולחן, ולארגטל החדש. יש לו סיבה. הוא לחוץ להספיק לראות בטלוויזיה משחק של ברצלונה. בזה הוא מרוכז. הוא מאוד אוהב כדורגל.

     

    קובי: "טוב נשמה, אני רוצה לראות את המשחק, את מוכנה להכין לי כוס קפה, עשי טובה נשמה".

     

    תינוכרמית מזדעק עוד יותר. הוא מרגיש שעושים מכרמית אויר. לא מספיק שקובי זילזל (לפי תפיסתו) בקושי היומי של כרמית, הוא גם לא שם לב ולא רואה את כל ההשקעה שכרמית השקיעה בבית. הוא רוצה להגן על כרמית, לעורר את חשיבותה ומשמעותה בעולם על ידי שיזעזע את קובי. הוא דורש אהבה ופירגון מיד ועכשיו.

     

     

    כרמית מרגישה מצוקה גדולה בתוכה, ומצד שני היא לא רוצה בהתלקחות, אבל כוח המצוקה של תינוכרמית גדול וחזק, מאוד קשה לה להתנגד לו. תינוכרמית זוכה בשליטה עוד יותר גדולה על אישיותה של כרמית.

     

    כרמית: "לא מבינה אותך, אתה לא חושב שגם לי היה יום קשה, לא ראית שהבית מסודר, שהכלים שטופים, ושיש אגרטל חדש בסלון. כל מה שאכפת לך זה ברצלונה. התחתנת עם ברצלונה או איתי, בעצם כנראה עם ברצלונה, טוב אז לך תראה את המשחק".


    תינוכרמית מרגיש שהוא החזיר את ערכה של כרמית למקומו, על ידי שהראה לקובי שהוא זה שאינו בעל ערך כאן. למרות זאת תינוכרמית מתוסכל וכאוב, כי הוא גם זקוק לאהבתו של קובי.

     

    תינוקובי חטף מכת אש בהפתעה, הוא מרגיש שאמרו לו שהוא לא שווה, שהוא בעל רע ועיוור. בניגוד לתינוכרמית, הנטייה שלו להתגוננות היא אינה התקפה חזרה, אלא מוות פנימי. ללכת לישון, או לברוח לעולם ווירטואלי, למשחק כדורגל. שם אני מוגן ואף אחד לא מתקיף אותי למרות שלא עשיתי כל עוול. שם יש שקט. תינוקובי לא רוצה לצאת מהמוות הפנימי, בחוץ תוקפים אותו ואומרים לו שהוא לא טוב. תינוקובי משתלט על האישיות של קובי, שליטה כמעט מוחלטת.

     

    קובי: "מה את רוצה ממני. את לא יכולה לדבר רגוע. טוב כרמית. הבנתי. לא בא לי לריב עכשיו, אני פשוט רוצה לראות את המשחק בשקט, ואין לי כוח למריבות. תעזבי אותי בשקט."

     

     אסף ויצמן

     

                        רב ומאמן זוגי

     

                                                   asaf.weiz@012.net.il

    לקוראים היקרים!

     

    ,תרגיל מחשבתי. למגשר יש אפשרות לשלוח מחשבות לקובי ולכרמית. מה המחשבה שהייתם שולחים לאחד מהם, או לשניהם?

     

     

     

     

     

                         

     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין