שערו בנפשכם שגורם-על יוכל להחליט בהתאם לשיקול דעתו כי בשל אי שביעות רצונו מהתנהלות השלטון הוא מדיח את המנהיגות הנבחרת ומחליף אותה. האם דבר זה היה מתקבל על הדעת במדינה דמוקרטית? מעניין כי תופעה זו חוזרת ונשנית בשלטון המקומי, כך שטועים אנו בחשיבתנו שמדי חמש שנים, בידינו האפשרות המוחלטת לבחור את מנהיגנו המקומיים.

שלושה סעיפי חוק בפקודת העיריות (143, 143א' ו-206) מתירים לשר הפנים לפזר מועצה מקומית ולהדיח את העומד בראשה. סעיף 143 מתיר לשר הפנים למנות ועדה קרואה במקרים בהם לעניות דעתו, המועצה וראש העיר אינם ממלאים את תפקידם. כלי פיקוח זה מרחיב במידה ניכרת את סמכותו של שר הפנים ומשאיר בידיו סנקציות שניתן להפעיל כנגד רשויות שניהולן לא תקין. "הזכות לבחור ולהיבחר, אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית שיש לכבדה ולהעדיפה ככל שאין בכך כדי לפגוע בהתנהלותה התקינה של הרשות." (פס"ד אלמקייס, בגץ 10769/05). אך מהו המדד להתנהלות תקינה? האם אין חשש לפגיעה מוגזמת בזכות הדמוקרטית של הציבור לבחור את מנהיגיו המקומיים? האם אין מדובר בהתערבות גסה מדי של השלטון המרכזי בשלטון המקומי?

ניתן לטעון כי הבוחר יודע כאשר הוא הולך לקלפי שהנהגת הרשות הנבחרת אינה עצמאית, אלה כפופה לבחינתו ולשיקול דעתו של שר הפנים וכפיפיו. אך למען האמת, אזרח מן הישוב אינו יודע זאת, ולא נעשה דבר על מנת ליידע אותו בחוק. יתרה מכך, ניתן אף לטעון כי כאשר המחוקק מאפשר לאזרח לבחור את מנהיגי הרשות המקומית במקום מגוריו הוא למעשה מעורר בו אשליות שווא. יהיה זה מדויק יותר לקרוא לרשויות המקומיות "מנהל מקומי" או "נציג הממשלה". השלטון המקומי כפוף לממשלה בתחומים רבים ועצמאותו חלקית בלבד (ראו בהרחבה דהן ובן בסט, 2009; דרי,1994).

אני סבור שיש אמת בטענה כי רשויות מקומיות רבות אינן מתפקדות כראוי, המשברים הפיננסיים הן דוגמה לכך. ניתן אף להניח כי חלק מהסיבות לתפקודן הכושל נובע מאיכות הניהול שלהן, אך ודאי תהיה זו הגזמה לתלות בניהול הכושל את מלוא האחריות לכישלון בכלל המקרים. ישנן נסיבות אובייקטיביות שונות כגון שטח שיפוט, מצב סוציו-אקונומי של התושבים, מתחים פוליטיים מול שר הפנים או מפלגתו וכדומה. כל אלה עלולים לגרום למשבר בתפקוד המועצה והעומד בראשה. הבוחרים צריכים לשאת באחריות לתפקוד בלתי ראוי של הנבחרים, מאחר והם אלה הנושאים בסמכות לבחור והם הנושאים במחיר כישלונם או הצלחתם. כשם שאין חוכמה, אין עצה ואין תבונה נגד ממשלה או כנסת שאינן מתפקדות כראוי אלא בבחירות חדשות, כך אין עצה נגד מנהיגי רשויות מקומיות אלה בבחירות חדשות.

כלי מדיניות זה המאפשר התערבות  של הממשל המרכזי בממשל המקומי מדגיש את המתח בין ניהול יעיל לניהול דמוקרטי. "הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד חוקתית מוכרת במדינת ישראל. כזו היא הזכות בבחירות לשלטון המרכזי, וכזו היא הזכות בבחירות לשלטון המקומי" (בג"צ 7364/03 ג'בארה נ' שר הפנים פורז). הפקעת השלטון המקומי מנבחריו מנטרל את האחריויות הקיימת כלפי התושבים ומוחלף באחריויות כלפי הדרג הממונה. בהצעת חוק ההסדרים לשנת 2009 הוצע להאריך את פרק הזמן המינימלי לפעילות ועדות ממונות ברשויות המקומיות לשלוש שנים על פני שנתיים, לפי החלטת ממשלה מ-24 באוגוסט 2008. הממשלה הנוכחית אישרה מחדש סעיף זה בחוק ההסדרים ב-12 במאי 2009. הפקעה כה מחמירה של הדמוקרטיה מידי הציבור בניהול ענייניו המקומיים ראויה לדיון רחב ומעמיק יותר מדיון כהחלטה אחת מני רבות במסגרת חוק ההסדרים. אך עד לדיון שכזה, נראה כי ברשויות שתושביהם מתקשים לקיים תקציב מאוזן או סובלים ממתחים פוליטיים חריגים יגיע השלטון המרכזי ויפקיע את זכותם הדמוקרטית.

[1] דולב חוקר בעבודת התזה שלו את השפעתן של ועדות ממונות על איכות השירותים העירוניים