- בניגוד למה שנדמה, היו שתי הפתעות רציניות בטקס השנה. האחת היא שרוג'ר דיקינס (אומץ אמיתי) לא זכה באוסקר על הצילום, אם כי אחרי שמונה פעמים קודמות ללא זכיה, עד כמה מפתיע שהפסיד גם בפעם התשיעית? ההפתעה השניה היא שנאום המלך זכה רק בארבעה פרסים. להוציא את "התרסקות", אף זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר בשלושים השנים האחרונות לא אסף פחות מארבעה פרסים, כך שמקובל לראות במספר הזה את הרף הנמוך ביותר האפשרי. כשסרט מועמד לפי שלושה פרסים מזה, מצפים שיאסוף עוד כמה לפני תום הטקס. לפני ההכרזה על הזוכה, היו לנאום המלך והרשת החברתית אותו מספר פרסים (שלושה כל אחד), כאשר התחלה מוביל את הרשימה עם ארבעה משלו. בסופו של דבר, חרף הזלזול בו, התחלה הוא אחד משני הסרטים המעוטרים של הערב.

 - זה לא היה חכם במיוחד מצד מפיקי הטקס להזכיר סרטים גדולים שלא זכו באוסקר רגע לפני ההכרזה על הסרט הטוב ביותר. הקהל הריע לשמות כמו האזרח קיין והשור הזועם, מה שרק חזק את התחושה שאפילו מארגני הטקס יודעים שהבחירה לא תהיה פופולארית במיוחד. האקדמיה למעשה הכינה את הקהל לחזור עוד כמה עשורים ולהפנות אצבע מאשימה כלפי מי שבחרו בנאום המלך על חשבון קלאסיקות שהיו מועמדות כנגדו. כשטום הופר קם לאסוף את הפרס לבמאי הטוב ביותר, הוא התקבל בכמות מעליבה של מחיאות כפיים. אני לא מבין, אם כל כך הרבה חברי אקדמיה לא אהבו את נאום המלך, איך הוא עדיין זכה?

- ג'יימס פרנקו, עד כמה שאני מסמפת את הבן אדם, היה מיותר לחלוטין כמנחה. אן האת'וויי השתלטה יפה מאוד על מלאכת ההנחיה וגם כשהתבלבלה, ידעה לשוב בחינניות לטקסט ולשמור על חיוך אמיתי. פרנקו פשוט עומד שם, עם פרצוף חמוץ, לא אומר שום דבר מיוחד ולעתים פשוט נעלם מהסביבה. אן החליפה שבע שמלות במהלך הערב ועדיין שמרה על תזמון מושלם. ג'יימס החליף רק שמלה אחת ובזאת תמה התרומה שלו לטקס. כשבילי קריסטל הופיע להציג את ההולוגרמה של בוב הופ והשכיב את הקהל מצחוק, הוא בכלל הראה עד כמה ג'יימס פרנקו לא מוסיף שום דבר. אני יכול להבין אם פרנקו היה מתוח כי היה מועמד לפרס על משחק, אלא שהאנמיות שלו בלטה גם בפרומואים שצולמו לטקס. גם שם, אן האת'וויי היה כריזמתית ונעימה, בעוד פרנקו בעיקר עמד והגיב באדישות להרמות שלה.

- אני לא יודע כמה פעמים במאי הטקס דפק את הראש בקונסולה במהלך הצגת שחקנית המשנה הטובה ביותר, אבל הוא יהיה חייב כמה הסברים לבכירים ב-ABC. קודם כל, קירק דגלאס, שכבר לפני שמונה שנים נראה מנותק לחלוטין, הוזמן שוב להגיש פרס. הוא דבר ללא הרף ואמר "You Know" יותר מכדורסלן ממוצע בראיון אחרי משחק. הוא "נאבק" עם הבחור שתפקידו לסייע בהגשת הפרס על מקל ההליכה שלו והפסיד. לרגע אחד, ראינו אדם צעיר וחסון גונב מקל הליכה לכוכב עבר מזדקן, שנראה כאילו בכל רגע יתפרק על הבמה. קירק דגלאס גם הוסיף למשוך את ההכרזה על הזוכה ונהנה מכל שניה שהקהל מקשיב לו בתשומת לב מלאה. אני מניח שחלק מהבדיחות לפני פתיחת המעטפה היו כתובות, אבל הוא המשיך לדבר גם לאחר מכן, כאשר כולם במתח לשמוע את שם הזוכה.

טוב, אז בשנה הבאה לא מזמינים את קירק דגלאס לטקס, זה מילא. הבעיה הגדולה של הבמאי ובעקבותיה של הרשת כולה, התרחשה כשמליסה לאו נשאה את נאום הזכיה שלה. כולם חששו שכריסטיאן בייל, טרנט רזנור, או אפילו בנקסי (אם יטרח להגיע לטקס), יביכו את ABC עם מילה לא במקום. מליסה לאו הקדימה את כולם ואמרה Fucking מול מיקרופון פתוח קבל עם ועדה. באיזור החוף המזרחי, השעה הייתה קצת לפני שש בערב. ABC היא רשת ארצית שידועה בשמרנות הקיצונית שלה בכל הנוגע למילים לא יפות. בשנים עברו, לפחות מאז תקרית ג'נט ג'קסון בסופרבול, דובר על מנגנון שמשהה שידורים חיים בכמה שניות בכדי שיוכלו להספיק ולצנזר רגעים שאינם הולמים לכל המשפחה. לפי דיווחים מאוחרים, הוא הופעל בארה"ב, אבל לא בשידור לשאר העולם. אם לא ראיתם את הטקס בשידור חי, יתכן ופספסתם את אחד הרגעים ההזויים בתולדות האוסקר.

- אני יותר ויותר מרגיש שהחשיפה התקשורתית של הטקסים המקדימים את האוסקר, מזיקה. אני לא אומר שלא צריך לסקר אותם, אבל ההתעסקות בהם מוציאה את כל המתח מטקס האוסקר עצמו. לא הייתה שום הפתעה בקטגוריות הסרט, הבימוי, המשחק, או התסריט. זכו בדיוק האנשים שהובילו בסוכנויות ההימורים ואספו פרסים ברוב הטקסים הקודמים. היה מתח מסוים בקטגוריית הבימוי, כשהייתה תחושה שדיוויד פינצ'ר אולי בכל זאת יזכה, אבל היא התבדתה. לפחות שיפרשו את הטקסים לאורך תקופה יותר גדולה, שלא יהיו כל כך צמודים זה לזה. מי שרוצה לנחש את הזוכים באוסקר בשנה הבאה, יכול פשוט לחכות לינואר ולדעת מי מוביל ומי יסתפק במועמדות. למה לעקוב במשך שנה שלמה, אם חודש אחד מכריע הכל?

- טרנט רזנור, האיש ששר "I want to fuck you like an animal" הוא זוכה אוסקר. תתרגלו לזה.

- טים ברטון הוא אחד הבמאים המשפיעים של עשרים וקצת השנים האחרונות. למרות זאת, היה מועמד לאוסקר רק פעם אחת, על סרט האנימציה "חתונת הרפאים". בטקס האוסקר שנערך השנה, הוא הופיע על המסך יותר משהופיע בכל טקס אחר: גם בשתי הזכיות של אליס בארץ הפלאות בבימויו וגם בכל פעם שנאום המלך הוזכר והמצלמה התמקדה בבת זוגו, הלנה בונהם קרטר. לפני כמה חודשים, כשהרשת החברתית היה מועמד, חשבתי שיהיה ממש נחמד אם דיוויד פינצ'ר והלנה בונהם קרטר יזכו באוסקר באותה שנה, אפילו אם באיחור של 11 שנים.

- מקסיקו הולכת ומצמצמת את הפער מישראל על תואר הלוזרית הגדולה של האוסקר לסרט בשפה זרה. לישראל יש 9 מועמדויות ללא זכיה ולמקסיקו שמונה. הייתה תחושה שלו היה לחברי האקדמיה עוד שבוע להצביע, הזוכה היה "האישה ששרה" הקנדי. תזמון שליחת המעטפות הביא לכך שהסרט הדני, "בעולם טוב יותר" קטף את הפרס. בסופו של דבר, כנראה שביותיפול יזכר יותר זמן משניהם. הייתה תחושה מעצבנת שהוא לא יזכה כי הוא עוסק בנושא על-טבעי והאקדמיה סולדת מסרטים כאלה. "שיני כלב" היווני הוא היחיד מבין המועמדים בקטגוריה זו שראיתי בינתיים, מאחר ושודר כמה שעות לפני הטקס. דעתי עליו לא חיובית. שילוב של פורנו רך ואלימות, מהסוג ששודר פעם בערוצים גרמניים בשתיים בלילה. סרט ללא נשמה שעוסק בצדדים האפלים של הנפש ובעיקר, מחפש תרוצים להכניס סקס בכל סצנה שלישית. לא הייתי בעדו, אפילו שלא ראיתי את שאר המועמדים.

- עיתונים ואתרי חדשות ישראלים לא באמת שמים על קטגורית הסרט התעודי הקצר הטוב ביותר, אבל הוא צולם בארץ והזוכים אמרו "תל אביב" בנאום הזכיה. יחד עם הזכיה של נטלי פורטמן, אנחנו כנראה כובשים את הוליווד.

- ג'ק ניקולסון כבר לא מוזמן כל שנה. גם ג'ורג' קלוני נעדר השנה ומורגן פרימן השתתף רק בסרטון הפתיחה. אני תוהה אם מריסה טומיי, ששוב ושוב מגיעה להגיש פרסים, אמורה להיות המחליפה שלהם ואם כן, מה הם מעשנים של באקדמיה?

- ארון זורקין לא שם על אף אחד. כשהתזמורת התחילה לנגן כדי לרמוז לו לסיים את הנאום, הוא פשוט המשיך באותו קצב. אולי אחרי שנים של עבודה בטלוויזיה, הוא מאמין שהמנגינה הדרמתית ברקע נועדה להעצים את מילותיו וצפה שיתחיל לרדת גשם בכל רגע. בשנה הבאה, צריכים לשים את המנגינה של לוני טונס כדי להוריד זוכים מהבמה. על כריסטיאן בייל לא התחילו לנגן, כי הוא ירצח את מי שרק ינסה.

- אחרי שנתיים, אני מודה ששיטה של עשרה מועמדים לסרט הטוב ביותר במקום חמישה, אכן הופכת את האוסקר למעניין יותר. נכון שהזוכים עדיין צפויים ושהסרטים היותר מקוריים, במיוחד אם הם סרטי מדע בדיוני או אנימציה, עדיין יפסידו. בכל זאת, הדבר מאפשר למגוון רחב יותר של ז'אנרים לקבל הזדמנות לזכות, אפילו אם רק בתאוריה. זו הייתה שנה טובה מאוד לקולנוע ולצערי, זכה באוסקר אחד מהמועמדים הפחות חשובים שלה. פעם, הייתי ממש מתעצבן מזה, לוקח אישית את הבחירה בסרט שפחות אהבתי. עכשיו, אני יודע שזה רק ספורט ושהאוסקר אולי מוסיף יוקרה, אבל קלאסיקות נוצרות מעצמן, בלי עזרת האקדמיה. הטקס הזה יזכר אולי בגלל הנצחון המרגיז של נאום המלך ואולי בכלל בזכות נאום הזכיה של מליסה לאו, שהיה אם להודות על האמת, רגע השיא האמיתי של הטקס.