כפי שאני מרגיש כרגע, החיים שלי מתחלקים למה שהיה בהם עד אתמול והיום, ולמה שמכאן.

אתמול, בבדיקה ביתית התברר שהאישה שאני אוהב כנראה בהיריון.

היום אחר הצהרים נדע סופית.

הבוקר אני יחסית רגוע, אבל אתמול המתח היה כל כך גדול, שחלק מהזמן לא הצלחתי להניע את העכבר שעל השולחן. היד פשוט רעדה לי (ולא, הרעד לא רגיל אצלי. לא לתפוס עליו תחת).

במסגרת הרגיעה אני לא ממש נושם באופן סדיר, השרירים מרגישים את האדרנלין זורם בהם ואני לא ממש מצליח לחשוב על שום דבר אחר. אז אני עובד, בכוח. זה מה שעשיתי כל היום אתמול וזה מה שאעשה עד שתתקבל התשובה.

כשהיא תתקבל אני אטוס אליה. עד אז היא רוצה להיות לבד.  

התחושה אופטימית והיא נסמכת גם על הבדיקה אתמול, אבל אתם יודעים איך זה - זה לא סופי, עד שלא מתקבל האישור הסופי. ועד שהוא יתקבל אני אגיע למצב סופני.

תחזיקו אצבעות אנשים.