אחרי 7 ימים בבית...

3 תגובות   יום שלישי, 6/11/07, 00:54

פתאום נהיה קצת יותר קשה... 

 

 

מי היה מאמין איזה הבדל שיומיים עושים... 

תודה על התמיכה והעידוד, אני מקווה שאני באמת מהזן שמנצח ואנצח את מפרקי הירך העקשנים שלי... ושכשאחזור באמת לשגרה שלי עדיין ארגיש חזקה יותר.  

אבל כנראה זה לא רק יומיים

כנראה זה מצטבר

כנראה גם העובדה שעשיתי היום מסע מיותר למרפאת כאב שרק גרם לעוד כאב תסכל אותי  

וכנראה שכל לילה שאני לא ישנה מושלם משאיר אותי קצת עצבנית במשך היום...

 ואולי עוד כמה דברים... 

אבל, גיליתי משהו חדש על עצמי:

קשה לי לשמוע תלונות (במקרה זה על כאב) ממישהו שיכול לפעול למען להקל על עצמו ומסרב לעשות זאת... 

אני חושבת שזה נובע גם (ובחרתי במילה גם בכוונה) מהמצב הרגיש שלי...

אני כרגע בכאבים (פחות אבל לא חסר) אבל אני יודעת שזה תלוי בעיקר בי.

אני צריכה לעשות פיזיותרפיה, לחזק את הגוף ולא להעמיס יותר מידיי.

להיות קשובה אליו כמו שציינתי כבר.   

ואני עושה את זה, והמצב משתפר...

 חלק מהר וחלק לאט אבל אני מרגישה את השינוי מיום ליום בכאבים, בחוזק שלי ובעצמאות שאני מחזירה לעצמי לאט (אפילו שזה מרגיש די מהר)... 

אני כבר מוכנה נפשית לחזור לבאר שבע, לחיים שלי...

בינתיים זה אומר לדירה ולראות חברים

אבל אולי אחרי שבוע הבא אני גם אכנס לשיעורים קצת (אצלנו בניהול לא כל הסגל בכיר ושובת)  

ונראה מתי אוכל לחזור לעבודה קצת (או הרבה, אבל עדיף קצת)... 

למען מי שלא יודע מה קרה לי בכלל, אתם לא לבד...גם הרופאים לא בטוחים.

 אמרו לנו שאני ב-5% מאוכלוסיית החולים שלא יודעים לאבחן בדיוק.  

 ביום השחרור הגיע צוות ראומטולוגים...

כל הגדולים והקטנים מכל בית החולים

וגם אחד שכבר שמענו את שמו רבות שהוא "מלך" הראומטולוגים...

האמת שהיה לנו תור אליו בשר"פ לינואר...

לי כמובן אין בושה אז מול כל ה-15 רופאים שעמדו מסביבי (הרגשתי קצת כאילו זכיתי באוסקרצוחק) אמרתי:  

" הי, 'שם כלשהו' (את זה אמרתי לאימי והצבעתי על התג שלו) , יש לנו תור אליך בינואר" 

הוא כמובן לא שם לב, הוא היה עסוק בלעקם לי את האצבעות... 

מכל עיקום האצבעות והמלמולים באנגלית שהם העבירו ביניהם יצא שיש לי:

גמישות יתר במפרקים שיחד עם

איזו דלקת (לפני 3 חודשים שכבר אין לה סימנים כל הדם ששאבו יצא דיי בריא)

ופיברומיאלגיה חריגה

ומעבר דירה (לחץ פיזי)

ולחץ נפשי אולי (למרות שבזמנו הייתי הכי מאושרת בעולם-חבר חדש, דירה חדשה מדהימה, חתול חדש...)

וזה שאני work-a-holic  

מה שהתחיל מכאב בירך התגלגל לכדור שלג ענקי שהפך לאשפוז שלי...   

ולכן עכשיו אני בפיזיו' כל היום ומנסה לנצל את הדברים הטובים, ולשמור על השפיות בקשר לדברים הפחות טובים... 

אגב, מהחבר נפרדתי בשבוע לפני האשפוז, חשתי הידרדרות במצבי ולא התאים לי להתמודד גם עם עצמי וגם אתו (על אף שהוא לא היה בעייתי)

נפרדנו כידידים והחתול (סוני) נשאר אצלי...(זה הכי חשובצוחק) 

דרג את התוכן: