■ בעוד העולם הערבי גועש ורועש במהומות, הפגנות והפיכות, ממשיך הקרב הפוליטי הפנימי במדינת ישראל להתחולל בין נתניהו לליברמן. בשבוע שעבר גברה ידו של שר החוץ, עם הווטו שהטיל על מינוי עוזי ארד לשגריר בלונדון. השבוע החזיר לו נתניהו כאשר העניק חופש הצבעה לחברי סיעתו ביוזמה של "ישראל ביתנו" להקים ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת ארגוני השמאל וזכויות האדם. ליברמן לקח צעד אחורה ונסוג מהיוזמה. בלשכת ראה"מ נכנסים לכוננות ספיגה, ביודעם שתורו של שר החוץ להגיב ■ עוזי ארד עצמו הודיע על התפטרותו מלשכת ראה"מ ומתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי. הפרשנויות לא איחרו לבוא: עוד מקורב עזב את נתניהו ■ גל ההתפקדויות לליכוד הולך וגובר, כולל חברים רבים מהמגזר הערבי ■ כיצד מעבירים השרים את הזמן בישיבות הממשלה? מהן השדולות בכנסת ולשם מה הוקמו? ומהי התעלומה הנחקרת על ידי מערכת הביטחון? ■

"כוננות ספיגה"

■ כך טירפד נתניהו את החוק שהובילה מפלגתו של ליברמן

"נתניהו החזיר לליברמן", כך הוגדר השבוע המהלך שבגיבויו ביטלה סיעת הליכוד את תמיכתה, ביוזמה להקים ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת ארגוני השמאל וזכויות האדם.

היתה זו "הנקמה הפוליטית" של נתניהו בליברמן, לאחר ששר החוץ ביטל בפומבי את הרעיון לשגר את עוזי ארד — יועצו המדיני (עד השבוע) של נתניהו לתפקיד השגריר בלונדון. נתניהו מיהר להחזיר לשר החוץ בביטול חקירת ארגוני השמאל — יוזמה אותה הובילה "ישראל ביתנו".

לנתניהו לא היו הרבה ברירות. אם היה מאשר את היוזמה, היה משחק לידי ליברמן, ששוב היה פונה לימין, תוך שהוא מציג את עצמו כמנהיג שהביא לחקירת ארגוני השמאל. בד בבד היתה היוזמה מקוממת את העולם, והגינויים היו מגיעים מכל עבר. הברירה השנייה היתה למצוא דרך לטרפד את היוזמה.

בדרך כלל כאשר ניצבות בפני נתניהו שתי אפשרויות, הוא בוחר בשלישית (הגרועה מכל). הפעם — שלא כדרכו — בחר באפשרות השנייה והסבירה, ובכך הראה לליברמן, שהוא גם כן יודע לעשות כמה תרגילים פוליטיים.

נתניהו העריך שגם אם הליכוד היה תומך ביוזמה, אין כל וודאות שהיא היתה עוברת בשבוע הבא בכנסת. הקרב היה צמוד מאד, ובאם הליכוד היה מפסיד בהצבעה, המבוכה היתה כפולה. לנתניהו לא נותרה ברירה והוא עשה הכל כדי למנוע את הביזיון, ואגב כך להפרע מליברמן.

ההחלטה הזו היתה יכולה להתקבל כבר לפני חודש, כאשר "ישראל ביתנו" החלה בהרצתה. אבל אז עוד פחד נתניהו מליברמן. הפחד הזה לא נעלם גם היום. ליברמן בעצת ארתור פינקלשטיין, עושה הכל כדי להציג עצמו כמנהיג הימין. הוא הופך כל אבן בדרכו לעמדה זו, ולא נמנע מלהתעמת חזיתית מול נתניהו, תוך שהוא מותח את החבל, ביודעו, כי נתניהו צריך אותו.

במקרה הנוכחי, ניסה נתניהו להשיב מלחמה שערה כבר לפני חודש, כאשר הציע אז שלא להגרר אחרי ליברמן, ולחקור במקביל גם את ארגוני הימין. לאחר מכן חזר בו נתניהו מהרעיון הזה.

בד בבד החליטו ארבעת חברי סיעת הליכוד: בני בגין, דן מרידור, ראובן ריבלין ומיכאל איתן, שלא לתמוך בשום אופן ביוזמה הזו. ליברמן זעם עליהם וכינה אותם בלעג "אניני טעם" (פיינשמקרים). הארבעה קיבלו מלכתחילה פטור מהמשמעת הסיעתית, ובליכוד התרעמו על כך. מי שהוביל את העניין היה גדעון סער, שהוכיח על פי ההסכמים הקואליציוניים, כי נתניהו רשאי לאפשר חופש הצבעה לכל הסיעה.

סער רצה להצטרף לארבעת "אניני הטעם" ולהצביע נגד. כמוהו ביקשו גם השרים שלום, לבנת ויוסי פלד. נתניהו לקח בשתי ידיים את החבל שסיפק לו סער, והודיע באותה ישיבה, כי חברי הליכוד לא יחויבו במשמעת סיעתית. המשמעות היתה ברורה: אין רוב לחוק.

ליברמן וחבריו הבינו מיד את שארע ומיהרו ליטול את החוק חזרה. הנקמה הפוליטית הושלמה. אולם ליברמן לא ישתוק. הכדור עבר עתה אליו. לשכת ראה"מ נמצאת בכוננות ספיגה...

■ מר פוליגרף

מה הביא להתפטרותו של עוזי ארד מלשכת ראש הממשלה?

פרישתו של עוזי ארד, יועצו המדיני של נתניהו, האיש שעמד בראשות המועצה לביטחון לאומי, הינה תוצר העימות בין נתניהו לליברמן. ארד הוא מנפגעי העימות. כאשר הבין שזה מצבו, לא היסס והודיע על פרישתו.

מבחינת נתניהו מדובר במכה כואבת. לארד היו אמנם סכסוכים רבים בלשכת ראה"מ עם אישים שונים, כך שההתפטרות תקל עליהם. אבל בסופו של דבר, מדובר באדם שצעד עם נתניהו כברת דרך ארוכה. ההתפטרות מביעה אי אמון בראה"מ, למרות ההודעות שהוציא נתניהו, כאילו מדובר בהתפטרות שגרתית ורגילה, "במלאת שנתיים לכהונת הממשלה" וכו´.

ארד הוא היועץ הרביעי שמתפטר מהלשכה. קדמו לו הדובר ניר חפץ, היועץ ארי הראו, והיועץ הפוליטי שלום שלמה. השבוע כתבנו בהרחבה (יום ג´), על הלשכה כמקום העבודה המתיש, הקשה, והמלחיץ ביותר, מכל עבודה במשרד ממשלתי אחר.

מי שמגיע לעבודה בלשכת ראה"מ, לא בא לעבוד עבור כסף. הסכומים שמרויחים היועצים אינם גבוהים, יחסית לשעות העבודה הארוכות ביום ובלילה. אך טבעי שתהיה במקום תחלופה רבה, כפי שהיה גם בימי ראשי ממשלות קודמים. אולם ההתפטרות של ארד, היא בכל זאת שונה.

ארד ישב בתוך "האקווריום" הפנימי סמוך לנתניהו. מעמדו הבכיר נגזר מהעובדה שהוא הוותיק מבין כל היועצים המקיפים את נתניהו. כאשר היה בכיר במוסד בֿ98, פגש בו נתניהו, בסיבוב הקודם שלו כראש ממשלה והוא מצא חן בעיניו. הניתוחים של ארד, הנחרצות שלו, הציניות, וכושר הארגון המיוחד, מצאו חן בעיני נתניהו והוא מיהר להציע לו עבודה בקרבתו כיועץ מדיני.

ארד נשאר עם נתניהו מאז וליווה אותו גם במדבר האופוזיציוני, וגם כאשר מונה לשר חוץ בחלק מתקופת ממשלת שרון. השניים נשארו צמודים זה לזה, ולכל מקום (מדיני) שנתניהו הגיע, נראה גם ארד בעקבותיו (או לפניו). במקביל נוכח ארד לראות, כיצד נדבקים לנתניהו יועצים נוספים, וכיצד חלקם חולפים על פניו ומשיגים עמדות השפעה בלתי מבוטלות.

ארד שאינו מהסס להתעמת ולומר את הדברים שהוא חושב הישר בפניו של השני, הסתכסך עם חברים בלשכה. לאחר שנרשמו הדלפות (כפי שקורה בכל לשכת ראש ממשלה), דרש לחקור את כולם בפוליגרף. הדבר הזה זיכה אותו בכינוי "מר פוליגרף". הוא עצמו לא היסס להיבדק תמיד ראשון (ולצאת תמיד זכאי). יריביו טענו כי בהיותו איש מוסד בעברו, ידע "לעבוד" על המכונה...

כושר הארגון המוכח שלו, המשיך גם בלשכה. הוא זה שהקים את המועצה לביטחון לאומי ועמד בראשה (ראו בהמשך). גם כשהיה מחוץ ללשכה, הקים את "כנס הרצליה" ויצר את במת הדיון הנחשבת ביותר במדינת ישראל. מיטב ההצהרות הפוליטיות החשובות, נאמרו בכנסים האלה במהלך השנים האחרונות, ולארד יש חלק מרכזי בכך.

■צירים חלודים

כך מתנהלים מאבקי הכח בין הצירים הסובבים את ראה"מ

הסימנים לעזיבתו של ארד מהלשכה, נראו כמה פעמים בשנתיים האחרונות. זאת על רקע שורה של סכסוכים פנימיים בהם הוזכר שמו.

הדברים כאמור הגיעו לשיא בשבוע שעבר כאשר גורם בלשכת ראה"מ, הדליף לעיתון "ישראל היום" ידיעה, לפיה ארד יחליף את רון פרושאור כשגריר בלונדון. שר החוץ ליברמן זעם על הניסיון להכתיב לו את המינוי וארד הפך לקרבן העימותים הבלתי נגמרים בין שר החוץ לראה"מ.

ההתפטרות של ארד הוצגה (כמובן) בתקשורת, כמכה נוספת לנתניהו. הנה עוד אחד ממקורביו עוזב אותו, דבר המוכיח על חוסר האמון כלפיו, גם מצד אנשיו הקרובים. השאלה ששאלו רבים היתה — מי הבא בתור. מי יהיה הפורש הבא מהלשכה.

השבוע שרטטנו את יחסי הכוחות בתוך לשכת ראה"מ, רק כדי להציג שעדיין נותרו מקורבים, הגם שמדובר בכמה צירים מקבילים, שהיחסים הפנימיים בהם בעייתיים, ויכולים להגיע לנקודת רתיחה במהירות רבה.

מי שמונה לעשות סדר בלשכה, הוא גיל שפר. מיד לאחר שהדובר ניר חפץ עזב, מונה שפר למנהל הלשכה, לצידו של המנהל הרשמי — נתן אשל. בפועל שפר הוא מנהל הלשכה המעשי. מי שמכיר את הלשכה פנימה, רואה את העבודה היעילה שעושה שפר בתפקידו. לראשונה נערכות ישיבות צוות עם נתניהו, בהן מאזין נתניהו למכלול היועצים.

שפר יחד עם נתן אשל והדובר גידי שמרלינג, שהחליף את ניר חפץ — הם הציר המרכזי בלשכה. הם אלו שמטפלים בכל המשברים הפוליטיים, מבית בליכוד, ועם מפלגות הקואליציה. בממשלת שרון ואולמרט, עשה את כל הדברים הללו מזכיר הממשלה ישראל מימון. עכשיו שפרֿאשלֿשמרלינג הם "מכבי האש".

הציר השני הוא הכלכלי, בראשו עומד מנכ"ל משרד ראה"מ, איל גבאי, האיש שכל הוועדות מתנקזות אליו. אם יש בעיה, מקימים ועדה ומעמידים את גבאי בראשה. הציר השלישי הוא הציר המדיני בו חברים מקורבו של נתניהו עו"ד יצחק מולכו, והיועץ רון דרמר.

ציר עצמאי נוסף — הוא מזכיר הממשלה צבי האוזר, שיודע לתמרן בין כל הצירים ונחשב מקורב לכולם (כולל לגדעון סער, מה שמרגיז חלק מהאנשים בסביבת נתניהו(. מלבדו יש גם את המזכיר הצבאי — האלוף יוחנן לוקר — איש חיה"א, הזכור מפרשת אסון הכרמל ("יוחנן יסדר"..)

לעיתים קיימים בין הצירים מאבקי כוח. ככה זה כאשר הכל מתרכז בלשכה אחת עוצמתית ורגישה, המנהלת על כל הענינים הסוערים של מדינת ישראל. כרגע חסרים לנתניהו שני תפקידים בכירים לצידו. ראש המועצה לביטחון לאומי — (מל"ל), וגם יועץ פוליטי, משרה שלא אוישה זה כמה חודשים מאז עזב יועצו שלום שלמה את התפקיד.

■ מי ימל"ל?

כיצד תיראה המועצה לביטחון לאומי בראשות האלוף במיל´ עמידרור?

לפני כֿ12 שנים בסוף כהונתו הקודמת, פעל נתניהו להקים את המועצה לביטחון לאומי — המל"ל. הרעיון הועתק מארה"ב הנשיאותית שם פועלת מועצה לביטחון לאומי עם שם זהה, ומבריטניה שם קיימת מועצה דומה המכונה "הוועדה להגנת הקיסרות".

הרעיון במקור הגיע משר החוץ האמריקאי המפורסם, הנרי קיסינג´ר, שריכז בידו את כל המטה המדיני בממשלי פורד וניקסון. עוזי ארד שליווה את נתניהו כבר בסבב הקודם, ביקש ליצור בקדנציה הנוכחית מהלך דומה של חיזוק המטה לבטחון לאומי ויצירת מערכת בסגנון קיסינג´ר. אולם כוונותיו הטובות, לא עמדו במבחן המציאות הפוליטית והארגונית הקיימת במדינת ישראל.

המשרדים והגופים הרלוונטיים, שהיו צריכים להעביר נתונים למועצה לביטחון לאומי, לא ששו לחלק את המידע שיש להם עם גורם נוסף. מדובר במשרדי הביטחון והחוץ, המטכ"ל, וכל קהילת המודיעין — אמ"ן, שב"כ ומוסד. נתניהו מצידו לא רצה להתעמת איתם ולא נתן גיבוי לראש המל"ל.

ארד שעמד כאמור בראשות המל"ל, חש פעמים רבות, כי הוא לא מקבל את כל המידע. הוא אמנם קיבל את כל המסמכים הסודיים שביקש, אבל לא את כל המידע בעלֿפה. הנה דוגמה. אם עו"ד מולכו שמנהל את המשא ומתן עם האמריקאים על הנושא הפלשתיני, נשאר בסוף הפגישה עוד עשר דקות, כדי ללחוש משהו באוזנו של עמיתו, דניס רוס, הרי שהמידע הזה לא הגיע לארד.

נתניהו כאמור לא התערב, כיון שלא רצה להתעמת עם השרים האחרים — ברק וליברמן ועם ראשי מערכת הביטחון. הוא לא אילץ אותם להעביר מידע לארד בהיותו ראש המל"ל, וכך נחלש ארד יחד עם כל המועצה לביטחון לאומי. בסופו של דבר הסתכם תפקידה בהכנת תסקירים לקבינט ולשביעייה.

מי שמוזכר עתה כמחליפו של ארד בראשות המל"ל, הוא האלוף במיל´ יעקב עמידרור, שעמד בעבר בראשות חטיבת המחקר באמ"ן. עמידרור מתאים בהשקפותיו המדיניות לחלוטין ללשכת ראה"מ. כבר כשהיה באמ"ן, לא היסס לומר את דעתו מול גדולים ותקיפים ממנו. היה זה כאשר הטיל ספק בהסכמי אוסלו ובשלום עם סוריה עוד כשהיו בשיאם.

עמידרור נחשב לנץ פוליטי. הוא התנגד להתנתקות וצידד בעבר בעמדה שיש לכבוש את עזה מחדש. כמו כן הוא מתנגד לעיסקאות לשחרור חיילים חטופים וסבור שאין לנהל מו"מ עם החוטפים. העמדות שלו יחזקו את הקו שנתניהו מוביל היום, קו התבצרות ואזהרה מפני הסכנות הביטחוניות הנשקפות לאחר גל המהפכות בעולם הערבי.

המינוי הצפוי של עמידרור אמור להרגיע את הרוחות מול כל גורמי הביטחון. עמידרור אינו איש של ריבים. מזגו נוח. אמ"ן, המוסד והשב"כ ישתפו איתו פעולה ללא כל היסוס. הוא הרי מגיע אישית מאמ"ן.

על פי הפרשנים המדיניים, נתניהו יבקש במינוי של עמידרור, להראות שהוא מבקש לחזק את שני הגורמים הנוספים שעל ידו, עו"ד מולכו שירכז עבורו את כל הנושא המדיני, והמזכיר הצבאי יוחנן לוקר, שיופקד על התחום שלו. בתקופת ארד, היו מריבות וחילוקי דיעות בין שלושת הגורמים הללו. לא עוד. מעז (עוזי) יצא מתוק.

■ פגישות עבודה

מי עומד מאחורי גל המתפקדים הגדול לליכוד מקרב המגזר הערבי?

לפני מספר חודשים נסגר רשמית מפקד החברים בליכוד. התוצאות מרשימות. הליכוד הצליח לצרף לשורותיו כשלושים אלף חברים חדשים, והפך לתנועה הגדולה בארץ. לשם השוואה, ל"קדימה" יש מנדט אחד יותר, אבל הרבה פחות חברים. את "העבודה" כבר לא סופרים (ובעצם קל עכשיו לספור יותר, כיון שאין הרבה).

מניתוח המצטרפים לליכוד עולה תופעה מענינת. בעוד אחוז המצטרפים מהמגזר הכללי עומד על כשלושים אחוז, הרי שאחוזי המצטרפים מקרב המגזר הערבי גדולים וכפולים.

