קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
לפתח חרטט רובץ
הוא משתמש בכל מנעד התנועות שלו: מתמתח, מתגרד, מתלקק. הוא בוכה לפעמים מתוך שינה.תפסתי אותו נובח את מספר כרטיס האשראי שלי מהמרפסת וקלטתי שהוא מקשיב לשיחות שלי בטלפון כשאני מזמינה מפיצה דומינו. הוא מייד הולך לשבת ליד הדלת וסופר חצי שעה. כמו שהבטיחו. אני ממציאה לו הרבה שמות. כמו חוה, נשים נותנות שמות. הן אחראיות לאקספוזיציה של הדמויות, אדם התניע את תחילתו של הסיפור. גברים מגלגלים את האירועים הלאה. מי אחראי למיתוס, ומי אחראי להיסטוריה? מה ייטווה כיריעה ההולכת מעבר לחלל ולזמן, ומה יהיה לסיפור ספיראלי שחוזר על עצמו בווריאציות שמשתכללות רק למראית עין? "יש רק תשעה סיפורים בעולם," אמר אבא שלי, ואני חושבת שכמו תמיד, הוא הגזים. יש פחות. כמו צירופים של מנעול הם יוצרים אינסוף גירסאות. הגרסה של הזבוב על הקיר לא דומה לגרסה של הזבוב שנפל לסלט. הסיפור שלי מתבייש בפשטותו. גם אם יש לו כמה היי-לייטס של דרמה, אני לא מחוברת אליהם. אולי כדי לא לחוות את העוצמה שלהם. המציאות שלי נשללה ממני. אני אנסה שוב: שללתי את המציאות שלי ממני. אני מתרחקת ובוחנת את המשפט הזה. כן, זה נכון. אני עדיין לא אוהבת את הסיפור שלי. הוא מעורר בי בושה. הרבה יותר מאשר סיפור של זונה בגמלאות, מתברר.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם כשהסיפור שלך מתבייש
יש בו מן החכמה
מעניין מה יקרא כשהוא יפסיק להתבייש
אלפי אסירים ועדי מדינה יחלקו על כך.
טמבורין, תמשיכי. מצידי תמציאי. שוב.
רואה? בפשטות אמרה סגרי את הבושת, זו הגנובה... :-)
קפצתי רק לומר לך, שתדעי,
שתמיד קוראת את הסיפורים שלך ונגנבת מהנאה,
גם אם לא מגיבה,
מלכה את!
אם אני לא טועה, לגירסה של הזבוב על הקיר קוראים קומדיה
ולזו של הזבוב בסלט - טרגדיה
תשאלי את אריסטו
פרשיית דרכים נשמע מרתק, אפשר הרחבה?
הוא לא רוצה לדעת, אני כן, מה יש לך שם במגרה?
(יוו..איזה יצר מציצנות קם עלי הבוקר..)
סליחה, יש פה למישהו תכניות לסגור את בית הזונות הקטן והטוב ביותר בטקסט-סס?
לא יקום, לא ישכב ולא יהיה!
וקחי כוכב של שריף.
אבל, בכל פעם שאת מספרת אותו הנרטיב משתנה. בקטנה משתנה.
וכך יוצא שבסוף הוא מתאים לנו ונוח לנו איתו כאילו נתפר על פי המידה.
ואם לא, אז מרחיבים או מצרים או מקצרים עד שזה בסדר.
חוץ מזה שכאן תמיד אפשר להחליף סיפור, או דרך ואחר כך להעתיק לחיים.
צודק, באמת כדאי שתעברי לחתול שבך.
לא ללחוץ. אני בפרשת דרכים. בקטנה. פרשיית דרכים.
(ואתה לא רוצה לדעת מה יש במגירה.)
אני מתקן:
יש סיפור אחד בלבד.
אבל יש לו תשע נשמות.
זה חזק, אבל לא משכנע.
יש כאלו שנועדו לספר את הסיפורים ויש כאלה שנועדו רק לחיות אותם.
ובין חיים לחיים הם מחרטטים קצת - מה רע?
נ.ב.
אביך צודק. כדאי שתעברי לחתול.
תפסיקי לחרטט תפתחי את המגירה ושפכי עלינו חומר טוב
הרי הזונה כבר בגמלאות... מה איתך?
מי היה מאמין...