כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    ה- hardware וה- software של החדשנות

    21 תגובות   יום שלישי, 6/11/07, 09:29

    לפי נתוני הפורום הכלכלי העולמי (WEF) שפורסמו לאחרונה,  ישראל ממשיכה לעלות בסולם החדשנות של המדינות ועתה היא ממוקמת במקום החמישי מתוך 131 מדינות.  

    מה טוב ומה נעים. אך אסור להתבסם מכך. החדשנות היא עדיין האוצר הבלתי מנוצל של ישראל. אנו יכולים וצריכים להתמודד על המקום הראשון בדירוג העולמי. 

    היצירתיות היא משאב שאנו מבורכים בו ולא יודעים לנצל אותו למטרות צמיחה, בדומה לשמש שאנו מבורכים בה ולא יודעים לנצל אותה למטרות אנרגיה חלופית. 

    החדשנות הישראלית הושגה עד כה בעיקר בתחומי ההיי-טק ועל ידי ארגוני הסטארט-אפ, המרוכזים ב"מדינת תל אביב". 'אי של מצוינות' בתוך סביבה של חוסר מצוינות. היא לא קיימת  בסקטור הציבורי, במערכת החינוך, ברשויות המקומיות ואף לא בארגונים העסקיים הגדולים שלנו. 

    היא רק בבחינת 'אי מצוינות' גם במובן זה שהיא מרוכזת בעיקרה באזור המרכז.  ערים כירוחם, דימונה, או אופקים הם בבחינת "מדינה אחרת" שיש בהן תעשיות מסורתיות של עבודת כפיים, משכורות נמוכות,  אבטלה ועוני. 

    עד כה ניצלנו רק את קצה קצהו של פוטנציאל היצירתיות שלנו. אז מה צריך לעשות?.  

    לכאורה התשובה ברורה. על הממשלה להגביר את התמיכה במחקר ופיתוח, להוריד מסים ולהשקיע בהקמת מערכת תחבורה מתקדמת שתקרב את הפריפריה למרכז. בקיצור השקעות ב hardware. 

    אולם חדשנות לא עושות ממשלות. חדשנות עושים אנשים.  ה- hardware חשוב. אך הוא כשלעצמו לא יעשה זאת.   

    כיצד אנשים מתאגדים ומפתחים ידע חדש, מעצבים תובנות חדשות ויוצרים מחוייבות להגשמת רעיונות יצירתיים?.  מהו ה- software של היצירתיות?.  

    היחידה הבסיסית של ה- software היצירתי הם התהליכים המתרחשים ב'אזור ההתפתחות הקרובה' שאת מהותם תיארתי בשני הפוסטים האחרונים שלי. 

    'אזורי ההתפתחות הקרובים' הם אזורי למידה ופיתוח ידע משותפים המשתבחים דווקא על ידי השונות בכישורים, ברקע הפסיכולוגי והסוציולוגי וברמתם של המשתתפים והם מושכים "למעלה" במהירות רבה את אלו שהגיעו מנקודת מוצא נחותה יותר. 

    'אזורי התפתחות משותפים' כאלה נוצרים באופן טבעי בתל אביב. שכן הם מתפתחים בהביטאט שמתקיימת בו שונות, פתיחות ודינאמיות של מפגשים ועניינים (Creative City) וכזו היא תל אביב.  אין להתפלא על כן גם על כך שהיזמים והיזמות נמשכים בעיקר אליה ולא אל עיירות הפיתוח והפריפריה. 

    הבעיה עד כה היא שבני עיירות הפיתוח, על מנת שיהיה להם סיכוי להשתלב בהם, עליהם לעקור מעיירות הפיתוח ולעבור לתל אביב. 

    אולם ה- Web 2.0 פותח אפשרות לשנות זאת. הוא מאפשר לפתח  'אזורי התפתחות קרובים' וירטואליים. אלה מבטלים את משמעות המרחק ובמידה רבה גם את חומות הכניסה. 

    אך שוב, אין לטעות. מה שחשוב ב- Web 2.0 אינו ההצפה ב- hardware שלו - הטכנולוגיה ו"הברזלים". יש להיזהר מעשיית אותה טעות שעשינו בעידן המידע כאשר טענו שהחסם של כניסתם של בני עיירות הפיתוח לעידן המידע, הם מחשבים, ועל כן חלקנו לילדי בתי הספר בדימונה ובירוחם לאפ-טופים. תהיה זו טעות להניח כי הוספת פלטפורמות ויקי ורשתות חברתיות, היא שתיצור את השינוי.  

    ה- Web 2.0 בתוצרתו הנוכחית אינו מתאים עדיין ליצירת והפעלת 'אזורי התפתחות קרובים' כאלה. המחסום העיקרי הוא קונספטואלי. שכן הוא מחייב לחשוב על ה- Web 2.0 בגישה חדשה. נדרשת גישה שאינה שמה דגש על עוצמת הקישור הגלובאלית – היכולת לקשר את הכל עם הכל, אלא דווקא על הקבוצות הקטנות ועל התהליכים המתרחשים בהן.  

    כאן הדגש אינו צריך להיות על הגודל. דווקא הגודל מוליך לעדריות ולמכנה המשותף הנמוך (סרטוני הוידיאו ביו-טיוב). הדגש צריך להיות על פיתוח כלים ואימון בתהליכים הקוגניטיביים לשיתוף והעשרה קוגניטיביים אישיים וקבוצתיים של קבוצות עניין משותפות המפתחות ידע ותפיסות חדשים. 

    והוא לא צריך להיות מכוון להמצאתיות  ((invention, במובן של פיתוח של מוצרים חדשים, אלא לחדשנות (innovation) במובן הרחב הרב-ממדי ביותר, בכל תחומי חיים והפעילות.  

    צריך לחשוב על ישראל כעל רשת של קבוצות וקהילות דינאמיות קטנות ואינטימיות המתלכדות לפיתוח תובנות ופתרונות חדשים להתמודדות עם בעיות משותפות בכל תחומי החיים והעניין שלנו. 

    מה דעתכם?  

    צבי לניר 

    Praxis © 

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/07 16:11:

       

      צטט: harry potter 2007-11-21 20:06:17

      בהתבוננות מפוקחת יותר אני רואה שאתה נוגע בנקודה מאוד רגישה ומאוד חשובה לחברה שאנחנו רוצים לחיות בה. אני מפרש את זה כנסיון להשתמש ברשתות המחשבים הנגישות בימינו לצורך יצירת שני צרכים שנתפסים אצלנו כרצויים:

      א. שיוויוניות בחברה על ידי שימוש במעין 'חוק הכלים השלובים' - רק בידע ולא במים.

      ב. נגישות של כלל הקבוצות במשק ובחברה לרעיונות חדשניים, מה שיביא בהכרח לפיתוח טכנולוגי  מואץ ואיכותי יותר אבל אולי יבטל יכולות תחרותיות של חברות שונות, או יתרונות הנדסיים שיש בידם כדי לגבור על מתחריהם במירוץ לכיסו של הצרכן.

      לגבי הסעיף הראשון, אני די משוכנע שהצורך בו הוא בבחינת לית מן דפליג למרות שהטבע מראה לנו שיש צרכים לפעמים בשונויות.

      הסעיף השני הוא טריקי יותר. אם נעזר ברשתות ממוחשבות להציג בקלות לכל האיזורים הגיאוגרפיים נאמר הרצאות אקדמיות, או אתרי עובדות שונים ומשונים כמו ויקיפדיה, אזי כל אדם פריפריאלי תהא ידו משגת לידע משובח לפחות כפי שהוא קיים ב'מדינת ת"א'. אבל האם זה אומר שהנוער הפריפריאלי יעדיף גלישה באתרים של פרסומים מדעיים על פני אתרים כמו יוטיוב ? איפה טמון השינוי הזה שכל כך מתבקש ? איך אפשר להפוך את הכלים המדהימים הללו לכלי יצירת כור ההיתוך של החברה הישראלית של המחר ?

      אני פתוח לרעיונות בדיוק כמו קודמי .

        

      אתה מאוד צודק לגבי הסעיף הראשון. וזו היא מטלה מלהיבה כבדה  ונכבדה כשלעצמה.

      דווקא משום כך, איני מכוון את מאמצי על מנת לפגוע במתכוון בחברות הגדולות, אלא לטפח את תהליכי פיתוח הידע בתוך הקהילות של הפריפריה ומתוך ההקשרים שלהם ולמען ההקשרים שלהם.

      אין לי כל כוונה להתחרות בגוגול או בויקיפדיה. אלא מביאים ידע והמודלים שלהם בנויים על 'חוק המספרים הגדולים'.

      אני מתכוון לסייע בפיתוח 'אזורי התפתחות קרובים' וזה דבר שונה מהותית מיבוא והפצת מידע. במידה מסויימת ניתן לטעון שהוא מבוסס על עקרון 'הזנב הארוך'.

      אם הנושא מעניין אותך, מציע שתקרא את הפוסטים הקודמים שלי ובעיקר אלה העוסקים ב'אזור ההתפתחות הקרובה'

      צביקה לניר

        21/11/07 20:06:

      בהתבוננות מפוקחת יותר אני רואה שאתה נוגע בנקודה מאוד רגישה ומאוד חשובה לחברה שאנחנו רוצים לחיות בה. אני מפרש את זה כנסיון להשתמש ברשתות המחשבים הנגישות בימינו לצורך יצירת שני צרכים שנתפסים אצלנו כרצויים:

      א. שיוויוניות בחברה על ידי שימוש במעין 'חוק הכלים השלובים' - רק בידע ולא במים.

      ב. נגישות של כלל הקבוצות במשק ובחברה לרעיונות חדשניים, מה שיביא בהכרח לפיתוח טכנולוגי  מואץ ואיכותי יותר אבל אולי יבטל יכולות תחרותיות של חברות שונות, או יתרונות הנדסיים שיש בידם כדי לגבור על מתחריהם במירוץ לכיסו של הצרכן.

      לגבי הסעיף הראשון, אני די משוכנע שהצורך בו הוא בבחינת לית מן דפליג למרות שהטבע מראה לנו שיש צרכים לפעמים בשונויות.

      הסעיף השני הוא טריקי יותר. אם נעזר ברשתות ממוחשבות להציג בקלות לכל האיזורים הגיאוגרפיים נאמר הרצאות אקדמיות, או אתרי עובדות שונים ומשונים כמו ויקיפדיה, אזי כל אדם פריפריאלי תהא ידו משגת לידע משובח לפחות כפי שהוא קיים ב'מדינת ת"א'. אבל האם זה אומר שהנוער הפריפריאלי יעדיף גלישה באתרים של פרסומים מדעיים על פני אתרים כמו יוטיוב ? איפה טמון השינוי הזה שכל כך מתבקש ? איך אפשר להפוך את הכלים המדהימים הללו לכלי יצירת כור ההיתוך של החברה הישראלית של המחר ?

      אני פתוח לרעיונות בדיוק כמו קודמי .

        

        21/11/07 19:28:

       

      צטט: מר רשתות 2007-11-21 10:32:35

      אנחנו  צועדים לקראת מציאות בראזילאית של "חוסר זיקה מגזרית" בין המרכז (לא רק הגיאוגרפי)  לבין הפריפריה. [ קוראים לזה "אפקט מת'יו" , שבו העשירים מתעשרים לקצב גדול יותר מהעניים (רלוונטי להרבה תחומים, כולל סציולוגיה של המדע)].  זוהי, אגב, עוד תופעה של "זנב ארוך".

      בעוד שבמרכז אנשים יתשלבו באוריינות המתאימה לweb2', ילמדו 5 יחידות במתמתיקה ובאנגלית, ובעוד שאפילו פועל יצור יצטרך לדעת לקרא גראף כדי לתפעל מכונה, הורים ברמלה מתמודדים עם סכנות שונות מאשר אי-ידיעת אנגלית, ובוחרים לשלוח את ילדיהם לבתי החינוך של ש"ס.

      מחקרים מורים, כי האינטרנט לא מבטל לחלוטין את כלכלת המרחק, אם כי הוא משפיע על ביזור את הכלכלה האיזורית.  תהליכי ה"התמיינות השלילית" של הפיריפריה ימשכו, ומדיניות האוצר הניאו ליברלית רק תחזק  מגמות אלו.

      תודה לך ,

      הוספת לי מושג חדש שלא הכרתי אותו, לחשוב דרכו - המושג של "חוסר זיקה מגזרית" בין המרכז (לא רק הגיאוגרפי)  לבין הפריפריה.

      הוא מתקשר אצלי עם המחשבות שיש לי על מרכז ופריפריה בישראל. למזלנו אצלנו המצב שונה מבחינה זו מברזיל.

      בישראל, איזורי הפריפריה אינם אחידים. כך באיזור קרית שמונה מצויים קיבוצים שמבחינות רבות כלליות, סוציולוגיות ותודעתיות הן יכולות להיחשב כ'מרכז'.  זה הוא  גם המצב באיזור הפריפריה של שדרות ועוטף עזה ובאיזורים האחרים הנחשבים אצלנו כפריפריה.

      בזמן האחרון אני הוגה ברעיון  כיצד לנצל מצב יחודי זה של  'מרכז ופריפריה' בתוך ומתוך איזורי הפריפריה, על מנת לקדם את הפריפריה מתוך עצמה.

      מה דעתך?.

       

       

       

       

       

       

        21/11/07 10:32:

      אנחנו  צועדים לקראת מציאות בראזילאית של "חוסר זיקה מגזרית" בין המרכז (לא רק הגיאוגרפי)  לבין הפריפריה. [ קוראים לזה "אפקט מת'יו" , שבו העשירים מתעשרים לקצב גדול יותר מהעניים (רלוונטי להרבה תחומים, כולל סציולוגיה של המדע)].  זוהי, אגב, עוד תופעה של "זנב ארוך".

      בעוד שבמרכז אנשים יתשלבו באוריינות המתאימה לweb2', ילמדו 5 יחידות במתמתיקה ובאנגלית, ובעוד שאפילו פועל יצור יצטרך לדעת לקרא גראף כדי לתפעל מכונה, הורים ברמלה מתמודדים עם סכנות שונות מאשר אי-ידיעת אנגלית, ובוחרים לשלוח את ילדיהם לבתי החינוך של ש"ס.

      מחקרים מורים, כי האינטרנט לא מבטל לחלוטין את כלכלת המרחק, אם כי הוא משפיע על ביזור את הכלכלה האיזורית.  תהליכי ה"התמיינות השלילית" של הפיריפריה ימשכו, ומדיניות האוצר הניאו ליברלית רק תחזק  מגמות אלו.

      ממחקר שטרם התפרסם, עולה כי ההי טק הישראלי לא היה קיים ללא תמיכה ממשלתית בראשית דרכו . 

        13/11/07 17:30:

       

      צטט: זיוה שגיא 2007-11-11 21:08:36

       

         

      שוב, כתמיד,  גם אני מוצא עניין רב בכתיבתך.

        אכן, אני בפוסט זה כתבתי מנקודת המבט של פיתוח הכלכלה במדינה, כאשר המשאב הגדול שלנו הוא היצירתיות, ואת כדרכך בקודש, מחזירה אותי תמיד, לחינוך.

      ובמידה רבה של צדק, שהרי ניתן לאומר כי הכל מתחיל בחינוך.

      אך דווקא טלטלה זו שאת שוב מטלטלת אותי, מחזירה אותי לסקפטיות לגבי ההשפעות של ה- Web 2.0 על החינוך, שאני מאוד מעריך את השפעתו עלינו באופן כללי ופחות מכך בחינוך.

      ראי את תשובתי לאשר עידן בפוסט זה ומאוד ממליץ שתקראי את הפוסט הארוך שלו על החינוך בעידן ה- Web 2.0

      הדיון שהתפתח בפוסט של עידן על החינוך מתעלה לעיתים לרמה  של שיח סוקרטי. אבל זה רק משום שהמשתתפים בו חוו ועברו תהליך הכשרה לשיח כזה בקבוצות קטנות (לפעמים בהקשר האוניברסיטאי קוראים לכך 'סימינרים').

      החינוך לשיח הסוקרטי הוא חינוך שנעשה בקבוצות קטנות ובהדרכה. הוא לא יכול להלמד בקהילות האינטרנט ההמוניות שבו כל מי שרוצה יכול להכנס ולהגיב ככל העולה על רוחו.  

      תודה לך זיוה

      צביקה לניר

       

       

       
        11/11/07 21:08:
      צביקה יקר

      הנה אני שוב.

       

      הפעם עם תגובה ארוכה מאד.

       

      שוב, כתמיד,  מוצאת עניין רב בכתיבתך.

        אתה כותב מנקודת המבט של פיתוח הכלכלה במדינה, כאשר המשאב הגדול שלנו הוא היצירתיות, ואני לא יכולתי, במיוחד בימים אלו (של משבר החינוך) שלא לחשוב על תפקידו של החינוך ודמותו של בית הספר כמכשיר את דור העתיד לממשיכי ופורצי החדשנות.  

      בפוסט קודם שלך  הגבתי והזכרתי את אחת הדרכים לפתוח  חשיבה יוצרת ולפיתוח  חשיבה לחדשנות   -  השיח הסוקראטי:

       

      בשיח, הנחה הראשונה היא שמעורבות פעילה של תלמידים בתהליך הלמידה, משמעותה התייחסות להתנסויותיהם האישיות ומכאן שהמשמעות היא שהם מעורבים ברמה הרגשית. דגש על טענה זו ניתן על ידי סילווסטר (Sylvester, 1994) המצביע על מחקרים בתחום המוח המספקים לכך תמיכה ביולוגית. הוא טוען שעל בתי הספר להתמקד יותר במרכיבים הריגושיים המטה-קוגניטיביים, אשר מעודדים את התלמידים לשוחח על רגשותיהם, להקשיב לרגשות עמיתיהם, ולחשוב על הדברים שמניעים אנשים כאשר נכנסים לעולמם הפנימי.

       

      הסמינר הסוקרטי הוא דרך לפעול בכיוון הנ"ל. זהו מבנה של שיח העוסק ברעיונות ובדילמות מוסריות. בתהליך זה יש ביטוי לשתי מטרות בחינוך: טיפוח ערכים בסיסיים וביטוי לערך של חקירה חופשית (Bellah et al, 1992).

       

      איך מנהלים שיח סוקרטי?

       

      השיח מתנהל למשך 45 – 80 דקות כמה פעמים בשבוע. התלמידים בקבוצות של 6 – 35 (רוב השיחות מתנהלות בקבוצות קטנות) קוראים טקסט מסויים (הצגה, סרט, סיפור, שיר, מאמר, דו"ח, או שהם יכולים ללמוד על יצירת אומנות), לאחר הקריאה הם מגיבים לשאלת המנחה, שיכול להיות גם תלמיד מהכיתה. תגובותיהם מכוונות בדרך כלל לרעיונות ראשוניים.

       

      מכאן השיח מוביל להעמקת הרעיונות באמצעות הבעת עמדות, וכדי לתמוך בהן עליהם לצטט עדויות מתוך הטקסט, הם מבטאים אי הסכמות אחד עם השני, הם שואלים זה את זה שאלות, ומביאים דוגמאות לאירועים דומים מניסיונם הם. הם מעריכים אפשרויות שונות מקבלים החלטות , ולאחר מכן דנים על החלטותיהם.  כל שאלות ההמשך בשיח מבוססות על רעיונותיהם של התלמידים . בסמינרים הסוקרטיים התלמידים נדרשים להציג במגוון של דרכי חשיבה: להסביר, להפגין שליטה, להוכיח, ליצור הכללות, להעלות מושגים, לנתח, לייצג את רעיונותיהם בדרכים חדשות…(Perkins, 1993). במילים אחרות הם מעורבים בדרך של למידה פעילה.  

       

      בעת הדיונים במליאה, כחמישה תלמידים משמשים כצופים וכל פעם הם מתחלפים ביניהם. הם משתמשים בשיטות של כתיבת תצפית, הם מדווחים כמה ומאיזה סוג של תרומה לשיח יוצרים תלמידי הכיתה, האם הם משתמשים במתן עדות כדי לתמוך את רעיונותיהם, האם הם שואלים האחד את השני, האם הם צועקים כאשר כמה רוצים לדבר בעת ובעונה אחת – בקיצור, האם המשתתפים בשיחה מציגים הרגלי שיח והרגלי חשיבה מסדר גבוה.

       

      בתהליך הנוצר דרך הסמינר הסוקרטי, תלמידים לומדים לתמצת, להבחין, לחזור לשנות נתיבים, כן הם לומדים להתמודד עם תסכול כאשר הם נאלצים להמתין. הם אינם מרימים את ידיהם, אלא משתמשים בשפת גוף, קשר עין, וכבוד הדדי.  

       

      הסמינר תומך, גם, בהתפתחות אינטלקטואלית על ידי טיפוח דרכים לעבודה משותפת, לשאילת שאלות, לעידוד ביטוי של אי הסכמות, משא ומתן, הערכת נקודות השקפה שונות ופתרון בעיות וטיפוח חשיבה יצירתית וחדשנית.

