(vatos locos)
את נחש, צמח טורף, סירנה, כאב ראש, מרצפת קרה בחורף, את כביש בכניסה לעיר בשעות העומס, דיסק שרוט, שסק, שכרסמו אותו עטלפים, הפסקת חשמל, את אהובתי. שכבי עירומה. ואני אעבור מעלייך, עם קצה של הר געש בשתי ידיי, ואטפטף על שדייך, על ערוותך, על שפתייך, לבה רותחת. אני כל-כך אוהב אותך (ל.חן)
---------- הפנטזיה בשרות עיקרון העונג: בפנטזיה אנו מדמיינים מצב-דברים רצוי. אך איננו מדמיינים זאת כאפשרות ניתנת למימוש בעתיד. במקום זאת, אנו מדמיינים שהדבר אליו אנו משתוקקים קורה עכשיו. אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו באמת את מה שאינו שלנו במציאות. הפנטזיה לא נועדה לאפשר התנסות בהשקפות עולם אחרות, בפיתוחים דמיוניים של העתיד. מטרתה להביא הקלה מיידית לסבל על ידי כך שהיא מדגימה לנו איך היינו מרגישים אילו תשוקתנו התממשה.*
 **
ולעוף אל שמיים שאין להם סוף
---------- בשימוש בפנטזיה, עובדת חסרונו של אובייקט התשוקה נעלמת- באופן זמני- ממרכז החוויה; כאב התשוקה הבלתי ממומשת נחלש. האדם מרגיש טוב יותר. אנו משתמשים בדמיוננו, לא כדי לדמיין את מה שחסר, אלא כדי להעניק לעצמנו את חווית התממשותו.*
 **
הייתי רעה ויש לי בשר משובח בריח דובדבן מישהו פעם אמר
תנדנד את הכוס הארוכה תריח תשתה אותי תסתכל לי בעיניים כשאתה שותה אותי שאמשיך לזרום בך (ר.טל)
---------- רגע של חולשה: אולי תזיין אותי אתמול. בבקשה
---------- זה כואב. תמשיך אל תכעס שככה שתקתי כן תכעס שככה שתקתי הבכי שלך יפה כמעט כמוך.
לצערנו כי רב, שנינו מעדיפים התעללות על הזנחה.
---------- הפנטזיה פועלת רק אם העולם הפנימי מבטל, לפחות באופן זמני, את קיומו של העולם הממשי. משיגים זאת תוך תשלום מחיר כפול: ראשית, בפנטזיה הנפש חצויה לשני חלקים- חלק אחד מודע (גם אם במעומעם) למצב הדברים האמיתי (האהובה איננה; אני בודד) וחלק שני שחי את התוכן הפנטזיונרי (אני נמצא עם אהובתי). פיצול זה של הנפש מסייע באופן זמני להתגבר על כאב ותסכול.*
 **
אני אהיה ממושמעת של האצבעות שלך
----------- המחיר השני שנגבה על שימוש קבוע בפנטזיה הוא ביטול ערכו של המציאותי. זהו ניסיון להכחיש את המודעות לחסר, וליצור מצב של נוכחות טהורה. הנקודה החשובה היא, שככל שהפרט מסתמך יותר על הפנטזיה לשם הפחתת סבלו כתוצאה מחסר, כך זוכות מציאויות מפונטזות למעמד ההולך ומתקרב אל מעמדו של עולם ממשי. התוצאה היא שחייו הממשיים של האדם נחווים כלא-אמיתיים.* (ק. שטרנגר)
פיסות המציאות נפרדות מעלינו נוזלות ממני והלאה ממך אל מעבר להרי החושך והאור. לגור באספמיא אין פה בתים בזול
 **
פרימיטיבית-פרמיסיבית: gmail.come on my face now @ -- באופן הסופר-אינטימי-ברוטאלי-מזוקק-מפואר שאני הוזה את זה עכשיו, זו תהיה פעם ראשונה. הפנים שלי בתולות לך -- אני מודה שאני מתה מפחד מזה אבל אני סומכת עליך. שתדע את מידת העטיפה הדרושה להתפרקות-שכזו-פריקת-נשק-הגאווה – מצד שני, אין לי באמת מושג על רגע האמת. זה הכל דמיונות – מצד שלישי אני מחמיאה לעצמי שהגעתי לרמה הזו איתך. אמון וזה
---------- כשאפשר להבטיח הכל ובו זמנית אי אפשר להבטיח כלום זה טרור http://www.youtube.com/watch?v=L7TsyFQppis אתה בוכה-זוחל לי לבוא בשפה שלנו המשונה (מתה להתקרב. פוחדת למות) מדמיינת שאני צפה שאנחנו לא מדברים ואז פחות משתגעים. זה לא עוזר. זה לא עוזר (שעונים מצפצפים) וכמה רחוק נסעתי וניסיתי לספר ולספור קילומטרים-של-אדמה נפרשו לכבודי והנה, החלפתי ים. זה לא עזר. זה לא עזר (ושעונים מצפצפים אצלך. שומעים עד לכאן) וכל הזמן השיר הנורא הזה ברקע מתנגן השיר שאני שומעת תמיד בדרך לרצפה שיר עשרת המכות של הלב נותן לי לב מחזיק עולם מחזיקה
אדום לבן עם קאטר קילפנו נשארנו חוטים חשופים
 ** (ד. בלומברג אחראי לסדרה המופלאה הזו וקרא לה: המחלקה הסגורה לצעצועי נפש. ועל זה אני לא אוסיף מילה)
---------- הוא צועק לי מהמחתרת מתחבא מפני מה עכשיו למשל הוא מבין את השפה ומקרב את השפתיים מחלת הנשיקה ומוות בעריסה הופ הופ
טר-ל-לה
http://www.youtube.com/watch?v=9hQddba-HuY&feature=related
|