מי שעומד מאחורי גל המתפקדים הערבים לליכוד, וזוקף זאת לזכותו, הוא שר התחבורה ישראל כץ. במגזר הערבי אומרים כי כץ הוא "מלך המגזר". בעבר היה שייך התואר הזה לשר התחבורה מקדימה — שאול מופז, וכן לשר התמ"ת לשעבר, פואד בן אליעזר. מופז ופואד הצליחו לפקוד כמות גדולה של מתפקדים ערבים. עכשיו הגיע תורו של כץ לקצור את היבול.

ח"כ מהליכוד מסביר כיצד זה פועל, ואומר שכץ לא המציא את השיטה. ברגע שהוא יודע שיש מפקד במגזר הערבי, הוא מגיע לסיור עבודה במקום, נפגש עם ראשי הכפר וראשי החמולות, ואיך שהוא, בסוף הפגישה יוצאים אישורים לכבישים וכיכרות. הכל כמובן במסגרת סיורי העבודה. כץ כאמור לא המציא את השיטה.

השבוע פורסם כי במגזר הערבי, קיימת אכזבה רבה מהמפלגות הערביות. זאת משום שחברי הכנסת הערבים, מעדיפים להתמקד בבעיות של הפלשתינים, ומזניחים את הצרכים של התושבים הערבים המתגוררים במדינת ישראל.

מי שצוטט בעניין הזה, היה חוסיין זועבי, בן דודה של חנין זועבי מבל"ד. חוסיין זועבי סיפר כי מילא את הטפסים של הליכוד, שילם דמי חבר והפך לאיש ליכוד מהמניין. ליכודניק ערבי. "אי אפשר עוד לתמוך בח"כים הערביים", הסביר זועבי, ולא היסס למתוח ביקורת גם על בת משפחתו.

בכנסת הנוכחית מתבלטת זועבי במאבקה בעד הזכויות הפלשתיניות. היא הצטרפה למשט הטרור של המרמרה, התעמתה מול חיילי השייטת, שהשתלטו על האונייה. והרגיזה את חברי הכנסת, שקראו לה ללכת לעזה..

"עשינו לה כבוד ועזרנו לה להבחר לכנסת", מספר בן דודה. "אבל היא והחברים שלה מתעסקים כל הזמן בזכויות של הפלשתינים, ושוכחים אותנו". ויש לו מסר נוסף: "אנחנו צריכים תשתית, חינוך, כבישים ושהמשכורות יכנסו בזמן, אבל הח"כים הערבים מעדיפים לטפל בתושבי ג´נין ורמאללה, שכלל לא מצביעים לכנסת".

ואכן הח"כים הערבים מקפידים מאז ומתמיד, לעסוק ראשם ורובם בנושאים המדינייםֿפלשתיניים. קל להם יותר להתבטא בעניין הזה, ולגרוף כותרות, מאשר לסדר את התשתית באום אל פאחם ובטייבה. כל זה הביא כאמור את אנשי המגזר להצטרף לליכוד ולנסות להשפיע מבפנים. הנתונים לפניכם בקטע הבא.

■ כיפות וכאפיות

מקור השראה: את מי מחקים החברים הערבים שהצטרפו לליכוד?

במגזר הערבי מחקים את המתנחלים וקבוצות הימין — "החטיבה היהודית", בתוך הליכוד. מה שהמתנחלים החלו לעשות לפני עשור, כאשר התפקדו לליכוד והשפיעו מבפנים, מבקשים עתה הערבים לעשות לטובתם ולקידום האינטרסים שלהם.

"כפי שחברי הכנסת של הליכוד, עושים כל שביכולתם כדי ש´הפייגילינים´ יבחרו בהם, ולכן הם מתחנפים אליהם, מקימים עבורם תשתיות בהתנחלויות, ונאבקים עבורם, אנו צריכים כאלו ח"כים מהליכוד שיאבקו עבורנו", מסבירים המתפקדים החדשים מקרב הערבים לליכוד. התנועה היהודית בליכוד מהווה איפוא מקור השראה למתפקדים הערבים.

וכך נוצר מצב משונה. התהליך המדיני תקוע, הרכב הממשלה הוא ימני ביותר (עם עזיבת העבודה), שר החוץ ליברמן, קורא לחוק האזרחות ומצדד בחילופי אוכלוסיה עם הפלשתינים, קרי להעביר כפרים ערבים במדינת ישראל לידי הרשות הפלשתינית, ולמרות כל זה הערבים מגלים עניין בליכוד, מתפקדים ומבקשים להשפיע.

אל יתפלאו בליכוד, אם בכינוסי המרכז הבאים, יהיו הרבה כאפיות לצד כיפות. מצד אחד ישרקו הפייגלינים בוז לכל מי שיעז לדבר שמאלה מבני בגין. מאידך ימחאו חובשי הכאפיות כף, למי שיגלה עמדות מדיניות מתונות. יהיה שמח בליכוד. כבר שמח...

והנה כמה דוגמאות להתפקדות הערבית המואצת לליכוד: בנצרת עומד הגידול במתפקדים לליכוד על 68 אחוזים. יפיע — 101, דליית אל כרמל הדרוזית — גידול של 82 אחוזים. כפר כנא — 90 אחוז, ובכסייפא -105.

הנתונים הללו מתעצמים, אם משווים את מספר המצביעים בבחירות האחרונות לליכוד בכל המקומות שהוזכרו לעיל. בכסייפא לדוגמא הצביעו 0.6 אחוז לליכוד, אבל עתה יש שם 300 חברי מפלגה. בכפר כנא הצביע אחוז אחד לליכוד, ועתה יש במקום 390 חברי ליכוד. בנצרת הערבית הצביעו גם כן רק אחוז אחד לליכוד. כל זה לא הפריע לפוקדים לפקוד 780 תושבים.

