כל הקאווה לטובה --------- קניתי מכנסי-עור-שחור זה עסק יקר אבל יש תמורה (זה הסוג האורז בצורה הנכונה אבל בלי לחץ מיותר. עור על עור מונח בתנוחה מדויקת ונכונה) וביניהם הבטנה (איזו מילה יפה זו בטנה) --------- התבור באה יצאנו לש-קוד ולר-תות על בקבוק ורצפה, עקבים של שני זוגות מגפיים ודיבור של שכונה. הזמנו פולי-סויה (אני אוהבת מלח-גס) הברמן אמר סבבה ולא בא ולא בא. אחר כך הוא אמר שהוא לא הבין מה אני רוצה (כמה קלאסי. תודה) --------- אני ראשונה לעזוב את הכסא התבור אחריי מדברות ברגליים בעיניים בידיים פתאום באמצע מתחבקות (אני והיא ובקבוק. תמיד עובר איזה חוט של רגש שהוא אובר-וולמינג כי לצערנו המרחק הזה הקילומטרי בינינו מרחיק גם את הדיבור לפעמים ופתאום יש עומס כזה שקשה לתת לו מילים. אז מדברות בחיבוק דומם באמצע-האומצה-אומצה. עוד חמש שניות כאלה והייתה באה דמעה) היא סיפרה שהזמינו אותה לשבוע הבא לבית-העם לערב מרקים ("תעשי איזה מרק שאת רוצה") כמובן שזו תהיה בדיחת השנה (ערב מרקים. נא לבוא עם קרוקס ובגדים מוזנחים) תבור יקרה שלי. יופי של מגפיים דפקת, אני אוהבת אותך. ובשבילי המושב, בין גרבר לגרברה לביסקוויט-מותאם-לילדים הם ישאלו אותך: זה מהמרכז? זה מהמרכז? ---------  בדרך חזרה מהלש-תות ולר-קוד בשלוש ומשהו בין יום ללילה הרמזור הגדול בצומת המרכזית היה אדום ועבר כלב קטן ושמנמן מהסוג הביתי המידי-מטופח המידי-מפונק והלא-חכם והיה נראה ברור שיש לו הרבה פחות שכל והרבה יותר מזל ושלא היה לו מושג לאן הוא הולך ובאיזה סכנה עצומה הוא נמצא באמצע הכביש בין שישי לשבת (אם היה מבין היה אומר תודה לאלוהי הרמזורים) עצוב למות באמצע התמוז גם באמצע החורף גם באמצע הסתיו (לא אואבת כלבים קטנים. פעם היה אחד שלא היה שלי במקור אבל גרנו באותו מרחב הוא בחצר הגדולה בין פסיפלורה למחסן ואני בקרוואן אמריקאי 40 מטר משופץ ונוצר בינינו קשר מיוחד. הוא היה מעורב דני וסן-ברנרד. זה כלב) --------- הייתי אצל לילי אתמול (היא הייתה כמו תמיד יעילה ומכאיבה במידה) הבת שלה צריכה ללדת כל רגע ושוטפת את הבית עם שתי אצבעות בפתיחה ולילי רוצה שאחרי זה היא תעשה קשירה כי נמאס לה להיות סבתא כל חמש דקות (מפליצה ילדים. ככה היא אמרה על הבת שלה) וסיפרה על האילת שהיא פינקה אותה, ככה שתנוח קצת לפני הלידה ---------- במשיכה כואבת במיוחד נזכרתי בך. תמיד אחרי לילי הדפנות שלי אומרות יותר בקול בינן לבין עצמן: אני רוצה. אני רוצה (וכבר אמרתי לך פעם: אני קירחת מכאן ומכאן. מתי אתה בא?)

----------

קוראת קצת את קרלו שטרנגר עכשיו:

"אנו נעשים אינדיבידואלים מודעים לעצמם דרך היותנו חלק משדה אינטר-סובייקטיבי. בעלות על העצמי, אותה תחושה של חיים בעלי טעם, תלויה במידה רבה בכך שאחרים יכירו בערכנו, והאהבה היא אחת מצורות ההכרה החשובות ביותר. המכורים למרדף אחר האהבה מנסים לאחות פצעים שמקורם בהשפלות מוקדמות יותר. הם מנסים לתקן תסריט בלתי-נסבל שבו נמנעה מהם הכרה, על ידי כיבוש אהבתם של אלה אשר בתחילה אינם מגלים בהם עניין.

זו הסיבה מדוע המכור לכיבוש האהבה נפגע יותר מאדישות מאשר מכך שרואים בו יריב משמעותי למאבק-כוחות במלחמת המינים. אדישות פירושה, שתשוקתו אינה נחשבת אפילו לדבר שיש להילחם בו; הפרט אינו נחשב ליריב ראוי. אם מושא התשוקה נכנס למאבק-כוחות, אז מרגיש האדם שזכה להכרה.

המאבק על האהבה הוא מורכב משום שמעורבת בו חירותו של הזולת. הכיבוש הופך להוכחה שניתן לגבור על חירותו של הזולת. חוסר היכולת לשלוט באהבה הופכים אותה לאתר מרכזי בחיפוש אחר בעלות על העצמיות- כי אהבה והכרה ניתנים רק מתוך חופש. האהבה היא הסכנה הגדולה ביותר, משום שבה מוותר האדם על השליטה החיונית כל-כך לתחושת הבעלות שלו. לאהוב פירושו להפקיד את שלומנו וטובתנו בידי חירותו של הזולת. כמו שאמר סרטסרו לפמינה: "איני יכול להכריח אותך לאהוב, אבל לא אתן לך חופש".

האהבה, במובן מסוים, היא גם הפרס הגדול: זהו המקום האחד שבו חלק קטנטן מהיקום, האדם האהוב, מגיב אלינו מתוך רצונו החופשי. באופן פרדוקסלי, תחושת הבעלות על העצמיות תלויה במידה רבה באהבה, דבר שלא ניתן לכפות אותו- ולפיכך, תחושת הבעלות-על-העצמיות היא במובן מסוים שברירית תמיד".

-----------

mag-net

veod

mag-net

כישוף ברשת

------------

Out of the blue:

מתחלפים. יש לך עליי כוח, אני לא מתווכחת. ולי יש עליך כוח-של-לב או משו-סנטימנטלי כזה, שאתה שונא (ביחד זה כח המחץ) אתה שונא להיות כל כך תלוי בי. אתה מתחנן אליי בעיניים שלך, שאתן אותי. לך. אפילו לא את כולי, רק שאתן רגע, מבט מבין, יד רכה. אתה מתחנן לשמוע אותי אומרת את השם שלך (אני שותקת) הקרסול שלי קורא לך.

מתחלפים. אני יודעת להיות זקוקה. יודעת ושונאת את זה. אתה נהנה כשאני סובלת מרוב לרצות בך גוף או מילה (ולרצות זו מילה עדינה) כאילו אין בי כלום עכשיו, חלולה חלולה ורק צליל אחד של צורך להתמלא. זה מה שאתה שומע בי עכשיו (נערה במצוקה) אני רועדת כשאני בוכה. זה יפה לך בעיניים. אני זוחלת ערומה.

מתחלפים. תדבר אני אומרת, המבט הרצוץ הזה שלך בעיניים היפות שלך לא מספיק עכשיו. אתה טוב במילים, מה קרה? בלעת ת'לשון? תדבר. במילים תרצה אותי תתאר תתייסר תישבר תחטוף התקף חרדה מתומלל תתייאש כמעט מרוב חיכיון. תדבר. נחשוב עליך.

מתחלפים. אתה לובש את גלימת הקרח אני נוזלת מרוב לבה. מונחת על המיטה (אפילו המצעים רגישים אליי יותר ממך) אני שונאת. שונאת אותך. מחפשת בתוכי שאריות של גאווה שעוד לא נדרסה. מצאתי: אני נרטבת ולא אומרת לך. אתה שולח יד גסה, עלית עליי. אני מתחננת: תעלה עליי. אתה מחייך ומדליק סיגריה.

מתחלפים. אתה על הגב אני מעליך. רק ליד אני מתחככת, רק ליד. מביאה אותו זקוף לפתחי, אבל רק כמעט. סנטימטר אחד, שניים (שלושה גג) אל תזוז אמרתי. ככה. אם מישהו שמכיר אותך היה שומע את אנחת התסכול הזו שפלטת- לא היו מאמינים עליך. תראה אותך, זרוק על הגב. אפילו להתפתל אסור לך עכשיו.

מתחלפים. אתה מזהה בי את הצמא ומנצל את החולשה, הפתח הזה שנוצר לי בנשמה. לוחש לי ציווי: לספר לך שייכות בסוד ורק אחר כך תתן לי יין. הכל הפוך איתך. אני רוצה לבלוע את הלשון אבל היא לא רוצה להיבלע. ובלי שאני ארשה לה הלשון שלי אומרת שהיא רוצה לעבור-עליך-לעבור-אליך-לגור-בגוף-שלך-לתקופה. כעסתי עליה שהיא ככה דיברה. אתה אומר שככה אני טובה. והולך להביא לך קולה קרה. אני נשארת צמאה.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מתחלפים מתקלפים מתפרשים מתכווצים מתפרצים מתפזרים מתרתחים מתכלים מתעלים

משתווים.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מתיישרים. שנינו זקוקים במידה שווה, זה רגע נדיר, יחיד ומזוקק. שני צריכים את אותו הדבר, שני נותנים את אותה התשובה. זה הרבה מעבר לזכר ונקבה. הרבה מעבר לאיבר וחור נחדר. הגענו לגן העדן הגיהנומי עלי אדמות. קרקע-בתולה-ושאינה. עמק השווה עולה בעשן רטוב (יותר מידי רטוב. תנגב אותנו קצת שנרגיש את התנועה יותר טוב) שנרגיש יותר טוב את הפנימה-החוצה הזה, המנגינה. סכר נשבר בכזו עוצמה, אגן לאגן זאב והגב שלי כבר לא כואב. אני מלאה, אתה מעשיר את חיי ומרחיב לי אופקים צרים ואופקים צרים במיוחד. החוג למדעי התעופה, הקלקלה ותרבות הצריחה

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דופק בדפנות שלי, דופק מורגש גם אצלך

איחוד פעימות

דמעות שלי נאספות בלשון שלך רכה

עיניים

זמן ששש

ממתק נמס בעטיפה

היד שלי מניעה את השיער שלך.

הזמן נלקח אזל ונזל. אתה ואני קובעים תצורת זמן   

ס  ו  פ  ר      

                                  –       א   י   ט   י   ת        

                                                                                            ח    ד    ש    ה

מציאות יוצרת מחשבה

מחשבה הורגת את עצמה

מתאבדת כי עכשיו יש בלב

עומס תנועה.

להגיש-במילים-לב-וגוף-על-מגש-ההרגשה. איך יוצאים מכאן מבלי שנציף את הרחובות בדם וגעש ואדמה

ולאן.

ותראה את כל פיסות המציאות שלנו

הכל נראה חיוור עכשיו.

תן לי תסדר לך את השיער

(י.ישנוב)

http://www.youtube.com/watch?v=0g8wWOrvWgU