פוסט מספר 4 מתוך 12

כותרת ראשית (1974)

בילי ווילדר אחד מחמשת הבמאים הגדולים ביותר בכל הזמנים (לדעתי האישית כמובן) מביא למסך את הגירסה השלישית למחזהם המפורסם של בן הכרט וצ'ארלס מק'רתור (גירסה נוספת ומצויינת למחזה תמצאו בשנת 42 עם קרי גרנט הגדול בתפקיד הראשי בסרט בשם "נערתו ששת"). וולטר מתאו וג'ק למון הצמד הנצחי שכיכבו יחדיו בשלל קומדיות מצחיקות ומצליחות (הזוג המוזר, חברים חברים אבל, עוגיית המזל ו- זקנים חסרי מנוח הם חלק מהם) מגלמים כאן את התפקידים הראשיים. עיתונאי שזה עתה התארס מחליט לפרוש מהמקצוע ולהתרכז בחי המשפחה ובקריירה אחרת. לעורך העיתון התככן והעוקצני שלו שאינו מוכן לוותר על הנכס הגדול שברשותו יש תוכניות אחרות, והוא משכנע אותו לסקר הוצאה להורג. ווילדר שביים את מתאו ולמון לפני זה בסרט "עוגיית המזל" ולאחר מכן בסרט "חברים חברים אבל" יצר כאן קומדיה שנונה, מהירה ומבריקה עם טקסטים נפלאים, קצב מהיר, בדיחות שעפות לכל כיוון, משחק מעולה של מתאו ולמון בתפקידים אדירים (למון הוא העיתונאי ומתאו העורך חסר הלב) ולצידם שורה של שחקנים מעולים בהם וינסנט גרדניה, סוזן סרנדון הצעירה, צ'ארלס דאורנינג, דיק אוניל ו- אוסטין פנדלטון בתפקיד הנידון למוות. סרט שכל שניה ממנו הוא הנאה שלמה, מן סרט שכבר היום משום מה לא יודעים לעשות כדוגמתו.

השלומיאל (1979)

סטיב מרטין שהיה לאחד הסטנדאפיסטים הפופולרים ביותר בארה"ב בשנות ה- 70 ולקומיקאי חדשן המופיע באצטדיונים מככב כאן בסרטו הקולנועי הראשון הגדול בסרט שהיה ללהיט קופה גדול מאוד בארה"ב  עם הכנסות של יותר מ- 70 מיליון דולר. מרטין מגלם את דמותו של מרווין בחור טיפש מושלם ותמים שגדל בביתם של שחורים ומאמין כי הוא שחור. הוא יוצא מן הבית לעולם הגדול במסעו לגילוי עצמי ובדרך הוא ומסתבך בכל מיני הרפתקאות, מתאהב ונפך למליונר בעיקר בשל המצאותיו. עיקר חנו של הסרט הזה שביים קרל ריינר (במאי סרטים, קומיקאי ותסריטאי מוצלח שביים את מרטין בעוד מספר סרטים בהם "אני,אתה ואני", "האיש בעל שתי המוחות" ו- "בלש כבקשתך") נשען על משחקו הקומי האדיר של מרטין, קומיקאי מחונן שעושה תפקיד קומי מעולה ולצידו תמצאו את ברנדט פיטרס דיק אוניל ואת אם. אמט וולש הוותיק.

כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול (72)

וודי אלן אולי באחד מסרטיו המצחיקים ביותר מעבד באופן מבריק את ספרו של דוקטור דיוויד רובן אודות שאלות ותשובות על המין לסרט קולנוע אחד. אלן מביא לנו סדרה של שבע אפיזודות, שלא קשורות אחת לשניה אך לכולם משותף הנושא "מין". למשל האפיזודה בה הזרעונים שבאשכים מחכים לשיגור לתוך גופה של האישה (תמצאו את ברט ריינולדס בתפקיד אחד הזרעונים) או האפיזודה הטובה ביותר בסרט היא האפיזודה בה מופיע ג'ין ווילדר (שכבר הזכרנו אותו ברשימה מספר פעמים) המגלם רופא שאחד ממטופליו מגיע אליו עם אהובתו הייחודית בצורת כבשה, ואילו הדוקטור הסקפטי שבהתחלה המום מהכבשה וחושב שעובדים עליו, מתאהב בכבשה ומנהל איתה רומן סוער למרות היותו נשוי. הסרט שאותו ביים אלן מלא בסצינות מצחיקות מאוד, את ההצגה לדעתי לפחות גונב ווילדר באפיזודה מצויינת, אך גם אלן מציג היטב את כישוריו כשחקן קומי מוצלח למדי. בין יתר השחקנים המופיעים בסרט תמצאו את טוני רנדל ולין רדגרייב.

