מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
התייר המאותגר (או: נסיעה לחו''ל בכיסא גלגלים)
הבעיה הראשונה הנה טכנית באופייה, והיא נובעת מן הצורך לאחסן כיסא גלגלים ממונע בתא המטען של מטוס, בזמן הטיסה. כדי שהלה לא יהווה סכנה בטיחותית למטוס, יש לנתק את הסוללות המאפשרות לכיסא לנוע מן המנגנון המאפשר ליושב בכיסא את הפעלתו. לפני הטיסה. הפעולה עצמה אמורה להיות מוכרת לחברות הטיסה, לפחות לגדולות שבהן, אך כרוכה בסיכון מסוים. אם הדייל המנתק את חיבורי הכיסא טועה, התוצאה תהיה השבתה מוחלטת של הכיסא ויושבו/תו. בהיותי בת נאמנה למסורת פולנית גאה (אי-שם בשלבים הזוהרים פחות של אילן היוחסין שלי), החלטתי להקדים רפואה למכה ולבקש הדרכה מוקדמת כיצד עושים זאת. קיבלתי אותה מן הטכנאי האחראי על כיסאות גלגלים ממונעים במשרד הבריאות, היושב בירושלים בבניין החדש המפואר של ארגון 'יד שרה', ואכן, הכיסא נותק מחיבוריו החשמליים בקלות, מוט ההיגוי שלו אוחסן למשך הטיסה בתרמיל של אחד ממלווי, ולא אירעה כל בעיה באגף זה. בדיעבד, שמעתי סיפורים מעוררי אימה על ניתוק וחיבור לא מיומנים, ועל נכים שנותרו עם כיסא ממונע מושבת, מניסיון, חפץ שיש בו מעט מאוד (אם בכלל) עניין לציבור. חבל שההליך הזה, הפשוט יחסית, מסתבך ללא צורך. עם שוך התדהמה על כך שנכה רוצה להגיע לחו'ל, רצוי היה שיזכה לטיפול הולם בידי האחראים על כך.
היעד הבא היה ארגון ביטוח לכיסא הגלגלים הממונע שלי למקרה של נזק חלקי או מלא. מסתבר שכל סוכנויות הביטוח הגדולות ('מגדל', 'אי.איי. ג'י, 'ביטוח ישיר', וכד') אינן מוכנות לעשות ביטוח מסוג זה, ואף הביעו פתיעה על עצם הרעיון. מצדי, אני מוכרחה להביע פתיעה על חוסר הנכונות שלהן לבטח ציוד כגון דא, בייחוד על רקע מגוון הנכסים שניתן לבטח, ושפע החברות שישמחו לבטח כל דבר שהוא, רק לא את הכיסא הממונע... בסופו של דבר, אחרי תלאות רבות, נמצאו מספר סוכני ביטוח פרטיים שהיו מוכנים לבטח אביזר ביזר מסוג זה. התנאי היחיד היה שאעביר את ביטוח הדירה: מבנה ותכולה, לסוכן הביטוח הנ'ל. דירתי כבר הייתה מבוטחת אצל אחת מחברות הביטוח הגדולות, אך לאחר הליך ביורוקרטי מסוים (וכסף, אלא מה?) שוחררתי ממחויבותי, העברתי את הביטוח אל הסוכן החביב, והמשכתי את התנהלותי בכיסא גלגלים בתחושת בטחון חדשה.
ככלות כל התלאות הללו ואחרי שנסעתי ואף חזרתי בשלום, אוכל לומר רק: "מה ארכה, מה יפתה, מה קשתה הדרך!'
|
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אנחנו חייבות לדבר. פני אליי בדואר. נראה שאת למודת ניסיון יותר ממני.
צדקת בכול, כולל ההערה על צרפת. מה לעשות, ויעד הטיסה היה מרסיי. וכן, קורה לא מעט שאני נוסעת בדרכים בהן נעזרות אמהות עם עגלות יד. את טועה לגבי ארגון הנכים. ארגון חסר שיניים. חבל. יש בארץ יותר מדי ארגוני נכים ופחות מדי עשייה.
ורד, את צודקת. תקוותי היא שהשינוי יקרה בחיינו. אני מקווה שהכתיבה שלי עוזרת להגביר מודעות.
על ארגון 'יד שרה' בפוסט נפרד - שיגיע. 'מלאכת קודש' - אולי. הבעיה שהם נעשו אימפריה, באין מתחרים.
אני אולי יורקת לבאר ממנה אני שותה, אך יש לי בעיה עם מונופולים. וחזרתי. 'אני פה', כמאמר השיר.
'טוב להיות בריא ועשיר, מאשר להיפך'. תמיד נכון.
חשבתי שהנושא יהיה קרוב ללבך. 'לקיחת בני ערובה'? מניין הרעיון החצי אלים?
מזלך. כך זה אמור להיות!
'לבבות' יקרה, ברוכה הבאה לבלוגי.
לצערי, הדבר המפריע ל'אחראים' ו'נוגעים בגבר' הוא סטיגמות. נכים, בהגדרה, אינם נוסעים. בטח לא לחו''ל. וחבל.