בוקר אני ממהרת כהרגלי להכין את הקטנים ,

שגרת יום של אמא עסוקה ,

מהר מהר שלא נאחר , אוף אייך שוב אני בסיר הלחץ הזה .......................

בטוח מכירים את ההרגשה ,

בבוקר נראה והזמן ממש ממש אץ ,

ובערב כאילו לא זז  "יאללה " שיגמר היום ילכו לישון ויתנו קצת שקט .

טוב לא באמת הרי עשר דקות אחרי שהבית נכנס למצב של דממת אלחוט ,

אני מחפשת עיסוקים , 

ושהם מבקשים אמא אפשר רק היום איתך לישון ,

אני מיד נענית בחיוב , ועל הדרך תביאו ספר ,

נקרא קצת. .

מהר מחבקת עוטפת נהנת מזה שהם עוד קצת קטנים ,

הרי בעוד ממש רגע הם כבר לא ,

הספורטאי כבר גדול מטייל בנכר ,

האופנוען עסוק בענייניו לימודים עבודה חברים ,

הנסיכה טוב היא נסיכה ..........

ופיטר פן גם לו יש כבר לו"ז וסדר יום מאורגן .

אז ברגעים כאלה שכל אחד בעיסוקיו  אני יודעת להעריך  ולהוקיר את השקט ובאותה המידה את "הרעש" .