כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    לצוף עם זכרונות

    60 תגובות   יום שישי , 25/2/11, 11:26

    תיק קטן ללילה אחד, יישובים בספסל אחורי מרווח של מרצדס מטופחת וממוזגת, מפלסת דרכה על כביש היציאה צפונה מבנגקוק. כביש חדיש התולה על עמודי בטון ומשקיף על כל המחוז ולמרחב גדול.

     

    פנינו מערבה אל מחוז קאנצ'נבורי Kanchanaburi שם נבקר בפארק הלאומי אראוואן Erawan Park בו מפלים ובריכות דגים ענקיים ומים קרירים תחת ענפי עצי גו'נגל ובשלווה עילאית.

     

    ''

    ''

    ''

    אחרי ארוחת צהרים בספינה עוגנת לשפת הנהר קוואי Kwai, ממש בסמוך לגשר המפורסם,

    ''

     

    נבקר בבית הקברות לחללי צבאות הברית ובמחנה השבויים היפני המשוחזר בטמרקן Tamarakanששימש את שבויי המלחמה שהקימו את הגשר על הנהר קוואי.

     

    ''

     

    נבקר במקדשים נוספים בדרך כמו עתיקים אלה, בורמזים מתקופת שלטון מינאמר שהכובשים הסיאמים בזזו ושרפו כשניסו להשמידם וכבודהיסטים מכים התאילנדים היום על חטא אבותיהם...

     

    ''

    ''

     

    נכנס לשווקים הקטנים לידם, ונתרשם שוב מקרן השפע שבורכו בה יושבי הארץ הזו, הפעם מפרי נהרות נחלים אגמים וימים. דגים מיובשים בשמש מומלחים ומטוגנים, אחת מארוחות קטנות רבות הנהוגות בתרבות הצריכה שלהם, חסרת הזמנים המיוחדים לאכילה.

      

     תאילנדים, אוכלים עשרות פעמים ביום, כל פעם מעט, כשהם חשים תאבון, ומערבבים בננות מטוגנות עם אננס ומנגו טריים ומיצי פירות לעייפה, אורז דביק (בצפון) ולבן בשאר חלקי תאילנד, מעט חלקי אווזים ותרנגולות חתוכים דק, וירקות מאודים או מטוגנים, והכל מתובל היטב ברוטבים דלילים כסמיכים, מתוקים וחריפים להחריד.

     

    ''

    ''

     

    ''

     

    נכנס אל מקדש "המערה של הדרקון המוזהב" Wat Than Mangkon temple שפירסומו יצא לו על שום נזירה מודטית שנהגה לעשות יוגה במים. מאז נפטרה, אחרת עושה זאת לזכרה של "הנזירה הצפה" The floating nun. נראה את אביזרי הקדושה, את הברכה, הכניסה למים ואת תרגילי הציפה השונים, בדממה וריכוז גבוהים ביותר. מדובר בציפה על מים מתוקים.

     

    ''

     

    ''

    ''

    ''

    ''

     

     

     

    נמשיך אל מקדש הטייגר אליו נטפס בקרונית ממונעת, נוסיף ונעלה עשרות מדרגות אל רחבה ענקית של היכל בודהה מוזהב, ממנה נצפה אל אופק עמוק מעל מרחבי נוף שדות אורז יבשים, תחת הרי יערות גשם. באזור זה, עונת גידול האורז כפולה בהשוואה לצפון, שם היא משולשת. שכן, הצפת שדות האורז נעשית רק במים ממקורות טבעיים, כמו בעיקר גשמי מונסון ונהרות מאזורי ההרים.

      

    ''

    ''

    ''

     

     

    מכאן,

    הפוסט מוקדש בחום לזכר יהודי בריטי ולימים ישראלי. תנצב"ה. מדובר בהרולד מגריל

    (Harold Magrill), אביו של חברינו בקפה אליקו 1 שנפטר בישראל אך ביוני 2010 . הותיר אחריו רעיה בת חתן נכדים נינים ובן, אליקו.

     

    מגריל היה שבוי בידי היפנים לאחר כניעת הכוחות הבריטים בסינגפור - מלאיה. 3.5 שנים היה בין אלה שהיוו את כח עובדי הכפייה שבנו את הגשר, חזרו ובנו אותו אחרי הפצצות חיל האוויר הבריטי.

    רק שהעולם הקטן שלנו הכיל אותו מאז הוחזר בשנת 1946 לאנגליה, שבור לב, כחוש וצהוב במשקל 40 ק"ג.

     

    למרות שאז לא קיבלו כמעט כל סיוע נפשי או כלכלי, גבר על מכאובי גופו ונפשו והקים משפחה יהודית. הוא נישא והוליד בת ובן שבסופו של דבר עלו לישראל כולם..., כתב אלי אליקו והוסיף:

     "אחרת, הרי לא הייתי מגיע לעולם הזה בכלל"...

     

    בימים אלה ממש קיבל אליקו מאימו את האותות של אביו, עמם גזרי עתון מימי העדרותו הראשונים באפריל 1942 עת נפלה סינגפור בידי היפנים. אני מצרף צילום של גזיר עתון ממחוז סנדרלנד אנגליה, שפרסם אז את תמונות נעדרי היחידה המקומית. למעלה שני מימין, אביו של אליקו, בכובע מצחיה.

     

     

    ''

     

     

    ***

     

     

    ''

     

    מוזיאון המלחמה בטמרקן, הוקם כצריף קש עלוב, שיחזור צריף מחנה שבויים יפני ממלחמת העולם השנייה. האתר מתוחזק על ידי בודהיסטים מקומיים חסרי תקציב. עברתי בסככה בתשומת לב, בוחן כל צילום ישן בתחושה של מתן כבוד.

     

    מצופה היה ממדינות ששלחו צבאותיהם להילחם תחת דיגלן לשמר נכון יותר את זכרם. ואמנם, יש מוזיאון מפואר במקום אחר. אבל זה, הנחשב זהה למתקן ובמקומו האותנטי, מוזנח.

     

    לעומתו, בית הקברות לחללי כוחות הברית (הנראה בצילום למעלה) אותו מתקצבת ממשלת הולנד, מעורר כבוד והערכה וביקור בו, מצדיק שוב חיפוש אחרי שלום בר קיימא.

     

    הגשר על הנהר קוואי הוא גשר רכבת על נהר בשם מיי קלונג במערב תאילנד, במקום שכונה מה קאם, 5 ק"מ מהעיר קאנצ'נבורי, 130 ק"מ ממערב לבנגקוק, בעמק נהר המקונג. מסילת בורמה-סיאם הידועה לשמצה, נבנתה על ידי שבויי מלחמה מחבר העמים (בריטניה מושבותיה ואוסטרליה), הולנדים ואמריקנים. זה היה פרויקט יפני שהונע על ידי הצורך ליצור רשת דרכים טובה יותר לתמיכה בצבא היפני בבורמה.

     

    במהלך בניית המסילה נהרגו 16000 לוחמים. מהם, מתו כ-13,000 שבויי מלחמה ונקברו לצידי המסילה. 80 עד 100 אלף אזרחים נוספים מתו ביישום הפרויקט, במיוחד עובדי כפייה שהובאו ממלאיה ומאיי הודו המזרחית ההולנדים, או שגויסו בתאילנד ובורמה. שני כוחות של עובדי כפייה, האחד בסיאם והשני בבורמה, החלו את הסלילה בקצוות מנוגדים שלה והתקדמו זה לקראת זה.

    ‏‏

    ''

    על אף שהופק סרט בשם 'הגשר על הנהר קוואי' המתאר את התנאים הגרועים והסבל שנגרם עקב בניית המסילה והגשרים, עדיין הסרט אינו מתאר את הזוועות במלוא עוצמתן ואינו קרוב להתרחשויות. כך שאין לראות בתסריט, אלא סיפור דמיוני שנשען על עובדת הקמת הגשר בידיי השבויים.