חמישה בלשים לקינוח (1975)

על פי מחזהו המצליח של ניל סיימון הגדול (שכבר הזכרתי אותו כאן עם הסרט "נערי השמש") נעשתה הקומדיה הפרועה והמצחיקה הזאת אודות מליונר מסתורי (בגילומו של הסופר הנודע טרומן קפוטה) המזמין לאחוזתו המאיימת את חמשת הבלשים המפורסמים ביותר בעולם. בזמן ארוחת הערב הוא מודיע שבשעה 12 בדיוק הולך להרצח מישהו, ועליהם לפתור את התעלומה ומציע להם פרס בשווי מיליון דולר. חמשת הבלשים הם סידני וונג הבלש היפני המפורסם (פיטר סלרס האגדי בתפקיד בלש יפני, עושה תפקד קומי אדיר עם פתגמים מצחיקים), סם סם דיימונד (פיטר פאלק המצויין), דיק צ'ארלסטון (דיוויד ניבן האלגנטי בתפקיד קומי נפלא עם משפטים שנונים כהרגלו), מילו פייפר (ג'יימס קוקו הענק בפרודיה מטורפת על הרקול פוארו הבלש המפורסם פרי עטה של אגתה כריסטי) ו- ג'סיקה מרלבלס (אלקה לנקסטר המצויינת והוותיקה) כולם אבל פשוט כולם עושים מצחיקים עד דמעות ולצידם עוד כמה שחקנים בהם מגי סמית', ג'יימס קורמוול, אלין ברנן, ננסי ווקר בתפקיד העוזרת החירשת וכמובן איך אפשר שלא להזכיר את סר אלק גינס הגדול בתפקיד המשרת העיוור בתפקיד קומי אדיר (מי שלא יודע גינס הוא שחקן קומי ענק שהופיע בשורה של קומדיות בריטיות מפורסמות בשנות ה- 40 וה- 50 לפני שהפך לאובי ואן קנובי בסדרת סרטיו של לוקאס "המלחמת הכוכבים"). הסרט שופע בהומור שנון ובסצינות מצחיקות וחוץ מהתסריט המושלם מי שעושה את הסרט הוא כמובן צוות השחקנים המיומן שעושה את עבודתו נאמנה (ועוד איזה צוות נזכיר את שמותיהם פעם נוספת : דיוויד ניבן, פיטר סלרס, פיטר פאלק, אלק גינס, מגי סמית', ג'יימס קוקו, אלקה לנקסטר, ננסי ווקר, טרומן קפוטה, אלין ברנן ו- ג'יימס קורמוול).

 אמריקן גרפיטי (1973)

ג'ורג' לוקאס שניה לפני ששינה את פני הקולנוע לנצח עם סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" (ויש לזכור שהוא אחד מיוצרי ומפיקי סדרת "אינדיאנה ג'ונס") ביים כאן קומדיה נעורים דרמטית וסנטימנטלית, יפיפיה ומהנה עם טעם של נוסטלגיה לעולם שהיה ולא יחזור לעולם. הסרט מתאר את הלילה  האחרון של חבורת נערים רגע לפני שהם מסיימים תיכון וכל אחד הולך לדרכו שלו, חלק לקולג', חלק לצבא וחלק לעבודה. הסרט עוקב אחר כמה דמויות בעיקר ומתאר לילה פרוע ומרגש עם מרדפי מכוניות, אהבה, אחוות חברים ומוזיקה והכל מתרחש בשנת 62. לוקאס מצליח לתפוס את הרגע באופן מושלם והוא מביים ביד רגישה וסנטימנטלית סרט נעורים מצחיק ומרגש עם המון סצינות יפות ועדינות, וצוות השחקנים שהוא גיבש ובראשם ריצ'ארד דרייפוס הגדול שמגיש משחק מצויין כהרגלו (חבל שהוא נשכח עם השנים, באמת שחקן גדול שהופיע באין ספור סרטים מעולים בהם הפגין משחק דרמטי וקומי רב עוצמה בין היתר בסרטים "מלתעות", "מפגשים מהסוג השלישי", "דירה לשניים" ואחרים) ובין יתר השחקנים לצידו תמצאו את רון האוורד (השחקן הג'ינג'י מהסדרה "ימים מאושרים" עם פונזי, שהפך לימים לאחד הבמאים המובילים של הוליווד עם הסרטים "נפלאות התבונה", "אפולו 13", "צופן דה וינצ'י", "כופר", "ספלאש" ואחרים), הריסון פורד בתפקיד קטנטן (הסרט לא הפך אותו לשחקן מוכר והוא היה צריך לחכות עוד 4 שנים עד להופעתו בסרטו הבא של לוקאס "מלחמת הכוכבים" בכדי להפוך לאחד מכוכבי הקופה הגדולים ביותר בכל הזמנים), צ'ארלס מרטין סמית' (שחקן נמוך קומה עם משקפיים שגם ביים כמה סרטים ואתם זוכרים אותו כאשר כיכב לצד שון קונרי, אנדי גרסייה וקווין קוסטנר כאחד מארבעת ה"בלתי משוחדים") ועוד כמה שחקנים די אלמוניים. הסרט זכה לביקורות אוהדות מאוד ולהצלחה קופתית אדירה עם הכנסות של יותר מ- 115 מיליון דולר בארה"ב בלבד סכום גדול לאותם הימים, וגם הפסקול של הסרט בו שירים משנות ה- 50 וה- 60 זכה להצלחה גדולה מאוד.

הרומן שלי עם אנני (1977)

קומדיה מבריקה פרי מוחו הגאוני של היוצר הקומי היהודי הענק וודי אלן שיצר כאן את סרטו השלם והטוב ביותר עד כה והסרט שינה את מסלול הקריירה של אלן משחקן/במאי/תסריטאי של סרטים קומיים עם הומור סלפסטיק ליוצר סרטים רציניים יותר, בוגרים יותר ומוערכים יותר שהפכו אותו לאחד היוצרים הגדולים בעולם. אלן מגלם את דמותו של אלווי קומיקאי יהודי מתוסבך הפוגש באנני, בחורה צעירה אוהבת חיים ומשוחררת והסרט עוקב אחר מערכת היחסים שלהם, הויכוחים ואי ההסכמות, פרידתם ונסיונותיו של אלווי להחזירה לאחר שנסעה לחיות בלוס אנג'לס עם מפיק הוליוודי (פול סיימון הזמר המפורסם חצי מהצמד "סיימון וגרפונקל"). אלן יצר כאן יצירת מופת חד פעמית (וזהו אחד משלושת סרטיו הטובים ביותר לטעמי יחד עם "חנה ואחיותיה" ו- "פשעים ועבירות קלות" אבל זוהי דעתי יש כאלו שיגידו אחרת) קומדיה רומנטית על החיים, על זוגיות, על אהבות,אכזבות ועל מה שבינו לבינה. התסריט המושלם, השנון והמבדר שכתב אלן יחד עם הצילום, העריכה ובעיקר המשחק של אלן ושל דיאן קיטון הענקית בתפקיד חייה (והיא זכתה בפרס אוסקר מוצדק ביותר על הופעה המרשימה בסרט) הופכים את הסרט ליצירת מופת אדירה, לסרט פורץ דרך (למשל אלן פונה באמצע הסרט פתאום אלינו הקהל ומשתף אותנו בלבטיו) ולמכתיב אופנה (סגנון לבושה של קיטון/אנני עם לבוש של הרבה שכבות ועניבה הפך לסגנון אהוד באותה התקופה) ולסרטו היחידי כמעט של אלן שזכה להצלחה אומנותית מבחינת טקס פרסי האוסקר והסרט זכה ב- 4 פרסי אוסקר בהם לסרט הטוב ביותר, לאלן כבמאי, לקיטון שחקנית ראשית (היא גם זכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט) ושוב לאלן כתסריטאי. בין צוות השחקנים תמצאו גם את טוני רוברטס (שחקן קבוע בסרטיו של אלן בשנות ה-70), שלי דובל, קרול קיין ואת כריסטופר ווקן בתפקידו הגדול הראשון כאחיה של אנני/קיטון.