       

      לא רק שהתלמידים רוכשים מידע בדרך שונה, הם גם עושים זאת תוך תהליך של חשיבה מסדר גבוה, מתן הסברים וסיבתיות. תלמידים המשתתפים בסמינרים, יותר פעילים בלמידתם. השאלות הנשאלות בסמינרים הן שאלות מהחיים, והתלמידים הופכים להיות מעורבים בקבלת החלטות על חייהם הם. מעודדים אותם לטפח הרגלי חשיבה ובכך מקדמים את היחיד ואת החברה, וכך בית הספר ממש את מטרתו הראשונה: הכנת אזרח חושב ויוצר לצורך מעורבות אקטיבית בחברה דמוקרטית.

         

      צביקה

       

      אני מצטטת מהסיפא של הפוסט שלך:

       

      "צריך לחשוב על ישראל כעל רשת של קבוצות וקהילות דינאמיות קטנות ואינטימיות המתלכדות לפיתוח תובנות ופתרונות חדשים להתמודדות עם בעיות משותפות בכל תחומי החיים והעניין שלנו"

         האם האין השיח הסוקראטי מוביל לרשתות של קהילות קטנות חושבות ויוצרות חדשנות?  
        10/11/07 17:50:

       

      צטט: dr. second life 2007-11-08 16:07:57

      הי צבי

      כל הכבוד על הניתוח, של הבעייה מספר 1 של ישראל בכל תחומי החיים מצה"ל ועד ההיטק

       

      כתבת:"צריך לחשוב על ישראל כעל רשת של קבוצות וקהילות דינאמיות קטנות ואינטימיות המתלכדות לפיתוח תובנות ופתרונות חדשים להתמודדות עם בעיות משותפות בכל תחומי החיים והעניין שלנו"

      זהו הזנב הארוך של ווב 2.0

       

      לאשר עידן ידידי

       

      תודה. אולם לשם הדיוק  יורשה לי להעיר כי קהילות קטנות ואינטימיות המפתחות פתרונות להתמודדות עם בעיות משותפות הן לא המצאה חדשה של "הזנב הארוך של ווב 2.0.".

       

      זו היא המצאה אנושית מאוד עתיקה ובמידה רבה ניתן לאומר עליה כי היא אחד הביטויים המובהקים למהות האנושית שלנו.  הווב 2.0 נותן אופציות חדשות ומענינות לצורות חדשות של שותפות קהילתית כזו. אך יש בי הרהורי כפירה האם המגמה הנוכחית בהתפתחות העיסקית של הווב 2.0 אינהמקדמת  פסוודו קהילות.

       

      דומני שמה שמניע את החזרה לקהילתיות אינו רק, ואולי אףלא בעקר, האינטרנט, אלא תהליכים חברתיים רחבים שקשורים במשבר התיפקוד של המדינה המודרנית.

       

      מה דעתך?

       

      צבי לניר

       

       

        10/11/07 16:33:

       

      צטט: למה לי 2007-11-08 12:54:51

       

      תודה על המחמאות. אתה כותב שעדיין לא קראת את הפוסט הקודם שלי המנסה להסביר מה הוא 'אזור ההתפתחות המשותף', אך ממהר להגיב תגובה שמעידה על כך שלא העמקת בהבנת משמעות המושג 'אזור ההתפתחות המשותפת'. עם כל הצניעות - מציע שתקרא אותו.

      אני, לעומת זאת, קראתי את הפוסט שלך על 'הדיקטטורה של הפיסבוק ו....' ולמדתי גם ממנו. על כן אוכל להוסיף כי בקהילות המקיימות את עקרון 'אזור ההתפתחות המשותפת' לא קיימת כלל בעיית ה- spam וכך גם לא בעיית חופש הביטוי בטוקבק. פשוט אין דברים כאלה...

      ואשר להערתך על מרכז ופריפריה. תמיד יש מרכז ופריפריה. אין מרכז ללא פריפריה ואין פריפריה ללא מרכז. אולם הקהילות של 'אזרי ההתפתחות המשותפים' מבטלות את ההנצחה של מה שהיום הוא הפריפריה החברתית, הכלכלית והתפיסתית ומה שהיום הוא המרכז - אותו כיניתי "מדינת תל אביב".

      צביקה לניר

       

       

        10/11/07 16:04:

       

      צטט: ניר רפואה 2007-11-08 00:50:33

       

      צבי,

       

      פוסט טוב וחשוב ונכון.

       

      אתייחס בקצרה לסוגיית הגודל.

      אין פלא שכוחות השוק דוחפים לפיתוחי קישוריות ותשתית רחבה ביישומי ווב2, אך מימוש הפוטנציאל היצירתי טמון ברשתות הקטנות, בדינמיקה בתוך קבוצות שלפרטים בהן זיקה כלשהי זה לזה.

       

      אני לא שוחה בתאוריות ויתכן (סביר) שאצא טמבל, אבל נראה כי אפקטיביות של תהליכי למידה חברתית (אזורי התפתחות קרובים)  יורדת ככל שקהל המשתתפים בדינמיקה רחב ומגוון יותר.

      באתרים הגדולים למשל, בהעדר קהל ממוקד, נראה שפערים גדולים מדי בין המשתתפים (ערכיים, תרבותיים, פערי תפיסה) אינם מובילים למשיכה "כלפי מעלה" ודיאלוג יצירתי, אולי אפילו להיפך - להתבצרות בעמדות ש"הביאו מהבית".

      במובן זה הווב2 (והווב 1...) ביטל את משמעות המרחק בין מרכז לפריפריה אך לא את חומות הכניסה...