    ''

           פעמון של מחנה השבויים עשוי ראש פצצת אוויר קרקע

          תלוי תחת שיחזור המחנה המקורי שנעשה בשנת 1977 במקום

     

    העובדות הן, כי קצין בריטי, הבכיר בין השבויים עובדי הכפייה היה קולונל בשם פיליפ טוסי. הוא ואנשיו נדרשו בניגוד לכללי אמנת ז'נבה, לבנות את גשרי הרכבת. הם שוכנו במחנה בטמרקן, 5 קילומטרים מקאנצ'נבורי. תחת פיקודו של טוסי עמדו 2,000 שבויים, והוא עשה ככל שביכולתו כדי לשמור עליהם בחיים, וכן לשמור על המשמעת הצבאית, הניקיון וההיגיינה. טוסי גם ניסה לעכב את הפרויקט ולחבל בו. אנשיו אספו נמלים על מנת שאלו תכרסמנה ביסודות העץ, וערבבו את המלט באופן שגוי.

     

    המהנדסים היפנים הצליחו על אף כל המכשולים, בבניית המסלול על פי לוח הזמנים המתוכנן, 16 חודשים, כאשר המהנדסים הצבאיים הבריטים העריכו כי הדבר יארך כחמש שנים. בתחילה, נבנה גשר עץ זמני ולאחר מכן, בשנת 1943 הושלמה בנייתו של גשר מבטון וברזל. שני הגשרים שימשו את היפנים עד שנת 1945, אז נהרסו שניהם בהפצצה אווירית של בעלות הברית.

     

    הגשר מבטון וברזל נפגע ראשון ביוני 1945, לאחר ששבעה נסיונות קודמים לפגוע בו כשלו. הגשר תוקן וכיום משתמשים בו לתעבורה על פני הנהר ומשמש מוקד תיירות בתאילנד. עד כמה שיהיה מוזר לרבים המכירים את אכזריותם של היפנים במלחמה הזו, הקולונל סאיטו היה אהוב על העצירים, שכן הפגין כלפיהם יחס אנושי. כאשר נשפט על פשעי מלחמה העיד טוסי לטובתו.

     

    ''

     

    ***

    במלחמת לבנון הראשונה שימשתי קצין אג"ם של מחנה המעצר המקורי 'אנצר' בעומק הלבנון, בו נאספו תוך לחימה אלפים רבים של מחבלים מארגונים שונים. המתקן, שנקרא בשמו הצבאי אז 'עדן', היה אמנם רחוק מהיות דומה לגן עדן, אך בפיקודי לא שכחתי לרגע את מקומי.

     

    הסרט "הגשר על הנהר קוואי" שראיתי בילדותי הותיר בי חותם עז, כמו גם את נעימת השריקה המפורסמת. זכרתי את מפקד מחנה השבויים שניסה בתנאים הקשים שהיו לו לנהוג בשבויים כאדם. להבדיל, אך בפירוש תחת הכרה שכולנו בני אדם וכולנו נולדים תמימים וטהורים, פיקדתי על המתקן הקשה הזה 90 ימי מילואים, כשבפיקודי כוחות שונים ומורכבים של חיילי צה"ל במילואים כמו: רפואה (בית חולים שדה) מודיעין (כל המודיעין האפשרי) חיל הים (קסילורים לתאורה) תותחנים (מרגמות לתאורה) וכוחות רגלים ומשרויינים.

     

    שתפקידנו היה מחד לאבטח מפני בריחה או התקפה את המחנה הענק ולנהל שגרת מחנה מעצר קשוח תוך כדי מלחמה ובשטח אויב. מאידך, לאפשר לעצורים (לא הכרנו בארגונים כצבא ולכן אינם נקראים שבויים) חיים סבירים בתנאים הנתונים, כולל כל השירותים כמו: מגורים, רחצה, שרותים, לבוש, מזון, תרופות, משחקים מהצלב האדום וציוד כתיבה. המגע שלי עם העצורים היה אישי ובלתי אמצעי, פנים אל פנים ובמהלך 24/7...

     

    לקצר סיפור ארוך, חזרתי לעבודתי במסגרתה נסיעות עסקים רבות לחו"ל.

     

    בלונדון ישבתי במסעדה ערבית לאכול את מאכליי האהובים כמו חומוס, שישקבב וכיוצ"ב, נהנה עם חברי קולגה מהערבה, ביקשתי חשבון.

    הגיע מלצר עם קפה ועוגות, שאל אותי 'אם נהננו?!', אמר 'שהקפה על הבית'..., ולתדהמתי, גילה לאוזני כ 50 יושבי המסעדה, כי 'פיקדתי על הכלא שלו בלבנון וזכור לו כאדם שסייע לעצורים כמו גם הקפיד לא לתת להם יותר מידי'...

    ההרגשה שלי הייתה רעה ביותר. אך החיבוק שלו וטפיחותיו על שכמי, החזירו לחברי את האוויר לריאות, וצבעו אף חזר להיות שחום. יצאנו ישר אל מונית וסובבנו קצת ברחובות אדוו'ר והסביבה 'כדי לאבד עוקבים'. אותו לילה היה מיוחד עבורי ובלתי נשכח.

     

     חזרתי לזמן ההוא עת הילכתי בצריף הארוך והחם, מביט בתמונות השבויים הכחושים בשחור לבן...

     

    ***

     

    לפוסט הבא, מס. 4                                                       חזרה לפוסט קודם

     

    או אם תרצו אל הפוסט הראשון בסדרה על תאילנד ב- 23 יום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/11 10:13:
      תודה רבה לכל המגיבים בכתב ונותני הכוכב :)) לפני 1 שבוע 1על-ידי s*hef לפני 1 שבוע 1על-ידי *עדינה* לפני 1 שבוע 1על-ידי לילית בת גרב לפני 1 שבוע 1על-ידי תכשיט לפני 1 שבוע 1על-ידי אילנה ינובסקי לפני 1 שבוע 1על-ידי פוצקלה לפני 1 שבוע 1על-ידי אישה1 לפני 1 שבוע 1על-ידי טל של שמים לפני 1 שבוע 1על-ידי ariadne לפני 1 שבוע 1על-ידי OCN לפני 1 שבוע 1על-ידי עליזהלה לפני 1 שבוע 1על-ידי ruthy לפני 1 שבוע 1על-ידי נסים גבאי לפני 1 שבוע 1על-ידי arnonoshri לפני 1 שבוע 1על-ידי רומפיפיה לפני 1 שבוע 1על-ידי historia לפני 1 שבוע 1על-ידי ת ה י ל ה לפני 1 שבוע 1על-ידי Mira Travel לפני 1 שבוע 1על-ידי שיווה לפני 1 שבוע 1על-ידי מ ד ה י מ ה לפני 1 שבוע 1על-ידי hkadman לפני 1 שבוע 1על-ידי כִּשְׁ-רוֹנִית לפני 1 שבוע 1על-ידי איבי מלכת האור לפני 1 שבוע 1על-ידי צחיתוש לפני 1 שבוע 1על-ידי תמו'ש לפני 1 שבוע 1על-ידי המיוחדת לפני 1 שבוע 1על-ידי מוכמוך זצל לפני 1 שבוע 1על-ידי אצילית 1 לפני 1 שבוע 1על-ידי אסנת טרנוס לפני 1 שבוע 1על-ידי zohey לפני 1 שבוע 1על-ידי egoless לפני 1 שבוע 1על-ידי אביה אחת לפני 1 שבוע 1על-ידי בזרימה לפני 1 שבוע 1על-ידי צבי סבג לפני 1 שבוע 1על-ידי ~בועז22~ לפני 1 שבוע 1על-ידי אורנה ע לפני 1 שבוע 1על-ידי אני מיכל לפני 1 שבוע 1על-ידי דיקלה5 לפני 1 שבוע 1על-ידי מיקהה לפני 1 שבוע 1על-ידי יופי יום לפני 1 שבוע 1על-ידי רמיאב לפני 1 שבוע 1על-ידי fanny-li לפני 1 שבוע 1על-ידי יותם זיו לפני 1 שבוע 1על-ידי d.double you לפני 1 שבוע 1על-ידי אורן למדן לפני 1 שבוע 1על-ידי דסיקה לפני 1 שבוע 1על-ידי אילנה אדנר לפני 1 שבוע 1על-ידי ף. לפני 1 שבוע 1על-ידי יוסי נבו לפני 1 שבוע 1על-ידי מורנינג. לפני 1 שבוע 1על-ידי Nataly Tarshish לפני 1 שבוע 1על-ידי נבוך המורה לפני 1 שבוע 1על-ידי ארזעמירן לפני 1 שבוע 1על-ידי ענף לפני 1 שבוע 1על-ידי נתיב האור לפני 1 שבוע 1על-ידי ערסאל לפני 1 שבוע 1על-ידי הזמרת הקרחת לפני 1 שבוע 1על-ידי קוביקוב לפני 6 ימים 1על-ידי ליריתוש לפני 6 ימים 1על-ידי צלילי הלב לפני 6 ימים 1על-ידי עדי ט. לפני 6 ימים 1על-ידי עו"ד יעל גיל לפני 6 ימים 1על-ידי anaatti לפני 5 ימים 1על-ידי סיגל ל .פ. לפני 5 ימים 1על-ידי guitarwoman לפני 4 ימים 1על-ידי גלור ניקה לפני 4 ימים 1על-ידי יולנטה לפני 4 ימים 1על-ידי דנה דייגי לפני 4 ימים 1על-ידי too many ideaes לפני 3 ימים 1על-ידי דניאלה סגל לפני 3 ימים 1על-ידי בלאק סמארה
        2/3/11 22:02:
      תמונות מדהימות
        2/3/11 04:28:
      שוה היה לקום ב 4 לפנות בוקר ולקרוא את זה.
        2/3/11 00:49:
      מעניין מאד . תודה.
        1/3/11 20:13:
      דרור יקירי מעוררים חושים הפוסטים המטיילים שלך אהבתי
        1/3/11 14:24:
      גרמת לי לרצות לחזור לשם... למרות שהייתי לפני כחצי שנה :)
        28/2/11 08:32:
      איזה עושר מדהים הבאת לכאן. מרגש לשוטט דרך עיניך הטריות. תודה!!!
        28/2/11 06:40:
      הנאה צרופה, ההסברים הנהדרים המלווים את התמונותמשלימים את ההנאה ,ומביאים תמונה שלמה ועמוקה יותר למה שאנו רואים,, תודה על ההשקעה,, זה הרבה יותר משמעותי , ומוסיף נופך ממשי ,,,*
        28/2/11 04:25:
      מרתק, צבעוני ויפה הפרגון לאביו של אליקו, חבר יקר בקפה *
        27/2/11 12:14:
      כוכב קטן לשבוע מקסים, תודה על פוסט מעניין ומזכיר לי נשכחות!
        27/2/11 11:44:
      פוסט נהדר , מרחיב את הדעת ולבסוף גם את הלב תודה דרור
        27/2/11 10:54:
      דרור, פוסט נפלא שיש בו גם מן היופי שיש לתאילנד להציע, גם מן האנושיות המדהימה שיש לך להציע. זה אינו פוסט שיגרתי על טיול, אלא זווית ראיה מופלאה, ייחודית לך כאדם. ועל זאת התודה בבוקר בהיר ונעים זה.
        27/2/11 01:41:

