■ חרב פיפיות מ. שוטלנד
לדאבון לב עדיין עיקר השימוש הנעשה בטכנולוגיה החדשנית, הוא על ידי הס"מ ושליחיו הרבים מספור.
התקוממויות ההמונים בארצות ערב, מרעידות את העולם. המדובר הוא בשינויים מפליגים המתרחשים בקרב אוכלוסיות ענק, ובמדינות בעלות השפעה ניכרת בקנה מידה עולמי, הן מבחינת גלי הגירה עצומים העלולים להציף את העולם המערבי, והן מפאת שליטתן על רוב אוצרות האנרגיה ומתוך כך גם על השלום הבינלאומי. כרגע, הדבר היחיד הידוע הוא שהכל לוט בערפל. לאיש אין מושג להיכן יגיעו הדברים ומה תהיינה ההשלכות של ביטול המשטרים המלוכניים והנשיאותיים הערביים. האם באמת תיכון שם דמוקרטיה נוסח המערב, או שמא אל החלל הריק יתפרצו גורמים מאיימים נוסח החמאס והחיזבאללה, שיעשו בו שימוש חד פעמי בדרך לשלטון איסלאמי מאיים? אם באשר לסופו של התהליך אין לדעת דבר, ממבט ראשון ניתן כבר לבסס תיאוריה מעשית, בקשר לגורם שאיפשר את תחילתו. אכן לדעת רבים, הגורם המרכזי שפתח את הפתח להתקוממויות ההמוניות הללו במדינות בעלות משטר כפייתי נוקשה על אזרחיהן, הוא קיומן ותפוצתן של טכנולוגיות בעלות פוטנציאל אסטרטגי רחב היקף ובפרט של התפשטות השימוש בתקשורת המקוונת. רק בעזרתם של מכשירים אלקטרוניים זעירים כמו מצלמות ומיקרו משדרים, היכולים להעביר מסרים ומידע בצורה המונית דרך התקשורת הממוחשבת, נתאפשר לבעלי עניין, לפרוץ את מערכת העריצות של השליטים הערביים, שהקו הראשון שלהם התבסס על מניעת מידע והבעת דעה ציבורית מנוגדת. גדודי משטרה עתירי נשק ויחידות נאמנות לשלטון לחיים ובעיקר למוות, לא יכלו להמוני נתיניהם, מרגע שהללו נחשפו למידע אמיתי באשר למה שקורה ברחבי העולם, כמו גם למסרי המרדה מבעלי אינטרסים מנוגדים לשליטים. הפצת מידע בלתי מופרע וממקור ראשון על ההפגנות והטיפול בהן, גרמה להעצמת המחאה כתוצאה מעידוד הדדי בין הקבוצות הראשונות שעוררו אותה. כמו כן ניתן ליזום מאורעות משותפים במקומות שונים ובתזמון מתוכנן, כשאפשרויות ההפרעה השלטוניות מצטמצמות והולכות. גם פריצת חומות ההשתקה החונקות, גרמו לתגובות בינלאומיות שסייעו לתהליך. כאמור, עדיין אין לדעת איך יתגלגלו הדברים בסופו של דבר. ישנם סימנים לכאן ולכאן וממילא כל חכם לב מבין, עד כמה אין מדובר במדע מדויק, גם על פי אלו שבימים כתיקונם סוגדים לו. עובדה זאת אינה מונעת מחוזי הטכנולוגיה המערבית עליזי הניצחון, מלחגוג את מה שהם רואים כהישג חסר תקדים של פרי עמלם, שלדעתם מסמן את התגשמות חלומותיהם על "כפר עולמי גלובאלי". הנה מתרחשים מאורעות עולמיים מכריעים בקנה מידה היסטורי, כשהכול הודות להתפשטות טכנולוגיה מודרנית, שמהותה הבסיסית גורסת פציפיזם מלווה בפילוסופיה של זכויות האדם וחופש המידע. אכן אם לא נחטא בצמצום ילדותי המרכז את המבט באטרקציה המתבלטת מאליה מכוח היותה צבעונית, אקטואלית ובעלת השפעה מיידית מהממת — נהיה אנוסים לשפוט את השפעתן של אידיאלים אלו והטכנולוגיות העומדים לרשותם, במבט יותר מעמיק וכוללני. ואמנם מתוך הסתכלות כזו, דומה שדווקא בשעת נצחונו של מהלך זה שכאמור אף הוא עומד על כרעי תרנגולת ובעיקר על תנאי, יש לומר כמה מילים של אמת יציבה ומבוססת היטב: באותן אפשרויות ובאותם כלים עצמם, המשמשים כפי שנראה כרגע לרווחתה של האנושות, משתמשים גורמים רבים של כוחות הרשע העולמיים, על מנת להפיץ את מארתם ברחבי העולם. אין לתאר כלל את התפשטות גל הרצח האיסלאמי מאז הפיגוע במגדלי התאומים ועוד קודם, ללא השימוש בטכנולוגיות אלו וללא ההסתייעות באידיאולוגיות החופש המפעמות בהן. ממש כשם שיש בכוחם של אמצעים אלו להפר את יכולותיהם של שלטונות הרשע להחניק את נתיניהם, כך ניתן בעזרתם של כלים אלו לעשות פלסתר את המאמצים העולמיים להילחם בטרור הרצחני. כמו כן, אין להתעלם מהעובדה, שבכל השנים הללו גם הפשע העולמי עבר שדרוג מדהים כתוצאה מהאפשרויות שנפתחו לפניו. אולם לצערנו, הכל כאין וכאפס לעומת פגיעתה הקשה מכל של המהפכה הטכנולוגית באנושות כולה, המתבטאת בשבירת המחיצות הטוטאלית בקרב כל המחזיק בה בביתו פנימה. אין צורך לחכות לניתוחים היסטוריים שגם הם עוד בוא יבואו, על מנת להכריז, שמאז בואה לעולם, הפילה טכנולוגיה זו את המין האנושי לפחיתות חסרת תקדים שסופה מי יישורנו. למרות הצבעה מגמתית על מאורעות שיש לראות בהם משום תועלת אנושית (כאמור גם זה על תנאי כפול ומכופל), לדאבון לב עדיין עיקר השימוש הנעשה בה, הוא על ידי הס"מ ושליחיו הרבים מספור, למטרה הפוכה בתכלית על פי כל קנה מידה. עובדה מצערת זאת, צריכה לעמוד בראש מעיינם של אלו הדואגים באמת לרווחתה של האנושות ובפרט לעיני אלו, השואפים להישאר בגדר בני אדם כשרים ועובדי ד´.
■ בין חובל לחובל י. ויין
אין ייסורים אשר ישוו לייסוריו של אח הלוקה מיד אחיו
שח הגה"צ רבי שבתי יודלביץ זצוק"ל: מעשה היה ביהודי אשר צעד לתומו באחד משווקיה של עיר היריד הגדולה. הוא טייל בינות לדוכנים המרשימים והתפעל מיופייה של הכלכלה הפורחת. לפתע שמע קול בכי תמרורים. הוא הביט כה וכה למצוא מהיכן בוקע הקול, ובידי מי יוכל הוא לסייע. אימץ את אוזניו, עקב בעיניו, עד שהבחין כי מחנותו של הצורף נשמע הנהי. נכנס היהודי אל החנות והבחין בצורף המכה בכוח רב בקורנסו על מטיל זהב גדול. על כל מכה ומכה השמיע הזהב את בכיו העמוק. מאחר ולא היה בידו להציל את הזהב, נאלץ מיודענו לכאוב את כאב המוכה בדומיה ולהמשיך הלאה בדרכו. הוא חלף על פני שוק הקצבים, עבר גם את אזור הנגרים, עד אשר הגיע למקום משכנם של חרשי הברזל. ושוב נשמעו קולות בכי תמרורים. אלא שהפעם הם היו חזקים במיוחד. שוב צעד הוא אחרי הקול, תר בעיניו אחר מקורו, עד שהגיע לחנותו של הנפח. שם הבחין בנפח המכה בחזקה על חבית ברזל אשר בבנייתה ובשרטוטה התעסק באותה שעה. הנפח הרים את פטישו הניפו בחזקה על גוף החבית, פעם אחר פעם, וזו מצידה, יבבה בקול מחריש אזניים וקורע לב... "המחזה הקשה" שבר את ליבו של מיודענו, ובמר נפשו פנה אל החבית בשאלה, "אמרי נא לי חבית יקרה, זה עתה ביקרתי בחנותו של הצורף, שמעתי את בכיו של מטיל הזהב, הבנתי לליבו ולכאבו, הזדהיתי עם צערו, אך עדיין מוכרח אני לציין, כי מטיל הזהב נהג באיפוק רב. אמנם, בכיו היה בכי תמרורים, עמוק ועצוב, אך לא מעבר לכך. ואילו את, חבית יקרה, פורצת ביללות וממררת בקולות נוראיים ומחרישי אוזניים. הלא הזהב סופג לכאורה את אותן המכות, אך הוא שומר על איפוק מה, ואת מייללת ונחרדת, מה בכל זאת ההבדל?" השיבה החבית תשובה שמסר עצום בחובה. ייסוריו של מטיל הזהב הלוקה מידו של פטיש הברזל, אמנם גדולים עד למאד. אולם הייסורים שאני מקבלת קשים ומרים ביותר. שכן פטיש הברזל, אחי הוא, גדלנו יחדיו באותן מחוזות, עברנו בצוותא את אותן חוויות, ממשפחת הברזלים שנינו באנו, ממילא קשים הם כאבי שבעתיים. אין ייסורים אשר ישוו לייסוריו של אח הלוקה מיד אחיו. של קרוב משפחה הסובל מידי מי שאותו דם זורם בעורקיו. מה שאין כן הזהב, מעולם לא היה לו שייכות לאותו קורנס המכה בו ומנסה ליישר אורחותיו. כל קשר לא היה ביניהם, האכזבה כלל לא קיימת, מה פלא הוא שבכיו חלש לעומתי. בשבועות האחרונים מנהלת היהדות הנאמנה מערכה קשה ומרה כנגד אלו המנסים לפרוץ ולחבל בכרם בית ישראל באמצעות החדרתם של אלפי גויים גמורים במסווה של "גירות" מעוותת ללא קבלת עול תורה ומצוות. המאבק המר וחסר הפשרות שמנוהל בידיהם ובהוראתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, כוון אל כל אותם גורמים האחראיים במישרין או בעקיפין לאותו ניסיון נואל, אך פגע שבעתיים באלו המצהירים על עצמם שהם משתייכים לציבור יראי ד´. אליהם כוונה עיקר המערכה ובגינם תוכננה אותה עצרת על פני רחובה של עיר. היו שתמהו מדוע ולמה, האם רק אנו בין "המתירים", האם איננו חלק מתוך מערכת גדולה שלה חלק ב"גיורים" אלו, למה גדל חלקנו, ומדוע מכוונים החיצים בעיקר אלינו? התשובה לכך היא פשוטה בתכלית. זעקתנו ומחאתנו מכוונת ביתר שאת כלפי אותם יהודים המכריזים על עצמם שהם משתייכים לציבור היראים, בתוכם ישנם כאלו שגדלו והתחנכו בינות לד´ אמות של עולם התורה והיראה, אמנם, לאחר שהקדיחו תבשילם מבקשים הם לשוב לכור מחצבתם הראשון בטענה כי פעלו הם בשוגג. אך עליהם להבין כי המכה מכיוונם היא הרבה יותר זועקת וקורעת לב. מבקשים אנו להשקיע על מנת ליישר אורחתם ולהשיבם למוטב. מה שאין כן אותם אלו שמעולם לא היו שייכים לעולמה של הלכה, נחלתם לא הייתה אף פעם בחלקתה של תורה, התביעה כלפיהם אמנם תביעה, אך מועטה ופחותה.
■ ביקורת נוקבת ל. מאיר
למסע הרדיפה, ישנה תכלית שמיימית. עלינו רק לפקוח עיניים ולהתבונן!
בתקופה האחרונה, נתון עולם התורה במסעֿרדיפה אשר כמותו לא נודע מעולם, כאשר השיא הינו בדמות אותן ´ביקורות´ אשר אין להן אחֿורע בתולדות הדמוקרטיה. מטבע הדברים, נושא בוער זה עומד על הפרק, והתגובות לגביו חלוקות: ישנם, אשר ברוחֿהימים, מפיקים מלאֿחפניים נחת מתוך התבוססות בתחושת: ´ארורים כל הרשעים´. אינני יודע מה סיפוק ניתן למצוא באותו ריקוד בו פוצחים איֿאלו מאתנו כל אימת שאחינו התועים מתגלים בקלונם, ומה העונג הגדול שמפיקים הם בראותם את התדרדרותו של הדור הכורת את הענף עליו הוא יושב, אבל מילא... אם בכך מוצאים אותם אנשים נחמהֿפורתא, שיהיה... אחרים לעומת זאת, נוקטים בגישה עניינית יותר. "היכן השוויון?" הם זועקים בגרון ניחר, ולעומד מן הצד לא נותר אלא לתהות האם מדובר בנאיביות טהורה, או פשוט בתפיסה מרחבית לוקה בחסר. רבותי, הגיע הזמן להתעורר! איש לא הבטיח לנו שוויון, ואיש אינו מתיימר באמת ליצור שוויון שכזה. אם שוויון אתם מבקשים, לא תמצאו אותו כאן... ישנה קבוצה שלישית, אשר ההלקאה העצמית הינה לחםֿחוקה. הללו, כפי הנראה, אינם מסתפקים בחשבוןֿהנפש שבסדרֿמוסר, ולפיכך, כל אימת שאיֿמי קורא תיגר על עולם התורה, הם מחריםֿמחזיקים אחריו בקראם לחשבוןֿנפש קולקטיבי. "סוףֿסוף יגיעו האברכים לסדר בזמן!" הם מלגלגים... אולם ראהֿזהֿפלא: אם נברר נמצא, כי בשונה מאותם אברכים המאחרים לעיתים לכולל בשל אוטובוס מקרטע, דלקת אזניים של הקטן שגרמה לו לבכות כל הלילה, או הצטרפותו של ילד נוסף למשפחה — הרי שאותם המשמיצים, בדרךֿכלל, הינם אלו אשר ההתמסרות למען לימוד התורה מהם והלאה, אלו המקדישים את ימיהם ולילותיהם לעיסוק אובססיבי בהגשמת מטרות שונות לחלוטין... מעתה, קל להניח כי לא האמת הצרופה היא הזועקת מתוך גרונם, ואף לא חשבוןֿהנפש הוא העומד בראש מעייניהם, אלא קנאה פשוטה וגסה באותה יחידת עילית תורנית, המהווה את לבֿליבו של עולם התורה, ומקיימת עולם ומלואו. "מהרסייך ומחריבייך" כבר אמרנו? ובכן, כל מילה מיותרת. אלא שעדיין, עלינו לברר לעצמנו: כיצד באמת עלינו להתייחס למסע הרדיפה המקומם הזה? האם עלינו להביט בו בשוויוןֿנפש, כביכול אין הדברים נוגעים אלינו כלל ועיקר? דומני, שהתשובה שלילית. כאשר קילל שמעי בן גרא את דוד המלך, ביקש אבישי בן צרויה להסיר את ראשו מעליו, אולם דוד המלך עיכב בעדו. "ד´ אמר לו קלל את דוד! ומי יאמר מדוע עשית כן?" השיב המלך, והדברים מהווים יסוד לדורות: כאשר איֿמי מבקש להצר את צעדינו, לפגוע או להזיק, זו צריכה להיות הגישה: "ד´ אמר לו קלל"! לא מנכ"ל פלוני מתאנה לעולם התורה, לא פקיד פלוני מסבך את העניינים, אלא היושב במרומים הוא הקורא לנו להתעורר! מאחר וכך, לא נותר לנו אלא לערוך את חשבון נפשנו, ולנסות להבין: על שום מה עשה ד´ כך לנו! וכאן, הן אמנם קטונתי מהבין דעת עליון, אולם בכל זאת, דומני כי יש בדברים כדי להוות תזכורת בעבורנו. תזכורת ליום בו יעמוד כל אחד מאתנו בפני ´ביקורת´ נוקבת... באותו היום, תנעלנה הדלתות, אין יוצא ואין בא. איש לא יוכל להתהדר בזהותו של אחר, משום ש´שם´, הכל גלוי וידוע. אפילו התירוץ הטוב ביותר לא יוכל להועיל, שכן ´אז´ כבר לא ניתן יהא לפעול מאומה. מי שלא יגיע מוכן לביקורת, ישא בתוצאות, וכבר לימדונו רבותינו: שוב יום אחד קודם... תזכורת זו, נחוצה לכל אחד ואחד מאתנו, מקטן ועד גדול. אולם בכל זאת, דומה כי היא נחוצה עבור אותם אשר אינם מחובשי ספסלי ביתֿהמדרש, לא פחות מכפי שהיא נחוצה לאלו שכלפיהם כוון מסע ההשפלות האחרון, ואפילו יותר. אברכינו, בחורינו, השוקדים יומם ולילה על אוצרותֿהנצח בהיכלו של מלך, הם המוכנים ביותר לאותה ביקורת. אם נבחרו בכדי להעביר באמצעותם את אותו מסר ואת אותה התעוררות אל העם שבשדות, אין זה אלא בשל מעלתם, וחלילה לא להיפך... אם נתעורר, נתחזק, נבין את המסר השמיימי ונתכונן כראוי לביקורת הצפויה לכל אחד מאתנו — יש מקום לקוות שמהשמים יפטרונו מעולן של ביקורות אחרות, אשר לא נועדו כיֿאם להשפיל את קרנם של לומדי התורה, שעליהם העולם עומד!
■ מושקה, הפריץ והשפן הקטן ש. ליזרזון
הקול, דורש "סדר וביקורת". אך, הידיים ידי הפריץ שמחפש להכות. ההתעללות בעולם הכוללים מזווית הסטורית.
וכך מספרת המעשיה העממית. לא לילדים בלבד. פסע לו דוב ביער, מהרהר ברוגז, השפנים הללו, כבר נמאס מהם! וכך בעודו מהדס בין העצים, ראה לפניו את הארנב. "יש לך תעודת זהות"! הרעים עליו הדוב בקולו: "לא" ענה הארנב וקולו רועד. "מדוע אין לך תעודת זהות!?" זעם הדוב. היכה את השפן, והמשיך בדרכו. למחרת יוצא שוב הדוב אל היער, ומולו השפן, הפעם הוא מוכן. "תגיד, יש לך תעודת זהות?" שואל הדוב "יש גם יש" עונה הארנב, מושיט את התעודה הכחולה בגאווה, שמח שניצל. "ואישורים מוכרים על ניכוי כחוק ללא חופשה באופן רציף בבית המדרש המוצהר יש לך"? רעם הדוב. "לא" ענה השפן בלחש, חבט בו הדוב בשוט, והלך לו. למחרת חיכה השפן הקטן כשבכיסו תעודת זהות ומגוון אישורים מוכרים על ניכוי כחוק ללא חופשה באופן רציף בבית המדרש המוצהר בכל צבע אפשרי. והנה הגיע הדוב! מביט בו בעיניים רושפות ושואל: יש לך תעודת זהות?" "בודאי" ענה השפן בביטחון. "ואישורים מוכרים על ניכוי כחוק ללא חופשה באופן רציף בבית המדרש המוצהר יש לך? שאל הדוב "אכן כן" ענה השפן בחיוך. טוב, אמר הדוב אחרי רגע של שתיקה. "אז למה אין לך מגפיים, אה!?" היכה את השפן נמרצות והלך לו... יש לה למעשיה זו, גם צורה יהודית מהודרת, שסופרה במשך שנות גלות בהומור שחור. היו היה פריץ עב כרס, שהשתעמם. מה עושים? נו, בשביל מה יש יהודים אם לא בשביל להפיג את השיעמום? רתם את סוסו, הכין את מרכבתו ויצא אל הפונדק הראשון שבאחוזה, למושקה היהודי. הדפיקות הרועמות הקפיצו את בני הבית, למראה האורח המגודל. "יש אוכל!" שאל הפריץ, וחיש קל הוגש אל השולחן, מה שהיה בבית באותה שעה, מעט לחם, גבינה וירקות. "זה אוכל זה!" צעק הרשע, "ומה עם בשר צלי?" לא עזרו הסברים, לא עזרו תירוצים, השוט הונף ו"מושקה" חטף, לקול ששונו של הפריץ ומשרתיו. בשקט בשקט, רץ אחד מבני הבית אל הפונדק הסמוך, להזהיר את יושביו, "זהירות הפריץ מגיע, הוא רוצה לאכול בשר צלי"! מבוהל כולו, הכין היהודי התורן ארוחה כיד המלך, עופות וברבורים, בשר ודגים, ואכן הפריץ הגיע, ובפיו הדרישה! סעודה! אכל הגוי וגם שבע, גיהק ושיהק וביקש בקול, "יין אני רוצה". כשהגיע היין טעם ממנו הרשע, והחל לצרוח, "זה יין זה? תביאו יין טוסקנה משובח!" לא עזרו תירוצים, לא עזרו הסברים, השוט הונף ו"מושקה" "חטף" לקול ששונו של הפריץ ומשרתיו. אץ לו השליח אל הפונדק השלישי, נושם אך בקושי, מזהיר ומבקש, "הכינו צלי, ויין משובח, הפריץ מגיע, מי ממנו יברח, בידו שוט, הוא רוצה להכות!" אבל היהודי, לא ממש התרגש, "יהיה בסדר" חייך, וציפה לבאות. עד מהרה הגיע העריץ, אל הפונדק "שלום אדוני הפריץ" אמר ה"מושקה" התורן, הכנתי כל מה שתרצה! העיף הפריץ מבט על השולחן, וראה, הוא ריק! "מה זה?" שאל בזעם? "עלי אתה צוחק? אמרת שהכנת, מה הכנת, היכן היין הבשר והצלי? מה זה????" "תראה פריץ", ענה היהודי בנחת, "הן לא ביין אתה חפץ, או בבשר צלי, כי אם לחבוט בשוט על גבי ורגלי, חבל על המאמץ, על הזמן ועל האוכל, להרביץ אתה רוצה? מזה תהיה מרוצה? בבקשה הושט השוט, וחבוט!" ביקורות, צילומים, תעודות זהות, רישומים, מעקבים ביקורים, טרטורים וביזיונות, קנסות ועיכובי תשלומים, אלו רק מקצת מהטירטורים שעוברים על ראשי הכוללים והישיבות בשבועות האחרונים. ואיש לא עומד ושואל, סליחה? כשעצרו (ולא פעם ולא פעמים) ראשי קבוצות ספורט מפורסמות, שגזלו כספי הקצבות, מישהו העלה על דעתו להתעלל בשחקני הקבוצות? סליחה, היה אי פעם השתוללות שכזו, כלפי איזו שהיא עמותה, גוף, ארגון, מוזיאון, אוניברסיטה, תיאטרון ושאר מקבלי ההקצבות במדינה? ואם נדמה לכם, שבסך הכל זהו סיפור מודרני, של "מושקה" שחוטף, ופריץ שכמו תמיד, מחפש את גבו של היהודי לשוטו, עשו זאת על אחריותכם בלבד.
|