זה לא זה שניסיתי להרשם לקפה והסתבר לי שמישהו ששמו כשמי כבר רשם כתובתי.

זה גם לא זה שנתקעתי ביציאה מחניון דימול והתחננתי לשוער הקופאי שמחר אביא לו

עוד 3 שקלים כי היו לי רק שבעה והוא נאנח כי זו באמת בעייה ובסוף הציע וקבלתי בתודה את הצעתו הגאונית ורשמתי לו צ'ק על עשרה שקלים, רק כדי לגלות קילומטר אחרי שיצאתי לרווחה שבכיס הפנימי של המגן שמש איפה שהקבלות של הדלק והחניונים, מגולגל שטר של עשרים

אבל זה כן שבזמן האחרון באים אלי כל מיני חברים, רפי אהרונסון למשל, יגאל ערמוני למשל,אלון זייד, למשל ( אגב, משלושתם רק לרפי אין שפם ) ומתלוננים שהם לא מצליחים לזכור כל מיני דברים שקרו להם בעבר.

אז התחלתי לדאוג כי הם בגילי

ודבר ראשון הלכתי להיבדק וחזרתי מחוזק למרות שלא בקשתי לחזק. התברר שהסניליות שלהם היא דבר אחד והסניליות שלי היא דבר אחר. שונה לגמרי.

כי כשהם מדברים על סניליות הם מתכוונים לכל אותם מקרים שבהם אינם זוכרים דברים שקרו להם ואילו אצלי מדובר על כך שאני דווקא כן זוכר ועוד לפרטי פרטים, דברים שלא ארעו מעולם