קלינט איסטווד הסביר את זה פעם אחר פעם במהלך "הטוב, הרע, והמכוער": ישנם שני סוגי אנשים בעולם. בגירסה האחרונה של הפתגם, שני הסוגים היו אלה שמחזיקים באקדח טעון ואלה שחופרים באדמה.

גם בהקשר של הכלכלה העולמית,  התברר מאז תחילת המשבר הגדול, כלומר מ-2007, שישנם שני סוגי אנשים המסתובבים בשטח, וחלוקת התפקידים ביניהם נגזרת ממקום עבודתם.

ישנם האנשים העובדים במערכת הפיננסית או במערכת הממשלתית (בארה"ב, ואולי במדינות אחרות, זה כבר ממש אותו הדבר – המערכת הממשלתית משועבדת אל, מייצגת ומקדמת את ושומרת על המערכת הפיננסית). הללו רואים את כל העולם דרך משקפיים ורודות ומפרשנים כל התפתחות בצורה חיובית. מה שלא נראה חיובי במבט ראשון, הופך לחיובי מאוד לאחר הזרמת עוד כמה מיליארדים טובים. לעומתם, ישנו סוג שני של אנשים: אותם העובדים מחוץ למערכת הפיננסים וכתוצאה מכך – לא הודות לחוכמה יתרה שיש בהם -- מסוגלים לראות את הדברים בצורה עניינית.

מצב זה מסביר תופעות כגון זו שהשתקפה דרך הכתבה ב'דה מרקר' ביום א', בה הביעו מספר דמויות רציניות, מכובדות ובכירות במערכות הממשלתית והפיננסית הישראלית את דעתם לגבי ההתפתחויות והמגמות במשק הישראלי, במזרח התיכון ובעולם.

אמנם אף אחד מהם לא הפגין ניתוק מהמציאות ברמה של שר האוצר (ראה כדוגמה דבריו אתמול (ב') בכנס של אגף התקציבים). אבל איכשהו, כולם היו אופטימיים לגבי המצב וכולם המעיטו בעוצמת הסכנות והאיומים והבליטו את האספקטים החיוביים. אולי זהו תפקידם, ואם כן, הם מבצעים אותו על הצד היותר טוב. בכל מקרה, התחרות העזה ביותר ביניהם היתה סביב מידת האופטימיות שהיה ניתן להפגין, ועל מקוריות הפרשנות שניתן היה להציג לגבי נושאים כגון המהומות במדינות ערב, עליית מחירי הנפט, האינפלציה הגוברת בעולם ובארץ, ועוד נושאים חדשותיים. מי שפספס את הכתבה יכול לקרוא אותה ב-

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20110227_1217401

הלוואי שהיה ניתן לחתום על חצי או שליש מהתחזית המצרפית של קבוצת המרואיינים הזאת – דיינו.

מול דברים נעימים אלה, להלן מיקבץ כותרות מהימים האחרונים:

1. ביום שישי בבוקר, שעון ישראל, התפרסם העידכון של נתוני התמ"ג בבריטניה לרבעון הרביעי של 2010. האומדן הראשון הצביע על ירידה של 0.5%, וגרם אכזבה קשה לממשלה ולמערכת הפיננסית. לקראת הפרסום התגבש קונצנזוס בין האנליסטים שהאומדן השני יציג שיפור לעומת הראשון – אולי לירידה מזערית, או אפילו לאפס. בפועל, האומדן השני היה של ירידה של 0.6% -- יותר גדולה מהאומדן הראשון.
2. ביום שישי אחה"צ, שעון ישראל, התפרסם האומדן השני של התמ"ג בארה"ב. האומדן הראשון הצביע על עלייה בקצב שנתי של 3.2% -- פחות מממוצע ההערכות המוקדמות,שעמד על 3.4%, אבל בהחלט סביר. הצפי לקראת הפרסום של האומדן השני היה שהוא יציג שיפור מסויים לעומת הראשון. בפועל, האומדן השני תוקן כלפי מטה – לקצב צמיחה של 2.8%. אומדן שיעור האינפלציה, לעומת זאת, עלה.
3. ביום ראשון הודיע ראש ממשלת סין, וון זיאובאו, כי יעד הצמיחה בתוכנית החומש השתים עשרה של סין, לשנים 2011-2015, יהיה 7% לשנה ולא 7.5% (כפי שתוכנן תחילה), וכי הדגש בתוכנית יהיה על צמיחה איכותית יותר ולא כזו היוצרת תעשיות מלוכלכות ומגבירה את הזיהום החמור במדינה. הצהרה זו התפרשה כסימן ועדות לכך שהממשלה הסינית מתכוונת לרכז מאמץ גדול בריסון האינפלציה הגוברת – יש אומרים המשתוללת – במשק הסיני.
4. בימי ראשון-שני, עבר מוקד המהומות במדינות ערב למדינה חדשה, עומן, שבמפרץ הפרסי. לאחר הרג של מספר מפגינים, התחדשו/ התרחבו ההפגנות /מהומות.
5. ביום שני הודיעה ערב הסעודית שאם יהיה צורך, היא תפצה גם על אובדן התפוקה של עומן, בנוסף לזה של לוב. זאת לאחר שבסוף השבוע הקודם, הודיע מלך סעודיה, שזה עכשיו חזר מהיעדרות ממושכת מחמת מחלה, על תוכנית לפזר עשרות מיליארדי דולרים בין אזרחי המדינה.
6. ביום שני התחילו להתפרסם מדדי מנהלי הרכש עבור מרס, מאזורים מסויימים בארה"ב וממדינות מסביב לעולם. תהליך זה ממשיך היום (ג'). הנימה הבולטת בכל המדדים היא המשך העליה המהירה במרכיב שמודד את מחירי התשומות. במקרים רבים מדובר ברמות שיא במרכיב זה.
7. מעבר לכך, מדד מנהלי הרכש הסיני הצביע על ירידה נוספת, המשך של מגמה הנמשכת כחצי שנה. המדד עדיין מצביע על התרחבות, אבל בעוצמה הולכת ופוחתת.

גם בארץ, המחירים עולים – מחירי הדלק, המוצרים הבסיסיים, הדירות והמניות. גם שכר הבכירים עולה, וגם מדדי אי-השוויון בהכנסות ובעושר. משום מה רוב הציבור אינו נהנה מעליות אלה – בשום מובן של המילה.

 לכן כמה טוב לשמוע מגורמים ממשלתיים ופרטיים גם יחד שהצמיחה הגבוהה המאפיינת את המשק הישראלי כן מחלחלת לכל שכבות הציבור. אחרת היה מקום לדאגה שגם כאן ייתכנו גילויי חוסר שביעות-רצון, חלילה, לא עלינו, טפו, טפו, טפו.

סוף