המבחן יהיה בבחירות עצמן. בימין זה לא הולך כל כך. בישובים רבים בשטחים, מצביעים לליכוד בבחירות, הרבה פחות ממספר החברים. יש אפילו ישובים יהודים בהם רשומים בליכוד כמה עשרות חברים, ובבחירות אין שם ולו קול אחד לליכוד. ההתפקדות נועדה רק להשפיע מבפנים ולא לבחירה לכנסת.

השאלה עתה מה יעשו אותם ערבים. האם הם מתכוונים להצביע גם לליכוד לכנסת, או רק לנסות ולבחור מועמדים טובים שיקדמו את האינטרסים שלהם, כאשר יבחרו לכנסת. את התוצאות ניתן יהיה לראות רק בבחירות הבאות.

■ מתנת פרידה

משמעות מדינית: מה מסמל המינוי הצפוי של דן שפירו לשגריר בישראל?

למינוי הצפוי של דן שפירו לשגריר ארה"ב בישראל, יש משמעות מדינית ברורה. שפירו נחשב למחזיק התיק הישראלי בבית הלבן. למרות גילו הצעיר — 40, נכנס לעובי הקורה והוא נחשב לבקיא בכל הניואנסים בפוליטיקה הישראלית ובכל עניני המזרח התיכון.

שפירו יודע להבחין בין העמדות של נתניהו, מופז, לבני, ברק וליברמן. הוא זה שהכניס את אלמנט ההקפאה (דבר שעמד בעוכריו) לכל נושא המשא ומתן המדיני. היותו יהודי דובר השפה העברית, מקלה עליו לעקוב אחר הדיווחים בתקשורת, והוא לא יזדקק, כמו שגרירים אחרים, לקבל תקצירי עיתונות.

בבחירות בארה"ב כאשר עבד לצד ברק אובמה, עקב בקביעות אחר עיתוני הבוקר במדינת ישראל, ודיווח לנשיא על הלך הרוח אצל "בת הברית" הקרובה, כמדד להצבעה היהודית הצפויה בבחירות לנשיאות. בקהילה היהודית בארה"ב הוא זוכה להערכה רבה. גם נגישותו לעיתונאים ידועה.

היהודים בארה"ב מציינים את קרבתו של שפירו למדינת ישראל ואת העובדה שהעניק שמות יהודים לבנותיו. הקירבה הזו לא נעלמה מאובמה ומיד לאחר הבחירות, מינה אותו לראש אגף המזה"ת במועצה לביטחון לאומי, וכאמור למחזיק התיק הישראלי.

בשנתיים האחרונות ליווה את השליח ג´ורג´ מיטשל, במסעותיו ארצה. הוא נכח כמעט בכל הפגישות שקיים השליח. במקביל לא פסחו על דלתו פקידים, דיפלומטים או קצינים ישראלים, שהגיעו לוושינגטון, ופגישה עם שפירו היתה חובה עבורם.

לזכותו יאמר, כי למרות המתיחות שהיתה בין אובמה לנתניהו, שמר כל העת על ערוצים פתוחים וקרובים עם נתניהו. אולם לצד הזכויות, יש גם רשימת חובות.

שפירו כאמור הוא זה שהכניס את אלמנט ההקפאה למו"מ המדיני. בכך נכנע לדרישת הפלשתינים, ובדיעבד התברר שהדבר לא קידם את המו"מ ולו במילימטר. ההיפך הוא הנכון.

יש גם הטוענים כי מינויו הצפוי לשגריר, הוא בעצם "מתנת פרידה" של הנשיא אובמה לאנשי צוות השלום, לאחר שלא הצליחו להניע את התהליך המדיני. מיטשל לא הגיע לאיזור זה חודשיים, ועל פי השמועות בוושינגטון, גם הוא בדרך הביתה. גורמים בארה"ב לא שללו אפשרות שמדובר ב"הקפצה למעלה" של שפירו, לאחר שלא הצליח בתפקידו הרשמי. הדבר מסמל כאמור את פירוק צוות מיטשל.

גורמים מדיניים במדינת ישראל בירכו מצד אחד על המינוי, ואמרו כי שפירו הוא אכן ידיד ישראל. מאידך ציינו, כי העובדה שהוא מוקפץ למעלה, מראה כי ירדה השפעתו בוושינגטון. מעתה לא הוא יוביל את המדיניות, אלא יהיה שגריר, שבעצם ידווח על מה שקורה, ולא יזום מהלכים, כפי שעשה עד כה.

עם זאת יש לצפות ששפירו לא יהיה שגריר אנמי כמו השגריר הנוכחי ג´יימס קנינגהם, שפורש בלי להותיר כל חותם. שפירו היהודי, ינסה להיות כמו מרטין אינדיק וכמו דן קרצר — יהודים דוברי עברית, שניסו לקדם תהליכים ולא הסתפקו בהעברת דיווחים לוושינגטון.

■ השדולות והשתדלנים

מדוע ולצורך מה מקימים הח"כים שדולות פרלמנטריות שאינן פעילות?

השדולות הרבות שיש בכנסת, הפכו לשם דבר. כל חבר כנסת יכול להפוך בנקל לראש שדולה. עליו לבחור את הנושא, לפרסם שהקים למענו שדולה, ולהעמיד את עצמו בראשה. מכאן יעבור העניין לכרטיס הביקור שלו, וכך כל ח"כ פשוט הופך ל"מחזיק תיק" בפני עצמו.

השבוע פורסם כי בכנסת הנוכחית פועלות לא פחות מֿ90 שדולות. האבסורד הוא שחלקן לא כונסו ולו פעם אחת. הח"כים הקימו לעצמם שדולה ובכך הסתפקו. העיקר שכולם יודעים שיש שדולה בנושא הקרוב לליבם, והם עצמם עומדים בראשו. לשדולות עצמן אין מעמד רשמי. זו גם הסיבה שחלקן אינן פעילות. די בהכרזה על הקמת השדולה וזהו.

בהגדרת החוק נאמר כי "שדולה בכנסת היא קבוצה של חברי כנסת המבקשים לגייס תמיכה בקרב עמיתיהם ובקרב בעלי תפקידים בממשל לטובת עניין מסוים, לטובת פרט או קבוצה של פרטים, כנגד אחרים או לטובת מדיניות אחת כנגד אחרות. הכנסת אינה מתערבת בפעילותן של השדולות".

ועדת הכנסת שהתייחסה בעבר לפעילות השדולות קבעה, כי "אין חולק על זכותם של חברי הכנסת לקיים שדולות, אף בנושאים שהם חופפים לנושאים הנדונים בוועדות הכנסת, ואין הם נזקקים לאישור כלשהו לשם כך".

עוד נקבע כי "הכנסת לא תישא בדרך כלשהי בהוצאות מימון פעולותיה של השדולה (כיבוד, כוח אדם, סיורים וכיו"ב). חברי השדולה הם שיישאו בהוצאות אלה, והם רשאים לצורך זה להשתמש בכספים העומדים לרשותם לצורך קשר עם הציבור".

"שדולות תוכלנה לקיים מפגשים בחדרי חבריהן או בחדרי סיעות, אך לא בחדרי ועדות, כדי שלא ליצור רושם מוטעה כאילו מעמדן הוא כמעמד ועדה. כאשר מדובר בקיום דיון עם גורמים מבחוץ, תוכל השדולה לפנות לוועדת האירועים של הכנסת, בבקשה להקצות מקום מתאים לקיום הדיון...

"שדולה המזמנת גורמי חוץ למפגש עמה, תקפיד לציין שהיא פונה כשדולה ולא כארגון רשמי של הכנסת. שדולה המבקשת להזמין עובד מדינה לדיוניה, תעשה כן באמצעות השר הנוגע בדבר, אך תוך ציון העובדה כי אין מדובר בהזמנה עלֿידי ועדה, וכי אין חובה על העובד להופיע".

סעיף חשוב נוסף בא לבדל את השדולות מהלוביסטים המסתובבים בכנסת. בסעיף הזה נאמר כי "אין כל קשר בין השדולות הפועלות בכנסת מטעם חברי הכנסת, ובין שדלנים, הפועלים בה מטעם אנשים או קבוצות שאינם מייצגים את חברי הכנסת".

דוגמאות לשדולות שהוכרזו ולא כונסו: "השדולה לצריכה סלולרית נבונה" בראשות ליה שמואלוב ברקוביץ. "השדולה למען הגימלאים" בראשות אורית נוקד, שהוקמה עוד לפני שמונתה לתפקידה הנוכחי. בנוסף קיימות בכנסת 4 שדולות העוסקות באיכות הסביבה ובנושאים ירוקים, חמש שדולות לנושאי חינוך, שלוש שדולות לנגב, ועוד כהנה וכהנה, העיקר שלכל ח"כ תהיה שדולה והוא יעמוד בראשה.

ורק שדולה אחת טרם הוקמה. "השדולה למען השדולות הפועלות בכנסת" בקרוב יהיה מי שיקים גם אותה.

■ כישלון מודיעיני

מדוע נכשלה מערכת המודיעין באי חיזוי המהפכה במצרים?

בעוד העולם הערבי גועש, רועש ורוחש מהומות והפגנות, יש כבר מי שהחלו לערוך חשבונות פנימיים, כיצד לא ידעו ולא העריכו את מה שקרה, בעיקר סביב המהפכה במצרים.

כישלון החיזוי היה מוחלט. הממסד הישראלי הופתע לחלוטין, כולל הממשלה, קהילת המודיעין, האקדמיה והתקשורת. כולם האמינו שממשל מובארק יציב, וניתחו את המשך שלטונו באמצעות בנו ג´מאל, יחד עם שר המודיעין המצרי עומר סולימאן. איש לא חשב ששלטונו של הראיס המצרי יקרוס.

גם כאשר החלו הפגנות ההמונים במצרים, עדיין העריכו במערכת הביטחון ובקהילת המודיעין, כי מובארק יתגבר וישאר בשלטון. בהתאם לכך התבטא גם נתניהו. ההפתעה היתה גדולה, והיא גברה עוד יותר, כאשר התברר כי הנשיא אובמה מפנה עורף למובארק, שנחשב לידיד הבית הלבן.

נתניהו שהתבטא תחילה בעד מובארק, מיתן אט אט את תגובותיו, מחשש לביקורת בינלאומית. באופן פומבי הביע חשש כי מצרים תהפוך לאיראן. בשיחות סגורות, אמר כי מדינת ישראל תידרש להגדיל את תקציב הביטחון, להשלים מהר את הגדר בגבול הדרומי, ולהערך לסגירה אפשרית של תעלת סואץ ואפילו של מיצרי טיראן. כל זה לימד, שהדברים נעשו תחת לחץ. לא היה כל דיון מוקדם ולא היתה כל הערכה שזה מה שעומד לקרות.

מה גרם לטעות בהערכה? יש ההולכים אחורה עד חתימת הסכמי השלום בין מדינת ישראל למצרים בֿ79, בתקופת ממשלת בגין. מאז חתימת ההסכם, התרכז המודיעין הישראלי באויבים ממזרח ומצפון — סוריה, לבנון, איראן והפלשתינים.

קציני המודיעין לא אהבו להתעסק בנושא המצרי, כיון שצפו כי אין בו כל חדש. עדיף היה להם לעסוק בנושאי איראן ובטרור הגלובאלי. במסגרת זו נסעו לחו"ל למפגשי מודיעין, וכן יצאו להשתלמויות מחקר בארה"ב. ראשי קהילת המודיעין חשו גם אי נעימות להטיל דופי בשלטון המצרי, כיון שהכירו אישית את עמיתיהם מקהיר וקיימו עימם קשרים שוטפים. הם לא יכלו לחזור ממפגשים איתם, ולכתוב דו"ח המטיל ספק ביציבות המשטר המצרי.

גם הדרג המדיני, נמנע מלקיים דיונים לעומק בנושא המצרי. נקל לתאר מה היה קורה, לו היה מתקיים דיון שכזה תחת הכותרת "מצרים לאן". הנושא היה דולף מיד החוצה, ומובארק היה נעלב קשות (עד שהיו נזקקים לשלוח את פואד כדי לפייסו...) הדרג המדיני נמנע איפוא מקיום דיונים שכאלו, רק כדי לא לחולל משבר עם מצרים.

רוב ההערכות עסקו אמנם בגילו המתקדם של מובארק, אבל ההנחה היתה כאמור, שהוא יוכל להוריש את שלטונו לבנו ג´מאל. העתונות סיקרה איפוא מכל כיוון אפשרי את הבן, הליכותיו, דעותיו ומעשיו. פה ושם היו אמנם שכתבו על המצב החברתי הבעייתי במצרים, ועל אפשרות להתקוממות מלמטה. אולם הדיעה הזו לא תפסה.

בממסד הישראלי התעלמו מכל הסימנים, וגם כאשר התברר כי הבחירות לפרלמנט המצרי זויפו, דבר שקומם את האמריקאים, והביא את אובמה לקרוא להגברת הדמוקרטיה במצרים, גם אז עדיין היה הממסד הישראלי שבוי בדיעה, ששום דבר לא עומד להתרחש בחצרו של מובארק.

היום לאחר מעשה, כאשר שואלים את בכירי המערכת, כיצד לא צפו את מה שקרה, הם משיבים, "גם הרמטכ"ל המצרי לא יכול היה לחזות את המאורעות". תשובה מודיעינית...

יש רק לייחל ולהתפלל שהמידע שבידי מערכת הביטחון והמודיעין על איראן עדכני יותר...

■ משדרגים ומשחקים

מה עושים השרים בעת הישיבות הארוכות בהן הם משתעממים?

הנוהל הביטחוני מחייב את שרי הממשלה להפקיד את הטלפון הנייד שלהם לפני כניסתם לישיבות הממשלה או הקבינט. לצורך כך הם מניחים את מכשיר הטלפון שלהם בתיבת ההפקדה הצמודה לחדר, ולאחר הדיונים, מגיעים לתיבה, מזהים את המכשיר ולוקחים אותו. נוהל זה קיים, כדי למנוע האזנות (וגם למנוע מהשרים לדבר לתוך הטלפון, לסמס ולהדליף תוך כדי...).

המלאכה הזו אינה פשוטה כלל ועיקר. השרים לא אוהבים להיפרד ממכשירי הטלפון שלהם. חלקם מנסים להערים על השומרים בכניסה, ולהכניס פנימה את המכשיר מבלי שישגיחו, אם כדי להדליף במהלך הדיון, או פשוט לשבת ולשחק במשחקים שיש בטלפון, כאשר הדיון מתחיל לשעמם אותם... (וזה קורה חתֿשתיים)

לאחרונה שידרגו חלק מהשרים את מכשיר הטלפון שלהם למכשיר אייפון מתקדם (לא כשר). שרים נוספים יעשו זאת בקרוב, במסגרת החלטת מנהלת הרכש הממשלתי, לאפשר לצמרת שירות המדינה לשדרג את מכשירי הטלפון שלהם. מדובר באישים מדרגת סמנכ"ל וראש אגף בכיר ומעלה במשרדי הממשלה, המשטרה, השב"ס, המוסד, וכאמור לשרים ולחברי הכנסת.

בתוך ימים ספורים חולקו כבר 500 מכשירי אייפון מתקדמים. בין השרים שכבר מחזיקים במכשיר הזה: המשנה לראה"מ, משה יעלון, גלעד ארדן ויולי אדלשטיין. בקרוב לא ניתן יהיה למצוא שר בלי אייפון, וזה יוצר בעיות.

האפשרות להתמכר למשחקים ולשטויות בטלפון הזה, יגרמו לשרים לנסות ולהערים בכל מחיר על השומרים בכניסה לממשלה, ובלבד שיוכלו להכנס עם הטלפון לישיבה, להחביא אותו תחת השולחן, וכמו תלמידים סוררים, לשחק בו. מי שבכל זאת ישמע לשומרים, ויניח את המכשיר בתיבה שבפתח, יתקשה לאחר מכן לזהות את מכשירו, כיון שכולם זהים. כולם נראים בדיוק אותו דבר.

השומרים כבר נערכים לכך ומכינים מדבקות צבעוניות, כדי שניתן יהיה לזהות במהירות את המכשירים ולא לעכב את השרים. חלקם מסתובבים במודע עם מכשירים ישנים, ומצהירים כי הם לא מעונינים להשתדרג. טוב להם במכשירים הקודמים.

מי שנוהג כך, הוא ראה"מ נתניהו המסתובב עם מכשיר טלפון ישן (יחסית). נתניהו לא ביקש לשדרג את מכשירו. אולם לאחרונה החל להביע התענינות במכשירים החדשים. בסביבתו אמרו כי בניו של ראה"מ, הם שאחראים על ה"שינוי" שחל אצלו.

■ איסור פירסום

תעלומה: הקשר בין הדקירה בת"א לנושאים הקשורים בביטחון המדינה

כלל ידוע ב"יתד נאמן", שאין כותבים על מקרים שהם בבחינת "הרחק מהכיעור והדומה לו". מהסיבה הזו אין דיווחים על מקרי תקיפות שוד, חיסולים בעולם הפשע, התנקשויות פליליות, פרשות סמים וכיו"ב, אף שהרשימה ארוכה ארוכה, והיא מעידה על פשיטת הרגל של החינוך הקלוקל.

לא היינו נזקקים לכל ההקדמה הזו, אם לא הסיפור הבא שעשוי לקבל תפנית חדה. לפני שבועיים נדקרה צעירה באכזריות בלב ת"א. אלמוני רכוב על אופנוע דקר אותה כמה דקירות שהשחיתו את פניה. רק עירנותו של עובר אורח, שמיהר לסייע לה, הבריחו את האופנוען המסתורי. הצעירה הובהלה במצב קשה לבית החולים.

כאמור ב"יתד נאמן" לא דווח על המקרה. ניסיונות שוד ותקיפות מסוג זה, אינם מדווחים בעמודי החדשות. אולם חקירת הארוע מקבלת תפנית, וגוברת האפשרות שהצעירה נדקרה על רקע ביטחוני. על פרטי החקירה הוטל צו איסור פירסום, ולכן נשתדל ללכת בין הטיפות, ולכתוב רק מה שמותר.

חוקרי המשטרה שהחלו את חקירת הארוע, בהנחה שמדובר בניסיון שוד, נוכחו לראות שיש גם סימנים אחרים ואפשרויות נוספות. תיקה לא נחטף ממנה, ואופן הארוע יכול לקבל משמעות אחרת לחלוטין, עקב הרקע של הצעירה.

מתברר כי הצעירה, ששמה נאסר לפירסום, עלתה ארצה ממדינת אויב במזרח התיכון. כיום היא עובדת בעמותה העוסקת באיסוף מידע על שבויי ונעדרי צה"ל, בין היתר גם במדינה ממנה היא עלתה.

גורמי ממשל במדינה הזו, טוענים זה מכבר, כי אנשי העמותה, בה עובדת הצעירה, הם למעשה סוכני מוסד. לפני שבועיים — בשבוע בו ארעה התקיפה של הצעירה בת"א, הודיעו גורמי התביעה באותה מדינה על גל מעצרים של אזרחים, שהיו בקשר עם אנשי העמותה.

כמו כן דווח כי לבני משפחתה של הצעירה, נציגות ענפה במערכת הביטחון במדינת ישראל (אחד מכלי התקשורת, ציין את הגוף הביטחוני בו משרת בן המשפחה, אך לא נחזור על כך כדי לא לעבור על צא"פ).

החקירה מתמקדת איפוא גם במשור הביטחוני, ואינה מתבצעת רק על ידי משטרת ישראל, אלא גם על ידי גופי ביטחון אחרים בארץ. אביה של הצעירה אישר, כי בתו עובדת במשרה ממשלתית. "אני לא יודע אם המקרה קשור לעבודה הממשלתית שלה", אמר האב, "אמרו לי לא לדבר עם אף אחד על המקרה, גם לא עם עיתונאים".

גם בעמותה בה עובדת הצעירה, התחמקו מלענות לתקשורת. "אנחנו עמותה ביטחונית", הסכימו לומר. "יש לנו סניפים בכמה מדינות בעולם. לא נוכל להוסיף פרטים". החקירה נמשכת. מדובר בתעלומה בלתי פתורה. כל האפשרויות עדיין נבדקות, כולל כאמור ניסיון פיגוע הקשור בביטחון המדינה.

■ בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 מזרח תיכון חדש — לשמעון פרס, יש תגובות מענינות בכל הקשור למושג "מזרח תיכון חדש" — שהוא זה שהמציא. כאשר טבע את המושג הזה, ביקש פרס לבשר עד כמה יש סיכוי לשינוי אמיתי במזרח התיכון, לאחר הסכמי אוסלו. אולם במשך השנים הפך המושג הזה ללעג. בכל פעם כאשר רוצים להראות עד כמה פרס תלוש מהמציאות המדינית, שולפים את "המזרח התיכון החדש" שלו, ומטיחים את זה בפניו, כדי לומר עד כמה המציאות שונה ממה שהוא חזה ורצה. ובכל זאת פרס ממשיך עם החזון שלו, והשבוע השתמש בו (והפעם) בצורה טובה יותר. היה זה כאשר התבקש להגדיר את מצבו של שליט לוב, הרודן קדאפי. וכך אמר פרס: "שמעתי את הנאום של קדאפי לפני שבועיים, בו דיבר על מזרח תיכון ללא מדינת ישראל. עכשיו אולי נגיע למצב בו תהיה לוב, אבל ללא קדאפי". סוף סוף מזרח תיכון חדש...

 שלט בבחריין — בעוד בלוב מכנים המפגינים את קדאפי סוכן יהודי, ושולחים אותו לת"א, ולאחר שבמצרים קראו המפגינים למובארק סוכן ישראלי, בלט שלט מעט שונה בתוך ים ההפגנות בעולם הערבי. את השלט אחזה מפגינה עם רעלה בכיכר הפנינה במאנאמה בירת בחריין. "סליחה ישראל", נכתב בכותרת השלט. "אני מכבדת אתכם עכשיו. לפחות אתם לא הורגים את האזרחים שלכם". המפגינים השיעים של האופוזיציה, המוחים נגד השלטון, עוד יאשימו את המפגינה שהיא סוכנת מוסד.

 שכירי חרב — כמה עולה להיות שכיר חרב בלוב? קדאפי הביא אותם לארצו מאפריקה בֿ18 טיסות אזרחיות, צייד אותם בנשק ובבגדים, ושלח אותם לרחובות הערים עם הנחייה ברורה: לדקור ולהרוג את האזרחים שיצאו לרחובות. מעדויותיהם עולה, כי המגייסים שלהם הבטיחו להם 2,000 דולר לכל יום של פגיעה במפגינים. במקביל גם המפגינים בעד שלטונו של קדאפי קיבלו תשלום של 200 יורו. תעריף מעט יותר גבוה — 500 יורו, קיבלו כאלו שהסכימו לארגן הפגנות בעד הרודן הלובי באירופה או במדינות העולם הערבי. כך ניסה קדאפי לשמור על שלטונו.

 נגד עצמו — לא בכל יום מצביע ח"כ או שר נגד עצמו. השבוע זה קרה לראה"מ בכבודו ובעצמו. בדיון בכנסת שנערך ביוזמת קדימה, נאלץ נתניהו להיות נוכח ולהשיב לח"כים בסיום דבריהם. נתניהו סקר את הצלחות הממשלה ולאחר מכן השיבה לו לבני. השניים התנצחו כהרגלם, ובסוף נערכה כמקובל הצבעה על נאומו של ראה"מ. התוצאות היו חד משמעיות: 46 תמכו בנאום נתניהו מול 33 מתנגדים. אך אבוי. נתניהו התבלבל והצביע נגד הנאום של עצמו. בקדימה חגגו: "זו הוכחה נוספת שנתניהו אינו מחובר למציאות. ביבי הצביע נגד נתניהו".. בליכוד נזכרו במלחמת לבנון השנייה ומיהרו להשיב: "עדיפה טעות בהצבעה מטעות במלחמה"....