מנהג גרשוןֿ-סבא כשמזמינים אותו לברית, ומודיעים לו שהברית תהיה בשעה מסויימת בדיוק, לשאול: אבל באיזו שעה הברית תהיה?
ונימוקו עימו. הרי ברור שאם מזמינים לברית בשעה 9.00 למשל, הדבר היחיד שאפשר להסיק מכך בוודאות הוא, שמי שיבוא בֿ9.30 ימתין חצי שעה פחות ממי שהגיע בֿ9.00 בדיוק. זאת אומרת, אם ברבע לעשר עדיין לא יתחילו אז בעזרת ד´ בלי נדר יתחילו ממש בתוך זמן קצר. כלומר, בתוך זמן קצר ועוד כמה דקות. (אלא אם כן יהיה איזשהו עיכוב, כמובן).
גם השעה המוזכרת בהזמנות לחתונה (בדרך כלל בעל הדפוס מעדיף לקבוע כי "החופה תתקיים בשעה 6.30") לא נועדה אלא להודיע למוזמנים: אחרי תפילת ערבית, ראש הישיבה ייצא לכיוון האולם, ומיד כשיגיע יושלמו ההכנות לחופה. במשפחות ייקיות יש לשעה המוזכרת בהזמנה משמעות נוספת: מי שרוצה לפגוש את קרובי המשפחה המבוגרים של הסבים ו/או הסבתות, שיזדרז. הם באים בדיוק בזמן, ונשארים רק עד שהאיש הזה עם הרמקול ביד מתחיל לצווח את השירים שלו. קטסטרופה.
בכלל, להבין את משמעות כל הטכסט בהזמנות לחתונה זה לא דבר קל.
לטובת הקוראים הנבוכים, גרשון ציפרשטיין מגיש בזה מדריך הזמנות מקוצר, (ככל שתאפשר היריעה).
ואי"ה בשמחתכם נשיב לכם כגמולכם — זה לא ממש איום, אבל זוהי אזהרה די רצינית: אנחנו מבינים שהחתונה שלנו מעניינת אתכם כמו שהחתונות שלכם מעניינות אותנו, אבל בתקופה שלנו כשכולם מוזמנים לכל כך הרבה שמחות כ"י, כדאי שתקחו בחשבון כי אם תיענו להזמנה בחיוב, לא תהיה לנו ברירה אלא להיענות בחיוב גם להזמנה שלכם בעיתו ובזמנו. תחליטו אתם.
נא לבוא בתלבושת צנועה — לאֿלא, אל תיבהלו. הבקשה הזו לא מיועדת עבורכם. תבואו מגונדרים איך שאתם רוצים. הדרישה לבוא בבגדים צנועים מופנית בדרך כלל רק לאורחים חילוניים. אתם יכולים לבוא עם מה שבעיני החילוניים נחשב צנוע.
נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו — סתם. אין לזה שום משמעות. מדובר כנראה בקוד פנימי של בעלי הדפוס, שמאיזושהי סיבה מקפידים להכניס את המילים האלו בתחילת כל הזמנה לחתונה. אולי מס הכנסה מכיר בזה לצורך איזושהי הטבה. אולי זה חוק שנשאר מימי הטורקים. אולי הם שמעו על איזה מנהג קדום של יקירי ירושלים להזכיר לעצמם את צער החורבן דווקא בשעת השמחה, מי יודע.
(29 בפברואר למניינם) — אמנם הדעת נותנת כי מכיוון שזהו תאריך למניינם, אין כל צורך להזכיר אותו במקביל לתאריך למניננו, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שמישהו מהמוזמנים יביא איתו חייל שהתגייר בצבא כדי להראות לו חתונה יהודית.
"נשמח לראותכם משתתפים בשמחתנו" או בגרסה החדשה: "השתתפותכם תסב לנו עונג רב" — בדרך כלל אנחנו מסיימים את המכתבים שאנחנו שולחים במילים "בכל הכבוד", אבל הזמנות לחתונה לא תמיד שולחים דווקא למי שראוי לכל הכבוד.
עב"ג — קובץ של אותיות עבריות עם גרשיים שנועדו למלא את הרווח שבין שם החתן לשם הכלה.
התחלת התפילה בשעה ... : פעם היה מיותר לכתוב את המילה התחלת. כשהיו כותבים התפילה בשעה זאת וזאת, כולם היו מבינים שהשעה המוזכרת היא שעת ההתחלה. כמו שלא כותבים זמן "התחלת החופה" או זמן התחלת הנסיעה או התחלת הטיסה. המילה "התחלת" משמעה: ישנה איזושהי שמועה לא מבוססת כי בזמננו ישנם כמה אנשים בודדים שמקפידים להגיע לתפילה רק לקראת שוכן עד. אמנם זו שמועה לא מבוססת, אבל ליתר ביטחון, אם מישהו מהמוזמנים נמנה על הקבוצה הזו, שיידע מתי התפילה מתחילה כדי שיתכנן את זמנו.
מצפים לבואכם — מנהג חדש להוסיף בהדגשה בתוך ההזמנה את המילים הללו (בכיתוב אלכסוני בצבע אדום, בכתב שנראה כמו כתב יד) ומשמעותן בדרך כלל היא, שבעלי השמחה הוסיפו עוד 200 שקל לבעל הדפוס, כדי שידפיס על כל ההזמנות את המילים הללו בצורה כזאת שמקבל ההזמנה יחשוב שהמזמין הוסיף לו את המילים הללו באופן אישי, כדי שיתייחס להזמנה קצת יותר ברצינות. (יוסי, אל תקח את זה באופן אישי, בבקשה).
בהזמנות המודפסות מע"ג העיתון, מצויין בדרך כלל בתחתית ההזמנה: מצד החתן (או הכלה) לא נשלחו הזמנות פרטיות — בדרך כלל זהו מסר פנימי שהמחותן מבקש להעביר לצד השני: שים לב עם איזה אנשים חשובים יש לך עסק.
לפעמים, במקום המשפט למטה, או בנוסף לו, מופיע כיתוב בראש ההזמנה בעיתון: היות ונודע לנו כי מפאת שיבושי הדואר לא כל ההזמנות הגיעו ליעדן וכו´ — משמעותו: המחותנים מתכוננים לחתונה המונית. נא לבוא שבעים.
ההזמנות הכי מרתקות הן ההזמנות שהחתנים תולים בלוח המודעות של הישיבה, הכוללות תוספת נרגשת שהחתן מוסיף בכתב ידו ובה שפע של שבחים על הישיבה ועל החברים, שבזכותם זכה להגיע בס"ד לדרגתו הגבוהה הן בהבנה, הן בהתמדה, הן באהבת תורה, הן ביראת שמים, הן במידות טובות וכולי וכולי. אבל המקום והזמן המתאימים ביותר לעסוק בזה הוא בעיתון פורים.