      הזמרת הקרחת אהבה את הטיול ואת התמונות.

      בעיקר אוהבת הזמרת את הפילים המקסימים.

      הזמרת מודה על חוויה מקסימה ביותר!

        26/2/11 23:15:

       הפוסט והתמונות מקסימים
      פתחת לנו צוהר לתאילנד המרתקת

        26/2/11 22:52:
      הסיפור המשולב צבעוני ומרתק. תודה ושבוע טוב!
        26/2/11 22:08:
      השילוב של טיול עכשוי ,תמונות מדהימות ביחד עם היסטוריה מעניין מאוד וביחוד כאשר מעורב "אחד משלנו " . אני קורא את הכתוב וחש הרגשה מיוחדת כאילו אני קורא רומן טוב. ביום שישי האחרון אמרתי לך שאולי אצא לכזה טיול. ניראה לי שע"פ תאוריךהיפים אחפש מקום אחר. אני מרגיש שביקרתי שם איתך. יהודה ענף
        26/2/11 21:59:
      מהסרט "הגשר על נהר קוואי" אני זוכר רק את נעימת הנושא. מעניין ה"מאחורי הקלעים" והחיבור אל ההיסטוריה הפרטית שלך.
        26/2/11 20:23:

      מאלףףףף...דרור

      שבוע טוב

      בטי

        26/2/11 20:09:
      תודה רבה לך. ישנה רשימה של גיבורי ישראל ואני, איני נמנע על הגיבורים הללו. אינני מחזיק בכל עיטור מעיטורי צה"ל ומשרד הבטחון. אני עטור באהבת ישראל כסמל לעם מיוחד ששרד למרות ועל אף עברו ונותר באמונתו. אני שמח שנפל בחלקי לשמח אותך במעט הזה. שמח על כי אביך לא היה בין השמות שקראתי על מצבות מסומנות מגיני דוד. שמח שסיפרת לי בעבר והיה לי מה לחלוק במקום ההוא אני ומגיני, להודות על מה שיש לי ולדעת עד כמה אני בר מזל. אני מאמין בגורל ובמקום ובמפגש בינהם ומודה שהיה לי הכבוד לכבד את זכר אביך וכמוהו את זכרם של כל לוחמי ישראל ולקוות כי עמנו ידע שלווה דומה לשלוותם של התאילנדים שפגשתי בארצם. בעיקר אלה שאין ממש ברכה בקופתם הדלה אך ברכה גדולה בהוויתם. אני לא ראוי יותר מרבים אחרים, אך מכבד את הכבוד שאתה חולק לי גם בשמם שלהם. קבל את איחולי לחיים טובים מאושרים בריאים ומספקים.
        26/2/11 19:35:

      שבוע טוב דרור ידידי,

       

      כמו במקרים קודמים, גם הפעם זה אחד מהפוסטים שאדפיס על מנת שאוכל לשבת ולקרוא אותו בצורה יסודית. אני מודה לך מקרב לב על הקדשת הפוסט לזכרו של האבא שלי שנפטר ביוני אשתקד. אני מודה לך גם שהקפדת לציין שאותו סרט עטור פרסי אוסקר לא ממש שיקף את המצב האמיתי ששרד במהלך בניית אותו גשר על נהר הקוואי. הוליווד של אותם ימים עוד לא עשתה את המהפך המתבקשת בתרבות האומנותית שלה ועוד לא היה מסוגל להכיל עבודות שיציגו מצבים מורכבים כפי שהם במציאות - כפי שקורה היום.

       

      את עומק והיקף הזוועות וההתעללות שהוא עבר במהלך שלוש וחצי שנים בשבי שמר האבא שלי לרוב לעצמו כל השנים ולקח את אותן חוויות יחד עמו לעולם הבא. אבל העובדה שהוא חזר לאנגליה בתחילת 1946 כשלד צהוב וחולה ששקל 40 קילו בלבד מדבר עצמו. והעובדה שהוא איכשהו הצליח לשקם את עצמו לבד - כי עזרה של ממש כמעט ולא היה באנגליה שלאחר המלחמה - להינשא ולהקים משפחה שכיום גם מונה כעשרה נינים ונינות ולעלות ארצה ולחיות את שאר ימיו בין עמו גם הוא מדבר בעד עצמו. וכעת כאשר אני חושב עליו ועל סמך ההיכרות שלי איתך כאן ואת עברך כגיבור ישראל וחלוץ אמיתי אני מרגיש שלא היה יכול להיות אדם ראוי ומתאים יותר לספר את הסיפור ולכבד את אבי המנוח ממך.

        26/2/11 19:34:
      היי לכולם, המון תודה על הביקור והתגובות. כן ף. זה חלק מאביזרי הטקס במקדש ונמצא בסככת הנזירה, מול בימת המינחות. יש המצפים אותו בעלה זהב טהור. אישית הייתי בשוק כשראיתי זאת ובחרתי לא לשאול איך מקדשים את האברים הללו שיש בהם גדלים שונים...
        26/2/11 19:30:
      הסיפור על תאילנד מלא במידע שנותן לי להינות מהטיול כאילו הייתי בו. והחיבורים שעשית עם כלא אנצר ולונדון מרתקים.
        26/2/11 18:43:
      פתחת לי את כל התיאבונים. לצערי, עד עתה אף מגיב לא עשה זאת. כולם הפילו דווקא עלי את המשימה המביכה לברר, האם הדילדואים בתצלום שמתחת לנזירה הצפה הם חלק מציוד המנזר.
      וואוו...סיפור מרתק, איך שהגלגל מסתובב לו בחיים :-)
        26/2/11 16:35:
      בפעם הבאה, אצטרף אליכם. תיעוד נהדר!
        26/2/11 16:19:
      חבל שאני לא מצליחה לראות את התמונות (כנראה הבעיה אצלי!) שבוע טוב.
        26/2/11 14:49:
      אכן מסע מופלא וקסום תודה על השיתוף
        26/2/11 12:04:
      איזה עולם מדהים תמונות בעד עצמן מדברות שבת מבורכת מלאה באור אהבה!!!
        26/2/11 11:48:

      תענוג לקרוא. אתה משלב ארועים מתקופות שונות בתוך וליד סיפור המסע והכל מתקשר למשהו מיוחד.

      (אגב... שמחתי אתמול להפגש ולהכיר... היה נעים מאוד...)

      שבת שלום,

      רמי

       

        26/2/11 11:39:
      תודה שהזכרת לי את היופי תודה שלימדת אותי...
        26/2/11 10:30:
      מדהים!
        26/2/11 09:56:
      משובב נפש.. לך*
        26/2/11 08:56:

      התמונות מקסימות והסיפור מרתק.
      גם הפעם התרשמתי מההכנה הרבה והרצינית שעשית לטיול שלכם.

        26/2/11 08:46:

      פשוט מדהים!

      והתמונות מקסימות.

      שבת שלום יקירי.

      שבת מלאה בחיוכים ואהבה.

      לך ליקיריך ואהוביך.

      ממני חיבוקי באהבה.♥♥♥

       

       

      ''    ''    ''

       

      ''    ''    ''    '' ''   


      ''

        26/2/11 08:24:
      יופי של סיפור מסע המשלב בתוכו כמה סיפורים שרק לכאורה אין קשר ביניהם. התעכבתי על הסרט והסיפור שלך על מחנה השבויים ב"הגשר על נהר קוואי". הדרמה הגדולה לפי הסרט (וגם לפי הסיפור הסטורי) היא סביב מאמציו וכשרונו של המפקד הבריטי למצות את המקסימום מהמצב הבלתי אפשרי שבו חיו הוא וחייליו. העוצמה של הדרמה היא באחריות המלאה שלקח המפקד הזה על עצמו כאילו הוא מסוגל לשנות את התנאים הקיימים. הלואי שלנו יהיו מנהיגים כאלה.....
        26/2/11 07:56:
      חזרת לעצמך כתיבה במיטבה שילוב של עכשיו וזכרונות של העבר מזכיר לי את הפוסטים מדרום אמריקה אך כאן זה ניראה חמישה כוכבים
        26/2/11 07:31:

      עשית שילוב יפהפה של אז והיום...

      אפשר כמובן לטעון שישנו מרכיב של

      מקריות בחיינו, ואני אומר:

      בחיים, אין מקריות. הם פשוט בנויים ממקרים...

      (~:

      שוב מסתבר כמה קטן העולם, נרצה או לא... סגירות של מעגלים הבאת, מרגשים ומעשירים. הקסילורים של חיל הים (אולי זה אני). תודה על פוסט מרתק. בני חוק ה-ה24 אינו מאפשר לי להטיל פצצת כוכב על אחד מן הגשרים...
        26/2/11 03:30:
      השארת אותי חסרת נשימה. נפעמתי לצבעי התמונות והנוף. התרגשתי מן ההקדשה לאבא של אליקו וסיפורך שסיכם את סיפור השבויים פשוט הותיר אותי המומה משהו, ולחלוטין שמחה בך. תודה איש יקר!
        26/2/11 02:49:
      טרמילר וואאוו מדהים מדהים איזה יופי של תמונות ותודה להסברים עונג לטייל איתך - שבת טובה אשוב
        26/2/11 00:17:
      אנרגיות אחרות ............ יפה ! זוהי
        26/2/11 00:06:

      אמנם, לא מגיעה לכאן בתדירות

      אך כל ביקור הוא עונג ...