נהג מונית (1976)

הסרט שישאיר אותם המומחים וחושבים עליו עוד הרבה לאחר שכותרות הסיום יעלמו מן המסך, וללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים. מרטין סקורסזה מביים את סרט הפריצה הגדול שלו (וזה הסרט שהפך אותו לאחד הבמאים הבולטים של הוליווד) טרוויס, בחור מתבודד, שחזר משדה הקרב הקטלני והטראומטי של וויאטנם, מוצא עבודה כנהג מונית במנהטן בשעות הלילה, שם הוא נחשב לחיי הלילה של העיר הגדולה, עולם המלא בסרסורים, זנות, סמים, פורנוגרפיה ואלימות. סקורסזה מביים ביד אומן של ממש, דרמה עוצמתית, חזקה ומצמררת ומציג את אלימות גרפית וסגנון מסויט, והסרט הוא אחד משלושת סרטיו הטובים ביותר (השניים האחרים הם השור הזועם שהוא סרטו הטוב ביותר ו- החברה הטובים). על התסריט אחראי פול שריידר שחתום על כמה מהתסריטים הגדולים של הוליווד בהם: השור הזועם, ג'יגולו אמריקאי, יאקוזה ו-כרך למבוגרים בלבד. הצילום המסוגנן והאפל, העריכה המושלמת ומוזיקת הרקע המזמררת כולם מושלמים, אך מעל הכל בולט הקאסט של הסרט ובראשם רוברט דה נירו באחד מ-2 תפקידי חייו (השני הוא כמובן תפקידו בסרט השור הזועם), דה נירו מפגין משחק רב עוצמה, אנרגטי וכוחני אך מצד שני רגיש ונוגע, הוא נכנס לדמותו של טרוויס באופן מדוייק ומצליח ליצור דמות מזמררת, רגישה ובלתי נשכחת (עם 2 סצינות שהן שיא, הראשונה סצינת המראה בה הוא משנן את המשפט המפורסם "האם אתה מדבר אלי?" משפט שהוא חוזר וחוזר עליו מספר פעמים (דה נירו אגב אילתר את המשפט (בתסריט היה רשום רק שהוא עומד מול מראה אך דה נירו אילתר את המשפט שהפך כבר לנכס צאן), והסצינה השניה היא כמובן סצינת הסיום המדממת והבלתי נשכחת). לצידו של דה נירו מופיעים צוות שחקנים מעולה, ג'ודי פוסטר הצעירה בתפקיד הילדה הזונה, והיא עושה תפקיד מעולה, סיביל שאפרד היפיפיה בתפקיד בחורה בה מתאהב טרוויס/דה נירו, פיטר בוייל, אלברט ברוקס ו- הארווי קייטל בתפקיד הסרסור של פוסטר. סרט נדיר בעוצמתו, בעל נוכחות בלתי נשכחת. הסרט היה מועמד ל- 4 פרסי אוסקר בהם לדה נירו ולפוסטר על משחקם. קלאסיקה !!! בעקבות השפעתו הגדולה של הסרט על בחור בשם ג'ון הינקלי ג'וניור, הוא ניסה להתנקש ברייגן, והטריד את פוסטר בה היה מאוהב. יצירת מופת !!! 

שלום לך, יקירתי (1975)

גירסה קולנועית השניה לספרו המפורסם של ריימונד צ'אנדלר, אודות מעליליו של דמותו הקבועה של צ'אנדלר, הבלש פיליפ מארלו. מארלו נשכר בכדי למצוא את חברתו של פושע שזה עתה השתחרר מהכלא, אך עד מהרה הוא מגלה כי הפרשיה הפשוטה, איננה פשוטה כל כך, והוא נשאב לעולם של תככים, מזימות, גניבות ורציחות כאשר לכולם יש מניע מסויים ומצד שני אף אחד כמובן לא אשם. דיק ריצ'ארדס במאי בינוני למדי, מצליח לתפוס את רוח התקופה ומביים מותחן מרתק ומסוגנן, המזכיר ברוחו את סרטי הבלשים של שנות ה-30 וה-40. רוברט מיצ'אם אחד השחקנים היותר טובים שפעלו בהוליווד בין אמצע שנות ה- 40 ועד לסוף שנות ה-80, בתפקיד מארלו מצוין כבלש ציני וקשוח, ומיצ'אם בעל התדמית הטיפה מנונמת אך הקשוחה והאפלה עושה את מארלו ברמתו של בוגרט (שגילם את מארלו בסרט מצויין בשם השינה הגדולה), לצידו שרלוט רמפלינג היפיפיה ואם תתאמצו תמצאו את סטאלון בתפקיד קטנטן.

מ.א.ש (1970)

סרטו המבריק, המצליח והמפורסם ביותר של רוברט אלטמן, אחד מגדולי במאיה של הוליווד. סאטירה חריפה, משעשעת ונוקבת על שדה הקרב, הפוליטיקה, היחסים בין האנשים ועד אדישות זוועות הקרב של הממשל ושל העוסקים בדבר. הסרט עוסק בצמד רופאים, בבית חולים שדה בזמן מלחמת קוריאה, המבזבזים את זמנם במעשי קונדס ובהשתובבות נעורים, ונשארים אדישים למראות הזוועה של אלו בהם הם צריכים לטפל. אלטמן ביים באנרגטיות רבה, סאטירה מצחיקה ושנונה, ושני השחקנים הראשיים, אליוט גולד ודונלד סאת'רלנד בשיאם עושים תפקידים קומיים אדירים, מלאים אנרגיה ושובבות והכימיה בין השניים מושלמת. לצידם של גולד וסת'רלנד תמצאו את רוברט דובאל בתפקיד מישנה מצויין, טום סקריט וסאלי קלרמן. הסרט זכה להצלחה קופתית גדולה עם הכנסות של מעל 70 מיליון דולר וזכה בפרס האוסקר על התסריט הטוב ביותר. הסרט זכה לאהדה רבה והפך לסרט פולחן ולאחד הסרטים המייצגים של שנות ה-70 רגע הפרועות, רגע לפני שפרשת ווטרגייט הכניסה את הקולנוע האמריקאי לסרטי הקונספירציה וסרטי האסונות. הצלחת הסרט גררה סדרת טלוויזיה, שהפכה לסדרה המצליחה ביותר בכל הזמנים ושודרה בין השנים 72 ל- 83 עם 251 פרקים ופרק הסיום שלה זכה לאחוזי רייטינג מהגבוהים ביותר אי פעם בתולדות הטלוויזיה, ובתפקיד הראשי כיכב אלן אלדה.

 הבריחה מאלקטרז (1979)

אם תשאלו אותי איכותו של הסרט הזה נובעת מאישיותו של קלינט איסטווד, כוכב הקופה הגדול ביותר של שנות ה-70. איסטווד עושה תפקיד מאופק מתמיד, עם עינייו הקשוחות ופניו החתומות, והשקט והאיפוק שהוא מפגין מקרינים על הסרט כולו, שהוא מותחן קטן וצנוע, אך אפקטיבי. הסרט מבוסס על פי סיפור אמיתי אודות שלושת האנשים היחידים שהצליחו לברוח מהכלא השמור ביותר שנבנה בארצות הברית הלו הוא כלא "אלקטרז" הידוע לשימצה. איסטווד מגלם את התפקיד הראשי של פרנק מוריס, כנראה המוח שמאחורי התכנון והבריחה. דון סיגל המקצוען שזהו שיתוף הפעולה החמישי והאחרון עם איסטווד (סרטם המפורסם ביותר יחדיו היה כמובן הארי המזוהם), מביים מותחן אפקטיבי ומרתק. לצד איסטווד מופיעים פטריק מק'גן (שחקן טלוויזיה מוכר מאוד) ופרד וורד, שחקן מישנה די מבוזבז אך מקצועי שכיכב בשורה ארוכה מאוד של סרטים מפורסמים (והוא ממשיך להופיע עד היום בתפקידי מישנה חלקם קטנים וחלקם גדולים יותר בין היתר תמצאו אותו בסרטים פחד עד מוות, הצוות המובחר, תמונות קצרות, השחקן ורמו.

 

קן הקוקיה (1975)

מילוש פורמן מעבד את המחזה והספר המפורסם, לסרט קולנוע שהוא יצירת מופת. על פי ספרו של קן קיזי, מסופר סיפורו של ר.פ. מק'פרי, אסיר שנשלח לבית חולים פסיכיאטרי מוצע עצמו נלחם נגד הממסד ובעיקר נגד האחות הראשית. בכדי לגשת לתאר את הסרט אני אתן נקודות. הסרט הוא יצירת מופת בכל אפסקט שהוא, והוא לבטח אחד מ- 10 הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים. הבימוי האומנותי, האנרגטי, המצמרר והרגיש של פורמן שמצליח ליצור במדוייק את אווירת בית החולים הפסיכיאטרי, ואת אוויר הספר, ולהדריך את השחקנים ולהוציא מהם את המיטב. שנית כל זהו אחד מתצוגות המשחק הטובות ביותר בכל הזמנים, וכמובן שהתואר הזה הולך לג'ק ניקולסון, באחד מ-2 תפקידיו הטובים ביותר (השני היה בסרטו של קובריק הניצוץ). ניקולסון עושה תפקיד ראשון במעלה, הוא מפגין טירוף, ורגש, אנרגטיות מתפרצת ורוח חיים, הומור וקסם אישי וממלא את הסרט בכישורונו האדיר והמוטרף, ועל כך יש להוריד בפניו את הכובע, על תצוגת משחק גדולה מהחיים. אך לא רק ניקולסון, גם שאר השחקנים בהם לואיז פלטשר המצויינת בתפקיד האחות המרשעת, בראד דוריף, כריסטופר לוייד ודני דה ויטו כולם טובים. הסרט שזכה להצלחה קופתית גדולה מאוד עם הכנסות של מעל 110 מיליון דולר בקופות בארה"ב בלבד, זכה בשלל פרסים בהם חמישה פרסי אוסקר החשובים (וזהו אחד משלושת הסרטים היחידים שעשו את זה, השניים האחרים הם שתיקת הכבשים ו- זה קרה לילה אחד) בהם הסרט הטוב ביותר, השחקן (ניקולסון), השחקנית (פלטשר), הבימוי (פורמן) והתסריט, מעבר לכך זכה הסרט ב- 6 פרסי גלובוס הזהב (שחקן, שחקנית, סרט, תסריט, בימוי ו- שחקן מישנה. מי שהפיק את הסרט וזכה בפרס אוסקר על ההפקה הוא השחקן מייקל דאגלס, שזה היה סרטו הראשון כמפיק ואת הזכויות להפקה הוא קיבל מאביו, קירק שהחזיק בזכויות ורצה לגלם את הדמות הראשית (אך הוא כבר היה מבוגר שהסרט יצא לפועל). יצירת מופת חשובה שאסור להחמיץ !!!

סרפיקו (1973)

סידני לומט, אחד הבמאים הטובים והמרתקים שפעלו בקולנוע האמריקאי מאז סוף שנות ה- 50 ועד לימינו אנו (סרטו האחרון היה משנת 2007), שביים כמה מהסרטים הבולטים של שנות ה- 70 (רשות שידור, אחר צהריים של פורענות, אקווס ו- רצח באוריינט אקספרס) מביים כאן דרמת מתח משטרתית מהפנטת על פי סיפור אמיתי. הסרט מגולל את סיפורו האמיתי של שוטר בשם פרנק סרפיקו, שוטר ישר המוצא עצמו בסיטואציה הגרוע ביותר ששוטר יכול למצוא עצמו, הוא מוקף בשוטרים מושחתים, ומנסה להלחם בהם, אך נתקל באדישות מפקדיו, ובהתנכלות כל הסובבים אותו. לומט מביים דרמת מתח מרתקת, שנשענת על תסריט מעולה ועל משחקו של אל פאצ'ינו, המפגין משחק מתפרץ, אנרגטי, עוצמתי ורגיש בתפקיד שוטר שנשאר לבד במערכה מול המערכת וחבריו לנשק. פאצ'ינו מפגין משחק מעולה, רב עוצמה ואנרגטי מהטובים בקריירה שלו, והוא היה מועמד לפרס אוסקר וזכה בפרס גלובוס הזהב על משחקו.