מאז תחילת כהונתו של אובמה כנשיא ארה"ב לקו רבים מהפרשנים, העיתונאים והפוליטיקאים בישראל בסנדרום אובמפוביה.

מוויקיפדיה: המונח פוביה (בעברית: בעת) מתאר מצב נפשי של פחד כרוני או מוגזם מאובייקט או מצב כלשהו, המשבש באופן ממשי את חיי הלוקה בו. מקור המילה במילה היוונית φόβος שפירושה: פחד, ובחלק מהמקרים אף שנאה.

תחילה אפשר היה לשייך זאת ללחצו של הנשיא אובמה על בן נתניהו, אך גם נשיאים קודמים ובהם בוש האב וקלינטון לחצו על ראשי ממשלה ישראליים ואף פעם לא ראינו התכנסות כזאת של עיתונאים, פרשנים ופוליטיקאים המנצלים כל הזדמנות לתקוף, ללעוג, להשמיץ ולהאשים מנהיג זר.  כל זאת נעשה תוך התעלמות (במזיד? במצח נחושה?) מהעובדות.  לא נעים לומר אך אין מנוס מהמסקנה שגישה זו נובעת מחשש קמאי הקשור איכשהו גם לצבע עורו של אובאמה.

עם ההפיכה במצרים הגיעה תופעה זו למימדים פתלוגיים.  אובמה הותקף בישראל מכל כיוון על שלא הגיב, הגיב באיחור, הגיב מוקדם מדי, הגיב באופן חריף מדי, בגד בבעל ברית וכו'.  כאן היתה התעלמות מהעובדה שאובמה עמד בפני מצב לא צפוי (גם על-ידי המודיעין המהולל שלנו) והיה צריך להגיב "תוך כדי תנועה" .  הפרשנים והפוליטיקאים בארה"ב שיבחו אותו בדרך-כלל (פרט לתנועות המאמינות שאובמה מוסלמי או שלא נולד בארה"ב ולכן נשיא לא חוקי וידידיהן ב- Fox News).  כל היודעים המתוחכמים לא אמרו מה כן אובמה צריך לעשות אלא הרבו לחזור ולהדגיש את הססנותו (כפי שנראתה בעיניהם) את זניחתו בעל ברית (כנראה מתוך פחד שבעל הברית הבא שיוזנח הינה מדינת ישראל) והתעלמות מהעובדה שאם לאובמה יש מחויבות היא בראש ובראשונה למדינתו, לאידאולוגיה הדמוקרטית שלו ולעם המצרי (ולא לדיקטטור).  אך איך נבקש חשיבה הגיונית כאשר פוביה משבשת את יכולות הלוקה בה.

אובמה הותקף על בגידתו (או זניחתו של ידיד), אך אם היה נשאר לצידו של מובראק היה נשאר בצד המפסיד וגם היה בוגד באידאולוגיה האמריקאית בתמיכה בדיקטטור מושחת מול מפגינים דמוקרטים.  אך איך נבקש חשיבה הגיונית כאשר פוביה משבשת את יכולות הלוקה בה?

אובמה הותקף על אי עמידתו לצד המפגינים האיראני לפני כשנה, כאשר היה ברור שאם יעמוד בתקיפות לצידם יציג המשטר באיראן את ההפגנות כמזימה אמריקאית. אך איך נבקש חשיבה הגיונית כאשר פוביה משבשת את יכולות הלוקה בה?

התקפות אלו כנגד אובמה התעלמו מהעובדה שכל ה"מיזם הדמוקרטי" במזרח התיכון התחיל בעצם בימי הנשיא בוש ומי שרוצה לזכור (במיוחד אם הוא פרשן ומומחה) צריך לזכור את נאום קונדוליסה רייס בקהיר בו יצאה חוצץ נגד מדיניות הדיכוי של מובארק ותבעה תהליכים דמוקרטים במצרים.  כאשר מנגד אובמה קיצץ בכ- 75% מקרן שהוקמה בימי בוש ונועדה לתמוך בתהליכים דמוקרטיים במצרים.  אך איך נבקש חשיבה אוביקטיבית נתמכת-עובדות כאשר פוביה משבשת את יכולות הלוקה בה.

לא זכורה התקפה כזאת על ג'ורג' בוש כאשר הלחץ שלו, להתיר בחירות כלליות ברשות הפלשתינאית הביא, לעלית החמאס לשלטון או כאשר מדיניותו כלפי לבנון הביאה לחיזוק החיזבאללה.  מדוע אז לא הותקף הנשיא האמריקאי בכזו עוצמה?  התשובה היחידה הינה לא לקינו בבושפוביה.

בחדשות יום רביעי בערוץ 2 אמר הקריין שאובמה גינה היום בשפה רפה את קאדפי ואז נשמע אובמה אומר (באנגלית כמובן) "שיש לגנות באופן תקיף ביותר את קאדפי".  האם הקריין לא הבחין בפער בין הנאמר לנשמע? כנראה לא מכיוון שלקה באובמהפוביה.

אברהם בן צבי, פרשן "ישראל היום" והמרבה להופיע גם ערוץ 10,  הינו מהלוקים הרבים בפוביה זו.  אני מניח שבן-צבי לא לחינם קיבל את הפרופסורה שלו והתמחותו היא בתחום האמריקאי.  אם כך איך אפשר להסביר שכאשר הדבר מגיע לאובמה, שוכח הפרופסור הנכבד את העובדות, התשובה היא כנראה אובמהפוביה.  רק היום (25/2) כתב בן-צבי בעיתונו "כך למשל נמנע אובמה מאזכור האירועים הרצחניים בנאומו באוהיו רק לפני שלושה ימים..." ובפסקה הבאה כתה בן-צבי "רק שלשום הופרה סוף סוף שתיקה רועמת זאת"  האם הפרופסור לא הבחין שבין "שלושה ימים" ו"שלשום" מפריד יום אחד בלבד, או אולי אפילו פחות.  אך כאשר אדם לוקה בפוביה הוא מאבד את כישוריו לנתח דברים באופן הגיוני ואמין.