      בזכותך אני זוכה לראות ולהכיר מקומות נפלאים

      חיוך

      http://www.osnatcoach.com/

        25/2/11 23:29:
      זכור לי שדווקא המוזיאון הקטן והדי-עלוב השאיר בי רושם, השחזור של הסככה והתנאים של האסירים.... בית הקברות מתוקתק כמו בתי הקברות הבריטיים בארץ, הסתובבנו בין המצבות וחיפשנו מגיני דוד- ויש כאלה כמובן. תודה!
        25/2/11 23:26:
      תמונות מדהימות..תודה ששיתפת...סגרת מעגל..
        25/2/11 23:18:
      אתה עשית חיים משוגעים תודה ששתפת אותנו ההנאה היתה ענקית חבר.
        25/2/11 22:48:
      תודה מקרב לב ששיתפת..... שבת חמימה ונעימה צחיתוש♥
        25/2/11 21:49:
      מ-ד-ה-י-ם
        25/2/11 21:26:
      סיפור מרתק אודות מסע מרתק! גם מעלליך בלונדון והרקע מרשימים מאוד - הצילומים נפלאים רפא!*
        25/2/11 21:17:
      שבת שלום == מדהים :-)
        25/2/11 21:03:
      נעים להזכר טרמילר גם אותי ריגש הביקור על גשר הנהר קוואי חתיכת היסטוריה :)
        25/2/11 21:02:
      כיף להזכר התמונות מהממות
        25/2/11 20:06:
      kol israel ani rohe tailand... kamuvan chutzmi a 85000 she maguihim le carnaval be rio...
        25/2/11 19:49:

      דרור חבר יקר, שני חלקים של הפוסט, כלכך שונים וכל כך דומים....

      הגשר על הנהר קוואיייי (בבית הספר נהגנו לשיר על פי מנגינה זו. למורה שלנו לאנגלית.."לארי, אתה מזכיר לי קוף.."") והוא, שלא ידע מילה בעברית רווה עונג.. שהתלמידים שרים רק לו...) נו, ילדים די חארות.. הלא כן...

      והנה סיפור מחנה השבויים והגשר על הנהר.. מתחבר לאבא של אליקו שהוא גם חבר שלי באתר.האב נפטר לא מזמן...... שהיה בין השבויים במחנה זה.. ואח"כ כאילו בלי קשר.. אתה מספר על המסעדה בלונדון.. ובו בעל המסעדה הערבי, זכר אותך כמפקד הכלא ועד כמה היית אנושי... עולם קטן ועגול....

        25/2/11 18:34:
      זו חייבת להיות דרך בחיים להיות נחמדים! תמיד זה משתלם לשני הצדדים!
        25/2/11 18:27:
      תמיד ה"אני" של אדם ממתין לו בהמשך הדרך. עדיף שהוא יהיה סלחני ונעים...כי נעים יותר לאכול בחברותא טובה את הששיקבב
        25/2/11 18:18:
      איזה מזל שי ש אותך ואני לא צריכה לנסוע לשם
        25/2/11 18:07:
      תודה:)
        25/2/11 18:05:

      דרורוש,

      בטיול שלי לתאילנד, פספסתי מפאת לוח הזמנים את הגשר על נהר קוואי. עכשיו קצת חבל לי, אך לפחות יישאר משהו לפעם הבאה.

      שלא לדבר על הנזירה הצפה...רק מלראות אותה עושה יוגה מרגיעה במים, נכנסתי ללחץ...קריצה

      ובאשר לחלק השני של הפוסט, תרשה לי להתייחס רק לחלק האחרון, ששוב מוכיח שהעולם הוא פצפון ואכן עגול עד מאד.

      טוב שדווקא זכר אותך לטובה המלצר ההוא, אחרת לך תדע מה היית מקבל בתוך הקפה...מופתע

      ויש לי יותר מהרגשה שבכל מצב ובכל עת היית ותהיה מה שנקרא מנץ'. בן אדם. 

        25/2/11 16:46:
      עשית לי חשק להזכר בשריקה הנהדרת של הנהר http://www.youtube.com/watch?v=CB8F8g1-4Uw אתה מוזמן להקשיב גם. בפור הלונדוני והמקסים שלך רפי מזכיר לכולנו, שהעולם קטן והחיים קצרים אך הם מזמנים לו חוויות במעגלים. ומכיוון שמדובר בבני אדם הם זוכרים לטובה במקרה שלך, וגם לרעה במקרים אחרים. והרבה יותר שווה לנהוג בזולת בהתחשבות ולא משנה הסיטואציה כי לך תדע. תודה
        25/2/11 11:29:
      עד שיעלה הכל משאירה כוכב בינתיים.

      פרופיל

      הטרמילר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון