כותרות TheMarker >
    ';

    סוגיות אוניברסאליות

    כל מה שנוגע במי שבעל מצפון , מוסר ורגישות

    פוסטים אחרונים

    על החיים , מחלות, ומוות - תקשורי סת

    9 תגובות   יום שבת, 26/2/11, 11:15


    ["מרבים להתחבט בשאלה אם לספר לחולה סופני שימיו ספורים. הדעות על כך חלוקות.במקרים מסוימים נבואה כזאת יכולה להפוך את המוות לעובדה, בעוד נבואה הפוכה מסוגלת להביא לחידוש אמונתו של החולה ביכולתו לחיות. 
    אבל שום אדם לא ימות משום שרופא אומר לו שהוא עומד למות.אף אחד אינו נתון עד כדי כך לחסדי אמונותיו של אדם אחר. את הזיכרון התאי אפשר לשנות בכול רגע.אמונות הווה יכולות להחדיר זיכרון חדש לתוך העבר, פסיכולוגית ופיזית. לאורגניזם יש אמונות משל עצמו בכול הקשור לבריאות.מחלות בדרך כלל מייצגות בעיות לא פתורות. הגוף וההכרה מיטיבים לפעול יחד , האחד ינסה לרפא את משנהו. 
    בבתי החולים החולים מנותקים מן הסביבה המוכרת להם, ובדרך כלל נשללות מהם הנחמות הרגילות. יש 
    שם מעורבועל המחלות, על החיים והמוות. ת רגשית קטנה מאד. אנשים סניליים, במאמציהם לברוח מחדריהם הסגורים בבתי המרפא, מגלים לעתים שפיות רבה יותר , מאשר הקרובים או החברה שכלאו אותם. הם מזהים אינטואיטיבית את הצורך בחופש, וחשים בחסרונו של הדו שיח המיסטי עם האדמה והשמש שנשללו מהם.
    הרפואה לא הצילה ממות שום אדם שהחליט למות . ברמות העמוקות יותר, השאיפה הנורמלית לשרוד מחייבת את האדם לעזוב את גופו, ברגע זה או אחר. כאשר הרגע הזה יגיע האדם ידע זאת, והחיוניות העצומה של הרוח אינה רוצה עוד להיות עטופה על ידי גוף פיזי שסובל. אלא , שהרפואה דואגת לכך שהטכנולוגיה המתקדמת ביותר תאלץ את העצמי להישאר בתוך גופו, גם בשעה שבאופן טבעי הנשמה והגוף כבר מזמן היו נפרדים."
    מתוך: סת- טבע המציאות האישית - בתקשור לגיין רוברטס--ממייסדות העידן החדש ן

    © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לחנה איסלר

    חזרה למדור דעות
    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/3/11 11:57:
      ועוד משהו: היה לי חתול אהוב שמת ממחלה, גסס המון זמן. היה קשה לשנינו, התלבטתי אם לעזור לו ע"י המתת חסד, זה מקובל אצל וטרינרים, אבל החלטתי שלא. שנינו פחדנו מאד מהרגע הזה ודחינו אותו עוד ועוד, בשעות האחרונות ישבתי לידו וליטפתי את גופו השברירי בחשש גדול, הרי בכל רגע הוא עלול להפוך לגופה. הוא היה זקוק לנוכחות שלי. בכל פעם שהתרחקתי הוא הזיז את גופו כלפי בכוחותיו הדלים. מספר שעות לפני שמת הכרזתי על מנוחה. נלך לישון, אמרתי לו. הוא הסכים. בארבע בבקר שמעתי 'מיאו' חזק. רצתי אליו. הוא קרא לי. ליטפתי אותו עוד חצי שעה ואז הוא נפח את נישמתו. ממש נשף דרך האף והפה וזהו. זה הכל? ועכשיו נשאר לי לקבור אותו. היה עצוב. מאד עצוב. אבל גם הקלה גדולה. עשינו את זה. להתראות נולי, אני אוהבת אותך גם עכשיו.
        12/3/11 11:49:
      גם אני קראתי חלק מספרי סת לפני שנים... ובעניין שיחה גלויה עם הנוטה למות על מוות - אני בעד, אבל לא כל אחד מוכן לזה. יש אנשים שמעדיפים להכחיש את המוות ולהלחם בו עד הרגע האחרון, עד המוות... זו בחירתם. זכותם.
        28/2/11 12:00:
      עברי למסך המלא.
      מצטערת אבל הצד השמאלי של הפוסט אינו גלוי והמשפטים קטועים אשמח לקרוא שנית
        26/2/11 13:36:
      יש כל כך הרבה בספרים הללו , שאני תמיד פותחת באמצע וקוראת עמוד או כמה שורות, ולומדת דברים מדהימים. מרחיבה תודעה.
        26/2/11 13:34:
      בתור בודהיסטית שכבר חוותה מדיטציות מוות. שאתה כביכול נפרד מכול מה שיש לך ...., שחשבת ששייך לך. הכי גרוע להיכנס לפאניקה , כאילו שלא ידעת שיום אחד תמות. ולהרגיש מרומה. בוא נאמר שאם כולם מעמידים פנים, ואומרים - "תהיה בריא," הבדידות של הנוטה למות מאד קשה.
      ולו רק כדי להפרד כיאות, יש לומר ברגישות, ובתקווה.
        26/2/11 12:45:
      שאלה ממש קשה ולי אין תשובה פשוטה. אולי צריך לפעול לפי כל מקרה לגופו.
        26/2/11 12:09:
      ג'ין רוברטס והתקשורים שלה את סת, מיוחדים במינם, אין רבים כמותם. הושפעתי מאוד מהסידרה של סת, ועשית לי חשק לחזור לספר הזה ספציפי לראות מה אני עוד זוכר לאחר 20 שנים, את הקטע הזה לא זכרתי בכלל. בכל מקרה, אני חושב שצריך להגיד לחולה את האמת!!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      gananna
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין