גברים ושושנים
רָאָה שֶׁהַגִּבְעוֹלִים אֲרֻכִּים וּלְראֹשָׁם פְּרָחִים אֲדֻמִּים וּגְדוֹלִים,
אָז בָּהֶם בָּחַר הַגֶּבֶר הָאוֹהֵב.
הַמּוֹכֵר שֶׁכְּבָר לָמַד דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם עַל רוֹמַנְטִיקָה וִיחָסִים אָמַר:
תֻּפְתַע לָדַעַת, זֵר זֶה יַחֲזִיק מַעֲמָד זְמַן רָב.
וְהַגֶּבֶר הָאוֹהֵב, שֶׁיָּדַע מַהוּ זְמַן, חִיֵּךְ.
גֶּבֶר מְבֻגָּר יוֹשֵׁב בְּכֻרְסָה אוּלַי בַּת שִׁשִּׁים,
מַקֵּל שָׁעוּן לְצִדּוֹ,
מַבָּטוֹ בּוֹהֶה בִּדְלָיֵי הַפְּרָחִים,
נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת.
לְרֶגַע הֵרִים מַבָּטוֹ וְרָאָה אֶת הַגֶּבֶר הָאוֹהֵב,
נִצְּתוּ עֵינָיו הַכְּבוּיוֹת. הוּא פָּנָה אֵלָיו:
זֵר שׁוֹשַׁנִים יָפֶה קָנִיתָ!
הַגֶּבֶר הָאוֹהֵב חִיֵּךְ לַמְּבֻגָּר עִם הַמַּקֵּל:
–אֵלֶּה וְרָדִים שֶׁפַּעַם כִּנִּיתֶם בַּשֵּׁם שׁוֹשַׁנִים.
–הַצֶּדֶק עִמְּךָ, אָכֵן שֵׁם מֻצְלָח יוֹתֵר,
אַךְ מִי כְּבָר יָבִין?
–לַחֲבֵרָה קָנִיתָ,
רַק לַחֲבֵרָה קוֹנִים שׁוֹשַׁנִים אֲדֻמּוֹת,
טָעַן בְּתֹקֶף הַמְּבֻגָּר.
נִזְכַּר בְּמָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁכַח,
צִבְעָהּ וְטַעֲמָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה הַמְמַכֶּרֶת וְהָאֲסוּרָה,
עוֹלֶה בְּזִכְרוֹנוֹ.
לֹא! אָמַר הַגֶּבֶר הָאוֹהֵב בְּקוֹל בָּטוּחַ,
הַזֵּר נוֹעַד לָאִשָּׁה.
חִיּוּךְ קָטָן וְאִירוֹנִי נִמְתַח עַל שְׂפָתָיו שֶׁל הַגֶּבֶר הַיּוֹשֵׁב.
לִפְנֵי זְמַן מַה, כָּאן מַמָּשׁ,
עָצְרוּ רְכָבִים בִּשְׁנֵי צְדָדִים,
זֶה אֶל זוֹ רָצִים,
הִתְחַבְּקוּ בְּאֹשֶׁר
אִשָּׁה וְגֶבֶר.
הֵם תָּהוּ מַדּוּעַ מְחַיֵּךְ
הַגֶּבֶר עִם הַמַּקֵּל.
הֵשִׁיב לָהֶם, מְעַט גֵּאֶה, מְעַט מְקַנֵּא:
–אַתֶּם חֲבֵרִים! כָּךְ לֹא רָץ בַּעַל אֶל אֵשֶׁת חֵיקוֹ,
וְהַשּׁוֹשַׁנִים שֶׁלְּךָ אֵינָם מְיֹעָדִים לָאִשָּׁה;
הַזֵּר שֶׁקָּנִיתָ נוֹעַד לַחֲבֵרָה שֶׁלְּךָ.
הַגֶּבֶר הָאוֹהֵב לֹא הוּבַךְ וְלֹא הִתְבַּלְבֵּל:
אָכֵן הִבְחַנְתָּ נָכוֹן וְהַצֶּדֶק אִתְּךָ,
תּוֹדָה שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי
שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁאִתִּי הִיא גַּם הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי.
וְהַמּוֹכֵר, גֶּבֶר שֶׁכְּבָר עָמַד עַל דַּעְתּוֹ,
חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב,
כְּאִלּוּ חָזְרָה הָאַהֲבָה לְלִבּוֹ
וְכִי עֲדַיִן הַגְּבָרִים מְדַבְּרִים בִּפְרָחִים.
© כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2011 |