       

      ניר

       

       

       

       

      ניר

      אכן הגישה שלנו במובן מסויים היא נוגדת את הכוון הכללי השואף מסיבות מסחריות להרחיב את הקהילות ככל הניתן. לתפיסתנו מה שצריך לקבוע היא המחוייבות המתמשכת לעניין משותף ממוקד. וזאת ניתן לקיים רק במסגרת מיזמית משותפת (ומיזם כמובן לא חייב להיות רק עיסקי).

      בקהילות כאלה יש מעגל פנימי המפתח את המפה התפיסתית המתהווה המשותפת והוא אחראי גם לעידכונה על פי התגובות המייצגות את הפרשנות ההקשרית שהמשתתפים במעגל השני, נותנים לה, כל אחד על פי הבנתו והקשר שלו.  ובכך מעשירים את המפה התפיסתית המשותפת בתבונת הקהילה.

      בכך מבטיחים מחד את ההתעשרות מ'תבונת הקהילה' (ראה על כך את הפוסט שהוצאתי בזמנו על נושא זה), ומאידך שומרים על מיקוד.

      צבי לניר

        8/11/07 18:46:
      מעניין, ואולי אף צורם, שאינך מזכיר יחד עם דימונה ואופקים את רהט או סחנין כיעדים שיש לחברם לאיי המצויינות (ולענייננו איי השגשוג)  במרכז.
        8/11/07 16:07:

      הי צבי

      כל הכבוד על הניתוח, של הבעייה מספר 1 של ישראל בכל תחומי החיים מצה"ל ועד ההיטק

       

      כתבת:"צריך לחשוב על ישראל כעל רשת של קבוצות וקהילות דינאמיות קטנות ואינטימיות המתלכדות לפיתוח תובנות ופתרונות חדשים להתמודדות עם בעיות משותפות בכל תחומי החיים והעניין שלנו"

      זהו הזנב הארוך של ווב 2.0

      ווב 2.0 הוא בראש וראשונה לא טכנולוגיה, אלא מתודולוגיה וראיית עולם חדשה. ווב 2.0 היא הגעת השקפת העולם הפוסטמודרנית לשלב העסקי בעקומת ה- S:  

      מהשלב הפילוסופי (ניטשה 1875),

      לשלב המדעי (קוונטים 1900-1950)

      לשלב הטכנולוגי (מחשב ואינטרנט 1950-1995)

       ועתה לשלב העסקי (2005 ואילך גוגל שווה 200 מיליארד דולר, פייס בוק שווה 15 מיליארד דולר).

      על מודלים עסקיים חדשים אלה אדבר יחד עם מנכ"ל גוגל ביום שני בערב בבי"ס לניהול באוניברסיטת ת"א (ראו קובץ מצורף)

        8/11/07 12:54:

      אתה כותב מעניין מאוד וללא ספק מעורב. כמה התלבטויות קטנות בכל זאת אם אפשר -

      אתה מדבר על אי המצוינות במובן הג'ג (או לפחות מזהה את המקום הג'ג של המצוינות), למרות שאתה אומר שעל מנת להימנות על המצוינות על בני עיירות פתוח להגר . ובכך, אם אני מבין נכון, מכיר בכך שחלק מהמצוינות יש לה מקור "גנטי" בפריפריה.

      אני לא ממש הבנתי את הצורך בסביבה קרובה וירטואלית - כאילו מדובר במרחק שבין כאן לבין שכונות בפאתי בנגלור . וגם ברור שהגודל - במקרה של ישראל בודאי - לא קובע. במילים אחרות, השאלה לגבי "הפריפריה" היא גם תרבותית (ועל זה כתבתי במקום אחר) וגם - לעניינך - בפלצנות (ועל כך סליחה) אפיסטמולוגית . יענו מה ? כבר עבר הרבה זמן מאז דיבר מי שדיבר על כך שיש - נקרא לזה ניוד מסוים - בין הידיעות "האמיתיות" והמבוססות שלנו לבין הידיעות "היותר חולפות" בעולם התודעתי שלנו (נעזוב את המינוחים הטכנים ללמדנים המוסמכים לכך). הידיעה היא מעין רשת כמו כור עכביש, אבל המרכז והפריפריה לא ממש נעולים לתמיד. הם זזים בהתאם לאמונות, מדע, פרגמטיקה וכו'. אז מה כל זה שייך לכאן ?

      הפריפריה היא מהותית. אני חושב שאנחנו מסכימים על זה, אבל אולי זה בכל זאת מחייב להתייחס לזה אחרת. הייתי שמח אם היית מכניס לפוסט גם את הכיוון של מהאי לעיירות המכונות פריפריה. אם כבר שינוי קונצפטואלי - לך על זה.

      אבל, ברכות על הפוסט המצוין שלך (עוד לא מכיר את הקודמים, אקרא בהמשך)

        8/11/07 02:10:

       

      צטט: לניר 2007-11-07 17:31:46

       

      צטט: נועז. 2007-11-07 10:38:56

      כל כך נכון שבא לבכות.

       

      גם לי בא..

       

      אבל יועיל יותר אם נעשהמעשה גם אם סיכויי ההצלחה שלו בתרבות הארגונית והחינוכית שלנו הם קטנים למדי

       

      צביקה לניר

      אולי אם היית טורח לקרא היית מגלה שאני עושה.

      ואגב, למיטב שיפוטי והיכרותי (אני עובד גם בערים הגדולת וגם בפריפרייה) אין קשר ישיר בין האזור הגיאוגרפי לבין רמת העשייה.

      מה שכן אני מוצא זה קשר הדוק בין תפיסת ראש הארגון לבין השימוש בטכנולוגיה.

      נכון, בתל אביב תמצא רמת שימוש גבוהה יותר. מהסיבות שציינת ואולי משום שכמות בסופו של דבר הופכת לאיכות.

        8/11/07 00:50:

       

      צבי,

       

      פוסט טוב וחשוב ונכון.

       

      אתייחס בקצרה לסוגיית הגודל.

      אין פלא שכוחות השוק דוחפים לפיתוחי קישוריות ותשתית רחבה ביישומי ווב2, אך מימוש הפוטנציאל היצירתי טמון ברשתות הקטנות, בדינמיקה בתוך קבוצות שלפרטים בהן זיקה כלשהי זה לזה.

       

      אני לא שוחה בתאוריות ויתכן (סביר) שאצא טמבל, אבל נראה כי אפקטיביות של תהליכי למידה חברתית (אזורי התפתחות קרובים)  יורדת ככל שקהל המשתתפים בדינמיקה רחב ומגוון יותר.

      באתרים הגדולים למשל, בהעדר קהל ממוקד, נראה שפערים גדולים מדי בין המשתתפים (ערכיים, תרבותיים, פערי תפיסה) אינם מובילים למשיכה "כלפי מעלה" ודיאלוג יצירתי, אולי אפילו להיפך - להתבצרות בעמדות ש"הביאו מהבית".

      במובן זה הווב2 (והווב 1...) ביטל את משמעות המרחק בין מרכז לפריפריה אך לא את חומות הכניסה...

       

      ניר

       

       

       

       

        8/11/07 00:48:

      אני לא מצליח לראות איך אתה מקשר בין WEB2 לעיירות פיתוח. אולי זה בגלל השעה, בכל זאת אני אחרי יום עבודה.

      אתה טוען בצורה נכונה שיש תלות לא בריאה של השלטון המקומי בלאומי - אני מסכים לזה. יתרה מכך, אני חושב שיש מקום לבחון החלפה של שלטון מקומי נבחר בניהול מקצועי של חברה יעודית תחת פיקוח ובשליטת התושבים, בין כה וכה העיריות לא תורמות לנו הרבה לחיינו מעבר לתספוקת ידיעות צהובות לעיתונות הזעירה. האזרחים ברוב המקרים נאלצים להתאגד בעצמם על מנת להלחם על זכויותיהם. ממש נדמה כי כל המערכת הזאת נועדה במין סיפור קפקאי שכזה לאפשר גלגולי אחריות בין רשות לרשות. לא כללת עוד בדבריך מקומות כמו גוש תפן ומגדל העמק הצפוניים שמהוים בית למספר לא מבוטל של חברות הייטק ואני לא אטעה לקבוע כי כל תל אביבי יגדיר אותם כעיירות פיתוח או כפריפריה. למה בנגב זה לא צלח ככה? כי זה מדבר לא מיושב. צריך לעודד הקמה של מפעלי הייטק מדרום לבאר שבע וזאת בשיטות הישנות והמוכרות של הפחתת מסים ומתן מענקים למשקיעים. אני מקווה שעשיתי קצת שכל על אף השעה המאוחרת.

      ניר.

        7/11/07 17:41:

       

      צטט: ארז פרץ 2007-11-07 17:10:53

      צבי, בתור אחד שגדל נולד וחי בדימונה, מרבית שנותיו (למעשה, עד לפני שלוש שנים) - אני מבין את דבריך.

      אם להתנתק לרגע מ WEB2, הבעיה הרצינית היא הסקרנות. או יותר נכון - החוסר בה.

      צריך לעודד את הסקרנות, ולחשוב על איך לעשות את זה.

       

      ארז,

       

      אתה עומד על אחד הגורמים העיקריים לבעית חוסר הסקרנות  במה שקרוי 'עיירות הפיתוח'- מערכת החינוך.

       

      אותי מעניינת גם הארכיטקטורה של 'עיירות הפיתוח'. זה הוא גוורם סמוי ופחות ישיר, אך לא פחות חשוב. הארכיטקטורה הסביבתית משפיעה על איזה ילדים גדלים בה. Jane Jacobs הקנדית כתבה על כך בהקשר לערים האמריקניות. אינני מכיר מחקרים דומים אצלנו.

       

      יש לי תוכנית עמוסה לפוסטים. אך בא לי גם להשחיל פוסט על The Creative City.

       

      צביקה לניר

       

       

        7/11/07 17:31:

       

      צטט: נועז. 2007-11-07 10:38:56

      כל כך נכון שבא לבכות.

       

      גם לי בא..

       

      אבל יועיל יותר אם נעשהמעשה גם אם סיכויי ההצלחה שלו בתרבות הארגונית והחינוכית שלנו הם קטנים למדי

       

      צביקה לניר

        7/11/07 17:27:

       

      צטט: עודד_רוט 2007-11-07 10:31:14

       

       

      מכיוון שהזכרת את החדשנות הבולטת במרכז הארץ לעומת העדר חדשנות באזורי פריפריה, היה מעניין לשמוע את דעתך בנוגע לאבחנות נוספות המשפיעות על פערי חדשנות. לדוגמא, עמדות זינוק כלכליות שונות, החנקת חיי יצירה וחדשנות על ידי בירוקרטיה קיפודית, או החנקת חדשנות על ידי כוחות כלכליים שמרניים ואינטרסים מושרשים.

      עודד

       

      תודה לך.

      ניכר שאתה קורא של כל סדרת הפוסטים ומצליח להבחין בקשרים הנרקמים ביניהם לכדי מסכת פתוחה ומזמינה לפירוש ולטרנספורמציה. 

       

      אישית אני חושב שהפטרונות מחד וההרגל של הרשויות המקומיות של הפרפריה לינוק ולהיות תלויות בפטרונות המנוונת של הרמה הממשלתית, היא אחד מהגורמים העיקריים לנכשלות ולהחנקת החדשנות.

        7/11/07 17:10:

      צבי, בתור אחד שגדל נולד וחי בדימונה, מרבית שנותיו (למעשה, עד לפני שלוש שנים) - אני מבין את דבריך.

      אם להתנתק לרגע מ WEB2, הבעיה הרצינית היא הסקרנות. או יותר נכון - החוסר בה.

      צריך לעודד את הסקרנות, ולחשוב על איך לעשות את זה, ולהוציא את בתי הספר ממסגרת ה"בתי חרושת לציונים".

      כי ככה זה עובד שם. מתחרים באחוזי הבגרות. 

       

      צריך לפתח סקרנות - קודם על ידי חוגים - מה שממילא חסר באותן עיירות, וגם על ידי שיטת חינוך שונה.

      איך? מאוד פשוט. מקבלים תרגיל הביתה, בלי הכוונה לאיפה אפשר למצוא את המידע. פשוט מקבלים תרגיל מאוד כללי. על ידי חשיפה אינטרנטית או דרך ספרים למידע הרלוונטי, העיניים ישוטטו וימצאו עוד דברים מעניינים.

      (אגב, ככה זה עובד אצלי לפחות, ואצל בת הדודה היקרה בת ה9, ושנינו מוגדרים כמאוד סקרנים, ובלי הרבה פליאה גם כמחוננים. אותה עודדו יותר בילדות, וכבר בגיל 6 היא התחילה לקרוא עיתונים וספרים גדולים. היום היא בת 9, אוצר של ידע ענקי, כבר למדה מעט חומר אקדמאי עם אחת הדודות שלה, והיא כבר מכירה ומצטטת פילוסופים ידועים ומלמדת אותי את הגישה שלהם. הכל בעזרת סקרנות).

        7/11/07 10:38:

      כל כך נכון שבא לבכות.

      אז, בימי חלוקת הלפטופים והיום גם

      יותר מידי אנשים ודווקא מהיותר קובעים ומשפיעים רואים את הטכנולוגיה כמובילה.

      מציעים טכנולוגיות ומצפים שיחולו שינויים שעיקרם חברתיים ותרבותיים.

      לאחר זמן, מכתירים את הניסיון ככשלון ומחכים לטכנולוגיה הבאה שתצוץ מתחת לפנס.

      אם לא נטפל בתפיסות, בראיית עולם, בתרבות עבודה/למידה/הוראה ישאר רוב הציבור וימשיך להשתמש בתקשוב לצרכים הכי פשוטים והכי בלתי ממצים שבו.

      כל זה לא נורא כמו חוסר ההבדלה בה לוקים רבים וקובעים בין 'משתמש מחשב' ל'מנצל כלים מתוקשבים'.

      פעמים רבות מידי אני פוגש בעבודתי כאלו שטוענים "הם כבר גולשים/מחפשים/מקלידים". מכאן ימשיכו לבד.

      ולא היא

        7/11/07 10:31:

      צבי,

       

      הבלוג שלך, המעניין מאוד לטעמי האישי, רוקם בהדרגה שלד בריא של אבחנות ומושגים העומדים בבסיס חברה חדשנית ויצירתית, לעומת חברה מאובנת ומקובעת. בנית את האבחנה בין "השועלים" לבין "הקיפודים", לימדת את מושג "אזור ההתפתחות הקרובה", וכעת אתה מקים את האבחנה בין "התוכנה" לבין "החומרה" של החדשנות.

       

       

      לאלברט איינשטיין, שזכה לחינוך פרוסי נוקשה, מיוחסות אמרות לפיהן זהו נס שמשטר החינוך לא הורס את סקרנותם הטבעית של ילדים, וכי מטרת החינוך לטפח חשיבה עצמאית תוך סיוע לקהילה. אם מותר להצטרף לדעתו של המדען הדגול, הרי כילדים אנו נולדים עם "תוכנה שועלית" טבעית ואין צורך לבנות אותה, אלא פשוט לא לקלקל אותה. אני מסכים כי מלבד "התוכנה" האישית הטבעית, לחיי חדשנות דרושה גם "תוכנה" חברתית יצירתית
      האינטואיציה וניסיון החיים תומכים בהנחות כי תוכנה זו תפעל היטב בסביבה של "קודים פתוחים", שאינם נרתעים משינויים ושכלולים כל העת, באמצעות קשרים חזקים אך רופפים כאחד, ודינמיקה גבוהה המלכדת ומפרקת "אזורי התפתחות קרובה".

       

       

      מכיוון שהזכרת את החדשנות הבולטת במרכז הארץ לעומת העדר חדשנות באזורי פריפריה, היה מעניין לשמוע את דעתך בנוגע לאבחנות נוספות המשפיעות על פערי חדשנות. לדוגמא, עמדות זינוק כלכליות שונות, החנקת חיי יצירה וחדשנות על ידי בירוקרטיה קיפודית, או החנקת חדשנות על ידי כוחות כלכליים שמרניים ואינטרסים מושרשים.

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים