פרק שלישי זה יעסוק בפרוט בנושא הצבעים בשטיח, ממה מכינים אותם, מהו התהליך בו צובעים את חוטי הצמר והשוני בין הסוגים השונים של הצבעים.

צבעים מהווים חלק נכבד מההתרשמות שלנו מהשטיח , מאפשרים לעין (כמו בתמונה) להכיל את הדוגמאות שלפנינו ומדגישים אותן. גם כאן בעולם השטיחים יש צבעים בעלי איכויות גבוהות  ונמוכות, צבעים סינטיים וטבעיים ומגוון שלם מלא ורחב של אפשרויות העומדות לפני האורג של השטיח.

לרב אורג השטיח לא יהיה האדם שיצבע אותו. נדרשת התמחות רבת שנים על מנת לשלוט בתהליכים שיצליחו להביא חומר גלם (נפרט בהמשך) וצמר בשילוב עדין בינהם למוצר מוגמר שיאפשר לאורג את אריגת השטיח. התמחות זו וניסיון זה עובד בין בעלי המקצוע ודומה בתהליכים שלו בין מקומות שונים ברחבי העולם.

צבע חוט הצמר יושפע ממספר תחומים שהשיכלול של כולם נותן את התוצאה הסופית. מגוון האפשרויות הקיים הוא חלק מהיופי של העבודה הידנית והצבע הטבעי. השילוב בין סוג הצמר (איכותו, עובי סיב הצמר והצבע הראשוני שלו), סוג החומר המרכיב את הצבע הטיבעי (לכל צבע טבעי יש מספר רב של חומרים טבעיים היכולים ליצור אותו- לדוגמא: צבע אדום יכול ליהיות מיוצר משורשים, מעלים, מחיפושיות ועוד. מרכיבים אלו מותנים במצאי שלהם ובזמינות), סוג השטיפה והחומר המייצב שהשתמשו בו לצורך הצביעה וכמובן האקלים והתנאים הסביבתיים שמשפיעים על התהליך כולו.

סוגי צבעים: קימים שני סוגים עיקריים של צבעים- סינטטיים וטבעיים. 

הצבעים הסינטטים הומצאו ונכנסו לשימוש החל מאמצע המאה ה19. הצבע הראשון שנוסה היה סגול ולאחריו המציחו כימאים תרכובות שונות של כימכאלים שנתנו את כל מגוון הצבעים האפשרים. נכון להיום ניתן לקבל כל צבע שניתן להעלות על הדעת כצבע סינטטי. לצבע הסינטטים יתרונות וחסרונות. יתרונותיו הן בעיקר בקלות הביצוע של הצביעה ובזמינות של הצבע וחסרונותיו הן בעיקר בשמירה שלו לאורך זמן. גם בין צבעים אלו קימים מספר משפחות של צבעים השונים בינהם במהירות ההתיבשות של הצבע. הנפוצים ביותר היום הינם הצבעים המהירים למחצה.

צבעים טבעיים הם עיקר העיסוק והענין של הפרק הנוכחי.

קימים שלושה צבעי יסוד שהם אדום, כחול וצהוב שעירוב של שלושתם יכול להפיק כמעט כל צבע אחר (צבע שניוני). למרות זאת ניתן להפיק צבעים שניונים גם באופן ישיר ואני אפרט בהמשך.

כאשר אנו עוסקים בצבעים טבעיים אנו צריכים להכיר כי התנאים הסביבתיים - אקלים, צמחיה, אדמה ומינרליים מקומיים משפיעים מאוד על הרכב החומרים המרכיבים את הצבע. אקלים וסוגי אדמה יקבעו איזה סוגי צמחיה נמצאים באזור , אלו סוגי חרקים מהם מפיקים צבע חיים באזור זה ועוד. לכן ניתן למצא תרכובות שונות של אותו צבע (עם שוני קל בין צבע לצבע) בין אזורים שונים.

חומרים ליצור צבעים:

אדום: שורש צמח הMADDER, כנימת קוצ'יניל (שם מדעי dactylopius coccus)  חרק ממשפחת dactylopiidae, ju, חומרים המופרשים על ידי חרקים, עלי כותרת של פרחים 

כחול: אינדיגו המיצור העלים, חרקים

צהוב: שורשים, פרחים (קמומיל), עלי גפן

ירוק: עלי עצי אלון/אלה, עלי עצי זית ופיסטוק, ערוב של כחול וצהוב

חום/בג': בלוטים

כתום: חינה, שילוב של אדום וצהוב.

שחור: צמחים המכילים ברזל וטנין בריכוזים גבוהים כמו אלון.

תהליך הצביעה:

על מנת שהצמר יוכל לקבל את הצבעים יש להוסיף אליו בתהליך של השריה חומר נוסף המקבע את הצבע אל הצמר. חומר זה המכיל תכרובות שונות של ברזל, סולפט וחומצות נוספות אינו מחליף את הצבעים אלה מאפשר לצמר לקבל ולספוג לתוכו את הצבע. ניתן לבצע תהליך זה לפני תהליך הצביעה תוך כדי או לאחר תהליך הצביעה (כאשר מתבצע לאחר תהליך הצביעה בדרך כלל הצבעים יהיו ותר חזקים).

תהליך הצביעה מספר שלבים עיקריים. אחרי שהצמר נוקה וגולל לחוטי צמר מכינים את התמיסה אלה נכניס את הצמר. התמיסה מכילה מים ואת הצבע ומחוממת בסיר גדול. לאחר הגעה לטמפרטורה המתאימה מוכנס לתוכה הצמר למשך פרק זמן המשתנה בהתאם לסוג הצבע ולגוון אותו רוצים להשיג.

במהלך השרית ו"בישול" הצמר בתמיסה ניתן ורצוי לערבב את הצמר בעל מנת לוודא כי התמיסה מגיעה באופן שווה לכל החלקים של הצמר וזאת על מנת לקבל בסוף התהליך מרקם זהה בכל החבילה של הצמר.

לאחר סיום שלב זה הצמר מוצא מהסיר ונלקח ליבוש. יבוש הצמר צריך להיות לאורך זמן ולא בתנור וזאת על מנת לאפשר לצבע להקלט היטב בצמר.

תהליך זה מבוצע בכל חבילה של צמר בנפרד. כוון שאין זהות מלאה בין חבילה לחבילה לא בצמר עצמו ולא בתמיסת הצבע יהיו שינויים בגוון המתקבל בין חבילות שונות. לכן ניתן למצא בשטיח שינויים בגוונים שינויים שאינם עקב טעות או עבודה שאינה מקצועית אלא עקב שימוש בצמר משתי חבילות שונות. מצב כזה נקרא "אברש" והינו ידוע ומוכר בעולם השטיחים.

בפרק הבא אציג את תהליך האריגה, סוגי הקשרים הקימים והשוני בין שטיח האריגה לשטיח הקילים.